ננסי פלוסי, הדמוקרטית הבכירה ביותר בוושינגטון המכהנת כיו"ר בית הנבחרים, ניצבה לעיני אומה שלמה ביום שלישי, יממה אחרי הפריימריס של המפלגה הדמוקרטית באייווה, וקרעה את דפי נאום מצב האומה שסיים נשיא ארה"ב דונלד טראמפ זה עתה לקרוא מעל הבימה. היא תגיד לאחר מכן שעשתה כך מכיוון שזהו "מסמך מלא שקרים", אבל האמת היא שהקריעה הייתה קודם כול מעשה מריר שביטא תסכול עמוק. פלוסי קרעה קריעה על מפלגתה שלה. זה היה שבוע קטסטרופלי למפלגה שרוצה להחליף את זהות היושב בבית הלבן, ובתמונת ראי אחד השבועות הטובים ביותר בנשיאותו של טראמפ. עוד נחזור אליו, אבל קודם נתמקד בקשיים ההולכים ונערמים מול מתחריו הליברלים, שבאו לידי ביטוי בראש ובראשונה בבחירות האסוניות באייווה.
הבחירות נערכו ביום שני, ונכון לכתיבת שורות אלה, ימים שלמים לאחר ההצבעה, הצליחו במפלגה להזין את תוצאות 97 אחוזים מהקולות, בתום עיכובים ארוכים. זהו כישלון מערכתי מהדהד ומביך מאוד למפלגה שמעוניינת לתפוס את מושכות השלטון, אך אינה מצליחה לספור כראוי את קולותיהם של בוחרים במדינה קטנה כמו אייווה.
הסיבה המרכזית לכשל היא יישומון, אפליקציה חדשה, חלק מניסיון חביב ובעל תוצאות חמורות לנער קצת את שיטת הבחירות המיושנת במדינת התירס והמרחבים הפתוחים, שכוללת התאספות פיזית של אנשים בכנסייה, בבית ספר או בספרייה, ואז ניהול מעין "משחק חברה" שבמהלכו אנשים עוברים מפינה אחת של החדר לאחרת בשכנוע הדדי, עד לקביעת התוצאה וזהות המנצח. השיטה הזאת לא שונתה, אבל את אמצעי דיווח התוצאה למרכז המפלגה בבירה דה־מוין ניסו להתאים לשנות האלפיים. במפלגה הדמוקרטית בנו במיוחד בשביל ראשי האספות יישומון מיוחד ומוצפן שדרכו יעבירו במהירות ובחשאיות את הכרעת בוחריהם. אלא שיישומון לחוד ומציאות לחוד. שלל כשלים טכניים גרמו לכך שהיישומון לא עבד, ואנשי אייווה נאלצו לדבוק במסורת אבותיהם ופשוט הרימו טלפון כדי לדווח את התוצאות באספה שלהם. אלא שבמטה המפלגה סמכו על הטכנולוגיה יותר מדי, והשאירו רק קו טלפון פנוי אחד למקרה חירום. וכך נוצר פקק של שעות בהעברת הנתונים, הקונספציה קרסה, והכאוס גדל בכל שעה שחלפה.
רק יממה ארוכה לאחר שהתוצאות היו אמורות להתפרסם, הואילו בטובם האחראים ופרסמו תוצאות של 62 אחוזים מהקולות. התקשורת האמריקנית הליברלית אמנם תומכת בדמוקרטים, אבל היא קודם כול מפלצת שזקוקה לחדשות מיידיות כאן ועכשיו. העיתונאים לא חסכו את שבטם וייסרו את ראשי המפלגה בעקרבים בשל הפארסה. כשמדברים על זיופי בחירות והתערבות זרה של מדינות או ארגונים עוינים, העיכוב הבלתי נסבל הזה בפרסום תוצאות האמת היה בבחינת מכה קשה לאמינות של הליך הפריימריס כולו, ולמסורת שלפיה הוא מתחיל – בשתי המפלגות – באייווה.
וכל זה עוד לפני שהתחלנו לדבר על התוצאות עצמן. אחרי ספירת רוב הקולות, המנצח הוא פיט בוטיג'ג', שכיהן עד תחילת 2020 כראש עירייה באינדיאנה השמרנית ונתפס עד יום הבחירות עצמו כקוריוז בלתי מזיק. אפילו באייווה, מדינה הנוטה לשמרנות, שנמצאת גם היא כמו אינדיאנה במערב התיכון ושרוב מוחלט של תושביה לבנים כמו בוטיג'ג', הוא דורג בממוצע הסקרים במקום השלישי בלבד, עם כ־17 אחוזים, משתרך בבטחה מאחורי שני המועמדים המרכזיים ג'ו ביידן וברני סנדרס. בוחרי אייווה טרפו את הקלפים: לא רק שהם העניקו לבוטיג'ג' החצי־אלמוני את המקום הראשון (או השני, אם בתוצאות הסופיות סנדרס יצליח לעבור אותו) אלא השפילו את ג'ו ביידן – סגן נשיא לשעבר בממשל אובמה האהוד, כזכור – והעבירו אותו למקום הרביעי, עם תוצאה מביישת של קצת יותר מ־15 אחוז. בממוצע הסקרים באייווה הוא הוביל עד הסוף עם 23 אחוזים. התוצאה הזו גרועה עד כדי כך שאיימי קלובשר, מועמדת חסרת סיכוי ומדולדלת אמצעים, השיגה מספר קרוב לשלו ומוקמה במקום החמישי. את המקום השלישי תפסה המועמדת הפרוגרסיבית אליזבת וורן, ששמרה על כוחה בסקרים ואפילו התחזקה מעט, מכ־15 אחוזים לקצת יותר מ־18 אחוזים בתוצאות האמת. על שאר המועמדים חבל להשחית מילים, מלבד מייקל בלומברג. המיליארדר היהודי החליט לוותר על ההשתכשכות במי האפסיים של המדינות הקטנות הפותחות את המרוץ, ודילג היישר ל"יום שלישי הגדול" בתחילת מארס, שבו יצביעו בבת אחת 14 מדינות.
בלומברג, שכרגע מזדנב מאחור בסקרים, עשוי להרוויח מהבלגן הפוליטי אם ייתפס כמבוגר האחראי שיוציא את המפלגה מהבוץ וכמועמד מתון הראוי להנהגה.
מעבר לקרבות האישיים בין ארבעת המובילים, המפלגה הדמוקרטית הוכיחה בשבוע שעבר שוב שהיא מפולגת בין כמה קצוות, שכל אחד מושך אותה לכיוונו עד שהיא נראית כעומדת להיקרע לגזרים. מצד אחד, האגף המתון יחסית במפלגה, הכולל את ג'ו ביידן ועכשיו גם את פיט בוטיג'ג'; מצד שני האגף הרדיקלי־סוציאליסטי, הכולל את סנדרס ואת וורן, שאי אפשר לזלזל בכוחם המשותף. דוגמה קטנה לקיטוב המפלגתי הוא מצבו של ביידן באייווה לעומת מצבו בדרום קרוליינה. באייווה הציבור הלבן והשמרני זרק אותו אל מתחת לגלגלים, אך בדרום קרוליינה, שתערוך את הפריימריס בסוף החודש, הוא מוביל בפער עצום של יותר מ־30 אחוזים במקום הראשון. הבא אחריו הוא ברני סנדרס עם כ־17 אחוזים. הסיבה: בדרום קרוליינה שיעור גבוה של מצביעים שחורים, שנחשבים לקהל המחובר לביידן, הרבה בזכות תקופת כהונתו כסגנו של אובמה. הצלחה של ביידן במדינה הזו ובמדינות אחרות בדרום תחזיר אותו לתמונה, ואולי אפילו תגרום להכתרתו לבסוף כמועמד הדמוקרטי. כישלון או קריסה של ביידן בדרום קרוליינה ייתנו את האות לסיום הקריירה הפוליטית שלו, כנראה. אולי הוא יפנה בכך את השטח לבוטיג'ג' חסר הניסיון.
כך או כך, המפלגה הדמוקרטית בצרות. פרשנים רבים מנסים לענות על השאלה כיצד יכולה מפלגה שיצרה לעצמה כמה בסיסי מצביעים שונים בתכלית להתאחד סביב מועמד מוסכם ולפעול למענו בהתלהבות. באופן שמזכיר מעט את המתרחש בישראל, תשובת רבים מהם היא "רק לא טראמפ". בכלל לא בטוח שזה יספיק.
ובעוד בצד הדמוקרטי מלקקים את פצעי השבוע שחלף ומביטים בחשש אל העתיד הקרוב, במפלגה הרפובליקנית ובבית הלבן יש אופוריה של ממש. כמובן, חלק ממנה קשור למה שמתרחש במחנה היריב, אבל לא רק. הצלחתו של טראמפ להשיג זיכוי ברור ומהיר בהליך משפט ההדחה נגדו בסנאט מגבירה את השמחה במחנה השמרני. לכך תוסיפו נתוני כלכלה ואבטלה הולכים ומשתפרים, נאום מצב האומה הבנוי היטב שכלל סקירת הישגים ארוכה וכן כמה הפתעות מרגשות שנוגעות בכל לב אמריקני, סקרי דעת קהל מחמיאים שהביאו את טראמפ בשבוע שעבר לשיא של 49 אחוזי תמיכה בסקר גאלופ – ותקבלו שבוע שבו אמריקה צבועה אדום בוהק. זה עדיין לא מבטיח את בחירתו של טראמפ לקדנציה שנייה בנובמבר, אבל אם הדמוקרטים חשבו ששבוע פתיחת הפריימריס יגביר את הסיכויים להדחתו מהתפקיד, הם נוכחו לדעת שבדיוק ההפך התרחש.
