נוצרים חופרי ישראל: החוקרים שגילו לנו את ההר

אדוארד רובינסון

כומר וחוקר מקרא אמריקני. ביקר בירושלים ב־1838, שנים אחדות לפני שהר הבית נפתח בפני לא מוסלמים. בהיעדר גישה להר עצמו הסתפק במחקר שלו מבחוץ. רובינסון גילה אז את הבליטה בכותל הקרויה עד היום על שמו, קשת רובינסון – שלמעשה היא שריד לגרם מדרגות שבעזרתו העפילו עולי רגל להר בשלהי ימי הבית השני ושהרומאים טרחו למוטטו עם החורבן.

ארמטה פיירוטי

איטלקי ששימש המהנדס העירוני בירושלים בשנים 1854־1861 ובמסגרת זו זכה לחופש תנועה בהר ובמסתוריו, מראשוני הראשונים שאינם מוסלמים שזכו לכך לאחר יותר מ־600 שנות איסור. בין שאר שיטוטיו בהר טען שנכנס אל מתחת לכיפת הסלע דרך בור המצוי מצפונה, והעניק שרטוט המראה לדבריו את "בור הרוחות" המצוי מתחת לכיפת הסלע ולדבריו מלא אדמה וסלעים. חוקרים שונים פקפקו בעדויותיו והוא נחשב לתמהוני. פיירוטי נעלם כלא היה בשל שערורייה על רקע אישי בארץ מולדתו, ועקבותיו לא נודעו עד היום.

קונרד שיק

אדריכל וארכיאולוג גרמני כמו גם מיסיונר פרוטסטנטי שהיה מבכירי חוקרי הארץ בעת ראשית המחקר שלה. הגיע לירושלים ב‏־1846 ותרם רבות לבניינה ולאופייה האדריכלי. גם הווקף המוסלמי נזקק לשירותיו האדריכליים, וביקש ממנו לסייע בעבודות הבניין והשחזור במסגדי הר הבית. שיק ניצל את הגישה החופשית שניתנה לו למתחם כדי לחקור לעומק את השרידים הארכיאולוגיים והמחילות התת-קרקעיות במקום, ולערוך מיפוי ורישום אדריכלי מדוקדק של ההר, מחילותיו ומבניו. הוא אף בנה דגם עץ של הר הבית לצורך הצגה בתערוכה בינלאומית בווינה.  הוא גם מספר את בורות ההר, מספור שעומד בתוקפו עד היום הזה. שיק נפטר בירושלים ב־1901 ונקבר בהר ציון.

צ'רלס וילסון

קצין בריטי, מראשי הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל, שהגיע לירושלים בסתיו 1864. היה הראשון לרשום ולתעד באופן מדעי ומדויק ממצאים סביב להר הבית ובמיוחד את קשת וילסון, חלק מגשר שחיבר את הר הבית עם העיר העליונה ושתחתיו קיימת כיום רחבת הגברים המקורה בכותל המערבי. למרות שוילסון לא גילה את הקשת אלא רק תיעד אותה, היא נקראת על שמו. הוא גם קיבל רשות מהשלטונות לרדת לתוך בורות ופירים בהר הבית והיה הראשון (ובמקרים מסוימים גם האחרון) שתיעד אותם.

צ'רלס וורן

קצין צבא בריטי שהגיע ארצה מאה שנים בדיוק לפני מלחמת ששת הימים, ב־1867, בשליחות מטעם הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל. למרות קשיים אדירים שהערימו בפניו השלטונות הטורקיים, הצליח בשלוש השנים הבאות לחפור פירים מכל צידי הר הבית וכך להעניק למחקר תמונה מיטבית של מציאות ההר באופן שלא מתאפשר גם בישראל 2020. וורן גם מיפה את רוב בורות ההר – לאחר שירד לתוכם והעניק לנו בכך תמונה מקיפה עליהם, שטובה ממנה לא הושגה עד היום הזה, בשל העובדה שהרשויות אוסרות כיום על גישת חוקרים למסתורי ההר. המספור של בורות ההר לשיטתו שונה לצער הלב מזה של קונרד שיק, מה שלעיתים עלול ליצור בלבול. בין השאר חשף שער מימי הבית השני בכותל המערבי של ההר הקרוי על שמו – שער וורן. וורן הצליח להערים על רשויות הווקף ובמסגרת הזו חפר חפירה זריזה מזדמנת גם בכיפת הסלע.

קלוד קונדר

חייל בריטי שבשנים 1872־1875 שימש מנהל משלחת הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל ובמסגרתה שהה בארץ גם בשנים 1877־1878. קונדר עסק בין השאר במדידת פני הסלע האם בהר הבית וכך הגיע למסקנה מחקרית שמסורת ישראל הטוענת שהיכל מקדש עמד במקום שבו ניצבת כיפת הסלע – תואמת את הטופוגרפיה הקיימת.

"אם נשווה את המידות הידועות היטב של חצרות המקדש שניתנו במסכת מידות לפני הקרקע", כתב קונדר, "ונניח שהצחרה (כך מכונה בערבית סלע אבן השתיה. א"ס) היא במקום קודש הקדשים, אזי התוצאה משביעת רצון, וליתר דיוק מצוינת. המפלסים השונים כפי שאנו מכירים אותם מכתבי הרמב"ם מתאימים לפני הסלע שסביב הצחרה עד לרמת דיוק של רגל… במקום זה ורק במקום זה הם מתאימים זה עם זה. בכל מקום אחר נצטרך להניח שהיו שינויים ענקיים בפני הסלע שאינם מוזכרים בידי שום כותב או שהמקדש נבנה על במה מלאכותית שאינה מתאימה למקורות אשר נאמר בהם שהמקדש נבנה על גובה ההר ואף לא נמצא ממנה שום שריד בהר הבית".

קונדר גם זיהה בבית הגובל מבחוץ בכותל המערבי של ההר חלון מקורי ומקושט מימי הורדוס וצייר לדורות את מראה החדר שבו איתר את החלון הזה, שזכה מאז לכינוי "חדר קונדר". קונדר דובר הערבית נכנס אליו אז מתוך ההר, דבר שבתנאים הקיימים היום קשה להאמין שיתאפשר. המוסלמים תכננו בשנים האחרונות לפרוץ בחלון הזה שער נוסף להר הבית – צעד שעד כה נמנע בידי הרשויות הישראליות.

גוסטב דלמן

יליד גרמניה שבין השנים 1902 ל־1917 שימש המנהל הראשון של "המכון הגרמני האוונגלי למחקר עתיקות ארץ הקודש בירושלים" ועסק בין השאר במדידות פני הסלע הטבעי בהר הבית, מדידות שבהיעדר טובות מהן מסתמכים עליהן עד היום. בספרו מביא דלמן תצלומי אוויר ראשונים אי פעם של הר הבית – כמו גם של נקודות נוספות בארץ, פרי טיסותיה של הטייסת הבווארית במלחמת העולם הראשונה. דלמן הוא המאוחר מבין חוקרי-הבראשית של הר הבית ופועלו גלש לתוך המאה העשרים. אחרי הכיבוש הבריטי של ירושלים ב־1917 נסגר חלון ההזדמנויות של החוקרים במקום, לפחות למאה השנים הבאות, ולמעשה עד עצם ימינו אלה. עסק בנסתרות