כמידי שנה, ייפגשו בימים הקרובים בני ובנות משפחת שרנסקי המורחבת, נתן, אשתו אביטל, בנותיהם ונכדיהם, בסלון ביתם בירושלים ויערכו את ליל הסדר הפרטי שלהם: היציאה מעבדות לחירות של יהודי ברית המועצות, השחרור והעלייה המיוחלת למדינת ישראל. "כעת אנחנו בשלב שבו אני כבר פחות מספר את הסיפור של העלייה, אלא מאפשר לבנותיי לספר לדור הנכדים את הסיפור", אומר שרנסקי, 34 שנים לשחרורו מהשבי הרוסי בו ישב למשך תשע שנים. הוא מסביר כי גם אם היה רוצה לספר לנכדים את סיפורו, הם לא בהכרח יבינו את המשמעות שבו. "הרי הנכדים שלנו כבר מדברים בשפה עברית ותרבותית אחרת מאשר זו שאני ואשתי מדברים".
כאשר אני שואל אם במקרה הם מקיימים את המפגש השנתי שלהם במקום גדול יותר, כיוון שהמשפחה התרחבה, שרנסקי צוחק. "כשהייתי בבית הסוהר לא היה יותר מידי מקום, והמקום היה מלא בעכבישים וג'וקים, לכן סלון הבית שלנו מספיק עבורנו גם אם נהיה קצת יותר צפוף".
אתמול (יום ג') לפני 34 שנים עלה לישראל העולה המפורסם בעולם, אסיר ציון נתן שרנסקי, והפך לסמל המאבק על שחרור יהודי ברית המועצות. השיחה איתו מתקיימת לאחר שנבחר לאחרונה כחתן פרס בראשית – המכונה "הנובל היהודי" – לשנת 2020. "אנחנו תמיד מציינים את תאריך השחרור החל מהתאריך הלועזי ועד לתאריך העברי, לרוב יש לנו כמה שבועות של עיסוק בנושא", אומר שרנסקי, שיקבל את הפרס ביוני, בטקס רשמי בבנייני האומה.
בראיון האחרון שלי איתו, שיתף שרנסקי שעם פרישתו מהנהגת הסוכנות היהודית, הוא מתכוון לצאת למסע בשביל ישראל יחד עם אשתו. אני תוהה אם בני הזוג כבר השלימו את המסע המדובר. "התחלנו", הוא עונה בחיוך, "אך אנחנו לא מתקדמים כל-כך מהר, החלטנו לסיים את זה בין יום הולדת 70 שלי ליום הולדת 70 שלה. כשאנחנו למשל מבקרים בטבריה, אז אנחנו עושים את המסלולים שם באזור, וכך גם בשאר הארץ. אנחנו לא מטיילים לפי סדר מסוים, אלא מתאימים זאת ללו"ז הקיים שלנו".
זוכי פרס בראשית מקבלים סכום של מיליון דולר, שניתנת להם ההחלטה כיצד להשקיע אותו. לרוב בוחרים הזוכים במיזמים חברתיים או בארגונים יהודיים.
מה היית רוצה לעשות עם כספי הפרס?
"המחשבות שלי מאוד ברורות, לא אחשוף לגמרי את המיזם, עד שזה יהיה סופי, אך הוא יעסוק בנושאי זהות וחופש. כל הספרים שלי מדברים על שני הערכים האלה, שהרבה אנשים רואים כמנוגדים, אך אני חושב שמדובר בהיפך הגמור. יש בעולם שתי טענות: יש את הרצון להיות שייך לקהילה היסטורית, משהו שהוא גדול מהחיים האישיים שלך, ומאידך יש את הרצון להיות חופשי, לעשות את שתרצה. רבים טוענים שהזהות מפריעה לחופש, והפוך. בעיניי, אנחנו, במדינה היהודית, נמצאים במצב מאוד ייחודי". הוא אומר בהומור האופייני לו כי "כשהייתי בשבי לא היה לי זהות, ולא היה לי חופש. כיוון שלא ידעתי מה הזהות שלי, לא ידעתי שאין לי חופש. פעם חשבתי שהאחד קשור בשני. אך כיום אני מבין שזה הגשר לקיומה של המדינה היהודית, שהיא דמוקרטית ויהודית".
אני שואל את שרנסקי כיצד הוא מגיב לדיונים הציבוריים הלוהטים בחודשים האחרונים, סביב הדיון ביהדותם של עולי ברית המועצות לשעבר. הוא לא מתרגש. "הכול קשור בסופו של דבר לקמפיינים של המפלגות, וחבל מאוד שיש לנו דיונים כאלה במשך שנה במקום רק לשלושה חודשים".
לטענתו גם לפני 30 שנה, עת שהנהיג את המאבק בישראל להכרה בעולי ברית המועצות וקליטתם, היו דעות קדומות. "היה שלב שבו אמרנו, במקום לעשות לובי, אנחנו צריכים פשוט להשתתף במערכת הפוליטית, ולהיות חלק ממקבלי ההחלטות. בגלל זה הקמנו מפלגה". לדבריו, הפתרון היחיד שיש לנושא אי ההכרה ביהדותם של מאות אלפי עולים הוא אימוץ המלצות ועדת נאמן, שקראו לקיום של גיור ממלכתי שמקבל את העולים "בסבר פנים".
דובר בעבר על גל עלייה מצרפת לישראל, שהפוטנציאל שלו היה בעשרות או מאות אלפים, אך אחרי כמה שנים חלה ירידה חדה במספרי העולים. האם כשלנו?
"הממשלה הכריזה על תוכנית ממשלתית לעליית חירום מצרפת, תחת הכותרת 'צרפת תחילה'. לצערי לא התייחסו לתוכנית כאל חירום, ולא הושקעו המשאבים הנדרשים. היו עולים פוטנציאליים שאמרו לי בצרפת: היינו עולים לארץ אם היינו יכולים לקחת משכנתא, אבל אפילו את זה אנחנו לא מסוגלים בגלל יוקר המחייה בישראל. בעניי צריך היה להתאים את תנאי העלייה לעולים מצרפת, ובעצם להתאים לכל קבוצה או מדינה את התנאים הרלוונטיים עבורה. במסגרת 'צרפת תחילה' קיבלו החלטה לקדם תהליך של הכרה בדיפלומות, אך לצערי זה לא קודם בצורה מהירה, כפי שנדרש בתוכנית חירום. במערכתה חינוך הישראלית עולי צרפת נופלים בין הכיסאות. הרי בוגרי בתי ספר 'אליאנס' בצרפת שלמדו בבתי ספר ממלכתיים-דתיים בישראל, לא הצליחו להשתלב".
לדבריו, המנהיג הישראלי שהצליח בעבר לקדם תוכניות שכאלה, היה ראש הממשלה המנוח אריאל שרון. "הוא ידע למצוא פתרונות מידיים, והבין שלפעמים טובת המדינה או עם ישראל חשוב יותר מאשר ללכת לפי חוקי הספר הרגילים. סביב ההתנתקות ההערכה שלי אליו נפגעה".
הוא נתקל במציאות דומה גם בבריטניה. "כמויות אדירות של יהודים מדברים על כך שהם לא רואים את עתיד ילדיהם בבריטניה. כבר לפני עשור כתבתי שאין עתיד ליהודים בבריטניה, וכיום אני מבין עד כמה זה נכון".
"הסיבה לבחור בעלייה לישראל היא שבישראל יש איכות חיים שבו יהודי יכול לחיות כיהודי בצורה חופשית, דבר שאין בשום מקום אחר. המגמה ההיסטורית היא בכיוון אחד: יש רק קהילה אחת שגדלה בצורה משמעותית – וזו מדינת ישראל".
