"היא שבתה את ליבי מהיום הראשון שבו נכנסתי לתפקיד, לפני שנה וחודשיים", אומר נציב שירות המדינה פרופ' דניאל הרשקוביץ, על התוכנית 'משפיעים' לשילוב חרדים בשירות הציבורי. "בעיניי היא מקדמת את המשימה הלאומית הציונית החשובה ביותר בדורנו – שילוב הציבור החרדי בשוק התעסוקה בכלל, ובשירות המדינה בפרט. לא כי אנחנו מדינה סוציאלית שצריכה לדאוג לסקטורים מקופחים, אלא כי זה האינטרס הישיר של המדינה. לכל מגזר יש תרומה ייחודית למארג החברתי הישראלי, ואני כמעסיק הגדול ביותר במשק רוצה את כולם אצלי. זה יהפוך את השירות הציבורי לטוב יותר".
הריאיון עם נציב שירות המדינה מתקיים בעקבות הכתבה שפרסמנו פה בשבוע שעבר ("החרדים רוצים להשתלב, שדולת הנשים שמה להם רגל") על קריסתה של התוכנית המדוברת, אחרי עתירות של שדולת הנשים נגד קיומה בהפרדה, אף שהמסלולים הנפרדים לגברים ולנשים התקיימו בשוויוניות מלאה. רכזי התוכנית פוטרו בינתיים מתפקידם, אולם פרופ' דניאל הרשקוביץ, שהנציבות בראשותו היא אחת השושבינות המרכזיות של התוכנית, מתעקש שנוֹע תנוּע.
"אני רוצה להראות לך את הלו"ז שלי, הפרופורציות ייראו קצת לא הגיוניות", אומר הרשקוביץ. "אנחנו מעסיקים ישירים של 80 אלף איש, ואם נכניס את כל המעגלים המנוהלים במישרין או בעקיפין על ידי הנציבות, נגיע למיליון איש. תוכנית 'משפיעים' כוללת בסך הכול 50 איש במחזור. למרות זאת, בשבועות האחרונים היא תפסה 90 אחוז מזמני, ולא בגלל שחסרה לי עבודה. מגיעים לפה נציב הכבאות עם אלפי עובדים שמאיימים בשביתות, אנשי המוסד והשב"כ והוועדה לאנרגיה אטומית, מנהלי בתי חולים שעוסקים בסוגיות של חיים ומוות, ובכל זאת בתוכנית הזאת אני משקיע הרבה יותר, כי היא פתח לתיקון חברתי גדול".
כשאני קורא את תגובת המדינה לעתירות של שדולת הנשים, ניכר שליבה ומוחה של הפרקליטות עם העותרות ושהיא תעשה הכול כדי לרצות אותן, גם במחיר חיסול בפועל של התוכנית.
"דינה זילבר לגמרי איתנו היום. גם אני לא אוהב את תשובות המדינה שניתנו בעבר, ואזכיר לך שכשנכנסתי לתפקיד, פסיקת בית הדין לעבודה כבר הייתה עובדה מוגמרת. אין לי דרך לשנות את העבר, אבל כן מוטל עליי להשפיע על העתיד. מדובר בפרויקט חוצה משרדים: מעורבים בו משרד העבודה, משרד הפנים, אגף הצוערים של הנציבות וכן קרן קמ"ח (קידום מקצועי חרדי). יש לנו עוד תוכניות צוערים, אבל זו הראשונה למגזר החרדי. הסיבוך הוא לא רק בפרקליטות אלא גם במשרד העבודה והרווחה. יש להם הרבה מאוד פרויקטים לשילוב חרדים, והם רצו לברוח כמו מאש מההליכים המשפטיים. החרדה הגדולה שלהם היא שבית המשפט יאסור הפרדה מגדרית באופן גורף, ויפגע לא רק בתוכנית הזאת אלא גם בתוכניות גדולות אחרות שהם מפעילים במגזר".
אבל אם הם יברחו מהמאבק הזה ולא ינהלו אותו עד הסוף, כולל רתימת המערכת הפוליטית לתיקוני חקיקה, העתירות ירדפו אותם גם בתוכניות האחרות.
"אני מסכים איתך, אבל אני לא השחקן היחיד בזירה הזאת. כשהבנתי שיש לנו בעיה בניסוח עמדת המדינה בערכאות, נפגשתי עם מנדלבליט ודיברתי איתו על החשיבות הלאומית של הפרויקטים הללו. הוא לא היה צריך הסברים, הבין לגמרי במה מדובר, ואמר לי שהוא יהיה מגויס באופן מלא לנושא. הייתה לנו פגישה עם דינה זילבר וגם היא עשתה טוויסט, הבינה את החשיבות הלאומית של הנגשת השירות הציבורי לחרדים והפכה לשותף אקטיבי שלנו לטיפול בהתנגדויות המשפטיות".
זה לא מה שנראה מהמסמכים המשפטיים. זילבר היא שהוסיפה דרישה ל"הפרדה מינימלית", שעיכבה את המכרזים.
"המצב מורכב יותר. המחזור הראשון שיצא לדרך היה פיילוט, וחלק מזה כולל בחינה של מה ראוי לשפר ולתקן. התיקונים שדינה זילבר הציעה נועדו לייצר איזונים נכונים. לקיים הפרדה במקומות שבהם היא הכרחית כדי שהמיינסטרים החרדי יגיע לתוכנית הזאת, ולצמצם אותה היכן שלא צריך כי הצוערים הללו הולכים בהמשך לעבוד במסגרות מעורבות. אני מזכיר לך שקמ"ח הוא ארגון חרדי, והוא היה חתום על כל התיקונים".
יעל מזרחי, ראש לשכתו של הרשקוביץ, שמשתתפת בשיחה, מוסיפה: "כל מה שהצענו לא הספיק לשדולה, ואז הצעתי שניפגש כאן. הם ישבו פה סביב השולחן עם עורך הדין שלהם חגי קלעי. אמרתי להם שאני מאמינה ששנינו רוצים להגיע לאותו יעד, שהחרדים ישתלבו בשוק התעסוקה ויתרמו לכלכלה הישראלית. אנחנו בסך הכול רוצים להוריד להם את חסם הכניסה. הם יוצאים מישיבות וכוללים, ולא יכולים לנחות מיד בעולם שבחוץ. נבוא לקראתם בהכשרה, הם ילמדו בהפרדה, ובהמשך ישתלבו כעובדים רגילים במשרדי הממשלה שבהם אין ולא תהיה הפרדה.
"לצערי הקו המיליטנטי השתלט על השיח בשדולת הנשים. הם מדקלמים את מנטרת 'המדרון החלקלק' ואומרים שבעתיד ידרשו להפריד את משרדי הממשלה. הרי פונקציית המטרה שלנו איננה הקמת מוסדות הכשרה, אלא שילוב עובדי מדינה חרדים בסביבת עבודה מעורבת".
"שדולת הנשים היא לא גוף מונוליטי. יש שם דעות שונות, אבל לצערי הקו המיליטנטי השתלט על השיח. הם מדקלמים את מנטרת 'המדרון החלקלק', ואומרים שכפי שבאקדמיה אִפשרנו הפרדה בתואר ראשון והיום רוצים גם בתואר שני, כך בעתיד ידרשו להפריד את משרדי הממשלה. במחילה, זו השוואה מופרכת. פונקציית המטרה שלנו איננה הקמת מוסדות הכשרה, אלא שילוב עובדי מדינה חרדים בסביבת עבודה מעורבת. ואם כדי להאיץ את המהלך צריך לתת קביים, אז ניתן קביים. בטח כשמדובר בצוערים שאין להם מושגי יסוד בסיסיים בדינמיקה של השירות הציבורי. אנחנו רוצים לתת להם ללמוד את החומר בצורה הכי מקצועית ומונגשת.
"פמיניזם פירושו לתת לי הזדמנות שווה להשתלב, לא לעשות לי המרת דת וחינוך מחדש", ממשיכה מזרחי, חרדית בעצמה ואם ל־11. "את תומכת בשוויון? תני שוויון ואל תפעילי פטרונות 'להוציא אותי מהגטו'. אל תדעי יותר ממני מה טוב בשבילי. התוכנית הזאת לא מיועדת לחרדים המודרניים שממילא יוצאים לעבוד, אלא למיינסטרים החרדי – צעירים שלמדו בחברון ובמיר, בחסידויות או בישיבות ספרדיות סגורות. החרדים החדשים לא צריכים אותנו כדי להגיע לאקדמיה".
הרשקוביץ: "בתפיסה ההלכתית שלי מסגרות אקדמיות לא צריכות להיות נפרדות, אבל אני לא קהל היעד פה. אני צריך להתאים את עצמי לאוכלוסייה שאני רוצה לגייס, והשאלה היא לא מה מתאים לי אלא מה מתאים לה. הסברנו פעם ופעמיים שאין לנו כוונה להפריד את מרחבי העבודה במשרדי הממשלה, אלא רק את קורס ההכשרה לחרדים. הפגישה לא הניבה תוצאות. הם הציעו שולחן עגול, שהם יהיו מעורבים בעיצוב הקורס. אמרתי להם שאני מוכן לדבר עם כולם, אבל הם לא יקבלו תפקיד פורמלי בתוכנית משפיעים, לא כחלק מהוועד המנהל ולא כמנהלים בשטח. הם יכולים להביע דעה, אבל התוכנית תנוהל פה. העותרים כרכו את הסוגיה הזאת עם ההפרדה בעולם האקדמי, וזו טעות. כשכיהנתי כנשיא אוניברסיטת בר־אילן היו אצלי תוכניות מח"ר (מסגרות חרדיות). שם הנושא היה לימודים אקדמיים, פה זה לא הנושא. ההכשרה היא פסיק קטן ממסלול החיים שלהם. הם יסיימו חצי שנה של הכשרה, וימשיכו 30־40 שנה בשירות המדינה".
אם זה כל־כך חשוב לכם, מדוע התוכנית תקועה היום ולא יוצאים מכרזים חדשים?
"דינה זילבר קיבלה הנחיה להודיע לבית המשפט שאנחנו ממשיכים. יש בעיה אחרת שאיננה קשורה בשדולה אלא במצב הלא נורמלי של מערכת בחירות שלישית, והיא התקציבים התקועים. החלטת ממשלה 869 הסתיימה בסוף השנה האזרחית, וצריך לחדש אותה. כדי להניע את המכרזים צריך לשחרר תקציב של מיליון או שני מיליון שקל. זה כסף קטן מאוד במונחים ממשלתיים, אבל כשאין תקציב אפילו פעולה קטנה כזו כרוכה בבירוקרטיה מורכבת.
"זו בעיה רוחבית. קח למשל את תוכניות המדרשה הלאומית למנהיגות. מדובר על מסלולי הכשרה לסגל הבכיר של השירות הציבורי. בכל שנה מתקיימים חמישה קורסים, ומאחר שאין תקציב האוצר דורש מאיתנו שנרד לשני קורסים בלבד כדי לשחרר את הכסף. אבל אני לא מרים ידיים. דיברתי עם אגף התקציבים ועם החשב הכללי, והכסף היה יהיה".
13 אלף עיסוקים
נציבות שירות המדינה היא יחידת סמך במשרד ראש הממשלה, 'אגף כוח האדם' של השירות הציבורי. היא קובעת את רמות השכר, מאשרת תקנים חדשים ומציבה תנאי סף לשורה ארוכה של תפקידים. חשיבותו הפוליטית העצומה של הנציב נובעת מכך שהוא או נציגו חברים ברוב ועדות האיתור לתפקידים הבכירים במשק. סוגיה נוספת היא ההתמודדות עם המגזר הפרטי על שימור הכישרונות בשירות המדינה.
"שוק העבודה משתנה ללא היכר, ואנחנו מנסים להביט בצורה רחבה על המגמות העולמיות בתעסוקה, ולהתאים את עצמנו", אומר הרשקוביץ. "קח למשל אדם שיש לו סידורים ורוצה להגיע ב־12:00 לעבודה ולעבוד עד הערב. בשוק הפרטי אין שום בעיה, אצלנו בשירות הציבורי השעון מגביל אותו. שלא לדבר על עבודה מהבית, שיכולה לשנות את החיים של אימהות שצריכות לחזור מוקדם והיו שמחות להשלים שעות בערב. כשמדובר בנותני שירותים לקהל יש מגבלה מובנית, אבל רוב העובדים אינם כאלה. שוויון מגדרי אומר גם חלוקת עול שוויונית יותר בין אבות ואימהות בכל הנוגע לטיפול בילדים קטנים. יש עובדים שנאלצים להיעדר בשל טיפול בהורים מבוגרים, האם המעסיק פתוח לזה? זה שינוי שלם של התרבות הארגונית".
בית הדין הארצי לעבודה קיבל בחודש הקודם את הערעור של עו"ד טלי מרקוס, וביטל את המצב הקיים שלפיו משפטנים בשירות הציבורי אינם יכולים להתמודד על משרות בפרקליטות. בעקבות זאת הוקפאו כל המכרזים של הפרקליטות. מה אתם מתכוונים לעשות עם זה?
"אנחנו מחויבים להחלטת בית המשפט ובודקים עם היועמ"ש מה אפשר לעשות. במשך שנים נמתחה ביקורת על הפרקליטות שהיא מקדמת אנשים רק מתוך המערכת, ודוחה משפטנים מצוינים שעובדים בשירות המדינה מחוץ לפרקליטות. מצד שני אני יכול להבין את התחושות של הפרקליטים. לא הגיוני שהמכרזים ייפתחו רק מצד אחד. לפי פסק הדין החדש, עורך דין במשרד לביטחון הפנים יכול להתמודד על משרה בפרקליטות, אבל לא הפוך. זה יוצר מצב מעוות שצריך לתקן אותו".
למה לעצור פה ולא לפתוח את מכרזי הפרקליטות גם לעורכי דין מהמגזר הפרטי? רענון ודם חדש יכולים לעשות טוב למערכת.
"מכרזי השירות הציבורי מחולקים לשלוש קטגוריות: מכרזים פנימיים של ארגון, מכרזים בין־משרדיים ומכרזים פומביים. הפומביים פתוחים לכל אדם".
אבל אין מכרזים פומביים בפרקליטות, למעט קליטה ראשונית אחרי התמחות. פעם היה מכרז למנקים, היום גם זה יצא למיקור חוץ בחברות כוח אדם.
"זה נובע ממערכת היחסים שבין השירות הציבורי להסתדרות עובדי המדינה. זו לא בעיה של הפרקליטות אלא מדיניות רוחבית. הסתדרות עובדי המדינה היא שחקן מרכזי מאוד בתמונה, ובמהלך השנים היא עיצבה חלק גדול ממערכת היחסים בין המעסיק, כלומר המדינה, למועסקים, עובדי המדינה. מדובר בהסכמים קיבוציים וָתיקים שאי אפשר לשנות ביום".
אם ההסתדרות יכולה להטיל וטו על כל רפורמה, מהי רמת הגמישות שלך?
"אנחנו מקדמים הרבה במאקרו. קח למשל את רשימת המקצועות והתקנים שהמדינה מממנת. יש לנו 13 אלף עיסוקים שונים. זה נושא שדורש תכנון ארוך טווח. ההתפתחויות הטכנולוגיות גורמות לכך שחלק ממקצועות ההווה לא יהיו קיימים בשנים הקרובות בעקבות הבינה המלאכותית והאוטומציה, ומאידך גיסא ייפתחו מקצועות חדשים ויצוצו צרכים חדשים שבהם יהיה לנו מחסור של כוח אדם. המאבק שלנו בסקטור הפרטי כמעט לא הוגן, כי אנחנו נושאת מטוסים ענקית וקשה לנו לתמרן ולשנות כיוון בקצב של השוק.
"המטרה שלי היא להגדיר מחדש את כלל העיסוקים בשירות המדינה. להפסיק לדבר על תשומות (הוצאות), ולדבר על תפוקות. כשאני רוצה לגייס את דור ה־Y, שכולו חי את עולם המוביליות, אני צריך לאפשר לו ניידות גבוהה בתוך השירות הציבורי בין משרדים ותקנים שונים, ויש לי אפשרות לעשות את זה. עם כל המגבלות המובנות של גוף ענקי כמו המדינה, אני יכול להציע יתרון משמעותי מאוד לעובד: אפשרות ממשית לשנות את פני המדינה, גם בתפקידים שהם לא מאוד בכירים. זה ערך שלמעסיק הפרטי קשה להציע".
אבל בסוף אתם תקועים עם ההסתדרות. עובדי מדינה רוכשים תארים לא רלוונטיים רק כדי לקבל תוספת במשכורת, מי שמקבל קביעות הופך למסמר בלי ראש שאיש אינו יכול לשלוף אותו, אין שכר דיפרנציאלי ולכן אין תמרוץ לעובדים מצטיינים. מה עושים עם הבעיות הבסיסיות הללו?
"זה משתנה כל הזמן. סוגיית הערכת העובדים עוברת שיפורים מתמידים, ואנחנו מתמרצים מי שמקבל ציונים גבוהים. אמנם מדובר בסכום צנוע, אבל זה צעד משמעותי. הגבלת משך הקדנציה, שלא הייתה קיימת פעם ונכנסה לרוב התפקידים הבכירים, יוצרת חידוש ורענון. אנחנו מעודדים מוביליות בין משרדים והאצלת סמכויות לדרגים נמוכים כדי להקטין ריכוזיות ולהעלות את הגמישות. אני לא נבהל מהרעיון של העסקה בחוזים אישיים, כפי שמקובל במגזר הפרטי. שירות המדינה לא נח, וכל הזמן משתפר".
כללים ברורים
נעבור לסוגיית המכרזים התפורים. בדיוק כשעו"ד ליאת בן־ארי סיימה את הקדנציה כפרקליטת מיסוי וכלכלה במחוז תל־אביב, נזכרו בפרקליטות שחייבים לאייש תקן שלא היה מאויש במשך שנה וחצי, ופרסמו מכרז שנתפר למידותיה, לתפקיד משנה לפרקליט המדינה לאכיפה כלכלית. התחושה היא שהמכרזים לתפקידים בכירים הם אחיזת עיניים.
"אני לא מקבל את הטענה על מכרזים תפורים. כללי עריכת המכרזים מוגדרים היטב בתקשי"ר ובתקנות. יש הגדרות לזהות חברי ועדת הבוחנים, אסור להם לסגור דברים מראש או ליצור קשר עם המועמדים. כל מכרז צריך לקבל את אישור הנציב. הממונה הישיר על התקן שבמכרז הוא אמנם חבר בוועדת הבוחנים, אבל הוא לא היו"ר והוא לא יכול למנות חברים ומקורבים על דעת עצמו בלבד. סטייה מהכללים הללו יכולה להוביל לביטול המכרז.
"יש כלב שמירה נוסף, והוא המועמדים עצמם. אחרי כל מכרז כמעט, המועמדים שלא זכו מגישים השגות וכל השגה נבחנת בשבע עיניים בלשכה המשפטית. אחוז לא מבוטל של ההשגות נמצא מוצדק, ואנחנו מבטלים את המכרז למורת רוחו של המשרד. ברור שלממונה יש דעה תחילית, ובחלק מהמקרים הוא אפילו פונה לאנשים ומציע להם להגיש מועמדות. אני לא רואה בזה פגם, כי טבעי שהוא ירצה לראות לידו את האנשים הטובים".
ואחרי כל זה, הפרקליטות רצתה להשאיר את בן־ארי במערכת, והמינוי שלה עבר אף שלא ברור שהיה צורך בתקן החדש הזה. הרי כשנפתח המרוץ לתפקיד ממלא מקום פרקליט המדינה, מנדלבליט הציע אותה.
"הפרקליטות טענה שהתקן הזה חיוני ונדרש והצליחה לשכנע אותנו עוד לפני שידענו מי הם המועמדים, והרבה לפני שנפתח המרוץ לתפקיד מ"מ פרקליט המדינה. היו שישה מועמדים, שניים פרשו ונשארו ארבעה. אני עומד על כך שאין תופעות של מכרז לאדם, יש רק מכרז לתפקיד. המכרזים לא נועדו לפתור בעיה תעסוקתית של עובד אלא למלא תקן נחוץ. כך היה וכך יהיה. כשעלו טענות נגד המינוי שלה, עצרתי את המכרז וביקשתי לקבל הבהרות. הדברים הגיעו לבית המשפט והתברר שאין עילה לעצור את הליכי המכרז. בשום שלב לא ידעתי מי יזכה.
הרשקוביץ: "סוגיית הערכת העובדים עוברת שיפורים מתמידים, ואנחנו מתמרצים מי שמקבל ציונים גבוהים. הגבלת משך הקדנציה, שלא הייתה קיימת פעם, יוצרת חידוש ורענון, ואני לא נבהל מהרעיון של העסקה בחוזים אישיים"
"אגב, כשהמכרז הופשר שיניתי את הרכב הוועדה. ראש הוועדה היה שופט שאני בחרתי, ולא שופט מטעם הפרקליטות. חוץ מפרקליט המדינה היה חבר נוסף שמונה באישורי, הכול כדי להבטיח שלא תהיה קנוניה לכאורה. כשקראתי את הפרוטוקולים שוכנעתי שהמועמדת שנבחרה עולה בכישוריה ובהתאמתה על האחרים".
האחריות מחייבת
סוגיה רגישה נוספת שהנציבות עוסקת בה היא אגף המשמעת. תחת הנציבות פועל בית דין למשמעת, והוא עוסק בעבירות שמסיבות שונות אינן מגיעות לרף הפלילי. קשת העילות רחבה: מדיווח כוזב על שעות עבודה, ועד הטרדות מיניות.
יש תחושה שאגף המשמעת שקט בשנים האחרונות. לתקשורת מגיעים פחות ופחות דיווחים על תיקי משמעת גדולים שמטופלים אצלכם.
"אם לבחון לפי מספר ההשעיות, זה ממש לא נכון. חלק מהתיקים מגיעים אלינו אחרי הטיפול הפלילי, וכשיש הרשעה בפלילים לרוב תהיה גם השעיה. בתחום ההטרדות המיניות יש עלייה דרמטית של כ־80 אחוז בהיקף התיקים המטופלים. יש לנו שבעים ממונים למניעת גזענות והטרדות מיניות בכלל משרדי הממשלה. יש לנו אפילו חוסר בתקני תובעים. נושא נוסף שאני מקדם הוא טיפול במקרי התעמרות בעבודה. עובדים שמרגישים שהמעסיק מתעמר בהם ללא הצדקה, והרבה פעמים מדובר במקרים סבוכים ומורכבים שקשה להגדיר ולסמן".
בשנים האחרונות היו כמה אירועים שבהם פרקליטים בכירים התבטאו בחריפות נגד מדיניות הממשלה, בניגוד להוראות התקשי"ר. מה אתם עושים עם זה?
"עובדי הפרקליטות הם עובדי מדינה, והם כפופים כמו כולם לאגף המשמעת. עם זאת, ההחלטה על העמדה לדין משמעתי לעובדים בכירים במשרד המשפטים נתונה בידיו של היועמ"ש ופרקליט המדינה. זה לא בסמכות שלנו".
עובדי מדינה ששוחחתי איתם טוענים שיש בעיה בהליכי המיון והקליטה של עובדים חדשים בשירות הציבורי. שההליכים מסורבלים ואיטיים, ושלא פעם בוחנים פרמטרים לא רלוונטיים.
"בניגוד למעסיקים פרטיים, יש עליי מגבלות שמצמצמות את טווח הגמישות שלי. עקרון השוויון לדוגמה, דורש ממני לתת הזדמנות שווה לגברים ולנשים, ולקדם גיוון תעסוקתי והעדפה מתקנת לאוכלוסיות חלשות כמו עולים, מגזרים מסוימים ואנשי פריפריה. כל זה הופך את הליכי המיון שלנו למורכבים הרבה יותר. אנחנו נעזרים במכוני ההשמה הגדולים במשק, אבל זה לא מספיק.
"קח למשל את החרדים, הם מגיעים למכוני מיון ונופלים. גילינו שבמבחנים הקוגניטיביים אין להם שום בעיה, אבל השאלות החברתיות לא מותאמות למה שהם מכירים. זה מחייב אותנו לשנות את המיונים ולהתאים אותם לצרכים של אוכלוסיות שונות. המגבלות הללו מסרבלות את העבודה, אבל אנחנו שמחים עליהן כי הן מקדמות ערכים חברתיים. אנחנו לא שוקטים על השמרים, חשוב לנו לצמצם פערים מול המגזר הפרטי ולהשתפר.
"ועדות הבוחנים הן עוד סוגיה. בחלקן יושבים אנשים שהם 'לא שלי'. הם יכולים להיות מנכ"לים או מנהלים בכירים, וקשה מאוד לתאם תאריכים שמתאימים לכולם. הכנסנו אפשרות של ריאיון בסקייפ כדי לייעל את התהליך, אבל יש מועמדים שלא מתלהבים מזה. יש לנו 7,000 מכרזים בשנה, ואנשי אגף המכרזים עובדים קשה מאוד. המכרזים הם עולם שלם שדורש למידה קבועה והתפתחות מתמדת.
"ניהול של המשאב האנושי פירושו לראות בני אדם", מסכם הרשקוביץ. "בסיום קורס בכיר של מנהלים הזכרתי את ההסבר של הרלב"ג לפסוק 'של נעליך מעל רגליך'. זה מוזר, כי ביהדות לא חולצים נעליים בבית כנסת. הרלב"ג אומר שהנעל מפרידה בין הרגל לעפר, וההולך לא מרגיש את הגרגרים. אבל כשאתה מתעתד להיות מנהיג אתה חייב לחלוץ את הנעל ולהרגיש כל אבן. רגישותך חייבת לגדול.
"סבא שלי הגיע ארצה מברגן־בלזן. ביום הכרזת המדינה הוא היה בן שמונים, והוא התייצב בלשכת הגיוס וביקש שיגייסו אותו. אמרו לו 'סבא, אין לנו מה לעשות איתך'. הוא אמר להם 'תנו לי לבשל במטבח, מה שצריך'. הם דחו אותו, והוא הצטער מאוד ואמר להם: 'אלפיים שנה התפללנו לשובה של הממלכתיות היהודית, וכשסוף סוף הגיעה השעה אתם נוטלים ממני את הזכות לשרת?' המילים שלו הפכו לערך מכונן עבורי. יש לי זכות לשרת".
