אילון מאסק, מהיזמים הבולטים בתקופתנו (מייסד החברות פייפאל, טסלה, ספייס־איקס ועוד), צייץ בשבוע שעבר שהוא זקוק ל"טונות" עובדים חדשים עבור חברת טסלה, יצרנית הרכב החשמלי והאוטונומי הצומחת שלו. טסלה נסחרה אז בשווי של 160 מיליארד דולר, לאחר עלייה של יותר מפי שניים מתחילת 2020. מאז היא הספיקה לצנוח לשווי של 135 מיליארד דולר, אך היא עדיין שווה יותר מפי שניים משוויין המשותף של חברות הרכב הוותיקות ג'נרל מוטורס ופיג'ו.
אז איך מתקבלים לעבוד בחברת הרכב והטכנולוגיה הכי מסקרנת, הכי מתקדמת והכי מדוברת היום בעולם? "ההשכלה הפורמלית אינה רלוונטית", כתב מאסק בטוויטר, וציין כי המועמדים יעברו מבחני תכנות וכתיבת קוד בתוך החברה.
מאסק אינו לבד בעניין הזה. לפני כשנה הציג אתר חיפושי העבודה Glassdoor רשימה של 15 חברות ענק שאינן דורשות עוד השכלה גבוהה מהמועמדים לעבודה אצלן. הרשימה הזו כללה חברות מוכרות ומתגמלות כמו גוגל, אפל ו־IBM. ג'ואנה דאלי, הממונה על כוח האדם ב־IBM, אמרה לרשת CNBC שבערך 15 אחוזים מהמועסקים בענקית המחשבים האמריקנית אינם בעלי תואר מאוניברסיטה או ממכללה כלשהם, וכי במקום לחפש בוגרי אקדמיה, IBM מעוניינת בבעלי ניסיון או הכשרה מקצועית אחרת, כאשר "התואר אינו יותר מבונוס".
כבר לפני חמש שנים, בריאיון לניו־יורק טיימס, אמר לזלו בוק, סגן נשיא בכיר בגוגל ומי שממונה על גיוס העובדים בחברה, כי גוגל הבינה ש"ציוני בגרות ומבחנים הם חסרי כל ערך כקריטריון לגיוס עובדים, ולכן שיעור האנשים בגוגל שהגיעו ללא השכלה גבוהה גדל עם הזמן". בוק אמר לעיתון כי "ציונים טובים בהחלט אינם מזיקים, אבל גילינו שהם אינם חוזים דבר".
ומה כן? לדברי בוק, "מומחיות" בתפקיד הנדרש היא דווקא התכונה הפחות חשובה אצל מועמדים לעבודה בגוגל. מנגד, ענקית האינטרנט מחפשת מידה בולטת של "ענווה", כזו המלמדת שאותו עובד מצויד ביכולת הקריטית להכיר בטעויותיו וללמוד מאחרים. "מצליחנים מוכשרים כמעט לא חווים כישלונות, והם לא יכולים ללמוד מכישלונות", הסביר בוק. "אם קורה משהו טוב, הם בטוחים שזה משום שהם גאונים. אם קורה משהו רע, הם חושבים שזה בגלל טיפשותו של מישהו אחר, כי השוק עצמו השתנה, או שהם לא קיבלו את המשאבים שנדרשו להצלחה. האנשים שאנחנו רוצים לגייס ואלה שמצליחים כאן הכי טוב, הם בעלי עמדות נחושות, אבל כאלה שאם יציגו להם עובדה חדשה הם יֵדעו לומר 'אה, זה משנה הכול, אתם צודקים'. אנחנו רוצים אנשים שיש להם בעת ובעונה אחת אגו קטן ואגו גדול".
לא להיצמד לסילבוס
מציאות שבה תואר מאוניברסיטה מכובדת אינו מהווה עוד תנאי סף, כזה שאמור לסנן עובדים מוכשרים המתדפקים על שעריה של עבודה מתגמלת, עלולה להוציא הרבה אוויר ממוסדות ההשכלה הגבוהה המנופחים והזחוחים, בישראל ובעולם. אלה כבר לא רק מדעי הרוח והחברה, שכבר שנים מציעים בעיקר מסלולי לימוד מרחיבי דעת ונפש אך לא מבטיחים לספק מקומות עבודה של ממש. גם השכלה פורמלית ורלוונטית במדעי ההנדסה והמחשבים, הופכת פחות ופחות קריטית בעיני מאסק וחבריו.
רק כדי להמחיש את עוצמת הטלטלה, אם וכאשר תגיע: 313,600 סטודנטים פתחו באוקטובר האחרון את שנת הלימודים תש"ף ב־61 מוסדות אקדמיים בישראל. בהם 236,450 לתואר ראשון, 64,180 סטודנטים לתואר שני ו־11,870 לתואר שלישי. מאות אלפי הצעירים הישראלים הללו משלמים עשרות אלפי שקלים ומקריבים אלפי שעות לימודים, כדי להשיג את מה שהם בטוחים (ושכולם הבטיחו להם) שיעניק להם יתרון תחרותי בשוק העבודה המחכה להם בחוץ. עדיין לא סיפרו להם שממש לא כדאי להיצמד רק לסילבוס שמחלקים להם בשיעור.
ואגב, מאסק עצמו, שחגג השנה 49, קיבל בשנות העשרים לחייו מלגה ללימודים גבוהים בפיזיקה ובהנדסת חומרים באוניברסיטת סטנפורד, אולם הוא החזיק מעמד שם זמן קצר בלבד. אחרי יומיים בלבד הוא פרש מהמוסד המפואר ("הנחתי שתמיד אוכל לחזור לאוניברסיטה", אמר בעבר), הצטרף לאחיו קימבל, ויחד הקימו את חברת Zip2, שסיפקה תוכנה לפרסום תכנים לארגוני חדשות ונמכרה בשנת 1999 לאלטה־ויסטה, תמורת 340 מיליון דולר.
בעתיד הלא רחוק מעסיקים יסתמכו פחות על קורות חיים וראיונות, ויותר על טכנולוגיות שינתחו את התנהגות המועמד, יכולותיו הקוגניטיביות ותכונות אופיו
השבוע קיבלנו רמז לכך שגם האימא היהודייה מזהה את המגמה החדשה, והיא כבר לא בהכרח תשמח לראות את ילדיה אוספים יותר מדי תארים במוסדות ההשכלה הגבוהה. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה נתונים רבים מסקר ארוך טווח שערכה בקרב הורים לילדים בכל גילי בית הספר, תחת הכותרת "מעורבות הורים והצלחה בלימודים". בין השאר, הסקר כלל את השאלה "מהי רמת ההשכלה הגבוהה שאתה חושב שילדך ישיג". לפי התשובות, למרות ואולי משום שיותר ויותר הורים הם בעלי השכלה אקדמית בעצמם, מסתבר שהם פחות ופחות מצפים מהילדים לרדוף אחרי תארים. אמנם התואר הראשון מתקבע כסטנדרט הכרחי – 39% מההורים העריכו בשנת 2012 שילדם ישיג תואר ראשון, מול 46% מההורים בשנים 2014־2015 ו־48% מההורים בשנת 2017. מנגד, הציפייה שילדם ישיג תואר שני ירדה מ־42% בשנת 2012 ל־38% בשנים 2014־2015, ורק 37% בשנת 2017. הציפייה לתואר שלישי ירדה מ־19% לפני שמונה שנים, ל־17% לפני חמש שנים, ול־16% בשנת 2017.
ואולי זה לא באמת אמור להפתיע אותנו. במיוחד את מי שחי פה בישראל, והבין מזמן שמי שעובר למשל את החממה הטכנולוגית של צה"ל (יחידה 8200 וכדומה) לא חייב "לבזבז" כמה שנים באוניברסיטה ולהציג תעודה כלשהי כדי לזכות במשרה חלומית. מנגד, לפני חודש פרסם בנק ישראל מחקר חדש שבחן את היחס בין המקצוע שאנשים לומדים, ובין מה שהם עושים בפועל בהמשך חייהם. לפי התוצאות, שיעור בוגרי תואר ראשון בישראל המצויים ב"השכלה עודפת", הגדרה למצב שבו מספר שנות הלימוד של העובד עולה על הממוצע בקרב העוסקים במשלח היד שלו, עומד על 14%. מתוכם, שיעור אי־ההתאמה בין מקצוע הלימודים שרכשו לעבודה בפועל עומד על 40% בלבד, מה שכמובן בא לידי ביטוי גם בשכר הנמוך יותר שהם מביאים הביתה בכל חודש (בהכללה כמובן).
במילים אחרות, עשרות אלפי ישראלים מגלים מדי שנה שאין הרבה משמעות או תועלת בתואר ובדיפלומה שהביאו הביתה בעמל רב. לא בטוח שאתם רוצים לספר על זה לילדים שלכם שמקטרים כבר היום על המבחנים והדרישות בבית הספר, אבל אולי תרצו לספר את זה לאבא ולאימא.
גם במגזין 'וול סטריט ג'ורנל' העריכו בכתבה שפורסמה החודש כי בעתיד הלא רחוק, מעסיקים יסתמכו פחות ופחות על קורות החיים ועל ראיונות, ובחירת העובד תתבסס על טכנולוגיות שינתחו את התנהגות המועמד, יכולותיו הקוגניטיביות, תכונות האופי שלו והתגובות הפסיכולוגיות.
על פי הכתבה, במקום לתכנן מה ללמוד בעתיד באוניברסיטה, כדאי שתחשבו היטב מה אתם מעלים ברשתות החברתיות. טכנולוגיות שמפותחות היום על בסיס מאגרי מידע עצומים ויכולות של בינה מלאכותית, מאפשרות כבר עתה למעסיקים לנתח את ההיסטוריה של המועמד באינטרנט וברשתות החברתיות, והן כוללות נתונים ביומטריים ואפילו תגובות בזמן אמת לסימולציות של קשיים בעבודה. וכן, יכול מאוד להיות שהלימודים באוניברסיטה יסייעו לשדרג את כל אותן תכונות אופי נדרשות לקראת "החיים האמיתיים", אבל כדאי לרענן את היעד הנכסף של התעודה והתואר הפורמליים.
וכמו שאמר לוול סטריט ג'ורנל תומאס צ'אמורו־פרנמוזיק, בכיר בקבוצת מנפאואר ופרופסור לפסיכולוגיה עסקית, "אם אנחנו מקבלים את העובדה שהמשרות הולכות להשתנות או להתחלף בשנים הבאות, ש־80% מהמשרות שיהיו פה ב־2030 או ב־2040 בכלל לא קיימות היום, ושיש פיחות במומחיות ובידע – נצטרך להמר על תכונות כמו סקרנות, יכולת למידה, יחסי אנוש ומוטיבציה". נחיה ונראה.
