יוסי גמזו, שהלך לעולמו בשבוע שעבר, אמור היה לציין ב-14 בפברואר, את יום הולדתו ה־82. המשורר, המתרגם והפזמונאי, שהיה גם פרופסור לספרות עברית, טען כי הוא טיפוס רומנטיקן מכיוון שנולד ב"יום האהבה" (ולנטיין דיי) ובעיר הרומנטית בעולם פריז. מכריו, יוצרים וחברים, מעידים כי אכן היה אדם כזה. בשבוע שעבר החליק במדרגות בביתו בחיפה, נחבל באופן קשה ובהמשך מת מפצעיו. האיש, שיצירותיו הפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית, נפטר בודד וכמעט חסר כול.
גמזו אחראי לאינסוף להיטים, ביניהם "סתם יום של חול", "סימן שאתה צעיר", "איפה הן הבחורות ההן", "זוהי יפו", "הכותל", "ירושלים האחרת", "מה הוא עושה לה", "אילו כל האוהבים", "ילדי איננו ילד עוד", "השעות הקטנות של הלילה", "שלא לאהוב אותך איך אפשר" ו"לילה ראשון בלי אימא". גמזו זכה במגוון פרסים ספרותיים בישראל, בארה"ב ובאוסטרליה, וב־2014 זכה בפרס אקו"ם על מפעל חיים.
אחד השירים המזוהים עם גמזו הוא "קוראים לנו ללכת". השיר נכתב לרגל צעדת ארבעת הימים, הגלגול הקודם של צעדת ירושלים בתחילת שנות השישים. "הייתה לי אז פינת לימוד שיר בגלי צה"ל וגם בקול ישראל", מספר מלחין השיר אפי נצר, "ובמשך כמה ימים ברצף לימדתי את השיר הזה כדי שעד לצעדה כולם ידעו לשיר אותו, ובאמת השיר נקלט והפך ללהיט. כולם ידעו לשיר את זה".
לימים ערכה חוקרת הזמר ד"ר טלילה אלירם מאוניברסיטת בר־אילן מחקר בחיפוש אחר השיר הכי הישראלי, הן מבחינת התכנים והן מבחינת הלחן, והשיר הזה זכה לתואר. בהמשך חברו נצר וגמזו וכתבו את השיר "לילה טוב" ואת שיר הסטי"לים לצה"ל ושירים נוספים רבים אחרים. לפני שלושה שבועות נסעו גמזו ונצר יחד מחיפה לתל־אביב לאירוע של אקו"ם. "אמרנו שנוציא דיסק חדש שהוא יכתוב ואני אלחין", משחזר נצר, "והשבוע קיבלתי טלפון שהוא נפל. תכננתי לבוא לבקר אותו, אבל לא הספקתי. זו אבדה גדולה מאוד. הוא היה איש מלא חיים, אופטימי מאוד, רומנטיקן, כותב נפלא ומתרגם נפלא, שאהב את השפה העברית בכל מאודו".
למרות תרומתו הענקית לתרבות הישראלית הוא היה פחות מפורסם מיוצרים אחרים. איך אתה מסביר את זה?
"הוא היה איש מאוד צנוע שלא רצה להיות בכותרות. הסתובב תמיד בכובע דייגים יווני. במשך שנים הוא התגורר באוסטרליה ובהמשך ברמת הגולן. הוא לא היה בברנז'ה".
בביקור האחרון בביתו בחיפה נחשף נצר גם לעליבות שבה חי גמזו. "הוא תמיד חי בצניעות, אבל נדהמתי לגלות שהוא גר בדירה קטנה מאוד ולא סימפטית. לפי התרומה שלו לתרבות הישראלית, היה צריך לקבל יותר עזרה. זו אבדה גדולה לזמר ולתרבות הישראלית. חבל שהוא לא זכה לשמוע את הפרגון שהוא זוכה לו בימים האחרונים עוד בחייו".
ילדות קשה
גמזו נולד ב־1938 בפריז, שם שהו הוריו בהשתלמות מקצועית. אביו, ד"ר חיים גמזו, היה מנהל מוזיאון תל־אביב, מייסד בית הספר בית צבי ומבקר התיאטרון של עיתון "הארץ". הוא נחשב למבקר שנהג לא פעם "לקטול" את מושאי הסיקור שלו. כשעשה זאת פעם למחזה של אפרים קישון, המציא קישון פועל חדש – לגמוז – שמשמעו לקטול. אימו של גמזו, ד"ר גרטי גמזו, נפטרה מסרטן כשהיה בן חמש וחצי בלבד. בריאיון ל'ישראל היום' סיפר גמזו: "היו לאימי שני דוקטורטים. היא הייתה תחקירנית של הסופר היהודי הצרפתי אנדרה מורואה ותלמידה של פרופ' זיגמונד פרויד. היא גם הכינה צעירים יהודים באוסטריה לבחינות בגרות, ואחד מתלמידיה היה טדי קולק, שהפך לימים לראש עיריית ירושלים המיתולוגי.
"הייתה לי ילדות מאוד קשה", סיפר. "אבי זרק אותי לקיבוץ גבע עוד כשאימי גססה. כשהייתי בא הביתה לחופשות, אשתו החדשה של אבי הייתה עושה לי את המוות. היו לי הרבה מאוד ויכוחים ומריבות עם אבא שלי. הוא לא היה אדם רע, אבל היה חלש אופי. אני מאוד דומה לאימי, שהייתה יקית וישרה מאוד, ואבא נהג לומר לי: 'אני לא בטוח שאתה הבן שלי, אבל בזה שאתה הבן של אימך – אני בטוח'. הייתי משיב לו: 'זו מחמאה שלא שמעתי טובה ממנה'".
כבר בהיותו ילד קטן בלט כישרונו הספרותי, ושירו הראשון התפרסם ב"משמר לילדים" כשהיה בן תשע. את שיריו הראשונים פרסמו אברהם שלונסקי ונתן אלתרמן. הוא המשיך בכתיבה בעלון המוסד החינוכי בקיבוץ מעברות, ובשאר ביטאוני נוער וילדים. כך, פרסם שירים ליריים בעיתונים דבר, הארץ, על המשמר, מעריב ועוד. לאחר מכן פרסם טורים מחורזים בעניינים אקטואליים בעל המשמר ובדבר. בסוף 1958 יצא ספרו "אתם נוער אתם?", שהוא אסופת הומורסקות וסאטירות. את שירותו הצבאי עשה גמזו כעורך ועיתונאי, ועם שחרורו פנה ללימודי ספרות באוניברסיטה העברית בירושלים.
ב־1968 התחתן עם נעמה ישעיהו, בתו של יו"ר הכנסת ישראל ישעיהו, בחתונה שכללה אורחים מכובדים רבים. את הזוג השיא הרב הראשי לצה"ל האלוף הרב שלמה גורן. מאות האורחים קיבלו קלף ועליו שיר שכתב חתן השמחה במיוחד לאירוע. בשנת 1969 נולדה לזוג הבת לילך, כיום האומנית והיוצרת לילך עין־הבר, נישואיהם עלו על שרטון ולאחר מאבק משפטי ממושך הם התגרשו. יוסי עזב לארה"ב ב־1973, נכסיו עוקלו לתשלום המזונות, ובשנת 2013 הוכרז פושט רגל.
בארה"ב לימד ספרות עברית באוניברסיטאות שונות וביניהן אוניברסיטת אוהיו, וגם השלים עבודת דוקטורט על יצירתו של המשורר והסופר איציק מאנגר. בהמשך עבר לאוסטרליה ושימש מרצה לספרות וללשון עברית באוניברסיטת סידני. בשנת 1993 שב ארצה, התגורר באילת ולימד במכללה האקדמית בעיר. בהמשך עבר לקצרין שברמת הגולן ושם לימד ספרות עברית במכללת "אוהלו". בשנים הללו המשיך לכתוב שירים בכתבי עת שונים, תחת שם העט "פ. קול".
טור בכל שבוע
חוקרת הזמר ד"ר אלירם מספרת כי השיר המולחן הראשון שכתב יוסי גמזו, "השעות הקטנות של הלילה", זכה להצלחה מהרגע שהושר בפעם הראשונה על במה. היה זה גם השיר הראשון בקריירה הבימתית של אריק איינשטיין, אחרי להקת הנח"ל והסמבטיון.
מאחורי כל שיר של גמזו מסתתר סיפור, רבים מהם נוגעים בהיסטוריה הישראלית. אחד משיריו המפורסמים הוא "הכותל", עם הפזמון המפורסם "הכותל – אזוב ועצבת, הכותל – עופרת ודם. יש אנשים עם לב של אבן, יש אבנים עם לב אדם". אלירם אומרת כי גמזו אמר לה שנשאל פעמים רבות איך ייתכן שישנן אבנים עם לב אדם. "עניתי, ואני משיב גם כיום", הסביר גמזו, "שמותר למשורר לכתוב על הכותל המערבי, שמיליוני יהודים תוחבים פתקים בין סדקי אבניו – שאבנים אלה מבחינה היסטורית ומטאפורית יש להן בפולקלור לב אדם".
"בשערייך ירושלים" למשל מחבר בין קרבות תש"ח ונפילתה של העיר העתיקה בידי האויב עם קרבות השחרור של העיר העתיקה במלחמת ששת הימים. השיר מדבר על הכמיהה לירושלים במהלך הדורות. הוא פותח במילים "עומדות רגלינו בשערייך ירושלים ותותחינו מרעימים לך שיר מזמור", ומשולב בו ציטוט משירו של המשורר יהודה הלוי "ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך".
לאחר שחרור הכותל קיבל המלחין יחזקאל בראון, לימים חתן פרס ישראל, טלפון מיהורם גאון: "יושב אצלי יוסי גמזו, אולי אתה מוכן להלחין שיר על כיבוש ירושלים?" ביקש יהורם גאון. במשך כל אותו לילה ניהלו גמזו ובראון שיחות טלפון בעניין השיר. יוסי הכתיב את השיר בטלפון, בית אחר בית, ויחזקאל בראון כתב את הלחן. למחרת הקליט גאון את השיר. גאון שר עד היום בהופעותיו את "איפה הן הבחורות ההן", שכתב גמזו. "בשיר הזה רציתי לתקן עוול", סיפר גמזו בריאיון למעריב. "שנים היללו כאן את החלוצים, ואילו את החלוצות קיפחו. בכתיבתי את השיר נזכרתי בימיי בְּמעברות, אחד הקיבוצים שביניהם התגלגלתי כילד יתום. שם עשו עליי רושם רב סיפורי ותיקות המשק כיצד בנו כפועלות את בתי הדר הכרמל בחיפה. זה היה השיר הפמיניסטי הראשון".
אומנים נוספים ביצעו את שיריו של גמזו, ביניהם הזמר אבי טולדנו. השבוע הוא כתב בפייסבוק: "הלך מאיתנו אחד מעמודי התווך של הזמר העברי. עבורי, העולה החדש בן ה־17, הוא היה זה שישב איתי ולימד אותי לבטא מילה ועוד מילה בעברית, כשאני קורא פונטית את הטקסט של 'זוהי יפו'. הוא גם כתב את השיר 'שלא לאהוב אותך', שירי הראשון שהגיע לראש מצעד הפזמונים. שני השירים האלה פרצו דרך לעשייה שנמשכת יותר מחמישה עשורים. אני חייב לאיש המוכשר הזה כל־כך הרבה. אזכור אותך תמיד".
בכל יום שישי, במשך שנים, הוקרא טור שכתב גמזו בפתח תוכנית הרדיו של מושיק טימור ב'כאן רשת ב'. הטור הוקרא עד יום שישי האחרון. טימור: "בניגוד לתוכנית שלי שעוסקת בהיסטוריה, גמזו כתב על ההווה, על אקטואליה. בכל יום ראשון הוא שלח לי את הטור, ובחזרה היה מקבל ממני רק מילה אחת 'קיבלתי'. בתחילת הדרך הוא היה שולח שירים ארוכים. הסברתי לו שזה ארוך מדי ושקשה להחזיק את המרואיינים לאורך זמן. הוא רצה שאני אצמצם את השירים, אבל ביקשתי ממנו שיכתוב קצר מראש ויחוס על המרץ והכישרון שלו". השיר האחרון שלו עסק בביקורם של 40 ראשי המדינות בארץ לרגל ציון 75 שנים לשחרור אושוויץ. "הוא הקפיד על שפה גבוהה בכתיבה ובדיבור, הטקסט תמיד הגיע מסודר ומנוקד. כשהוא ידע שצפוי לו שבוע עם בדיקות רפואיות, הוא שלח לי מראש שני טורים. עצוב היה לי לראות שמבחינה כלכלית בשנים האחרונות הוא היה 'נעבעך'".
הערכה מאוחרת מדי
ביוני 2019 נערך באוניברסיטת בר־אילן טקס הוקרה לגמזו במסגרת הכינוס השנתי למוזיקה שנערך במקום, והוענק לו אות הוקרה על מפעל חיים בזמר העברי. "גמזו היה מאושר בטקס", אומרת ד"ר אלירם. "הוא היה יוצר ענק בכל קנה מידה, עם יצירות מלאות רגש ולעיתים גם הומור. לצערי הוא חי בבדידות וחייו לא היו קלים. הידיעה שמוסד אקדמי מכיר בו ועורך לכבודו טקס, נגעה לו מאוד. זו הייתה הזדמנות להביע לו הערכה".
המלחין אפי נצר: "זו אבדה גדולה מאוד. יוסי היה איש מלא חיים, אופטימי מאוד, רומנטיקן, כותב נפלא ומתרגם נפלא שאהב את השפה העברית בכל מאודו"
אלירם אומרת כי שיריו הם פסקול ישראלי שנוגע ברבים. כדוגמה היא מביאה את נאומו של נשיא האוניברסיטה פרופ' אריה צבן בטקס. הוא סיפר כי בשירותו כטייס חיל האוויר נתקעו הוא והנווט בלילה חשוך ביותר אי שם מעל לים התיכון בלי יכולת לזהות את מקום הימצאם, ואף הגיעו למצב המפחיד של ורטיגו. לפתע, למזלם, הם ראו מלמטה אור זעיר מנצנץ והם הבינו שהם טסים מעל חופה של יפו. ברגע של הקלה מן המתח הנורא הם התחילו לפזם את הלהיט המיתולוגי "זוהי יפו", שחיבר גמזו.
דודי פטימר, עיתונאי וחוקר מוזיקה, שמר על קשר עם גמזו בשנים האחרונות. הקשר בין השניים נוצר כשגמזו ביקש להגיע לקהל הצעיר וביקש מפטימר לסייע לו בהעלאת סרטונים ליוטיוב.
"כשיוסי חגג 80 הוא ביקש ממני לפנות לכלי תקשורת כדי שיזכירו את יום הולדתו, כי אמנם שיריו התנגנו ושמו הוזכר בקומץ תוכניות תרבות, אבל צרם לו שהרוב לא מזכירים את יום הולדתו ולא נותנים לו כבוד והערכה ראויים בשנותיו האחרונות", מספר פטימר. "לצערי הוא כמעט לא קיבל במה. קרו מצבים שבהם שדרני רדיו דיברו עליו בצירוף המילים 'זכרו לברכה', בעוד הוא היה חי ובועט.
"כשזה הגיע לנתינת במה ראויה בטלוויזיה או בעיתונות – הוא נתקל בזלזול ובתחקירנים ומפיקים צעירים שלא יודעים מי הוא, לא יודעים להגות את שיריו, והיו שאמרו לו בפרצוף שהוא לא מעניין כי הוא לא רייטינג. לצערי, האדם שאחראי לקלאסיקות־ענק רבות לא עניין אף אחד".
פטימר מספר כי בשנותיו האחרונות המשיך גמזו ליצור וניסה להתפרנס. "הוא אמר לי שהוא לא יכול להרשות לעצמו מותרות כמו ללכת לסרט או לקנות מוצרי מזון בסיסיים, שכן מצבו הכלכלי לא היה מזהיר. הוא ניסה להתקבל לאוניברסיטאות כמרצה אך לא קיבלו אותו בגלל גילו. עצוב שאחד המשוררים, הפזמונאים והעורכים המשפיעים והגדולים בישראל צריך לחשוב אם הוא יכול להרשות לעצמו לקנות חלב או לא". כמו גמזו, אומר פטימר, ישנם עוד פזמונאים ויוצרים וזמרים ותיקים שמתקשים לגמור את החודש. "גם הם לא זוכים להערכה ומקבלים סטירות לחי בערוב ימיהם, וגם הם, לדאבוני, יזכו להתייחסות רק אחרי לכתם. חייבים לשנות את היחס אליהם כבר עכשיו".
