שאלת התמודדותה לכנסת של נציגת בל"ד, ח"כ היבא יזבק, חילקה השבוע את בית המשפט העליון לשני מחנות, אך דעת הרוב הכשירה את המועמדות. השופטים מני מזוז, יצחק עמית, דפנה ברק־ארז, עוזי פוגלמן וענת ברון גרסו שפרסומי ההזדהות של יזבק עם טרוריסטים לאורך השנים אינם מצטברים לכדי מסה קריטית. גם ביחס לאותן התבטאויות, ה"מעוררות שאט נפש" כדבריהם, הם קיבלו את הסבריה והצהרתה כי אינה תומכת באלימות. בכך הלכו שופטי הרוב בעקבות חוות דעתו הדומה של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט.
לעומתם, ארבעת שופטי המיעוט שפסלו את יזבק ובהם הנשיאה אסתר חיות, סברו כי "ההסברים וההבהרות שמסרה יזבק רחוקים מלשכנע, והתמונה המצטיירת מתוך הראיות היא תמונה ברורה וחד־משמעית של תמיכה במאבק המזוין של ארגוני טרור נגד מדינת ישראל". חיות ועמיתיה לדעה – השופטים נעם סולברג, יוסף אלרון ודוד מינץ – לא קיבלו את הבהרותיה של יזבק בעקבות דברי השבח שהביעה על דלאל מוגרבי, כי חלקה לה כבוד כ"סמל פמיניסטי". כזכור, מוגרבי עמדה בראש חוליית המחבלים שרצחו 35 ישראלים בפיגוע בכביש החוף ב־1978. ח"כ אופיר כץ מהליכוד שהגיש את העתירה לפסילתה, טען שיזבק מעולם לא התנצלה על הכבוד שהעניקה למחבלים רצחניים, ורק אמרה שהיום הייתה "מתנסחת אחרת".
כתבות נוספות בנושא הרשימה המשותפת ותמיכה בטרור
– למרות תמיכתה במחבלים: בג"ץ אישר את השתתפותה של יזבק בבחירות
– ניצולי הפיגוע בכביש החוף ב-1978 מקווים שבג"ץ לא יכשיר את יזבק
– לא רק יזבק: ארכיון ההסתה של הרשימה המשותפת
בנימוקיו של השופט סולברג הוא הזכיר אירועים שמנדלבליט הקל בהם ראש, ובהם סוגיית הפגישות עם מחבלים משוחררים. נציגי כל המפלגות הערביות נוהגים לעלות לרגל לאסירים משוחררים, ערבים ישראלים שביצעו פיגועים. בתצהירים שהגישו נטען כי מטרת הביקורים היא "לשקם" את האסירים, אך מי שנכח או צפה בפסטיבלי השחרור הללו מתרשם בקלות שלא מדובר ב"שיקום" אלא במתן כבוד למי ש"מסר את נפשו" למען המטרה הלאומית הפלסטינית. "התקשיתי בכך שהיועץ המשפטי נמנע מלדון בפרטות בראיות נוספות", ביקר סולברג את מנדלבליט, וטען כי "הצטברותן עשויה להכריע" נגד יזבק, "כי רבות הנה".
מלבד הפוסטים שפרסמה ובהם דברי הוקרה לדלאל מוגרבי ולסמיר קונטאר, ח"כ יזבק ככלל רואה באנשי טרור דמויות מופת. בריאיון לאתר הערבי 'פאנט' בשנת 2013 היא מציינת שלוש נשים שהשפיעו עליה: הטרוריסטית האלג'יראית ג'מילה בוחירד, דלאל מוגרבי, ופעילת החזית העממית לילה חאלד שבשנות השבעים עסקה בחטיפת מטוסים. כשהיא מבקשת לנופף בדגל הפמיניזם מול החברה האסלאמית הפטריארכלית, יזבק איננה נושאת את עיניה לפעילות חברתיות ונשות ציבור, אלא לרוצחות ילדים. בפרסומיה ברשת היא מצטטת בהערצה אמירות של לילה חאלד, ומבטאת בכך את התפעלותה מהגרועים שבמחבלים.
בתצהיר שהגישה יזבק היא טענה כי מוגרבי היא "סמל לאומי פלסטיני". אכן, מבחינת המפלגות הערביות והעומדים בראשן, מחבלים שעסקו בטרור ובאלימות קשה נגד יהודים הם סמלים לאומיים. דוגמה מובהקת לכך היא דמותו של ג'ורג' חבש, מייסד ומנהיג החזית העממית לשחרור פלסטין, מארגוני הטרור הרצחניים ביותר שחולל בעבר שורה של פיגועי זוועה. אנשי הארגון ייסדו את הטרור האווירי ואת חטיפת המטוסים כחלק מהמאבק בישראל. פיגועי הראווה שלהם הרעישו את העולם בשנות השבעים ואף שימשו השראה לארגוני טרור אחרים.
בריאיון ב־1972 הסביר חבש את ההיגיון מאחוריהן. "ההתקפות של החזית העממית מבוססות על איכות ולא על כמות", אמר. "אנו מאמינים שלהרוג יהודי הרחק משדה הקרב, אפקטיבי יותר מלהרוג מאה מהם בקרב עצמו. כאשר אנו שורפים חנות בלונדון, להבותיה בעלות ערך רב יותר משריפה של שני קיבוצים, משום שבדרך זו אנו מאלצים את האנשים להתעניין במה שקורה לנו ולהיות מודעים למצבנו הטרגי". בהזדמנות אחרת הסביר כי התנועה הציונית "שולטת" במדיה העולמית, ועל כן יש להסב בכוח את תשומת הלב הציבורית לסוגיה הפלסטינית. "מישהו חייב לשנות את העולם כדי שיקרה משהו, להרוג אם יש צורך בכך, גם אם פירוש הדבר שנהפוך לבלתי אנושיים", אמר.
מדינת ישראל ניסתה לשים את ידה על חבש. בין היתר נחטף מטוס שהיה בדרכו מבגדד לביירות, בהנחה שגויה שהוא נוסע בו. בעקבות התקרית הדיפלומטית שנוצרה הסביר שר הביטחון משה דיין כי הפעולה נועדה "להילחם במחבלים ובראשם ראש החזית העממית חבש, שהוא רב־מרצחים ללא מעצורים, אשר אנשיו פותחים באש על ילדים, נשים ועל נוסעים של מטוסים שעמדו להמריא לישראל". חבש מת מוות טבעי בשנת 2008, כשהוא בן 82.
לא בטעות, לא במקרה
לאורך השנים אפשר למצוא גילויי אהדה רבים מצד המפלגות הערביות ובכירים בהנהגה הערבית לג'ורג' חבש ולמאבקו בישראל. לפני כמה שנים נפגש יו"ר הרשימה המשותפת, איימן עודה, עם בתו של חבש, הילל את אביה והגדיר אותו "המצפון של העם הפלסטיני". בדפיה של מפלגת בל"ד ברשתות החברתיות פורסמו מאמרים בשבחו. באחד מהם נאמר שחבש היה "נאמן לעקרונותיו עד יומו האחרון, התנגד לכל פשרה עם הכיבוש ונלחם בישות הציונית. בפני אדם כזה אנו מרכינים את ראשנו". עוואד עבד אל־פתאח, עד לא מזמן מזכ"ל בל"ד, אמר כי היה צריך לקרוא לנמל התעופה בן־גוריון בלוד על שמו של חבש, יליד העיר. בפוסט אחר מטעם המפלגה הועלתה תמונתו של חבש עם אחד מציטוטיו המפורסמים: "לא אחזור למולדת אלא עם אחרון הפליטים". הוא תואר שם כ"אבי המהפכה הפלסטינית" וכ"עילוי בחשיבה, במהפכה ובמאבק".
גם חד"ש הקדישה למייסד החזית העממית דברי הלל. בפוסט שעלה לאתר חד"ש בשנת 2014 נכתב כי המפלגה תצעד בדרכו הבלתי מתפשרת עד קבלה מלאה של דרישות העם הפלסטיני. בחד"ש ציטטו דברים שפרסם ארגון החזית העממית על מייסדו, ועל מחויבותם "לקיים את מסריו של 'אל־חכים' (ג׳ורג׳ חבש) ולמלא את מטרותיהם של השהידים, האסירים והלוחמים".
איימן עודה הגדיר את חבש "המצפון של העם הפלסטיני", ובדף של בל"ד נקבע כי הוא "התנגד לכל פשרה עם הכיבוש ונלחם בישות הציונית"
צמרת ההנהגה הפוליטית הערבית בישראל הגיעה להלווייתו של חבש ברבת־עמון, וח"כ אחמד טיבי הצטלם שם עם בכירי החזית העממית. נכחו שם גם מוחמד בארכה, אז יו"ר חד"ש, וח"כ אוסמה סעדי. אבי דיכטר, אז השר לביטחון פנים, אמר כי חברי הכנסת הערבים "דקרו בנו כשיצאו להלווייתו של הרוצח שעמד מאחורי הידיים שרצחו שר וחבר כנסת בישראל".
ג'ורג' חבש התמיד בהתנגדותו לקיומה של ישראל, וראה בה "סרטן אלים ופולשני". בניגוד לארגונים פלסטיניים אחרים, הנשענים על תפיסות לאומיות ודתיות, חבש אחז בהשקפת עולם מרקסיסטית ומכוחה ראה את ישראל כפרויקט קולוניאלי ואימפריאליסטי של מעצמות זרות. חבש התנגד לשלום עם מדינת ישראל, והסביר כי "הסדר של שלום הוא פתרון שאיני יכול לקבל, שהרי משמעותו, ככל שהדבר נוגע לי, שלא אוכל לראות שוב את העיר לוד". חבש כינה את הסכמי אוסלו "טרגדיית אוסלו", שימש אופוזיציה ליאסר ערפאת ולא ויתר על המאבק האלים בישראל. בעשור האחרון לחייו עוד הספיק לשבח את רוצחי השר רחבעם זאבי באוקטובר 2001, שבאו מארגון הטרור שייסד. פעילי החזית העממית הם שביצעו גם את רצח רנה שנרב ז"ל באוגוסט האחרון.
נציגי המפלגה השלישית בגודלה בפרלמנט הישראלי, שעשויים אף להשפיע על אופי הממשלה הבאה, מזדהים עמוקות עם אדם שכל חייו פעל לחורבנה של מדינת ישראל. לא מדובר בטעויות בניסוח או בשיתופי פוסטים בפייסבוק, כטענת יזבק וסנגוריה. חבש, כמו דלאל מוגרבי וסמיר קונטאר, הם סמלים ודמויות להערצה בעיני הנהגת הציבור הערבי בכנסת. כעת יש להם גם אישור מבג"ץ על כך.
