מאילת לצורן בפחות מארבע שעות תעופה ו'ביבי' זכה בכל הקופה: בתחרות הראשונה בישראל ליוני דואר שנערכה ביום שישי האחרון זכה היון 'ביבי' במקום הראשון כאשר גמע את 271 הקילומטרים בטיסת כנפיים ישירה וגבר על נבחרת היונים והיונות שעפו לצידו במקצה הארוך. "הוא פשוט ניצח את כל היונים האחרים והבעלים שלו זכה בפרס על סך 3,000 ש"ח" סיפר אורי רוזנר יו"ר מועדון יוני הדואר בישראל והנציג שלנו ב FCI, הפדרציה העולמית של יוני הדואר.
כיום בישראל יש כמה עשרות משוגעים לדבר, שלוקחים חלק בספורט העתיק ומגדלים להנאתם יוני דואר. הם מאמנים את היונות והיונים להעביר מסרים- פתקים, כמו בעבר וגם שולחים אותם לתחרויות בארץ ובעולם. בתחרות הישראלית שנערכה לראשונה, יצאו היונים מאילת והתחרו ביניהם על המקום הראשון בהגעה לשובך שבו שהו בחודשים האחרונים שבביתו של רוזנר ב'צורן קדימה'. היון 'ביבי' שבבעלותו של יריב ארבע ממגדל העמק, חווה לאחרונה משבר זוגי אישי בשעה שזוגתו 'שרה' עפה לבלתי שוב אבל הדבר לא מנע ממנו להגיע ראשון לנקודת הסיום.
"זו תחרות מרתקת שבכל העולם בירכו אותנו על התחלת המסורת בישראל" סיפר רוזנר. "אתה מגדל את היונים מאז ההפרייה וזה עולם שלם. אתה צריך לאמן את היונים ועובד עם מערכות מחשוב ומגיע למצב שבו בשריקה אחת הן נכנסות מיד לשובך. הן מגיעות למהירות של 109 קילומטר לשעה".
לתחרות בליגת האלופות של יוני הדואר השתתפו 13 יונים ממגדלים מרחבי הארץ. הן יצאו בשעה 06:26 בבוקר מאילת ו'ביבי', היון הראשון הגיע כעבור 3:38 דקות. ווגי, היונה של רוזנר הגיעה שלוש שניות אחריו. היונה האחרונה בנבחרת הגיע כשעה לאחריהם. "הן לא עוצרות רגע מאילת ועפות בעזרת משק הכנפיים שלהן בלבד. בדרך יש להם איומים של בזים שמנסים לצוד אותן והם עשו את זה כמו גדולות וגדולים".
לדבריו, "אף אחד עד היום לא יודע איך יונות הדואר חוזרות הביתה לשובך שבו גדלו. הן פשוט ננעלות על השובך ויודעות לעבור גם 950 קילומטרים של תעופה. בגלל שבישראל אנחנו מוקפים אנשים לא מאוד ידידותיים יכולנו להרחיק עד אילת ומשם לפתוח את התחרות".
מועדון יוני הדואר בישראל פועל משנת 2005 ובין חבריו יש שלל מגדלים ממקצועות עיסוק שונים שרואים בדבר תחביב. "התחלתי עם יוני הדואר לפני כ-15 שנה ואני משתמש בהן עם הקבוצות שמגיעות אלינו כדי להדגים את שיטות התקשורת של פעם", מספר מנחם גולדברג מ'כפר קדם' שבמצפה הושעיה. את קבוצות המטיילים שמסיימות את הסיור בכפר התלמודי העתיק הוא מצייד ביונה וכשהן מגיעות ליעד הבא שלהן הן משחררות את היונה עם פתק לרגלה. כשהיא שבה לשובך שלה שבמרכז הכפר מנחם מעדכן את הקבוצה ושולח צילום של הפתק עם האיחול ששלחו לו. "ככה תקשרו בימי קדם ואני מאוד אוהב את היונים. שלומציון היא החביבה ביותר עלינו ואת סיסרא אנחנו ממש לא אוהבים, אבל מה לעשות, גם היא חלק מהכפר" מציין גולדברג בחיוך.
לדברי רוזנר, יו"ר מועדון יוני הדואר בישראל ב-15 השנים האחרונות, התפתחו במדינה תחרויות שבהן כל אחד מגדל יונים ומשחרר אותן באילת והן חוזרות אליו הביתה כשהן מצויידות במשדר GPS שבוחן את מהירות תעופתן והזמן. "המערכת הבינלאומית של מגדלי יוני הדואר לתחרויות יודעת לתת ניקוד לכל יונה ולקבוע מי היונה הכי טובה, הכי מהירה ועוד. באפריקה היונה הזוכה בתחרות העולמית שמשתתפות בה אלפי יונים מזכה את בעליה בפרס של מיליון דולר. אצלנו הפרס היה הפעם צנוע יותר".
באיגוד יוני המירוץ בישראל מספרים כי בימים קדומים השתמשו בהן לתקשורת: הפיניקים, הסינים והמצרים השתמשו בהן במסעותיהם הימיים כאמצעי קשר בין הספינות לנמלים. ביוון הקדומה נעזרו בהן כדי לבשר על תוצאות המשחקים האולימפיים ולבשר על ניצחונות במלחמות. כך גם, הידיעה על תבוסת נפוליאון בווטרלו הגיעה לאנגליה באמצעות יונה ארבעה ימים קודם שהגיעה עם השליחים. יוני הדואר היו בשימוש נרחב במהלך מלחמת העולם הראשונה. גם בארץ נעזרו ביוני דואר בזמן מלחמת העולם הראשונה ובזמן מלחמת העצמאות בשימוש ביחידות המודיעין השונות. חברי ארגון ניל"י השתמשו ביוני דואר להעברת ידיעות מודיעיניות ובהמשך בימי המאבק של ההגנה והפלמ"ח נגד שלטונות המנדט הן הפעילו יחידה מיוחדת של נשים יונאיות שסייעו באמצעות יוני הדואר ליצירת קשר עם קיבוצים או יישובים מרוחקים והופעלו על מנת להעביר מידע בזמן אמת במבצעי חבלנים כדוגמת ליל הגשרים ב-1946 ועוד.
