מהסיפור הזה אף אחד לא יוצא טוב. כבר עשרה ימים שהתקשורת הצרפתית לא מפסיקה לדוש בו, ואי אפשר להאשים אותה. הסיפור פשוט יותר מדי טוב. בחירות לרשויות המקומיות הן עניין גדול בצרפת, במיוחד כשמדובר בבחירות לראשות עיריית פריז. לפני שבוע הודיע בנז'מין גריבו, מועמדו של נשיא צרפת עמנואל מקרון לראשות עיריית פריז, על פרישתו מן המרוץ לאחר פרסום סרטון וידאו מביך במיוחד שלו. המבוכה רבה לא רק בגלל הסרטון עצמו, אלא משום שגריבו נחשב מועמד מוביל המעלה על נס את ערכי המשפחה.
בדיעבד התברר כי מי שפרסם את הסרטון אינו יריב פוליטי, אלא – הפתעה – אמן מחאה רוסי, פיוטר פבלנסקי שמו, שלפני שלוש שנים נמלט מרוסיה וקיבל מקלט מדיני בצרפת. פבלנסקי הפך לשם מוכר ברחבי העולם לאחר שתפר את שפתיו כאקט מחאה נגד הרדיפה של הקרמלין אחר להקת "פוסי ריוט", שערכה מיצג מחאה בכנסייה במוסקבה. עוד לפני כן חתך את אוזנו בעודו יושב עירום מול בית חולים פסיכיאטרי, במחאה על אשפוז בכפייה של אסירים פוליטיים והצגתם כחולי נפש. פבלנסקי לא נרתע גם מהתגרות בשירות הביון הרוסי הפדרלי, ה־FSB, והצית את דלתות הארגון, מה שעלה לו בלא פחות משבעה חודשי מאסר.
פבלנסקי פתח אתר אינטרנט בוטה ואיים לחשוף את הצביעות במערכת הפוליטית הצרפתית. האייטם הראשון שהעלה הוא סרטון מביך של המועמד לראשות עיריית פריז בנז'מין גריבו
הבן־אדם מופרע קשות, אתם ודאי אומרים לעצמכם, מסוכן לעצמו ולסביבתו. אבל המופרעות הזו לא מנעה מפבלנסקי להמשיך להתגרות בשלטונות רוסיה, גם כשנעצר והובא למשפט. הוא השכיל להפוך את בית המשפט לקרקס ולהביך את השלטונות שוב. כשהובא למשפט באשמת ונדליזם, על שחזור המחאה בכיכר מאידאן באוקראינה, הביא לאולם בית המשפט כעדוֹת הגנה נשים העובדות בזנות. כשהואשם בשריפת דלתות בניין ה־FSB, יורשיו של הקג"ב, הציג את אנשי התביעה כליצנים: בעוד התביעה הסתפקה בעבירה של ונדליזם בטענה שלדלתות הבניין ששרף היה ערך היסטורי ואמנותי, הוא מצידו דרש מהם להאשים אותו בטרור. לא פחות.
בשלב מסוים נמאס כנראה לשלטונות ברוסיה להמשיך להתעסק עם פבלנסקי, שפעם אחר פעם עשה מהם צחוק וגרם להם מבוכה פוליטית ובינלאומית. בעיקר בעקבות המחאה הגלובלית שפרצה אחרי פרשת בנות פוסי ריוט שרקדו בכנסייה. הרוסים נתפסו אז לגמרי בלתי מוכנים, ובקרמלין מאוד לא אהבו את ההתפתחויות. בישראל הפרשה קיבלה ממד מקומי מפתיע, לאחר שהתברר שבנות הלהקה שנמלטו אז מרוסיה מצאו מחסה בתל־אביב, מכל המקומות האפשריים.
הקריירה של פבלנסקי כאמן מחאה, המשתמש באמנות גוף רדיקלית, או כך לפחות הוגדר בטקסטים של מבקרי אמנות למיניהם, קיבלה תפנית מפתיעה לפני שלוש שנים כאשר נאלץ להימלט מרוסיה. פבלנסקי טען אז שמנסים להדביק לו אשמת ניסיון אונס. עימו נמלטו אשתו ושני ילדיו. הוא נעצר לחקירה בוורשה, שם נאמר לו ולאשתו כי השחקנית אנסטסיה סלונינה הגישה נגדו תלונה פלילית על ניסיון אונס. פבלנסקי הכחיש את ההאשמות וטען כי מדובר בניסיון של שלטונות רוסיה להשתיק את פעילותו הפוליטית כאמן. בדיעבד התברר כי באותו שלב טרם נפתחה חקירה פלילית ברוסיה. כך הצליחו הרוסים להיפטר מפבלנסקי בצורה די מחוכמת; גם להדביק לו ניסיון אונס, וגם להרחיק אותו עד צרפת. שאת התעלולים והפרובוקציות שלו יבצע שם.
שלוש שנים אחרי שקיבל מקלט מדיני בצרפת, בעט פבלנסקי גם במערכת הפוליטית שאימצה אותו אל חיקה. בחקירה שנפתחה במשטרת פריז התברר כי פבלנסקי פתח אתר אינטרנט בוטה, ובו איים לחשוף את השקר והצביעות במערכת הפוליטית הצרפתית. האייטם הראשון שהעלה לאתר הוא הסרטון שבו מככב בנז'מין גריבו. בריאיון לעיתון 'ליברסיון' הסביר כי עשה זאת כדי לחשוף את הצביעות של הפוליטיקאי גריבו, שרצה לייצר לעצמו תדמית של פוליטיקאי המעודד את ערכי המשפחה. אבל, טען פבלנסקי, "גריבו השתמש במשפחתו, באשתו ובילדיו כדי להציג את עצמו כמופת לכל האבות והבעלים בפריז, כמי שאומר שהוא מדגיש את ערכי המשפחה ושהוא רוצה להיות ראש עיר של משפחות – אבל בפועל עושה את ההפך הגמור".
גריבו, בן 42, היה עד לפני עשרה ימים כוכב עולה בשמי הרפובליקה. הוא היה מהראשונים שצעדו יד ביד עם מקרון בבחירות לנשיאות ב־2017. אולם כאשר הבין שסיכוייו להיבחר אפסו, פעל במהירות ומשך את מועמדותו מהמרוץ. גם כדי להגן על עצמו ועל משפחתו מפרסומים נוספים, אך גם כדי למנוע מהקמפיין של מפלגת השלטון להתמוטט. "החלטתי להסיר את מועמדותי", הודיע, "זה לא מגיע למשפחתי, למעשה איש אינו צריך להיות נתון להתעללות כזו".
מפגע בודד?
עד לא מכבר נחשבה צרפת למדינה שבה חייו הפרטיים של פוליטיקאי שייכים לו בלבד. כך למשל, כולם בצרפת ידעו ושתקו במשך שנים על בתו הבלתי חוקית של פרנסואה מיטראן. אבל מאז השתנו הרבה דברים. גם החשיבה החברתית והפוליטית, ובעיקר התקשורת. הטאבו על הפרטיות נסדק כאשר ב־2014 נחשף הרומן של הנשיא פרנסואה הולנד, שנהג לנסוע על אופנוע, חבוש קסדה שהסתירה את פניו, לבקר את אהובתו החשאית. הסיפור של פבלנסקי לא רק מוחק את מה שנותר מכיבוד הפרטיות, אלא מהווה איום ישיר על כל פוליטיקאי צרפתי שיש לו מה להסתיר. כי כאמור, אין לדעת מה עוד היה לפבלנסקי באמתחתו ומה יש לאחרים.
זו אולי הסיבה לתמיכה מקיר לקיר שגריבו המושפל זכה לה. פוליטיקאים מכל רחבי הקשת התייצבו להגנתו, בלי שום קשר להתנהגותו האישית ולסרטון שבו הוא לכאורה מככב. כולל ראש הממשלה אדוארד פיליפ ושר הפנים כריסטוף קסטנר, שאמר כי למעשהו של פבלנסקי ולפרסום ללא רשות של הסרטון הפוגע בכבודו של גריבו יהיו השלכות משפטיות כבדות.
מה שכמובן מעלה את השאלה אם האקט של פבלנסקי, העלאת האתר הבוטה לרשת, הוא חלק מרפרטואר המחאה האותנטי שלו, המשך ישיר של פעילותו כאמן רדיקלי, או שייתכן שיש מי שמנצל את נוכחותו בצרפת כדי לזרוע כאוס במערכת הפוליטית של מדינה מערבית חשובה. לזכותו של פבלנסקי יש לומר שזמן לא רב אחרי שקיבל מקלט מדיני בצרפת, לא היסס לפגוע במארחיו והצית את דלתות הבנק הלאומי של צרפת בכיכר הבסטיליה, סמל המחאה של המהפכה הצרפתית ב־1789. מאז גם הספיק להסתבך בקטטה שבמהלכה הניף סכין. הוא קיבל עונש של שלוש שנות מאסר על תנאי, אך לא נעצר. כלומר, עד השבוע. כעת נעצרו הוא וגם חברתו, אנדריאה דה־טדיאו, סטודנטית בת 29 לממשל עם רקע מרשים של קורסים מתקדמים בהיסטוריה ובאמנות רוסית.
בינתיים גם הקרבן, הפוליטיקאי גריבו, הגיש תלונה על פגיעה בפרטיות. אולם למרבה הפלא, לסעיף שעליו נעצר פבלנסקי אין שום קשר לדרמה הנוכחית אלא לאותה קטטה עם סכין. מה שבאופן פרדוקסלי מראה שהשלטונות בצרפת וברוסיה אינם שונים כל כך זה מזה באופן שבו הם מנסים להתמודד עם פבלנסקי. הרבה יותר פשוט לעצור אותו על קטטה מאשר לפתוח תיבת פנדורה פוליטית, שאין לדעת מה יצא ממנה על הרגליהם הפרטיים מאוד של פוליטיקאים צרפתים.
הדבר האחרון שנחוץ לרפובליקה הצרפתית הוא קרקס משפטי, שבו הרפובליקה שהביאה לעולם את הסיסמה "חירות, שוויון, אחווה" תמצא עצמה מעמידה לדין פרובוקטור רוסי שלועג לה, לערכיה ולצורת החיים שלה. הצרפתים לא ייתנו לפבלנסקי לזמן יצאניות לבית המשפט. אז איך יתמודדו עם הבעיה? האם יגרשו את פבלנסקי בחזרה לרוסיה? לא סביר. זה עלול להתגלות כתקדים לא סימפטי שיעורר שדים מרבצם. גם מכיוון ארגוני זכויות אדם, שיטענו בין השאר שפבלנסקי אינו שפוי. אבל בעידן מי טו, מיד תצוף השאלה המביכה כיצד העניקו מקלט מדיני למי שנחשד בניסיון אונס. בקיצור, פבלנסקי הוא קשר גורדי, בעיה בלתי פתירה.
והשאלה שכנראה שואלים את עצמם מקרון, שר הפנים שלו ושירותי הביון הצרפתיים, היא האם פבלנסקי פעל לבדו או שקיבל דחיפה קלה מן הרוסים. האם גאון זדוני כלשהו בין חומות הקרמלין, שלא אהב את החלטתו של גריבו כדובר ממשלת צרפת לאסור על הרשתות ספוטניק ו־RT לסקר אירועים נשיאותיים בטענה כי אינם גופי תקשורת אלא כלי תעמולה, החליט לנצל את הצרה המכונה פבלנסקי כדי לייצר כאוס במערכת הפוליטית בצרפת ערב הבחירות לרשויות המקומיות. ככלות הכול, מה גאוני יותר מלקחת את אמן המחאה ולהפוך אותו לכלי נשק. אם תרצו, לסכין שכוונה פעם נגד רוסיה ועכשיו מאיימת על המערב הדשן והצבוע, המטיף לרוסיה על זכויות אדם, כיבוש קרים והמלחמה באוקראינה.
משקיפים מהיציע
מניין התגלגל הסרטון הפרטי של בנז'מין גריבו, בעבר הדובר של ממשלת מקרון, לידיו של פיוטר פבלנסקי? נראה שהתשובה היא חברתו הצרפתייה של פבלנסקי, הסטודנטית היפהפייה חובבת התרבות הרוסית, שלפני פבלנסקי ניהלה רומן חשאי עם גריבו. אז האם היה זה צעד נקמני מצידה, או שמלכתחילה אנדריאה דה־טדיאו הוסללה אל פבלנסקי?
לצרפתים יש סיבות טובות לחשוד ברוסים. כבר במהלך הקמפיין לבחירות לנשיאות בצרפת ב־2017 טענו מקרון ואנשיו כי הקרמלין מפיץ נגדם ידיעות־כזב ותומך במנהיגת הימין הקיצוני מארין לה־פן, שקיבלה הלוואות בנקאיות מרוסיה. מקרון ואנשיו טענו אז כי על מקרון מופצות שמועות כוזבות שלפיהן הוא הומוסקסואל בארון, הנתמך על ידי הומואים עשירים. בעיצומו של גל המחאה של "האפודים הצהובים" בצרפת, חשף הסניף האמריקני של קרן מרשל הגרמנית, The Alliance For Securing Democracy, המנטר פעילות בעד הקרמלין ברשת, כי זיהה מאות חשבונות טוויטר פרו־רוסיים שההשטאג המוביל בהם הוא האפודים הצהובים, giletjaunes.
המשמעות הנגזרת מכך היא שמישהו בקרמלין הוביל כנראה מהלך במדיה החברתית בניסיון להסלים את הקרע החברתי בצרפת. אך מה שגרם לכך שממשלת צרפת נעמדה על רגליה האחוריות היה ציוצים ברשת שטענו כי גופי אכיפת החוק בצרפת היו אז צעד אחד לפני מרד גלוי בממשלת מקרון. ספוטניק ו־RT הקפיצו מעורם את גופי האכיפה בצרפת, לאחר שפרסמו סרטון שבו נראו שוטרים מסירים את קסדותיהם. הפרשנות שסיפקו האתרים הרוסיים הייתה שמדובר באקט של סולידריות מצד השוטרים עם מפגיני האפודים הצהובים נגד הממשלה. ואכן, הסרטון הפך לוויראלי ברשתות החברתיות בצרפת, והופץ גם באנגלית ובאתרי ימין קיצוני בארה"ב.
בכל מקרה, התקשורת הרוסית הרשמית, שהיא שמרנית מאוד בדרך כלל, מתענגת כרגע על הפרשה בצרפת. דוברת הממשלה הצרפתית, סיבט נדייה, כבר רמזה אמנם כי האופן המתוחכם שבו הודלף הסרטון רומזת לכך שפבלנסקי לא פעל לבדו; אבל ברוסיה מעדיפים להתעסק בעיקר בביקורת על עצם העובדה שהצרפתים נתנו לפבלנסקי מקלט מדיני ב־2017, ומגחכים על כך שפבלנסקי הפך מאמן מחאה ל"סוכן של הקרמלין".
כל זה מתרחש דווקא בעיצומו של תהליך שבו מנסה מקרון, בניגוד לדעת עמיתיו, לקרב את רוסיה למערב. אבל באמצעי התקשורת הממשלתיים ברוסיה חוגגים בסגנון "נתתם מקלט מדיני, זה מה שקיבלתם". דימיטרי קיסילב, עיתונאי מוביל בתקשורת הפרו־קרמלינית המוכר היטב גם בישראל, אמר: "ברוסיה פבלנסקי יכול היה לעשות ככל העולה על רוחו, ובמערב עדיין היו מוחאים לו כפיים. אבל עכשיו, כשחצה את הקו האדום בצרפת, זה מה שהוא קיבל".
השאלה הגדולה כרגע היא אם הסרטון הוא אחד ויחיד, או שאולי יש עוד משהו בקנה שעלול לשתק את מערכת הבחירות בצרפת. יועצו הפוליטי והמשפטי של פבלנסקי, חואן ברנקו, כבר אמר שייתכן שיש עוד סרטונים בדרך. בעבר שיבח ברנקו גם את אתר ההדלפות ויקיליקס ומייסדו ג'וליאן אסאנג', שעליו אמר שהוא גם תומך נלהב במחאת האפודים הצהובים. מה שרק מוסיף שמן למדורת הקונספירציה. משעמם כנראה כבר לא יהיה בבחירות בצרפת בחודש הבא.
