שעת צהריים בכיכר הכניסה לכפר־קאסם. חבורת צעירים שסיימו את לימודיהם ממתינים לאוטובוס שיחזיר אותם לכפר־ברא. "אנחנו בשמינית, גומרים מוקדם ללמוד, ואין לנו מה לעשות עד שהאוטובוס יגיע", הם מסבירים. סבב הבחירות השלישי מכניס כמה מהם לראשונה למעגל הבוחרים.
"אני לא יודע אם אצביע בכלל. זה לא ממש מעניין אותי וכל הפוליטיקאים נראים לי אותו דבר, מדברים מדברים ולא עושים כלום", פותח עאמר במונולוג לא מעודד במיוחד. חברו אכרם מודה שהוא מבולבל, אבל בניגוד לעאמר הוא נחוש לממש את זכות ההצבעה כדי להביא לחילופי שלטון. "זו הפעם הראשונה שאנחנו נצביע בבחירות, ואני חושב שחייבים להשפיע. יש הרבה הסתה וגזענות נגד הערבים. אנחנו מרגישים אותה כמעט בכל מקום. רואים גם בבחירות איך נתניהו מדבר נגד הערבים". למשמע התנגדותו העזה של אכרם לנתניהו, עאמר מזכיר לו שגם הרמטכ"לים של כחול־לבן הובילו סבבי לחימה בעזה, ושגנץ הצהיר כי לא ישב עם הרשימה המשותפת.
"היהודים גזענים, קוראים לנו ערבי זבל, מקללים אותנו", מנסה אכרם את כוחו בטענה אחרת שתסביר את הצורך להצביע למפלגה הערבית המשותפת, אבל עאמר לא מוותר. "היהודים מקללים גם אחד את השני. אשכנזים, תימנים, מרוקאים. בישראל כולם מקללים את כולם", הוא טוען, מנסה לצמצם את ביטויי האיבה בין יהודים לערבים ולמקם אותם בהקשר רחב יותר. "ליהודים לא אכפת מהערבים", ממשיך אכרם בשלו. "תראה מה קורה במשטרה. אם ערבי רוצח יהודי, זה מיד מוגדר פיגוע ותוך 24 שעות מוצאים אותו ומטפלים בו. אם ערבי רוצח ערבי, אומרים שזה סכסוך בין משפחות ועוזבים את העניין. יש חוסר שוויון, וזה מוביל לאלימות".
מוחמד מנסה להכריע את הוויכוח ומצהיר על תמיכתו ברשימה המשותפת: "אני יודע שהרשימה המשותפת לא תהיה חלק מהממשלה. אולי גנץ הוא אדם טוב ורוצה לעזור לערבים, אבל מה לעשות, אני חייב ערבים בכנסת. רק הם יכולים לתת לנו מה שאנחנו רוצים".
געגועים לבגין
מסקר מיוחד שערכה חברת 'דיירקט פולס' בעבור 'מקור ראשון' במגזר הערבי, ומתפרסם כאן, עולה כי התזוזה של הבוחר הערבי מתרחשת בתוך הגוש, לכיוון הרשימה המשותפת. 93 אחוזים מהנשאלים שהצביעו לרשימה בבחירות ספטמבר 2019 מתכוונים לעשות זאת גם הפעם. בנוסף, שליש מהאנשים שהצביעו בפעם הקודמת לכחול־לבן, יתמכו הפעם ברשימה המשותפת. כך גם 42 אחוזים ממצביעי העבודה־גשר, ומחצית מהנשאלים שהצביעו למחנה הדמוקרטי.
מבחינת הכוונה להגיע בפועל לקלפי, הנתונים דומים לאלה של ספטמבר. עם זאת, הרשימה המשותפת עשויה להגיע ל־14 מנדטים, בזכות תוספת של כ־25 אלף מצביעי שמאל שאיחוד מרצ עם העבודה יגרום להם להצביע למשותפת. היחס לכחול־לבן הוא בגדר כבדהו וחשדהו. מחצית מהנשאלים רואים בה בכלל מפלגת ימין, הרוב בטוחים שתתמוך בסיפוח, ובמקרה כזה חמישים אחוזים סבורים שאין להמליץ עליהם לנשיא.
עוד עולה כי ברמה ההצהרתית הציבור הערבי מביע התנגדות לתוכנית השלום של הנשיא טראמפ, אבל אם היא תצא לפועל חשוב לו בעיקר להבטיח שלא יתבצעו חילופי שטחים ושהוא לא ימצא עצמו בשטחי המדינה הפלסטינית. כדי שזה יתרחש, מחצית מהנשאלים מוכנים לקבל את המתווה שבמסגרתו שום תושב לא ייעקר. עם זאת, בחיים עצמם הנושאים הללו נמצאים הרחק מאחור, אחרי הדרישה לאכיפת חוק, מיגור האלימות, הסדרת נושאי התכנון והבנייה ושיפור החינוך. דווקא סוגיות התעסוקה אינן מטרידות את המגזר.
נציין כי הסקר נערך בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה הערבית בישראל, בשיתוף פעולה צמוד עם חוקרת מהמגזר הערבי. השאלות הוצגו בשפה הערבית, לאחר שהועברו לתרגום מקצועי.
באזור התעשייה של כפר־קאסם, המשרת ברובו את תושבי ראש־העין והסביבה, מעדיפים לדבר על פרנסה ולא על פוליטיקה. "אני לא מדבר עברית", אומר לנו אסד, מנהלו של דוכן אוכל מהיר, בניסיון להתחמק. אפשר לדבר בערבית, אני מפתיע אותו ולא מותיר לו ברירה. "אנחנו רוצים להתפרנס בכבוד, כל השאר זה סתם חארטה", הוא אומר. "המפלגות והפוליטיקאים מבטיחים דברים גדולים לפני הבחירות, ובסוף עושים מה שהם רוצים. הכול הצגה, הם עושים עוד ועוד בחירות בלי שום תוצאות". אסד חוזר למלא את הבגט בחומוס וחמוצים, ועורך השוואה משעשעת בינם ובין הזירה הפוליטית המתעתעת: "גם אני שומע מה האנשים רוצים לאכול בסנדוויץ' ובסוף שם מה שאני רוצה, אבל לפחות אצלי זה יוצא טעים". למי תצביע, אני שואל, והוא מושך בכתפיו. "וואלה, לא יודע אם אצביע".
עאדל, תושב ג'לג'וליה, הצביע בשני הסבבים הקודמים לכחול־לבן. הפעם, הוא אומר, לא ייתן להם את קולו. "חשבתי שגנץ, שהיה רמטכ"ל, הוא אדם חכם", הוא אומר. "בפעם הראשונה לא היו לו מספיק קולות להרכיב ממשלה, בפעם השנייה הוא היה יכול לעשות ממשלה עם המשותפת ואחר כך להרחיב אותה עם מפלגות נוספות, אבל לא היה מספיק חכם. הוא אכזב אותי והתחיל גם לזייף את האמת. ואני לא אוהב שמשקרים לי".
הוא צפה בריאיון החריג שראש הממשלה נתניהו העניק השבוע לערוץ הערבי הלא TV, ודווקא התרשם לחיוב. "תשמע, נתניהו הרשים אותי. היה לו ריאיון טוב. שמחנו לשמוע שהדיבור על המשולש הוא רק בלון נפוח שלא יקרה. שמענו אותו מדבר על הדברים שהממשלה שלו נתנה לערבים, והתרשמתי שהוא אדם ממולח, הרבה יותר מגנץ. אני אפתיע אותך, אבל למרות מה שכולם אומרים, לי אין בעיה עם נתניהו. הוא מנהיג מוערך בעולם וראש ממשלה שמוביל את ישראל להישגים, גם מול העולם הערבי. הבעיה שלי היא עם השותפים של נתניהו. הם לא רוצים אותנו הערבים במדינה. אני אומר לך דוגרי, אם לא היה הגוש החוסם של המפלגות ליד נתניהו, והייתי יודע שהוא ירכיב ממשלה מגוונת, הייתי מצביע לו".
אז למי תצביע בבחירות הבאות?
"לעמיר פרץ. הוא בן־אדם טוב שרוצה דו־קיום. יש הרבה חבר'ה אצלנו שמצביעים עבודה. עכשיו שהוא הולך עם מרצ, אין להם התלבטות".
עאדל, בן 72, היה רוב חייו קבלן בניין. הוא נזכר ברגעים היסטוריים ובבמנהיגי העבר, ורואה במנחם בגין את ראש הממשלה האהוב עליו. "אהבתי את מנחם בגין. הוא היה איש ישר, מתון, צנוע, לא משחק סתם. הוא עשה את השלום עם מצרים, שהיה מבחינתנו חלום. היה לו קשר טוב עם החברה הערבית בישראל, והלוואי שיהיו עוד מנהיגים כמוהו. מה אנחנו רוצים בסופו של דבר? רק דו־קיום, לחיות יחד בשקט".
ומה עם האלימות בחברה הערבית?
"אמרתי פעם לקציני המשטרה אצלנו, תבקשו ממלך ירדן שישלח לשבוע שוטרים ירדנים שיטפלו בעבריינים, ותראו איך האלימות והפשע הולכים ולא חוזרים. צריך לטפל בעבריינים בחברה הערבית ביד קשה, להיכנס בהם ולא לרחם. מצד שני, עם האנשים הטובים במגזר צריך להתנהג יפה".
החיים שלהם תותים
בדרכנו לטייבה אנחנו נתקעים בפקק ממושך. תאמר, סמיר ועודאי מהעיר הסמוכה קלנסווה, מנסים להפוך אותו למקור פרנסה ולמכור לנהגים תותים במחיר אטרקטיבי. "קופסה אחת ב־10 שקל, תקנה יותר מקופסה אחת נעשה לך מחיר", מפתה אותי עודאי, וממשיך לשווק את מרכולתו למכוניות המזדחלות. "הדבר החשוב מבחינתנו הוא הפרנסה. יש לי שלושה ילדים, חלק בגן וחלק בבית הספר. אם אני לא מביא כסף הביתה, אין להם אוכל, אין להם חינוך", אומר סמיר. "אנחנו מתחילים לעבוד פה בשבע וחצי, עד חמש, ומרוויחים בערך 150 שקל ליום. הכסף הזה לא מספיק לנו לחיות בצורה נורמלית, ובטח שבלתי אפשרי מבחינתנו לחיות כמו פלסטינים שמרוויחים 50 שקל ליום", הוא אומר, רומז לתוכנית השלום של טראמפ ולסעיף שלפיו יישובי המשולש ייכללו בתחום המדינה הפלסטינית.
אתם מגדירים את עצמם פלסטינים, ומצד שני לא רוצים להיות חלק מהמדינה הפלסטינית, אני מקשה. "לא, אל תתבלבל. פה זה פלסטין ושם זה פלסטין, כל האדמה הזאת שלנו", מצביע תאמר לכיוון קלקיליה הסמוכה. "בינתיים אנחנו חיים בישראל, ונכון, המצב הכלכלי שלנו טוב יותר בגלל זה. אבל גם ישראל מרוויחה מאיתנו. בכל יום עוברים במעברים עשרות אלפי פועלים שבונים את ישראל. בלעדיהם, לישראל יש בעיה. ירצו או לא ירצו, יש שיתוף פעולה הדדי".
נהג חולף מתעניין בפרי העסיסי, ושיחתנו נקטעת לדקה־שתיים. "אנחנו לא מתעסקים בפוליטיקה, בנושא הפלסטיני. רוצים שלום, רוצים חיים שקטים, רוצים פרנסה", אומר תאמר, ואז מפתיע ומגלה לנו ששכניו מצביעים לנתניהו. "יש גם כחול־לבן, ש"ס ואפילו ליברמן. כל אחד מצביע למי שהוא מחובר, למי שעוזר לו".
יו"ר כחול־לבן בני גנץ מתגורר בראש־העין, לא הרחק מכפר־קאסם ומיישובי המשולש. בבחירות הקודמות ניסתה מפלגתו לנצל את המתקפה של נתניהו נגד נציגי הציבור הערבי כדי לצבור קולות. היא קיימה קמפיין ייעודי בשפה הערבית, ובכיריה התחמקו מלהשיב לשאלה אם יצרפו את הרשימה המשותפת לממשלה בראשותם. המהלך הוכיח את עצמו. כחול־לבן רשמה הישג נאה בבחירות ספטמבר, וגרפה רבבות קולות במגזר. אלא שהעמימות הפוליטית הזאת נשברה לאחרונה, כשגנץ הכריז כי לא ישב עם הרשימה המשותפת. גם ביקורו בבית הלבן ותמיכתו לכאורה בתוכנית השלום שהשיק הנשיא טראמפ, משפיעים על דימויו במגזר הערבי.
"לתושבים במשולש אין הרבה חלופות", אומר הילאל, תושב טייבה. "ביבי תמך בתוכנית המאה שמדברת על חילופי שטחים, וגנץ מיד הלך בעקבותיו. אף אחד לא שאל אותנו, האנשים שחיים פה, מה אנחנו רוצים. אנחנו מרגישים תסכול ואכזבה, בעיקר מגנץ שרבים חשבו שהוא אולי אלטרנטיבה לנתניהו. אם היו כאלה שראו בגנץ המושיע משלטון נתניהו ובחרו בו, אחרי ההתנהלות שלו זה התהפך".
הילאל הצביע בעבר למרצ, ואף מגדיר עצמו כפעיל לשעבר של התנועה. הוא התאכזב ממנה בעקבות החיבור עם מפלגת העבודה ודחיקתו של עיסאווי פריג' למקום לא ריאלי. "אני תמכתי במרצ בהתלהבות", הוא מעיד על עצמו. "לא אהבתי את האיחוד עם העבודה, כי למעשה הם ויתרו על השמאל. בכל האיחוד הזה אין נציג ערבי שיוכל לייצג אותנו".
ברשימה המשותפת זיהו את הסיטואציה שהילאל מדבר עליה, ובבחירות הנוכחיות מבליטים שם את הסיסמה "מפלגת השמאל היחידה". השבוע היא השיקה קמפיינים ביידיש וברוסית, בניסיון לייצר אחוות מיעוטים בחברה הישראלית. "גנץ לא שונה מנתניהו ומרצ זזה לכיוון המרכז, ומי שתרוויח מהמצב הזה היא הרשימה המשותפת", מאבחן הילאל. "אולי הם לא ייכנסו לממשלה, אבל הם היחידים שמטפלים בנושאים שחשובים לחברה הערבית כמו התפשטות האלימות, הפקעת אדמות והריסת בתים. לא שאין ביקורת על ההתנהלות של חברי הרשימה, הרבה לא מזדהים עם היבא יזבק ועם בל"ד, אבל אין ברירה אחרת".
פריד, תושב אום אל־פחם בן 57, הוא אומן ומרצה לאומנות. בניגוד לעאדל הוא ממש לא התרשם מההופעה של נתניהו, וגם לא מהקמפיין שהליכוד מנהל פתאום במגזר הערבי. "אני לא מקשיב לנוכל, אני לא יכול להאמין לו", הוא חורץ בפסקנות. פריד מספר שלמשפחתו היו 150 דונם בעמק יזרעאל, שאותם כבר לא יראה לעולם. בעיניו, 15 מיליארד השקלים שנתניהו הקציב למגזר הערבי הם לעג לרש. "אני לא מבקש לזרוק את היהודים לים, 90 אחוז מהחברים שלי הם יהודים. אבל תעשו לנו ולכם טובה, תפסיקו עם השיח המתנשא הזה. אתם לא עושים לנו טובות. הדיבור הזה הפך להיות מאוס ולא לעניין. החברה הערבית צריכה את החברה היהודית וההפך, כולם משרתים את המדינה. הציבור הערבי נמצא ברפואה, בחינוך, הוא בונה את המדינה בידיים שלו ותורם בדרכו. כולנו עברנו פה מכות, כולנו פצועים. צריך להתחיל לטפל בעצמנו כחברה משותפת, הערבים והיהודים".
אני שואל אותו למי הוא מתכוון להצביע, והוא לא מהסס. "לרשימה המשותפת, היא התקווה של כולנו. כל הפוליטיקאים קופצים ממפלגה למפלגה כדי לזכות בכיסאות ומנדטים, הם לפחות עקביים. בעד שוויון מלא ויחסים ראויים לכל האזרחים". ומה עם היבא יזבק ותמיכתה במחבלים, אני שואל. "אני לא יכול לומר שהיא בסדר. אני לא תומך במחבלים או בכל אדם שעושה רע לאחר, ויכול להיות שהיה צריך להעיף אותה מהמפלגה. אבל היא הלכה לבית המשפט והוא בחן את הדברים וזיכה אותה. מי שלא מדבר כחוק, צריך לשלם את המחיר".
כמו רבים במגזר, גם פריד מביע את אכזבתו מגנץ וממפלגתו. "איך הוא הלך כל־כך מהר לטראמפ ואמר לו שהוא מאמץ את תוכנית המאה? מי זה טראמפ שיבוא ויגיד לנו איך צריך לחיות פה? מה הוא מכיר על החברה הישראלית או הערבית? אני מרגיש שנשיא ארה"ב מבקש ממדינת ישראל לעשות לפלסטינים מה שהם עשו לאינדיאנים, להכחיד את הסוגיה הפלסטינית. אני לא אומר שצריך לחזור אחורה. יש פה מדינה, יש אינטראקציה בין הערבים והיהודים, הפכנו לגוש אחד ומציאות אחת".
בין המילים למעשים
שבוע וקצת לבחירות, במגזר הערבי מורגשת בעיקר אדישות. בניגוד לבחירות הקודמות, הפעם קשה למצוא בשטח שלטים וסיסמאות של מפלגות ומועמדים.
"ברוכים הבאים לבאקה עיר השלום", מקדם את פנינו שלט חוצות בכניסה לעיר באקה אל־גרבייה. באזור התעשייה אנו מבחינים בבובקט חופר במרץ במסגרת הכנת תשתית לחברת הוט, שתאפשר ליושבי בית הקפה לצפות במשחקי ספורט. בבית הקפה עצמו יושבים ארבעה חברים ודנים בתיקו האחרון בין ריאל־מדריד לסלטה־ויגו ובעתידה של ליגת האלופות המתחדשת. אנחנו מבקשים לקלקל את החגיגה בקצת פוליטיקה, ומוזמנים לשבת ליד השולחן. מתוך הארבעה, שניים מסיימים לימודי רפואה בבוקרשט שברומניה.
"אני לא אצביע בבחירות הקרובות", אומר מוחמד. "אנחנו עכשיו בחופשה קצרה, ובזמן הבחירות לא אהיה בארץ. אם זה היה אפשרי, הייתי מצביע בשגרירות. רוב הישראלים טסים לישראל כדי להצביע, אבל לא יהיה לי זמן להתעסק בזה תוך כדי מבחנים. בכל מקרה אני חושב שבסופו של דבר יהיה עוד סבב של בחירות, אז זה לא שווה את המאמץ".
מוחמד מתכוון לסיים את הלימודים, לעבוד בארץ תקופה קצרה כדי לצבור ניסיון, ואז לעבור לארה"ב או לקנדה. "אנחנו רוצים שוויון לחברה הערבית, אבל די נואשנו מזה", הוא אומר. "הסיפור של הצבת המצלמות בקלפיות הערביות עורר אצלי תחושה רעה. לא מאמינים לי שאני מכבד את הדמוקרטיה, ישר רואים אותי בתור רמאי. בגלל זה רוב האנשים פה מצביעים לרשימה המשותפת". בבחירות האחרונות, בספטמבר, כ־80 אחוז מקולות המצביעים הערבים ניתנו לרשימה המשותפת. נרשמה ירידה בשיעור ההצבעה למפלגות היהודיות, מלבד מפלגת כחול־לבן שהצליחה לגייס מנדט שלם מהחברה הערבית.
רידא, חברו של מוחמד, מביע אכזבה ממנהיג כחול־לבן, ובעיניו הוא איננו שונה מנתניהו. "הפוליטיקאים מתייחסים לערבים כמשהו כללי, הם לא נכנסים באמת לתוך החברה כדי להכיר את הצרכים שלה. בבחירות הקודמות הייתה תחושה שאולי סוף־סוף מישהו מהדמוקרטיה היהודית יביא גישה אחרת, אבל לא ראינו כלום. אחרי שגנץ ולפיד דיברו הרבה על השילוב של החברה הערבית, הם הפכו את העור שלהם והסכימו לחילופי שטחים. זה פשוט מדהים, זה הפתיע את כולם. לדעתי כחול־לבן ייפגעו קשות. הקולות שהם לקחו מהערבים בבחירות האחרונות, לא יהיו הפעם. גנץ אמר שהוא לא ישב עם הרשימה המשותפת. בסדר, אבל מה התחליף שלך? איך אתה רואה את החברה הערבית, איך אתה משלב אותה? שיציע מה הוא כן יעשה. הוא לא מייצר שום חלופה".
רידא, באקה: "אחרי שגנץ ולפיד דיברו הרבה על השילוב של החברה הערבית, הם הפכו את העור שלהם והסכימו לחילופי שטחים. זה הפתיע את כולם. לדעתי כחול־לבן ייפגעו קשות"
ניסיתי להזכיר לבני שיחי שדווקא ממשלת נתניהו העבירה את תוכנית החומש למגזר הערבי בהשקעה חסרת תקדים של 15 מיליארד שקל, והובילה שינוי בתחום הבינוי והתשתיות, החינוך וההשכלה הגבוהה. הם לא מתרשמים."זה חבל מאוד, כי כל מה שאנחנו זוכרים זה את האמירות הנוראיות שלו ואת ההסתה נגד החברה הערבית. הוא גם לא נותן לנו אישורי בנייה חדשים. לידנו נמצאת חריש, יש שם בנייה חדשה, אבל בבאקה אנחנו לא יכולים להתרחב. אז אנשים בונים בצורה לא חוקית וזה מוביל להריסה. יש פה דברים חשובים שלא מקבלים מענה".
נאמנים למפקדים
ביישוב הדרוזי דליית אל־כרמל, מקום מגוריה של ח"כ ר'דיר מריח מכחול־לבן, אנו נתקלים בשלט הבחירות הראשון במסענו. ר'דיר מצולמת בו לצד גנץ, והשניים מבטיחים בערבית: "ממשיכים עד הניצחון".
כאשר אנו נכנסים למרכז למוצרי חשמל בכניסה לעיר ומספרים על מטרת בואנו, הכנת כתבה על המגזר הערבי לקראת הבחירות, כמעט מסלקים אותנו משם. "אנחנו דרוזים, לא ערבים, אנחנו ציונים יותר מכם", אומר רני, בעל המקום. "שירתנו בצבא כל החיים, ובסופו של דבר שמים אותנו באותו סל של הבוחר הערבי, זאת בדיוק הבעיה", הוא קובל. שאלת הזהות מעסיקה את החברה הדרוזית, ורבים נמנעים מלהגדיר עצמם ערבים או פלסטינים. עם זאת, מסקר 'דיירקט פולס' עולה כי כ־65 אחוזים מהנשאלים שהגדירו עצמם דרוזים תומכים ברשימה המשותפת.
"ממשיכים עד הניצחון"
חוק הלאום הוא אחד הנושאים הטעונים פה. המיעוט הדרוזי הרגיש נבגד בעקבות המהלך שקידמה ממשלת נתניהו, וביטא את כעסו בקלפי. מפלגת שלושת הגנרלים, שרבים מבני העדה הדרוזית שירתו תחת פיקודם, הייתה אופציה מועדפת. נראה שבמקרה הזה הפקודים שמרו אמונים למפקדיהם גם ביום הבוחר.
אחרי שיחת חולין, סיפורים מהצבא ובדיחות בערבית, רני מציע לגייס אותי כחוקר בשב"כ בזכות ידיעת השפה. "שבו, אתם חברים שלנו", הוא קובע, ומניח בידינו כוסות קפה. רני מספר על הכדור שחטף במהלך שירותו, ואז שולף את הטלפון ומראה לי תמונה. "אתה מזהה מי זה?" הוא שואל, ועונה לפני שאני מספיק להשיב: "שמעת על המהנדס יחיא עיאש? אני עצרתי אותו באבו־דיס, כשהוא עוד היה בתחילת הדרך". בבחירות הקודמות רני הצביע לבית היהודי. "תפסתי מבנט אדם רציני, אבל הוא אכזב אותי והוכיח שבתור שר ביטחון הוא לא שונה מאחרים. אני עדיין מתלבט מה להצביע".
ראפע, אחראי השיווק, צועק לעברנו "רק ביבי". את פניו מעטר שפם מהודר כמיטב המסורת הדרוזית, אבל החברים פה קוראים לו רפי. "ביבי אומר את האמת. גם אם כחול־לבן ינצחו בבחירות, אין להם מנדטים להרכיב ממשלה", הוא אומר. "הם חייבים את איימן עודה ואחמד טיבי. שיגידו מה שיגידו על נתניהו, הוא המנהיג היחיד בישראל ששווה משהו. המצב הכלכלי מעולה ואין אף אחד שמתקרב לרמה שלו. אני מעדיף מנהיג אמיתי ולא פלקטים כמו בכחול־לבן".
ראפע: "שיגידו מה שיגידו על נתניהו, הוא המנהיג היחיד בישראל ששווה משהו. אני מעדיף מנהיג אמיתי ולא פלקטים כמו בכחול־לבן"
רני מצידו משוכנע שעידן נתניהו הסתיים, אבל השניים מסכימים בסוגיית חוק הלאום. "אתם מכירים את הדרוזים ואת ההקרבה והנאמנות שלהם, אבל אם היחס כלפינו יימשך, בעוד עשרים שנה לא יעריכו מה שהדרוזים עשו בשביל המדינה, זה חבל", אומר רני. "למה היה צריך את החוק הזה? יש ססטוס־קוו והעניינים מתנהלים כמו שהם צריכים להתנהל. היה אסור לגעת בזה ולעורר את השדים. המגזר הדרוזי נפגע קשות".
שריף, מנהל אגף ציוד התקשורת בחנות הגדולה, הצביע ליכוד בבחירות האחרונות. כעת יצביע לכחול־לבן. "צריך שינוי", הוא סבור. "אני לא חושב שהם יהיו בהכרח יותר טובים למדינת ישראל, אבל אם לא יהיה שינוי נלך לבחירות בפעם רביעית וחמישית".
בחצרה של משפחת חלבי אנו יושבים עם שלושה דורות. האב ספא, הבן סלמן שהשתחרר לאחרונה מצה"ל ולצידו ארוסתו, ומאהד, רעייתו של הבן הבכור; האם והסבתא מוהיבה עוקבת אחרי הנכד הקטן, שמשתעשע במכונית צעצוע.
"צריך להחליף את נתניהו, הוא עשה טעויות בדרך", אומר ספא, נכה צה"ל. "אני מתגעגע למנהיג אחד, ליצחק רבין. הייתי פעיל של מפלגת העבודה, יש לי בבית תמונות איתו. הוא מאוד חסר לי. תראה עכשיו את התוכנית של טראמפ שכולם מסכימים עליה, היא די דומה לתוכנית שרבין הציע, אבל לא היו מוכנים לקבל אותה. אני לא פוסל את הרעיון של חילופי אוכלוסיות. יש באמת איום דמוגרפי ערבי, ואנחנו לא רוצים שיהיה ראש ממשלה ערבי במדינת ישראל".
גם ספא סבור שאין הבדל מהותי בין נתניהו לגנץ. כשאני שואל אותו אם יצביע לעבודה, הוא משיב בשלילה: "אני לא תופס מפרץ מנהיג, אז בפעם שעברה הצבעתי מרצ. עכשיו הם ביחד באותה רשימה, אז אני מתלבט. פרץ הוא לא איש צבא. הוא היה שר ביטחון אבל לא ממש הבין בזה. היה אהוד ברק, שהיה איש רציני, אבל הוא לא ידע להסתדר עם אנשים. אין לנו מנהיגים טובים, אין מי שידאג לעם. בקיצור, מתלבטים".
הכלה מאהד מתלבטת גם היא אבל שוב מציפה את חוק הלאום. "אנחנו משפחה שכולה", היא מספרת. "לפני שבע שנים בן־דוד שלנו נפל בצבא. כששמענו על חוק הלאום הרגשנו שקיבלנו סטירה בפנים. איך יכול להיות שהדרוזים משרתים את המדינה, מתים בצבא, ופתאום פוגשים את חוק הלאום שמפלה אותם? בגלל זה אנחנו חושבים שחייבים להחליף את ביבי. בבחירות הראשונות הצבעתי מרצ, אחר כך כחול־לבן, עכשיו ממש אין לי מושג. מצד אחד רוצים להחליף את ביבי, מצד שני מפחדים מגנץ החדש, שלא ממש מראה אמינות או יכולת הנהגה".
הסקר נערך בשפה הערבית על ידי חברת Direct Polls LTD ב־18 בפברואר 2020 בשעות הערב, באמצעות מערכת דיגיטלית, בקרב 443 משיבים מהאוכלוסייה הערבית הבוגרת בישראל (18+). טעות הדגימה הסטטיסטית 4.2%+- בהסתברות של 95%. מנהל המחקר: שלמה פילבר
