ראש הממשלה נתניהו הביע אתמול (ג') צער עמוק על מותו של נשיא מצרים לשעבר, חוסני מובארכ. "הנשיא, ידיד אישי שלי, היה מנהיג שהוביל את עמו לשלום ולביטחון, לשלום עם ישראל. נפגשתי אתו פעמים רבות, התרשמתי מהמחויבות שלו, ואנחנו נמשיך ללכת בדרך המשותפת הזו", אמר נתניהו.
צבי מזאל, לשעבר שגריר ישראל במצרים וחוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, אומר כי מובארכ אמנם לא היה איש חזון כמו סאדאת – שעשה שלום עם ישראל בזמן שהיא נתפסה כאויבת בידי שאר העולם הערבי – אך הוא בהחלט עשה הכול כדי שהשלום יימשך. "וזה לא דבר קל ערך. לאחר מלחמות קשות בין המדינות, הוא שמר על 30 שנה של שקט. גם אם מדובר בשלום קר, בלי יותר מדי אינטראקציה בין העמים, הקשר בין שני הצבאות בשנים הללו היה מצוין".
מזאל מוסיף כי מובארכ גם קידם, לפחות עד גבול מסוים, שיתופי פעולה בכמה תחומים אזרחיים. "בתחום האנרגיה למשל, הם סיפקו לנו גז. היום אנחנו מספקים להם גז אבל אז לנו לא היה, וחתמנו על הסכם שבסוף פוצץ בגלל הפיצוצים בסיני ומחסור בגז במצרים. בנינו יחד גם בית זיקוק גדול באלכסנדריה. היה שיתוף פעולה מצוין גם בתחום התיירות: סיכמו למשל על מסע בכרטיס אחד מרוסיה ואמריקה הלטינית לישראל ומצרים, זה פעל מצוין והביא תיירים".
יש לציין, כי מצרים לא אישרה לתיירים מצרים להגיע לישראל, מלבד לבודדים, מיוחסים ועשירים. עם זאת, בהחלט יכול להיות שהיה מדובר במקביל גם באינטרס ישראלי שלא הייתה מעוניינת לאפשר להמוני מצרים בעלי ויזת תיירות, להגיע לישראל כדי בסופו של דבר לחפש כאן עבודה.
"אני חושב שהיה עוד תחום שפעל מאוד יפה ואפשר עכשיו להגדיר אותו כנורמליזציה מלאה וזה תחום החקלאות. לבקשתו של סאדאת בזמנו שלחנו מומחים לחקלאות בתחומים שונים. בייחוד בתחום גידול פירות, ירקות והשקיה. הקמנו חוות לדוגמה על שפת המדבר ואלפי איכרים מצרים באו ללמוד את הטכנולוגיות החדשות ביותר. אפשר לומר שבשנות ה-90, אחרי עשר שנות שיתוף פעולה חקלאי, ישראל שינתה את החקלאות המצרית כד כדי כך שמצרים כמעט וסיפקה לעצמה את כל הפירות והירקות. מלבד החוות האלו, באו אלפי אנשים ללמוד בחווה בישראל, וכאשר הם חזרו למצרים הם קיבלו שטח אדמה ממובארכ, מהנשיאות, לעיבוד. האופוזיציה שם התנגדה לשת"פ החקלאי, הם טענו שאנחנו מרעילים את האדמה המצרית. לצערנו הרב שיתוף הפעולה נפסק באינתיפדה השנייה, אבל למצרים נשארה בזכות ישראל טכנולוגיה חקלאית טובה".
מזאל מסכם ואומר: "היו מספר תחומים שבהם עבדנו יחד. עם זאת, מובארכ לא רצה ללכת קדימה יותר ולפתוח את מצרים לשיתוף פעולה מלא בתחום הכלכלה, הספורט, התרבות. הוא חשש שזה יעורר גלים של התמרדות בקרב חוגים לאומנים ואסלאמים. הוא שמר על השלום, ושמר על מצרים יציבה, וזה כשלעצמו היה חשוב לישראל".
