"החרדים והערבים מתלכדים, ורק הציונות הדתית מתפזרת"

בסופו של היום הארוך בצפון הארץ, כשהשעה נושקת לחצות הליל, איילת שקד מתיישבת במושב האחורי של הרכב ומתפנה למשהו שעוד לא עשתה היום – שיחה קצרצרה עם בתה שירה, בת ה־11 וחצי. "בובי, עוד שבוע זה נגמר, אני מבטיחה", היא אומרת ברוך אימהי שאולי קצת פחות מתיישב עם דמותה הציבורית קרת הרוח, ופתאום נדמה לי שיש שם אפילו לחלוחית קטנה באזור העין. היא לא מכחישה. "זה מאוד קשה. ראיתי מקודם תמונה שלה באינסטגרם עם חברה וכמעט בכיתי. אנחנו משלמים מחירים מאוד כבדים. אני לא נמצאת בבית ימים שלמים, ועכשיו לקראת הישורת האחרונה של הבחירות גם לא נמצאת בשבתות. הבטחתי לה שזה נגמר עוד שבוע, והיא אמרה לי 'אבל גם בפעם שעברה אמרת לי את זה. הבטחת. איך את יודעת שהפעם זה באמת ייגמר?'"

לפי כל הסקרים אין באמת סיבה שזה ייגמר. אף אחד לא מצליח להשיג 61 מנדטים להקמת קואליציה.
"אני חושבת שזה אפשרי. הסיכוי לא גדול אבל קיים. קודם כול, אם עוצמה יהודית תפרוש. הם מאוד חלשים ועומדים על בערך מנדט, שזה כמובן רחוק מאוד מאחוז החסימה אבל המנדט הזה יכול לקרב אותנו ליעד. הגוש עומד כרגע על 57 מנדטים בערך. אם נדע להעלות את אחוז ההצבעה של הציונות הדתית, שירד בשלושה אחוז בבחירות שעברו, להחזיר אותם ולהעלות בעוד שלושה אחוז, כלומר להשיג שישה אחוזי הצבעה יותר מהבחירות הקודמות, ונתניהו יצליח להעלות את אחוזי ההצבעה במעוזים שלו, ובקרב בוחרי השמאל והערבים ההצבעה תהיה אותו דבר או קצת פחות – אפשר יהיה להגיע ל־61. קשה, אבל לא בלתי אפשרי".

"פוליטיקה היא ריצה למרחקים ארוכים. אני צעירה, לא בוער לי להגיע ללשכת ראש הממשלה בעוד שנתיים. מי שחי בעולם הזה צריך ללמוד לדעת לחיות עם העליות והירידות שיש בו"

יום ראשון, שלוש בצהריים. אני חובר לאיילת שקד וצוותה לאחר שהיא מסיימת פאנל בחירות בקריה האקדמית אונו. את הרכב שייקח אותנו צפונה מאכלסים גם יועץ התקשורת דניאל אביטל, ואלי, הנהג המסור שנכון לכל משימה הקשורה בעבודה של הח"כית והשרה לשעבר. תוכנת הניווט מכוונת אותנו לקריית־ביאליק, שם תיפגש השרה בעוד כשעה ומשהו עם ראש העיר, אלי דוקורסקי.

קריית־ביאליק איננה מעוז של ימינה, אם להתבטא בלשון המעטה. בבחירות הקודמות קיבלה כאן המפלגה כמה מאות בודדות של קולות, אבל המצב איננו מאפשר לוותר על אף קול פוטנציאלי. שקד מאזינה בקשב רב לתוכניותיו של ראש העיר ולמצב שני הגנים הדתיים־לאומיים במקום, שאחד מהם ייסגר כנראה בשנה הבאה מחוסר ביקוש. אין כאן הרבה מעבר לפגישת נימוסים. שקד איננה מחזיקה כרגע בתפקיד ביצועי כלשהו, וגם בתפקידה כשרת משפטים לא היה לה ממשק עם כבוד ראש העיר, אבל תמיד כדאי להכיר מישהו שעשוי להיות מתישהו משהו בשלטון המרכזי, והשיחה מתנהלת בנעימים. שותפים לה כמובן העסקנים המקומיים, שאיתם אנו ממשיכים לתחנה הבאה, חוג בית בקריית־ביאליק.

אם תהיתם מי האנשים שבוחרים להגיע לחוג בית פוליטי בשעה חמש אחר הצהריים, אתם מוזמנים לקריית־ביאליק. המרפסת רחבת הידיים בקומתו הראשונה של הבניין החדש והמטופח, מלאה בגברים ונשים שבאו לראות ולשמוע את שרת המשפטים לשעבר ואחת מבכירות ימינה. זה איננו קהל הבית הטבעי של המפלגה. אילו היה צריך לנחש, הרי שרוב הנוכחים מתלבטים כנראה בין הצבעה לליכוד או לש"ס, וכעת באו לשמוע שאולי גם לימינה יש מה למכור להם. השאלות נוקבות, חשובות יותר ופחות; חלקן עוסקות ברומה של פוליטיקה ארצית, וחלקן יורדות לפרטים פרטניים מדי כמו תקציב הממתקים השבועי לילדי התהילים בבית הכנסת המקומי. אבל איילת שקד עונה לכל שאלה, קטנה כגדולה, ומביעה עניין בכל תחומי חייהם של מאזיניה. גם אם הנושא המסוים לא באמת מעניין אותה, היא עושה עבודה טובה מאוד בהסוואת תחושותיה. אוהבים אותה, והיא מצטלמת עם כל מי שרוצה.

הולכת בין הטיפות

ממשיכים בשעטה לנשר. מה יש בנשר בשבע בערב? בדרך כלל לא הרבה, אבל הערב מתקיים כאן פאנל פוליטי במסגרת 'ראשון תרבות' שהעירייה מממנת, בהנחיית אלירן טל מערוץ 20. קשה לומר שאולם אשכול הפיס הגנרי מלא עד אפס מקום, למען האמת אפילו לא חצי ממנו, אבל ההצגה חייבת להימשך. שקד מתיישבת מול המראיין וחוזרת על אותן נקודות מרכזיות שתשמיע במהלך היום עשרות פעמים, כמעט באותו מקצב: "ימינה היא המפלגה האידיאולוגית היחידה בימין", "יש לנו רשימה מצוינת שמלאה גם בנשים מוכשרות", ועוד ועוד.

בשורה הראשונה יושבים צייתנים ומחכים לתורם חברי הכנסת אלי אבידר מישראל ביתנו ושרן השכל מהליכוד. גדעון סער היה אמור להיות כאן, אבל לאחר שמטה המפלגה הקפיץ אותו לתל־אביב, השכל נקראה לדגל והצדיעה מיד. עמר בר־לב בדרך, וגם תורו יגיע לספר לתושבי נשר שטרחו להגיע, מדוע חשוב להצביע דווקא למפלגתו. על שלב השאלות מהקהל משתלט נוער נשר אימפריה, שבקול קצת רועד ולעיתים צמוד לדף, שואל את השאלות הקשות שהפוליטיקאים המשופשפים על הבמה שמעו כבר מאות פעמים. המנחה מרים לראש העיר הצעיר רועי לוי, שלדבריו מגדל דור נהדר של חבר'ה אכפתיים שיודעים לשאול. הקהל מוחא כפיים בהתלהבות, ואנחנו ממשיכים לתחנה הבאה, קריית־שמואל.

השכונה הדתית־לאומית של חיפה מקבלת את פניה של איילת שקד בסבר פנים יפות אך לאות משהו. מעבר לכך שהשעה כבר שמונה בערב וחיפאים לרוב כבר מכורבלים במיטותיהם בשעה כזו, יש גם תחושה של דכדוך כללי השורה על הכול. האולם המיושן של הישיבה התיכונית המיתולוגית 'פרחי אהרון' מלא באנשים – רובם מבוגרים אבל לא רק – שמאוד אוהדים את המפלגה בכלל ואת שקד בפרט, אבל דוק של חמיצות מלווה את הכנס. אולי זו מערכת הבחירות השלישית שנותנת את אותותיה בנוכחים, אולי אלה הסקרים הלא מחמיאים שמתפרסמים ממש תוך כדי שלב השאלות והתשובות ומרצדים על מסכי הסלולריים של הנוכחים – ימינה עם שישה מנדטים; אבוי, המשתה המסורתי של נתניהו החל – ואולי זו בכלל אשמתה של החמגשית הלא מאוד מעוררת תיאבון שהובאה לשרה לשעבר רגע לפני הכינוס, ושתוכנה היה הדבר הראשון שהכניסה לפה מאז הצהריים. כך או כך, שקד עושה הכול כדי לדרבן את הנוכחים, לעורר אצלם תנופת עשייה לקראת הישורת האחרונה ולהבטיח שהיעד – ממשלת ימין עם 'ימינה' חזקה ומשמעותית – קרוב, בהישג יד, ובעיקר תלוי רק בהם.

קריית־שמואל מאחורינו, מפליגים לכינוס בהושעיה. מקום טריקי הוא הושעיה לאיש ימינה. מצד אחד מקום ביתי לכאורה, שלמעלה ממחצית קולותיו ניתנו למפלגה במערכות הבחירות האחרונות. מצד שני מקום מגוריו של ח"כ אלעזר שטרן מכחול־לבן, שהיא המפלגה הבאה בתור מבחינת הפופולריות כאן. ואכן, בנוסף לשאלות הרגילות שאליהן רגילה איילת שקד מחוגי בית וממפגשים אחרים, כאן נשמע ברמה קולה של הציונות הדתית הליברלית־מאוד שלא מבינה מה רע בכחול־לבן. שקד מהלכת בין הטיפות. מצד אחד ניכר שהיא לא רוצה לשרוף את הגשרים עם מפלגת הגנרלים, כי הרי מי יודע מה ילד יום, מצד שני חשוב לה מאוד להיצמד לקו התקיף של ימינה בהכחשת כל קשר עם המפלגה המובילה את גוש השמאל־מרכז. היא חוזרת שוב ושוב על המשפט הקליט שאימצה בעניין: "אתם רוצים להכניס את עידן רול ויעל גרמן במקום עידית סילמן ושרה ב"ק?"

מול שלושת הגברים

לאורך כל היום הארוך מפגינה השרה לשעבר משמעת קמפיין קפדנית וחריצות יוצאת דופן. היא לא מקטרת על התנאים, על הקילומטרז' המופרך ועל הקפיצות ממקום למקום, וגם לא על העיתונאי שמציק לה בשאלות ברגעים שבהם הייתה יכולה לתפוס נמנום קל. וכך, בין חמגשית מחוממת לאשכול פיס מלא למחצה, בין צילום סלפי עם בת אולפנה מעריצה לעוד סרטון וידאו להכתרת רב פורים בישיבה תיכונית, אנחנו מנהלים עם איילת שקד ריאיון אחרון לפני הבחירות.

תוך כדי הכנס בקריית־שמואל העלו ערוצי הטלוויזיה את סקריהם המעודכנים, שבהם שוב מתברר שנתניהו שותה אתכם עם קשית. אתם לא מצליחים למצוא לתופעה הזו פתרון.
"המגזר החרדי מתלכד סביב המפלגות החרדיות, המגזר הערבי מתלכד סביב הרשימה המשותפת, ורק הציונות הדתית מתפזרת. אם לא נצליח להחזיר את כולם הביתה, הרשימה המשותפת תהיה גדולה יותר מפי שניים מהציונות הדתית, וש"ס תהיה גדולה ממנה בשליש, ואז לא יוכלו לבוא אלינו בטענות שאנחנו לא מצליחים למנות רבנים ראשיים בערים או רב ראשי לישראל, ובכלל לא יכולים לעשות שום דבר שקשור לדת ומדינה".

יבואו ימנים דתיים ויגידו 'מה איילת שקד רוצה, הרי היא בעצמה לפני פחות משנה לא רצתה לרוץ לכנסת עם המפד"לניקים של הבית היהודי'.
"לא אמרנו את זה, אמרנו שנכון יותר להתפצל לשתי מפלגות. המחשבה הייתה שדתיים ליברלים לא מצביעים לנו בגלל התורניים, התורניים לא מצביעים לנו בגלל הליברלים, ולכן נכון להתפצל ולנסות להביא לימין החדש את כל הליברלים ועוד חילונים. ראינו שזה לא עבד, למדנו את הלקח והאיחוד הזה כיום הוא אמיתי. הודענו שגם אחרי הבחירות ממשיכים יחד. אחרי הבחירות הקודמות אני לא רציתי להתפצל, הפיצול היה מהלך של שלושת הגברים, שאני שמחה שנכנס שכל בקודקודם ומבינים היום שצריך ללכת יחד, ואני חושבת שהשלב הבא יהיה איחוד מפלגות. אבל בשביל זה אנחנו חייבים כוח פוליטי, שלא יהיה לנו אם הציונות הדתית תיתן שני מנדטים לכחול־לבן, תכניס את עידן רול מיש עתיד ועוד מישהו לכנסת, במקום את עידית סילמן ושרה ב"ק. זו חרפה בעיניי, לא פחות מזה. מה גם שלכחול־לבן יש שתי אפשרויות להקים ממשלה. או עם הרשימה המשותפת, או עם גוש הימין. ואם כחול־לבן תעשה ממשלת אחדות עם גוש הימין, אז תצביעו לנו. לא עדיף שהמנדטים יהיו אצלנו, ונוכל לקבל תפקידים כדי לייצג אתכם יותר מאשר יעל גרמן?"

הציונות הדתית הליברלית לא חיה בבועה כמו החרדים למשל, ורבים בה מרגישים שאם הם גרים עם חילונים ועובדים איתם, אין שום סיבה שלא יצביעו למפלגות לא מגזריות.
"קודם כול זה נכון שהציונות הדתית מעורה מלא־מלא בחברה הישראלית, וטוב שכך. אבל בסוף, כל כמה שהציונות הדתית מעורבת בישראליות, יש לה מוסדות וצרכים. וכשיש בעיות, וצריך לדאוג למפעלים האלה – שבעיניי משרתים את כלל החברה הישראלית – באים אלינו. כשבכחול־לבן ניהלו מלחמת חורמה נגד ישיבות ההסדר והשירות הלאומי, באו אלינו. כשליברמן רצה לסגור את פנימיית 'אור עציון' ועלי, אנחנו אלה שניהלנו מלחמה ומנענו את הסגירה.

"ומעבר לצרכים המגזריים, ישנה אידיאולוגיה. וימינה היא עמוד השדרה האידיאולוגי של ממשלת הימין. אנחנו דחפנו לריבונות. כשנכנסנו לפוליטיקה נתניהו הקפיא את ההתיישבות ביו"ש, שחרר אלף מחבלים ודיבר על מדינה פלסטינית. עד שנכנסתי למשרד המשפטים אף אחד לא חשב לעשות שם שינויים. נתניהו נתן את התיק לציפי לבני, והתפאר בכך שהוא מגן על מערכת המשפט ומונע בה כל שינוי. אני שיניתי את השיח ושמתי על השולחן את נושא המשילות והשמרנות. בנט במשרד הביטחון עושה עכשיו דברים שאף אחד לפניו לא עשה. אתה חושב שזה קל ללכת נגד ראשי מערכת הביטחון בעניין המעצר המנהלי המיותר לאליה בן־דוד? שקל לעמוד מולם בעניין החרם מול הרשות הפלסטינית? זה לא פשוט בכלל, ורק אנחנו מסוגלים לעשות דברים כאלה".

"אנחנו לא משיבים אש לנתניהו כי איננו רואים תועלת במלחמה הזו בתוך הגוש. זה לא יועיל לנו. אנחנו תופסים את תפקיד המבוגר האחראי"

ובכל זאת, השתייה של המנדטים שלכם נמשכת כבר פעם שלישית בשנה האחרונה. זו גזירת גורל? 
"ידענו שזה עומד לקרות. בכל מערכת בחירות נתניהו מוציא קשית קצת שונה, פעם בצבע ורוד, פעם כחול ופעם צהוב. הפעם הקשית היא 'הם ילכו עם גנץ'. הוא הבין שבלוף המפלגה הגדולה כבר לא עובד, שכולם מבינים שמה שחשוב הוא גודל הגוש, ובכל פעם טורח להמציא קשית חדשה. זו בעיה. המגפון שלו הרבה יותר גדול. כשהוא אומר משפט, כל אמצעי התקשורת מהדהדים אותו, מה שלא קורה אצלנו. זה לא כוחות, הוא ראש ממשלה. אבל התשובה שלנו לקשית הזו ברורה – אנחנו חלק ממחנה הימין, הולכים רק עם הימין, ובלעדינו אין ימין.

"מי שמשייך את עצמו לימין האידיאולוגי ולציונות הדתית ושם פתק מחל במקום ימינה, צריך לתאר לעצמו מצב שאין ימינה בכנסת, שזה אומר בלי מפלגה שתייצג את הציונות הדתית ובלי ימין אמיתי. זו המשמעות. אנחנו לא נמצאים ב־12 מנדטים בסקרים עם מרחב תמרון. בלי ימינה לא תהיה ריבונות, הדבר ברור לי כשמש. זה יפוספס ויימרח בלי הלחץ שלנו, ולא ננצל את הרגע ההיסטורי הזה. אם אנחנו לא נהיה בממשלה, לא יהיה מי שימשוך לשינוי אמיתי במערכת המשפט כמו שהתחלתי לעשות, דברי עומק משמעותיים. להתיישבות הצעירה לא יהיה למי לבוא בנושאי הסדרה, כי אך אחד לא יסדיר אותה.

"למה אנחנו לא משיבים אש לנתניהו? כי אנחנו לא רואים שום תועלת במלחמה הזו בתוך הגוש. זה לא יועיל לנו. אנשים לא רוצים במלחמה הזו, ולכן אנחנו תופסים את תפקיד המבוגר האחראי, למרות שאנחנו הרבה יותר קטנים ולצערי הוא מנצל את זה. אני מקווה שהציבור יעריך את העובדה שאנחנו לא מחזירים אש, יישאר איתנו ולא ייקח שלוק מהקשית הוורודה של בחירות 2020".

תקרת זכוכית

אנחנו מדברים הרבה על נתניהו, אבל הציבור כועס גם עליכם, עם כל הזגזוגים והפרישות והאיחודים הלא מלאים בשנה האחרונה.
"נכון, אני לא יכולה להסיר מאיתנו אשמה. עשינו טעויות. נפתלי בנט היה במכינת עלי, ואמר יפה לרב אלי סדן ולתלמידים: 'כשאתם עושים טעויות, אנחנו עומדים מאחוריכם ומנסים לעזור ככל יכולתנו. אז גם כשאנחנו עושים טעויות, בטח אם אנחנו לומדים מהן, יש ציפייה שתעמדו מאחורינו'. בסוף, כשאתם עוזרים לנו אתם עוזרים לעצמכם. אז למרות שהדרך שבה הורכבה הרשימה הייתה מכוערת, בסופו של דבר התוצאה נהדרת. רשימה שמייצגת את כל הציונות הדתית, עם נשים חזקות ושרים מעולים. בסוף אני חושבת שכשמגיעים לקלפי זה לא חכם להעניש אותנו. להעניש אותנו זה להעניש את הציבור ואת מדינת ישראל. עשינו טעויות, תיקַנו, צריך לתת לנו את הכוח ולסמוך עלינו שנדע להיבנות ולהשתפר מהטעויות האלה".

הקריירה הפוליטית שלך עד לפני שנה הייתה בכיוון אחד ברור – נסיקה. דיברו עלייך כעל מועמדת פוטנציאלית לראשות ממשלה. את מרגישה שחטפת מכה תדמיתית ציבורית?
"כן. הייתי שרה ועכשיו אני לא, וזה פוגע בתדמית הציבורית. אבל פוליטיקה היא ריצה למרחקים ארוכים. אני צעירה, לא בוער לי להגיע ללשכת ראש הממשלה בעוד שנתיים. יש לי זמן. מי שחי בעולם הזה צריך ללמוד לדעת לחיות עם העליות והירידות שיש בו. כן, זו תקופה של ירידה, לא עברנו את אחוז החסימה, ויתרתי על תיק בשביל בנט, היו מהמורות. אבל זה בר־תיקון. אתה רואה את האהדה שהציבור מפגין כלפיי, אני מאמינה שהציבור הזה יודע להעריך פוליטיקאים שעובדים קשה ושמודים בטעויות. יש עוד דרך ארוכה לפניי".

התחלת את הקשר ההדוק שלך עם הציבור הדתי־לאומי לפני כמה שנים. את קצת מאוכזבת ממנו כיום?
"הקשר הזה התחיל דווקא בצבא, לא בפוליטיקה. אתה צודק שאני רואה מבחוץ חברה מאוד מפולגת, אבל אני מעדיפה לראות אותה כמגוונת ומנסה להסביר כמי שבאה מבחוץ שאתם יכולים לחיות אחד עם השני. בהרבה משפחות יש גם ליברלים, גם תורניים, ואגב גם חילונים. אז אין סיבה שבמפלגה לא יהיה אפשרי גם וגם וגם. אני מאוכזבת מכך שלא נותנים לנו את הכוח הפוליטי שמגיע לנו ולציונות הדתית. שוב, אני לא מתנערת מאשמה, אבל גם לפני הפיצול, בשיא כוחנו, הגענו לשמונה מנדטים והכוח של הציונות הדתית הוא הרבה יותר. שנים־עשר המנדטים של 2013, צריך להגיד ביושר, נבעו מכך שהבאנו הרבה חילונים ובגלל שהמרוץ לא היה דו־ראשי".

אז אולי שמונה מנדטים הם תקרת הזכוכית של הציונות הדתית כיום בפוליטיקה, ואז תוצאה של שבעה היא לא כזו גרועה?
"יכול להיות, אבל אנחנו רוצים יותר".

בייס פריך

יום למחרת חרישת הצפון אני נפגש שוב עם איילת שקד, והפעם לקראת חוג בית בסביון. זהו ללא ספק אירוע שהוא בבחינת יציאה מאזור הנוחות הטבעי שלה. אם תוצאות הבחירות היו תלויות ביישוב הקטן והאמיד הזה שבבקעת־אונו, בני גנץ היה ראש ממשלה וכמעט כל חברי הכנסת של כחול־לבן היו שרים. המפלגה הזו קיבלה כאן כ־60 אחוזים מהקולות בבחירות הקודמות. את הפתק של ימינה, לעומת זאת, שלשלו בסביון 66 מצביעים.

שקד מגיעה לבית המעוצב ורחב הידיים באיחור אלגנטי אך לא דרמטי מדי, בחליפה לבנה ומחויטת, ומכריזה מיד שזוהי הפעם הראשונה שלה בסביון. הקהל, שחצי שעה קודם לכן השביע את נפשו בוויסקי חופשי, קינוחים כיד המלך ובכלל אירוח לפי הספר, בא כדי להקשיב וניכר כי הוא נחוש לפוצץ את תדמית הבועה המנותקת מהעם. היו כאן תומכים נלהבים שלה אבל גם הרבה שלא, והשאלות שלהם עסקו בקשת ישראלית רחבה שנעה מהמצב בגבול הרצועה ועד תמיכה בעסקים קטנים.

כצפוי, כאן איש לא ביקש תקציבי ממתקים לפעילות תורנית בבית הכנסת, אבל גם כאן שקד התמודדה עם אנשים שאוחזים בראייה שונה ולעיתים מנוגדת להשקפותיה, שגם אם דיברו בנימוס התעקשו לקבל תשובות. חלק קיבלו את מבוקשם, חלק לא. שקד אמרה חצי בצחוק בתחילת המפגש כי דבריה מוקלטים כל הזמן, והיא צודקת; כל אמירה שלה כאן שתפקידה לקרוץ למישהו, עלולה לשמש במהרה לתעמולה פנים־גושית נגד מפלגתה.

לזכותה של שקד ייאמר כי גם מול הקהל בסביון היא לא העלימה או טשטשה את עמדותיה המוצהרות בעד ריבונות ביו"ש והתנגדות למדינה פלסטינית, אבל ברור כי בנושאים האזרחיים שעל הפרק היה חשוב לה להציג את הצד הליברלי והקפיטליסטי של המפלגה. נדמה כי לפחות כאן בסביון, וכנראה גם במקומות אחרים בעלי פרופיל דומה, האתגר המרכזי של ימינה הוא להסביר מדוע הם פוסלים מראש ובדיעבד את כחול־לבן כפרטנר לישיבה יחדיו בממשלה. הנקודה הזו מציקה, מתברר, ללא מעט אנשים שנמצאים בימין הרך. לא בטוח שאופי ההצבעה בסביון ישתנה בעקבות ביקורה של שקד, אבל היא כנראה הצליחה לשכנע עוד כמה משוכנעים, ולהוכיח לעצמה וגם לאחרים שגם במעוזי מרכז־שמאל מובהקים יש לסחורה הפוליטית שלה מאזינים.

בעצם, מה כל־כך נורא בממשלה שיש בה מרכיבים מגוש הימין, ביניהם ימינה, בהנהגת כחול־לבן?
"אני לא מתייחסת לשאלות היפותטיות על מצבים שאין שום סיכוי שבעולם שיקרו. אגודה וש"ס לא ישבו עם לפיד, אין שום היתכנות לקואליציה כזו".

נניח שיש 61 מנדטים לימין. אפשר לתפקד עם ראש ממשלה שיהיה עסוק כמה פעמים בשבוע כנאשם במשפט פלילי?
"ראש הממשלה נבחר בפריימריז של הליכוד. אם הוא ייבחר על ידי הציבור כשכל הנתונים ידועים והחוק מאפשר את זה – אז כן. זה לא מצב אידיאלי, אבל אפשרי. כשאני שמה על כף המאזניים מה אני מעדיפה – בני גנץ במשרה מלאה או נתניהו לא במשרה מלאה – אני מעדיפה את האפשרות השנייה. וכרגע אלה האפשרויות שלי. רצינו יום אחד להגיע מתוך המפלגה הזו להנהגת המדינה, כרגע עם שבעה מנדטים זה לא אפשרי, ומנהיג מחנה הימין הוא נתניהו".

נקודה אחת בעבר שאם יכולת לחזור אחורה ולתקן אותה היית חוזרת ומתקנת?
"זה קל, לא לעשות את הפיצול של הימין החדש. ואם תיתן לי עוד נקודה, אחרי שכבר החלטנו להקים את הימין החדש, היינו צריכים לעשות קמפיין געוואלד ביום האחרון ולעבור את אחוז החסימה".

ביומיים המטורפים האלה פגשת אולי 400 איש, שזה יפה אבל רובם המוחלט כבר מצביעים לכם. נניח שהצלחת לשכנע עשרים איש להצביע ימינה, תכפילי במספר הימים שאת מסתובבת בהם ברחבי הארץ, זה טיפה בים.
"קודם כול אנחנו מחזקים את הבייס שלנו, וזה חשוב. הוא פריך, כידוע לכולנו. ל־400 האלה יש משפחה וחברים, ואני מאמינה ומקווה שהמסר עובר הלאה כך שהמעגלים מתרחבים. כשאנחנו בשטח זה גם גורם לחיזוק של הפעילים שלנו, שצריכים לעבוד ביום הבחירות, וזה מאוד חשוב. ובכלל, חשוב שהציבור ידע ויראה שיש לו קשר ישיר עם נבחרי הציבור".

אם יהיו בחירות רביעיות, תשקלי לא להתמודד?
"אני לא רוצה אפילו לחשוב על האופציה הזו. שמעת בעצמך איך הבטחתי לבת שלי הקטנה, שזו תהיה מערכת הבחירות האחרונה".