בנק ישראל החליט השבוע להותיר את הריבית במשק ברמה של 0.25%, ודחה לעת עתה את השימוש בנשק ההפחתה של הריבית לעשירית אחוז בלבד – מהלך שאמור לעודד השקעות ולהחליש מעט את השקל המקומי שלא מפסיק לעלות. ועדיין, הריבית האפסית משנה את כללי המשחק וכותבת את ספרי הכלכלה כל יום מחדש.
בשבוע שעבר נרשם תקדים יוצא דופן כשחברת הנדל"ן גב ים, שמחזיקה קרוב למיליון מטרים רבועים של משרדים ומסחר להשכרה, גייסה מחברות ביטוח ומגופים מוסדיים 777 מיליון שקל בבורסת תל־אביב, לאחר שהתכוונה לגייס 220 מיליון שקל בלבד. ההפתעה הגדולה הייתה בשיעור הריבית שהצמידו להלוואה, שעמד על מינוס 0.01%, צמוד למדד.
במילים ברורות יותר: הגופים המוסדיים, אלה שמקבלים מיליארדי שקלים בכל חודש מהמשכורות שלנו (הפרשות לפנסיה, קרנות השתלמות וכו'), נאלצים לתת היום הלוואות כמעט חינם, כל עוד מובטח להם שהכסף יהיה צמוד לפחות למדד המחירים לצרכן (האינפלציה) וישמור על ערכו הריאלי. בעולם של ריביות אפסיות, התשואות על הכסף בהשקעות סולידיות יחסית ממש מגרדות את הרצפה. ואגב, אם הממשלה הבאה תצליח לעמוד בהתחייבויותיה ולהוריד את יוקר המחיה כאן (הבטחה שנשמעה מכל צד של המפה הפוליטית), מה שאומר שהאינפלציה תישאר נמוכה מאוד, גב ים עוד עשויה לגלות שהיא צריכה להחזיר פחות ממה שנטלה כהלוואה.
בהלת קורונה, כבודה במקומה, תפסה את שוקי המניות כשהם חיפשו ממילא סיבה להירגע. אחרי עליות של עשרות אחוזים במחירי המניות רק בשנת 2019 (המניות המובילות בארה"ב עלו אשתקד בממוצע ב־30%), ואחרי עשור של גאות ברחבי העולם בחסות הריביות הנמוכות והרעב להשקעה (500 החברות הגדולות בארה"ב עלו בעשור האחרון ב־200%), השוק המתין בעיקר ל"וירוס" כלכלי או אמיתי שיזכיר לנו שלכל שוק כלכלי ישנה מחזוריות רגילה.
אין טוב ממחיר הזהב להעיד על ההמתנה הארוכה לשינוי מומנטום בשוקי המניות בעולם. כבר שנים שהמתכת היקרה משמשת תמונת מראה ומקום מפלט למי שדואג שמא שוקי ההון עומדים לפני קריסה. כבר ב־2019, בזמן שהבורסות המשיכו כביכול לפרוח ולשדר עוצמה, הזהב זינק ב־19%, השנה החזקה ביותר לזהב מאז 2010, מה שהבהיר לכולם גם את עוצמת הדאגה. ואגב, במחיר נוכחי של 1,640 דולר לאונקיה אחת, יש לזהב עוד 200 דולר לטפס עד שיגיע לרמות המחיר שאליהן הגיע בשנת 2011.
