"אם ברני סנדרס יזכה בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית ויתמודד מול טראמפ, זה יהיה הסיוט הגדול ביותר של יהודי ארה"ב", אמר השבוע בכיר יהודי־אמריקני. ביקורתו החריפה של סנדרס, היהודי במוצאו, על מדינת ישראל, גורמת אפילו ליהודי ארה"ב הפרוגרסיבים לנוע בכיסאם בחוסר נוחות. מנגד, 70 אחוזים מיהודי ארה"ב הצביעו בבחירות האחרונות עבור הילרי קלינטון, ורבים מהם מתעבים עמוקות את הנשיא הנוכחי, מי שדווקא פועל רבות למען ישראל. אם השניים יתמודדו זה מול זה, תומכי ישראל שבקרב יהודי ארה"ב הדמוקרטים ימצאו עצמם בפני דילמה קשה במיוחד.
"יש כאן שתי מגמות מתנגשות", מאבחן פרופ' גיל טרוי, היסטוריון המתמחה בנשיאים אמריקנים ופרופסור באוניברסיטת מקגיל שבקנדה. "האחת היא גידול בסלידתה של הקהילה היהודית מטראמפ, עד לרמת תיעוב וקידוש השנאה אליו. והשנייה היא קבוצה קטנה אך קולנית, שצוברת תאוצה בשני העשורים האחרונים, של יהודים תומכי המפלגה הדמוקרטית שהופכים לאנטי־ישראלים ברוח סנדרס. אף שכ־80 אחוזים מיהודי ארה"ב מגדירים עצמם כתומכי ישראל, סנדרס וחסידיו מצליחים לתת לגיטימציה לקבוצה קטנה של יהודים שעוינים את מדינת ישראל".
אם סנדרס יהיה מועמד המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות ארה"ב, "הם יצטרכו לבחור בין שתי אופציות גרועות – פלאפל לא כשר עם נתחים של חזיר בדמותו של טראמפ, או גפילטע פיש מורעל עם פלפל חריף וגזר לקישוט בדמות סנדרס", משתמש פרופ' טרוי בביטוי ציורי כדי לתאר את עומק ההתלבטות. "זו תהיה בחירה קשה בין המנהיג השנוא ביותר בקרב היהודים, אבל שיש לו נכדים יהודים ותמיכה גבוהה בישראל – ובין היהודי שלא אוהב את ישראל. אם לברק אובמה היו יחסים מורכבים עם ישראל, סנדרס יכול לקחת את זה צעד שלילי נוסף. אם הוא יתמודד מטעם הדמוקרטים, לראשונה מאז הקמת מדינת ישראל יהיה כאן מועמד שאינו פרו־ישראלי ולהפך, ואותו אדם יהיה גם המועמד היהודי הראשון לנשיאות. זו תהיה פגיעה קשה ואולי סופית בתמיכה הדו־מפלגתית שישראל זוכה לה בקונגרס האמריקני".
לדברי טרוי, אף שיש מועמדים נוספים שאינם פרו־ישראליים באופן מובהק, "עצם היותו של סנדרס יהודי ולא תומך ישראל, הופך את העניין לחמור יותר. הרי הוא היה סנטור במשך שנים רבות, ומעולם לא השתתף בוועידת איפא"ק, השדולה הפרו־ישראלית. זה משהו שהוא אפילו גאה בו".
סנדרס (78) מכהן כסנטור מטעם מדינת ורמונט מאז שנת 2007, והוא חבר המפלגה הדמוקרטית מאז 2019. הוא היה חבר בה גם בשנים 2015־2016, כדי שיוכל לקיים את התמודדותו הקודמת על מועמדות המפלגה לנשיאות, אך כאדם הסולד מממסד התקשה להישאר במפלגה ופרש ממנה. במשך כ־15 שנה הוא אף כיהן בבית הנבחרים כפוליטיקאי עצמאי, ללא שייכות מפלגתית. הוא מקדם סדר יום של שמאל כלכלי וסוציאליסטי, ובשנים האחרונות הצליח לסחוף סביב רעיונותיו הרדיקליים צעירים רבים.
הצתה מאוחרת
ברני סנדרס נולד בברוקלין ב־1941, למשפחה יהודית ממעמד הפועלים. אביו נולד בגליציה והיגר לארה"ב בשנות העשרים של המאה הקודמת. אמו נולדה בארה"ב, למהגרים יהודים מרוסיה ופולין. סנדרס למד בבית ספר ציבורי ואחר הצהריים הלך להיברו סקול, בית ספר יומי ללימודי יהדות ועברית. את בר־המצווה שלו חגג בבית הכנסת האורתודוקסי־מודרני "קינגסווי ג'ואיש סנטר". בנאום שנשא ב־2016 אמר סנדרס כי אביו הגיע לבית הכנסת רק ביום כיפור, וכי הקשר המהותי ביותר ליהדות צוין פעם בשנה, בליל הסדר. אחיו לארי, פעיל פוליטי בבריטניה, אמר בריאיון כי "הורינו היו גאים ביהדותם, אך לא הייתה להם אמונה גדולה בא־לוהים".
באמצע שנות השישים שהה סנדרס בישראל במסגרת פעילות של תנועת השומר הצעיר, והתנדב במשך כמה חודשים בקיבוץ שער־העמקים בצפון, יחד עם אשתו הראשונה מתוך שלוש, דבורה שילינג. בראיונות סיפר כי מניעיו להתנדבות בקיבוץ היו סוציאליסטים וציוניים כאחד.
סנדרס ממעט להתייחס לסוגיית הדת, ומגדיר עצמו "לא דתי במיוחד". דווח כי אין לו בעיה לעבוד בראש השנה, אך בשנת 2015 השתתף בתפילת תשליך. חברו של סנדרס, ריצ'רד שוגרמן מאוניברסיטת ורמונט, הגדיר את זהותו היהודית כ"יותר אתנית ותרבותית מאשר דתית". אשתו הנוכחית של סנדרס היא קתולית, והוא מרבה להביע את הערכתו לאפיפיור הנוכחי פרנציסקוס.
לאחר לימודיו באוניברסיטת שיקגו עבד סנדרס במגוון מקצועות, בהם עיתונאי ונגר. בקיץ 1963 הורשע בהתנגדות למעצר בעת שהשתתף בהפגנה נגד הפרדה גזעית בבתי הספר הציבוריים של שיקגו, ונקנס ב־25 דולרים.
הקריירה הפוליטית שלו החלה ב־1971, כאשר הצטרף למפלגת 'ליברטי יוניון' שהתנגדה למלחמת וייטנאם. הוא התמודד כמה פעמים במפלגה כדי להיבחר לסנטור ומושל ורמונט, אך לא הצליח בכך. ב־1981 התמודד כעצמאי, נטול מפלגה, לראשות עיריית ברלינגטון שבמדינה, וניצח את ראש העיר המכהן. הוא כיהן כראש עיר במשך שמונה שנים, ולאחר מכן התמודד לתפקיד חבר בית הנבחרים של ארה"ב מטעם מדינת ורמונט. הוא הפסיד, אך שנתיים לאחר מכן, בשנת 1991, ניצח והפך לחבר הבית. בכך היה לחבר בית הנבחרים הראשון מזה שישים שנה המגדיר עצמו כסוציאליסט.
סנדרס מתח ביקורת חריפה על ישראל בכמה הזדמנויות בשנים האחרונות, אך הוא מבחינתו מגדיר עצמו כ"ידיד ישראל". במהלך התמודדותו הקודמת על מועמדות המפלגה הדמוקרטית, אמר שישראל "הרגה עשרת אלפים בני אדם חפים מפשע" במהלך מבצע צוק איתן, אף כי בפועל נהרגו כאלפיים פלסטינים, רבים מהם פעילי טרור. הוא סירב לחתום על מכתב סנטורים המבקש מהנשיא אובמה להגדיל את הסיוע הביטחוני לישראל.
באחד מנאומיו במערכת הבחירות הקודמת הגדיר סנדרס את עצמו "בנו של מהגר פולני", והתעלם ממוצאו היהודי. הוא ספג בעקבות ההתבטאות הזו ביקורת רבה, והיו שכתבו כי אף מהגר יהודי מפולין לא היה מגדיר עצמו "פולני".
בעיני פרופ' טרוי, ההתבטאות הזו מאפיינת את סנדרס יותר מהקמפיין הנוכחי, שבו הוא מרבה לאזכר את יהדותו. "מה שאנחנו שומעים עכשיו זה כבר מה שאיזה יועץ יהודי לוחש לו באוזן, לא מי שהוא באמת. זה מעורר חלחלה. הוא רצה לספר את הסיפור של המהגרים, סיפור שמדבר למצביע הדמוקרטי, אבל בעיניי אבות אבותיו מתהפכים בקברם בעקבות ההתייחסות הזו לפולניות של אביו, בלי יהדותו". סנדרס פעיל מאוד בנושא המהגרים, ופעל לחוקק חוקים המיטיבים עימם.
השבוע צייץ סנדרס בטוויטר: "אני גאה להיות יהודי, ומצפה לקראת בחירתי לנשיא היהודי הראשון בהיסטוריה האמריקנית". בסרטון שליווה את הציוץ מציג סנדרס את עליית האנטישמיות בארה"ב בשנים האחרונות, ומאשים בכך את הנשיא הנוכחי. צעירה יהודייה מצוטטת באמירה ש"אם ברני סנדרס ייבחר לנשיא היהודי הראשון של ארה"ב, זו תהיה התשובה לעליית האנטישמיות בארצנו".
בהמשך נראה סנדרס מדליק חנוכייה כשהוא חובש כיפה, ומוצגות התייחסויות סלחניות של טראמפ לימין הקיצוני וסרטונים מאירועים אנטישמיים ובהם הצעדה הניאו־נאצית בשארלוטסוויל, שם אמרו המפגינים "יהודים לא יחליפו אותנו". סנדרס מופיע בסרטון כשהוא מדבר בהתרגשות על הרקע של משפחתו, שחלקה נרצחה בשואה. "אני יודע מהן התוצאות של פוליטיקה קיצונית. אני גאה מאוד ביהדותי, וזהו חלק חיוני ומרכזי במי שאני כאדם", הוא אומר.
זהו שינוי משמעותי בהתנהלותו של סנדרס לעומת הבחירות הקודמות. בתקופה שבה השיח על האנטישמיות והצורך להיאבק בה גובר, סנדרס ויועציו מבינים כנראה שיהדותו אינה חיסרון אלא יתרון. אחד המסרים של תומכיו הוא שדווקא סנדרס היהודי הוא שיחליף את שלטון הימין בארה"ב.
טרוי רואה את הקמפיין היהודי הנוכחי של סנדרס כחלק ממגמה כללית: "בבחירות 2016 הוא לא נחשב למועמד שיש לו סיכוי, ורק תוך כדי הקמפיין הוא תפס תאוצה והפך לפנומן, זאת גם בעקבות הכישלונות האינסופיים של הילרי קלינטון. כעת הוא נכנס למרוץ כמועמד רציני עם סיכוי לנצח, ולכן יש לו קמפיינים המוכוונים כלפי קבוצות שונות. הבעיה היא שסנדרס לא יגיד שום דבר חיובי על ישראל או על היהדות, מבלי שבאותה נשימה יזרוק משהו על הפלסטינים. אני לא מבין למה כל דבר יהודי או ישראלי צריך להיות קשור למצב הפלסטינים".
עידן הזהויות
"אני לא חושב שזה בא לו בטבעיות לדבר על הזהות היהודית שלו בצורה כזו", אומר גם ד"ר אלי קוק, היסטוריון של ארה"ב בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת חיפה. "באופן כללי הוא לא אוהב לדבר על עצמו אלא על זה שהעשירים דופקים את העניים. זה אגב חלק מהקסם שלו".
לדעת קוק, הבחירה של סנדרס להבליט את יהדותו נובעת מפוליטיקת הזהויות. "אצל הילרי קלינטון הייתה הדגשה שהיא תהיה הנשיאה הראשונה בבית הלבן. גם אצל אובמה, הוא קודם כול היה הנשיא השחור הראשון. ב־2016 סנדרס לא שיחק את המשחק הזה, אבל כעת הוא לחלוטין שם. אין ספק שאחד ממנהלי הקמפיין אמר לו 'תבליט את העובדה שאתה היהודי הראשון שיהיה מועמד לנשיאות'. זה מאפשר גם להתייחס לעלייה באנטישמיות ולהאשים בכך את טראמפ. לאחרונה סנדרס מרבה לרמוז שטראמפ הוא פשיסט, ושמישהו כמוהו יודע לזהות פשיזם כי משפחתו נספתה בשואה. דברים כאלה לא שמענו בקמפיין שלו ב־2016. על רקע השיח הנוכחי סנדרס עלול עוד להיתפס כגבר לבן ופריווילג, אבל כעת הוא יהודי, סוג של מיעוט נרדף, בטח במצב של התגברות האנטישמיות".
כראש עיריית ברלינגטון שבוורמונט בשנות השמונים, התערב סנדרס בתקרית מקומית שבה נרשמה התנגדות להצבת חנוכייה של חב"ד מחוץ לבניין העירייה. סנדרס אפשר את הצבת החנוכייה במרחב ציבורי בארה"ב, עניין שלא היה מקובל אז. הוא אף חנך את החנוכייה, חבש כיפה ובירך על הדלקת הנרות. בחב"ד טוענים שהחלטתו של סנדרס שימשה אבן דרך במפעל של התנועה להצבת חנוכיות במרכזי הערים ובאזורים ציבוריים, אך פרופ' טרוי לא מתרגש מכך. לדבריו, "סנדרס קיבל את ההחלטה הזו בעקבות ערכיו הליברליים. זה לא שהוא היה מתפלל במניינים של חב"ד, אלא ראה בכך הזדמנות לאפשר חופש דת וביטוי".
אם סנדרס אכן ייכנס לבית הלבן, יהיו לכך השלכות קשות ביחס לישראל וגם במישור של הקהילה היהודית המאורגנת בארה"ב. "אם ברק אובמה הפך את שדולת השמאל היהודית ג'יי־סטריט למיינסטרים, לסנדרס יש יכולת להכניס למיינסטרים ארגונים רדיקליים יותר כמו 'קול יהודי לשלום' (הקורא לחרם על ישראל) ו־IfNotNow", אומר טרוי. עם זאת, הוא דוחה השוואה אפשרית בין מועמדותו של ג'רמי קורבין, שהוגדר כאנטישמי ואנטי־ישראלי מובהק, לראשות ממשלת בריטניה – ובין המרוץ של סנדרס. "יש לי אמנם ביקורת על סנדרס, אבל הוא לא אנטישמי", מדגיש טרוי. "בניגוד לקורבין הוא לא מגדיר את עצמו חבר של חמאס וחיזבאללה, והוא לא חולל בארצו גל של התבטאויות אנטישמיות כפי שראינו בבריטניה".
רבים בקהילה היהודית מסתייגים עמוקות מהתבטאויותיו של סנדרס. "הזלזול של סנדרס באיפא"ק השליך את השמאלנים הציונים מתחת לאוטובוס", זוהי כותרת מאמר שפרסם השבוע עורך העיתון ג'ואיש וויק, אנדרו סילו־קארול. "סנדרס אולי הרגיש צדקן בכך שזרק עצם לשמאל הקיצוני ביחס לישראל, אך בכך הוא מפנה את גבו לציונים הליברלים – אשר תומכים באג'נדה הפרוגרסיבית שלו, אך מאידך הם חלק מהממסד הפרו־ישראלי", כתב עורכו של העיתון היהודי.
לדברי סילו־קארול, אם השמאל האמריקני מבקר את טראמפ על הקיטוב שהוא יוצר, ההתבטאויות של סנדרס יגרמו לקיטוב דומה – רק מהצד השני של המפה. "ייתכן שאתם תומכי קבוצות כמו ג'יי סטריט או IfNotNow ומריעים לסנדרס על תקיפתו את איפא"ק. אך ייתכן שדווקא השמאל הוא שיגרום לארבע שנים נוספות של ממשל טראמפ מועצם עוד יותר".
ד"ר אלי קוק: "אין ספק שאחד ממנהלי הקמפיין אמר לו 'תבליט את העובדה שאתה היהודי הראשון שיהיה מועמד לנשיאות'. זה מאפשר גם להתייחס לעלייה באנטישמיות ולהאשים בכך את טראמפ"
זאב בודד
השבוע התבטא סנדרס באופן חריף מאוד כלפי השדולה הפרו־ישראלית איפא"ק, ואמר כי היא "מעניקה במה לגזענות". האמירה הזו גררה מאות תגובות של בכירים יהודים ותומכי ישראל, אשר התייצבו להגן על השדולה. נשיא התנועה הרפורמית בצפון אמריקה, ריק ג'ייקובס, כתב בטוויטר: "אם סנדרס רוצה להוביל את המפלגה הדמוקרטית ואת האומה, אני מקווה שיוכל לדבר, להיות בקשר או להתווכח עם כל אחד. אל תוותר על איפא"ק, תדבר עם ואל משתתפי הוועידה".
גם מנכ"ל הליגה נגד השמצה ג'ונתן גרינבלט, לשעבר בכיר בממשל אובמה, ביקר את סנדרס. "זה פוגעני מאוד שסנדרס משמיץ את הוועידה השנתית של איפא"ק כמקום המאפשר גזענות. בתקופה של עלייה חדה בשנאה אמיתית ברחבי ארה"ב, זה בלתי אחראי לדבר על איפא"ק בצורה כזו. אנחנו גאים להשתתף בוועידה".
יממה לאחר מכן, בעימות בין המתמודדים במפלגה הדמוקרטית, התבטא סנדרס באופן ביקורתי כלפי ישראל. "אם אבחר לנשיא, אשקול את החזרת השגרירות האמריקנית לתל־אביב", הצהיר. הוא כינה את ראש הממשלה נתניהו "גזען", והבטיח להגן על ביטחון ישראל אך לא להתעלם מדרישות הפלסטינים.
ד"ר קוק מציב את סירובו של סנדרס להשתתף בוועידת איפא"ק בהקשר רחב יותר. "סנדרס הוא נגד הממסד באופן כללי, הוא גם לעיתים רבות נגד המפלגה. הוא גם לא רוצה שעשירים ידחפו לו כסף לכיס. איפא"ק היא הלובי השני בעוצמתו בארה"ב, ומהווה סוג של ממסד. בעיניי זה כלל לא קשור ליהדותו. מה שכן, הוא אומר 'אני לא רוצה להיות מזוהה עם האנשים האלה'".
קוק אף טוען שאיפא"ק, שתכליתה להיות שדולה בתמיכה דו־מפלגתית, כבר איננה כזו. "הם עשו המון טעויות. הממסד הוותיק של המפלגה הדמוקרטית עוד תומך בהם, אבל הדור הצעיר כבר לא שם. הם כבר מתבטאים נגד ישראל. יש אנשים פחות שמאלנים מברני שירגישו פחות נוח להגיע לאיפא"ק".
לדברי קוק, סנדרס איננו פופולרי בקרב היהודים, המשתייכים לעשירונים העליונים בארה"ב, בעיקר בגלל עמדותיו הסוציאליסטיות. "רוב היהודים הדמוקרטים מצביעים בפריימריז לג'ו ביידן. הרי כל העניין של הקול היהודי הוא יותר של תמיכה כלכלית, וסנדרס לא רוצה את הכסף שלהם. יש בעניין הזה חלוקה דורית, וסנדרס מקובל בקרב צעירים יהודים ליברלים. לא רק בגלל יהדותו, אלא בגלל שאר עמדותיו".
האם התמיכה היהודית המסורתית במפלגה הדמוקרטית תשתנה באופן דרמטי בתרחיש של התמודדות סנדרס־טראמפ? לדעת ד"ר קוק, התשובה שלילית. "היהודים ימשיכו להצביע למפלגה הדמוקרטית, גם אם סנדרס ייבחר. הבעיה היותר גדולה שלהם איתו היא לא העניין הישראלי אלא דווקא העלאת המיסים ונושאים כאלה. הרי היהודים, אף שהם כבר מבוססים, עדיין מצביעים אידאולוגית ורוצים לקדם שוויון או תמיכה במהגרים. יהודים אמריקנים אמנם מרוויחים כמו נוצרים לבנים, אך מצביעים כמו מהגרים פורטוריקנים. הם יחזיקו את האף ויצביעו לסנדרס, כי מבחינתם הם חייבים לנצח את טראמפ".
"אני לא תומך בו ולא רוצה שהוא ינצח, אבל יש לי נחת מכך שהוא יהודי", אומר לנו סטיב רבינוביץ, יועץ תקשורת לארגונים יהודיים ששימש אסטרטג פוליטי בבית הלבן של ביל קלינטון. "אני לא יכול לומר לך מדוע הוא פתאום מתחבר ליהדותו בקמפיין, ואם זה אותנטי או לא, אבל זה ללא ספק קורה רק עכשיו ואני שמח על כך. אני לא תומך בו מכיוון שהוא ליברלי מדי בשבילי, ואני סבור שהעמדות שלו בנושאי פנים הן לא אחראיות ולא הגיוניות".
לדבריו, "אולי יהיו כמה יהודים שלא יצביעו לו כמועמד לנשיאות אם יזכה בפריימריז, אבל צריך להבין שהסוגיה של ישראל היא לא מה שגורם ליהודים התומכים במפלגה הדמוקרטית לשנות את הצבעתם. הוא עדיין יקבל יותר מחצי מקולות היהודים, אולי אפילו קרוב לשני שליש".
