לקראת מערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב ב־1976, חשף הסנאטור פרנק צ'רץ' כי הוא סבל בעבר מסרטן האשכים. ג'ימי קרטר גילה שהוא מתקשה בבליעה בגלל אלרגיה לשעועית וגבינה שווייצרית. כשהתמודד לנשיאות בשנת 2000 פרסם ג'ון מקיין יותר מאלף עמודים של רישומים רפואיים, כולל דו"ח פסיכיאטרי שחשף את "אישיותו ההיסטרית". "באותו הזמן, לא הייתה כל אפשרות לנפנף את התקשורת בנוגע לרישומים רפואיים", סיפר יועצו לשעבר של מקיין, סטיב שמידט. "עוד הייתה תחושה של חובה ואחריות במרוץ לנשיאות".
כיום המצב שונה. לפני קצת יותר משלוש שנים הפך דונלד טראמפ, בגיל 70, לאדם המבוגר ביותר שהושבע לנשיא. במסע הבחירות שלו פרסם רק מכתב מרופאו המעיד על בריאותו "המעולה להפליא".
כעת, המתמודדים על המועמדות הדמוקרטית לנשיאות הולכים בעקבותיו. ארבעה מששת המועמדים המובילים במרוץ הם בני 70 ומעלה, והסנאטור ברני סנדרס, המוביל לעת עתה, לקה בהתקף לב לפני כחמישה חודשים – אירוע שהוא סירב לחשוף בהתחלה. כמוהו, המועמדים האחרים מסרבים לפרסם את המידע על מצב בריאותם. ראש עיריית ניו־יורק לשעבר, מייקל בלומברג, בן 78, פרסם מסמך יחיד מרופאו, שהכריז עליו כבעל "מצב גופני נהדר" וציין שהוא "משחק גולף בדבקות" ובעל רישיון טיס.
סגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן פרסם מכתב בן שלושה עמודים המתאר אותו כ"גבר בריא ונמרץ בן 77". סנדרס, בן 78, פרסם מכתבים משלושה רופאים, ובהם קרדיולוג שהביע אמון בכך שהסנאטור מוורמונט "הוא בעל הסיבולת הנפשית והגופנית לעמוד בקשיי הנשיאות".
סנדרס סירב למסור מידע נוסף, ודוברת הקמפיין שלו כינתה שאלות בנושא "רכילות", שמזכירה את הטענות שברק אובמה לא נולד בארה"ב. המועמדת המבוגרת הרביעית, אליזבת וורן בת ה־70, פרסמה חמישה עמודי מסמכים שחשפו את לחץ הדם שלה (115/57) ומצב בלוטת התריס שלה, יחד עם מכתב רופא שהצהיר עליה כבעלת "בריאות מצוינת".
כמובן, אין חוק המחייב את המועמדים לנשיאות ואת הנשיאים עצמם למסור פרטים רפואיים אינטימיים. דיירי הבית הלבן הקודמים לא תמיד עשו זאת. וודרו וילסון לא דיווח לציבור על אירוע מוחי ששיתק את שמאל גופו. פרנקלין רוזוולט הסווה את השפעות הפוליו על גופו. ג'ון קנדי נמנע מלדווח על כאבי גב כרוניים ועל מחלת אדיסון, והסתיר אותם מאחורי חזית של חיוניות נעורים. במהלך הקמפיין של 1992, סירב ביל קלינטון לפרסם את הרשומות הרפואיות שלו. יריבו הדמוקרטי פול צונגס חשף שחלה בסרטן, אך לא גילה שהמחלה חזרה. הוא מת בינואר 1997, בסוף מה שהייתה יכולה להיות הקדנציה הראשונה שלו אילו היה מנצח במרוץ.
למרות אורך החיים המשתנה מאוד בין אנשים בשל מגוון גורמים, ובהם גורמים גנטיים, תוחלת החיים הממוצעת לגבר באמריקה היא 76.2 שנים. נשים נוטות לחיות זמן רב יותר; הממוצע שלהן הוא 81.2 שנים. אולם נשיאים מתים מוקדם מבני גילם. אפילו עם עליית תוחלת החיים במאה העשרים, 21 מ־32 נשיאים מתו בטרם עת, לפי מחקר של הסופר רוברט גילברט, שלא כלל את ארבעת הנשיאים שנרצחו.
מקיין הקדים במובן מסוים את המועמדים של היום: הוא היה בן 71 כשהתמודד לנשיאות בשנת 2008. השפעות גופניות מתמשכות של חמש שנות שבי בווייטנאם הוסיפו לדאגות לבריאותו, ואנשי צוותו האמינו ששקיפות מלאה היא התגובה הטובה ביותר לשמועות על בריאותו.
עוזרו לשעבר של מקיין, מארק סלטר, תמה על סירובם של המועמדים הנוכחיים לחשוף פרטים רפואיים, והופתע מעמדתו של סנדרס. "הוא לא סתם בן 78. הוא בן 78 שעבר התקף לב", אמר סלטר. "והוא המוביל במרוץ למועמדות הדמוקרטית".
ג'ימי קרטר, כיום בן 95, טען שחלק מהמועמדים הנוכחיים עשויים להיות מבוגרים מדי לתפקיד. "אני מקווה שתהיה מגבלת גיל", אמר לאחרונה. "אם הייתי בן 80 – צעיר ב־15 שנים משאני היום – אני לא מאמין שהייתי יכול לקחת על עצמי את האחריות שהייתה לי כנשיא".
פיסת מידע בריאותי שהתפרסמה בכל זאת היא שלליבותיהם של סנדרס ובלומברג הוחדרו סטנטים כדי לפתוח חסימות עורקים. המכשירים כיכבו בעימות בשבוע שעבר, כשסנדרס אמר: "הדבר היחיד שאולי יש לי במשותף עם בלומברג הוא שגם לך יש שני סטנטים". בלומברג הגיב מיד שהסטנטים שלו הוכנסו "לפני 25 שנה" (הם הוכנסו לפני 20). בניגוד לסנדרס, בלומברג לא לקה בהתקף לב.
סנדרס אינו מרבה לספר על התקף הלב, שאירע בתחילת אוקטובר. הוא ביקש שיביאו לו כיסא בזמן אירוע גיוס כספים בלאס־וגאס, ואז פונה למרפאת חירום ומשם הועבר באמבולנס לבית חולים. למחרת הודיעו אנשיו על החדרת הסטנטים לגופו לאחר שחווה "אי נוחות בחזה". הקמפיין הודה בהתקף הלב כעבור יומיים, וסנדרס חזר לקמפיין רק לאחר שבועיים.
צנתור הוא תופעה שכיחה ביותר. לפי הדלי וילסון מהמכללה האמריקנית לקרדיולוגיה, כמיליון סטנטים מוחדרים לכלי הדם של חולים אמריקנים בכל שנה. לדבריו, סטנט לעורק חסום, כמו במקרה של בלומברג, לא אמור להדאיג, בניגוד להתקף לב שהוא מדאיג יותר.
מחקר שפורסם לאחרונה הראה כי חולי התקף לב שאובחנו עם יותר מעורק צר אחד ועברו צנתור היו בסיכון גבוה בחמישה אחוזים למות בשלוש השנים שלאחר מכן. הסיכון להתקף לב נוסף באותה תקופה היה כמעט שמונה אחוזים.
בדצמבר פרסם סנדרס מכתב מרופא הקונגרס, ובו נכתב כי בבדיקת הליכון נמדדה "רמת מאמץ מרבית של 92 אחוז מדופק הלב החזוי". אך לאחר שנשבע בשנה שעברה לפרסם את הרשומות הרפואיות שלו מכיוון ש"לעם האמריקני יש זכות לדעת אם האדם שהם הולכים להצביע לו הוא בריא", כעת אומר סנדרס שמכתבי הרופאים צריכים להספיק.
גם בלי מחלות לב, הגיל עצמו הוא גורם סיכון לאנשים בשנות ה־70 לחייהם, המועדים לחלות באופן טבעי למחלה. למשל, הסיכוי ללקות בשלוש מחלות בו זמנית גדל פי עשרה בין גיל 70 ל־80, ואז שוב פי עשרה במהלך העשור שלאחר מכן, לדברי ניר ברזילי, מנהל המכון לחקר הזדקנות במכללת אלברט איינשטיין לרפואה בניו־יורק.
ועדיין, תערובת מורכבת של גנטיקה, תזונה, אורח חיים, תמיכה חברתית, גישה לטיפול ועוד יכולה להאריך דרמטית את חייו של אדם בלי מחלה קשה. "יש גיל כרונולוגי, אבל יש גיל ביולוגי", אמר ברזילי. "הגיל הכרונולוגי והגיל הביולוגי יכולים להיות שונים להפליא".
בגיל 73 נראה כי הדייר הנוכחי בבית הלבן נהנה מבריאות איתנה למרות גילו המתקדם, זלזולו בפעילות גופנית ותזונתו, שמורכבת מבשר אדום, סוכר, מזון מהיר וסודה. אף שטראמפ ערך ביקור לא מתוכנן במרכז הרפואי הצבאי הלאומי וולטר ריד בשנה שעברה, הרופא שלו אמר שמדובר ב"בדיקת ביניים", והבית הלבן סירב לדון בעניין.
אם טראמפ ייבחר לקדנציה שנייה בנובמבר, הוא יעזוב את הבית הלבן בגיל 78 – ויעקוף את רונלד רייגן, שסיים את נשיאותו בגיל 77 והיה הנשיא האמריקני המבוגר ביותר אי פעם.
תרגם: אלחנן שפייזר
