מערכת הבחירות 2019 ג' או 2020 (אולי א'), המכונה גם הבחירות לכנסת ה-23, הולכת לישון, מנוחתה עדן. בימים הבאים ייספרו הקולות האחרונים, יתוקנו התוצאות, יצורפו קולות החיילים והמבודדים, ונוכל כולנו להתחיל לדון באופן הרכבת הממשלה. או, והתוצאות בהחלט לא פוסלות את האפשרות הזאת, להתחיל להתכונן למערכת הבחירות הבאה, במקרה שלא תורכב כזאת.
רגע לפני שאנחנו אומרים קדיש על הבחירות שזה עתה תמו, בואו נראה מה בדיוק השתנה מאז אפריל 2019, הבחירות שבהן הופיעה לראשונה על הבמה מפלגת כחול לבן שהייתה אמורה לשנות את המפה הפוליטית, ועד היום. מתברר שצעדנו כצאן לקלפי, ולא שינינו כלום כמעט.
הליכוד: הניצחון על שרון 2003
נתחיל במפלגת השלטון, האוחזת עדיין בהגה ומנווטת את הספינה, גם אם ללא רוב בכנסת. הליכוד בהנהגת בנימין נתניהו התחזקה מאוד במערכת הבחירות של אפריל 2019, וזכתה ל-35 מנדטים לעומת 30 בכנסת שהתפזרה בדצמבר 2018 – אירוע שנראה כאילו קרה לפני עשור, אף שעברו רק שנה וארבעה חודשים מאז.
ההישג של ראש הממשלה היה גדול עוד יותר בהתחשב בכך שבמהלך מערכת הבחירות הוגש נגדו כתב אישום בכפוף לשימוע, בעברות שכללו שוחד. אבל כידוע, הישגו התנפץ בעת הרכבת הממשלה, כשהתברר שאין בידו 61 מנדטים ושאביגדור ליברמן, ראש מפלגת ישראל ביתנו, מסרב להצטרף לקואליציה שלו.
גוש הימין וליברמן בכל זאת שיתפו פעולה פעם אחת אחרונה, פיזרו את הכנסת ה-21 ברוב קולות, ושלחו את נתניהו לקמפיין נוסף. בקמפיין הזה הוא נכשל. לא רק שאיבד את תואר המפלגה הגדולה בכנסת (לצד כחול לבן) וקיבל רק 32 מנדטים, אלא שהגוש שלו – ימין פחות ליברמן – איבד מנדט אחד, ונותר עם 55, מספר שנתן את שמו לבלוק שהחזיק מעמד בסירובו להצטרף לגנץ עד פיזורה המוקדם של הכנסת ה-22.
אבל כעת, לאחר מערכת בחירות שכללה את השימוע נגד נתניהו ואת הגשת כתב האישום נגדו, נתניהו רק התחזק. עם (ככל הנראה, לפי מדגם חדשות 12) 37 מנדטים, ההישג של הליכוד בבחירות 2020 הוא הגדול ביותר מאז 2003, כשבראשה עמד אריאל שרון.
כחול לבן: הכוח נחלש
מפלגת כחול לבן נחלשה גם היא, כמו הליכוד, בין בחירות אפריל 2019 לספטמבר 2019. יש עתיד בראשות יאיר לפיד, שהחזיקה ב-11 מנדטים בכנסת ה-20, צירפה את כוחה בבחירות 2019 א' לרשימתו של בני גנץ בשותפות עם בוגי יעלון, ויחד עם גבי אשכנזי זכו כולם ב-35 מנדטים, ממש כמו הליכוד. בבחירות הבאות, בזמן שהקמפיין של ליברמן לחץ חזק על נושאי דת ומדינה והפחיד את המצביעים החילונים מפני שותפות בין גנץ לחרדים, נחלשה כחול לבן ל-33.
ובכל זאת, התוצאות נחשבו להישג: כחול לבן הפכה למפלגה הגדולה בכנסת, והפעם לא הספיקו אצבעות גוש הימין כדי לפזר בהקדם את הכנסת – וגנץ קיבל הזדמנות להרכיב ממשלה בראשותו. הוא כשל, והנה אנחנו כאן. כעת, בתום מערכת בחירות קשה, המפלגה השיגה 33 מנדטים, שמרה על כוחה – אבל לא התחזקה אפילו בקצת.
ישראל ביתנו: העולה יורדת
אביגדור ליברמן, העומד בין שני הניצים וברצותו יכול להכריע את גורל הממשלה הבאה, התחזק כאמור בין בחירות אפריל לספטמבר, לאחר שפרט על הרגש החילוני של מצביעי המרכז ומשך אותם אליו. הוא התחזק בשלושה מנדטים (כמו הערבים) בין סבב א' לסבב ב'.
הפעם, בבחירות שעסקו בעיקר באישיותם של שני המועמדים לראשות הממשלה, הוא כמעט לא שלט בסדר היום – ונחלש. מפלגתו זכתה רק ב-6 מנדטים, לפי המדגמים.
המפלגות החרדיות: ללא שינוי
ש"ס ויהדות התורה, שתי מפלגות אחיות שמנסות לכבוש את מעטפותיהם של אלקטורטים נפרדים, נעו בשתי מערכות הבחירות הקודמות מ-7 מנדטים (שפל של יהדות התורה בבחירות ספטמבר) דרך 8 מנדטים (יהדות התורה וגם ש"ס בחודש אפריל) ועד 9 מנדטים (ש"ס בבחירות ספטמבר).
בשתי מערכות הבחירות, המפלגות זכו יחד ל-16 מנדטים. נחבר את התוצאות שלהן הפעם ונבחן: האם חל שינוי בכוחן של שתי המפלגות החרדיות? ובכן, לא. שוב קיבלו המפלגות החרדיות, ככל הנראה, 16 מנדטים – 9 לש"ס, שוב, ו-7 ליהדות התורה, שוב. ייתכן שיהדות התורה תקבל מנדט נוסף, לפי חלק מהמדגמים.
הרשימה הערבית: יחד למען כולם
המפלגות הערביות הלכו התחזקו מאוד בין בחירות אפריל לבחירות ספטמבר, בעיקר בגלל שהרשימות הצליחו להתאחד. השלם של ספטמבר, 13 מנדטים לרשימה המשותפת, היה גדול מסך חלקיו, 6 מנדטים לחד"ש-תע"ל ו-4 מנדטים לרע"ם-בל"ד, שכמעט כשלה אל מתחת לאחוז החסימה.
אבל את זה ידענו: אחרי הכול, השלם של הרשימה המשותפת בכנסת ה-20 היה 13 מנדטים, ממש כמו ב-2019 ב'. היום, עם זאת, הם התחזקו מעט, ל-14 מנדטים לפי מדגם 12, ואולי עוד מנדט אחד מעבר לכך.
הימין הלאומי: כמו איילת, כך נפתלי
גם בימין, כמו אצל הערבים, הסינרגיה עבדה. איחוד מפלגות הימין והימין החדש, כשהתאחדו לקראת בחירות ספטמבר במסגרת ימינה בראשות איילת שקד, קיבלו 7 מנדטים, לעומת 5 בלבד לאיחוד מפלגות הימין – בראשות הרב רפי פרץ – בבחירות אפריל. מה קרה להם הפעם? ובכן, ימינה בראשות נפתלי בנט הצליחה יפה כמו ימינה בראשות איילת שקד, בלי לאבד מנדטים – אבל גם בלי להתחזק. שינוי מערך הכוחות אולי יגרום לה לאבד את עמדות ההשפעה שהיו לה בממשלת המעבר ובממשלות שלפניה.
מטה ימינה לאחר תוצאות המדגמים, בחירות מועד ב'. צילום: אבישג שאר-ישוב
השמאל היהודי: נפילתה של מפא"י
אצל השמאל ("הציוני", כמו שאומרים), ראינו שחיבור לא תמיד מועיל. העבודה בראשות עמיר פרץ, שקיבלה 6 מנדטים באפריל, קיבלה 6 מנדטים גם בספטמבר, אף שצירפה אליה את גשר של אורלי לוי-אבקסיס.
מנגד, מרצ, שהשיגה רק את מינימום 4 המנדטים בבחירות אפריל, חששה ליפול אל מתחת לרף בספטמבר, ובמעשה כספים פוליטי הפכה את עצמה ל"מחנה הדמוקרטי" ז"ל, יחד עם סתיו שפיר, אהוד ברק ויאיר גולן, וזכתה ב-5 מנדטים. כך, גוש השמאל היהודי גדל מ-10 מנדטים באפריל ל-11 בספטמבר, הישג נאה.
היום, עם זאת, איבד גוש השמאל היהודי 4 מנדטים. האיחוד של שתי הרשימות נבע מלכתחילה מתחזית עגומה ביותר אם ירוצו בנפרד וגם אם ירוצו יחד. התוצאה הוכיחה שהחששות לא היו לשווא, ומפלגת העבודה, יורשת מפא"י שהקימה את המדינה, השיגה רק 7 מנדטים, לפי המדגמים.
ואלה שלא: עוצמה וכולנו
לבסוף, אי אפשר לא להעלות על נס שתי מפלגות נוספות שלא מתבטאות היום בתמונת המנדטים. הראשונה היא עוצמה יהודית, שהתמודדה בבחירות אפריל במסגרת איחוד מפלגות הימין, אבל בשתי מערכות הבחירות שאחרי כן, בספטמבר והיום, התמודדה לבדה, לא צלחה את רף החסימה, ונותרה במדבר הלא-פוליטי.
לעומתה, מפלגת כולנו, שהתמודדה בבחירות אפריל וזכתה בארבעה מנדטים, העדיפה להצטרף לליכוד על פני הכחדה. היא התמודדה בתוך הליכוד בבחירות ספטמבר, והליכוד מצידו בלע אותה – ולא נודע כי באה אל קרבו. במערכת הבחירות הזאת, אפילו לא זכרנו שהיא הייתה קיימת.
