ראש הממשלה בנימין נתניהו הבטיח בשבוע שעבר "הפתעה" לראשי חמאס אם לא ירסנו את הג'יהאד האסלאמי, שבתוך יממה וחצי הספיקו לירות מאה טילים על תושבי הדרום. נתניהו לא פירט, אך בז'רגון המזרח־תיכוני "הפתעה" היא מסוג המילים שמשתמשים בהן כשרוצים לאיים בלי להתחייב יותר מדי. מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, למשל, הבטיח לא פעם הפתעות לישראל. רק לפני שנה, בינואר 2019, בעקבות חשיפת המנהרות בצפון, התרברב נסראללה כי חיזבאללה מכין הפתעה גדולה לישראל. נתניהו הסביר אז כי דברי הרהב של מזכ"ל חיזבאללה נועדו לכסות על מבוכתו העמוקה. האם ה"הפתעה" שהבטיח נתניהו מכסה על תחושת מבוכה משלו?
או שמא ההפתעה היא בכלל תוכנית מגירה למהלך קרקעי בעזה. אם המצב בעוטף עזה יידרדר לאחר הבחירות עד שהממשלה תשקול מהלך קרקעי, זו אכן תהיה התפתחות בלתי צפויה והפתעה רבתי, במיוחד אם יסתמן (שוב) שלאף אחד אין יכולת להרכיב ממשלה.
בכל מקרה, ההסלמה בדרום לא הוסיפה בשבוע החולף נקודות לראש הממשלה. ניחוח של "הפתעה" מרחף באוויר מאז חיסולו של בהא אל־עטה, פעיל הג'יהאד האסלאמי שהפך מבריון מקומי למטרד רציני בדרך אל ההסדרה בין ישראל לחמאס. את חיסולו של אל־עטה ליוותה מתקפה אווירית בדמשק בניסיון לחסל את מספר שתיים של הג'יהאד האסלאמי, אכרם אל־עג'ורי. על פי סוכנות הידיעות הסורית, המתקפה מיוחסת לישראל באותה מתקפה נהרג בנו של עג'ורי והוא עצמו נפצע קשה, ככל הנראה. בשבוע שעבר, בעקבות ההסלמה בעזה, הפורמט הזה חזר על עצמו לכאורה בדמות תקיפה נוספת בדמשק, אבל גם הפעם לא הצליחו כנראה להגיע אל עג'ורי.
מאז ההתנקשות בבהא אל־עטה שבה תחושת האיום לחלחל בקרב בכירי חמאס והג'יהאד ברצועה. גם יחיא סינואר, האיש החזק ברצועה, הוריד פרופיל. זה קצת מבלבל כי לישראל אין באמת אינטרס לפגוע בסינואר, האיש שמאפשר בפועל את מהלך ההסדרה עם ישראל ושבלעדיו לא יקרה דבר. מאידך גיסא, הוא גם האיש שמאפשר פעם אחר פעם לג'יהאד האסלאמי לשגר טילים לשטח ישראל.
ככל הנראה לא היינו נדרשים לעניין אלמלא אביגדור ליברמן, שר הביטחון לשעבר ויו"ר ישראל ביתנו, שהטיל בשבת האחרונה פצצה כאשר בריאיון לתוכנית 'פגוש את העיתונות' חשף את דבר נסיעתם המשותפת של ראש המוסד יוסי כהן ואלוף פיקוד דרום הרצי הלוי לקטאר, בשבוע הראשון של פברואר.
וכך אמר ליברמן: "ביום רביעי לפני שבועיים ביקרו בקטאר ראש המוסד עם אלוף פיקוד דרום בשליחות נתניהו, והתחננו לקטארים להמשיך ולהזרים כסף לחמאס אחרי 30 במרץ. גם מצרים וגם הקטארים זועמים על חמאס והתכוונו לנתק כל קשר איתם. ופתאום מופיע נתניהו בתור סנגורו של חמאס, כאילו מדובר בארגון לאיכות הסביבה. זו מדיניות כניעה לטרור. ב־2019 חמאס שיגר 1,500 רקטות לעבר ישראל. ארבעה אזרחים נהרגו. יש פה פנייה לטרור ותשלומי פרוטקשן".
מה שליברמן אומר בעצם הוא שבזמן שישראל פועלת להסדרה עם חמאס, מרשה לעצמו הארגון, קרי יחיא סינואר, לגרור רגליים ולאפשר לג'יהאד האסלאמי להלהיט את המצב. ההתנהלות הזו מרגיזה לא רק את המצרים שרוצים שקט בחצר האחורית שלהם, אלא אפילו את הקטארים הנדיבים. ומה עושה ממשלת ישראל בתגובה? משגרת את בכירי מערכת הביטחון שישכנעו את הקטארים להמשיך להזרים כסף לחמאס כדי לקנות שקט בעזה. וזאת למרות העובדה שחמאס מנהל משחק כפול ומשתמש בג'יהאד האסלאמי כאמצעי לחץ, ועל כן מאפשר לו להמשיך לשגר רקטות לישראל.
שומר על האוזן
באווירה הזאת, שבה המצרים כועסים והקטארים כאילו כועסים, בעיתונות הערבית פורחת תעשיית שמועות. לפיה, המשלחת המצרית שביקרה בשבוע שעבר בעזה באה להרגיע ולהפריך את השמועה שלישראל יש תוכנית מגירה לחיסול שני בכירים עזתים. האחד הוא מרואן עיסא, ראש הזרוע הצבאית של חמאס, והשני, כן, הוא מנהיג הארגון יחיא סינואר.
אבל הדיווחים הללו לא רק מבולבלים, הם גם נגועים בסתירה פנימית. נכון לעכשיו חיסולו של סינואר כלל אינו משרת את שאיפותיה של הממשלה הנוכחית בישראל וגם לא את המצרים, שמוּנעים בעיקר מהרצון לשמר ככל האפשר שקט בחצר האחורית שלהם. וגם אם המצרים כועסים זה כנראה לא דרמטי במיוחד, כי את התנהלותו של סינואר, שמאפשרת לג'יהאד האסלאמי להרים מדי פעם ראש, אפשר לפרש גם כרצון לא להיכנס לעימות עם פטרוניו של הארגון, הלא הם משמרות המהפכה האיראניים.
ומי שבשורה התחתונה עושה את זה במקומו של סינואר, כפי שמדווח בתקשורת הערבית, היא ישראל, שתקפה את מעוזי הג'יהאד האסלאמי בדמשק פעם אחת בנובמבר ופעם שנייה בשבוע שעבר – אולי בניסיון להגיע אל אכרם אל־עג'ורי, האיש של האיראנים בג'יהאד האסלאמי.
בכל אופן, חשיפתו של המפגש החשאי בקטאר עוררה עניין עצום בעולם הערבי. במיוחד בקרב מצרים ומדינות המפרץ ובראשן סעודיה, איחוד האמירויות ובחריין, שהחרם שלהן על קטאר ייכנס בקרוב לשנתו השלישית. רשת אל־ערבייה דיווחה בשבוע החולף בהרחבה על ביקורם של ראש המוסד ואלוף פיקוד הדרום בקטאר. על פי הדיווחים הללו, השניים שהו במדינה פחות מיממה, ובמהלכה נפגשו עם יועצו לביטחון לאומי של האמיר תמים בן־חמד, מוחמד בן אחמד אל־מיסנאד, שהוא בפועל גם ראש שירות הביון הקטארי. בפגישה נכח גם שליח קטאר לעזה, האיש עם מזוודות הכסף, מוחמד אל־עמדי. מיסנאד, אחיינה של שייח'ה מוזה, אימו של האמיר, הוא אחד האנשים הקרובים ביותר לאמיר קטאר. המטרה הישראלית הייתה כאמור לשכנע את הקטארים להמשיך להזרים כסף לעזה גם אחרי 30 במרץ.
לדיווח באל־ערבייה הצטרף דיווח של 'אינדיפנדנט' בערבית, שלפיו ראש המוסד ביקש ממארחיו להפגיש אותו עם ראש הלשכה המדינית של חמאס חאלד משעל, המתגורר בדוחא כבר שנים אחדות. המפגש לא יצא לפועל, ככל הנראה מפני שמאז שישראל ניסתה להרעיל אותו בספטמבר 1997 באמצעות הזרקת רעלן לאוזנו, משעל מעדיף כנראה לשמור מרחק מישראלים בכלל ומראשי מוסד בפרט.
הדיווח הזה מעניין כי הוא חוזר לעזה, לתהליך ההסדרה ולדינמיקה הפנימית של צמרת חמאס. בראשית דצמבר עזב את עזה איסמעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס. בפועל, הנייה היה כלוא בעזה מאז בחירתו לפני שלוש שנים. המצרים, ששולטים על הכניסה והיציאה מעזה, לא אפשרו לו לצאת. אבל בעת האחרונה השתנו פני הדברים. המצרים הם שהסדירו את יציאתו דרך מעבר רפיח, ואחת הסברות היא שהמצרים היו מעוניינים להרחיק את הנייה מעזה כדי לאפשר לתהליך ההסדרה עם ישראל להתקדם בלי שבכיר חמאס יפריע למהלך. הנייה ידע שאם יצא, ייתכן שלא יוכל לחזור. ואכן, המצרים התנו את צאתו בכמה תנאים, ובראשם שלא ייוועד עם האיראנים.
ואולם בעקבות חיסולו של ראש כוח קודס קאסם סולימאני, הפר הנייה את הסיכומים עם המצרים ונסע לאיראן להשתתף במסע ההלוויה של הגיבור האיראני. על פי חלק מהדיווחים, במהלך שהותו בטהרן נועד הנייה עם יורשו של סולימאני, איסמעיל קאני. על מה הם דיברו? אולי על כך שגם בעזה ראו את השימוש שעשו החות'ים בתימן במל"טים במהלך מלחמתם בסעודים, ומבינים שזה שם המשחק.
המצרים מצידם מאוד לא אהבו את המהלך של הנייה, ובשלב זה כבר היה ברור שהוא לא יחזור לעזה בזמן הקרוב. בינתיים הגיעו החדשות שלפיהן משפחתו של הנייה כבר נמצאת בדוחא. מה שרומז לכך שהמצרים אכן התכוונו להרחיקו, ועל כן הניחו למשפחתו לצאת. הנייה מבחינתו הבין שלא יוכל לשוב, לפחות לא בעתיד הנראה לעין.
לא לזלזל בטורקיה
כפי שהדברים נראים כרגע, יחיא סינואר נותר כעת לבדו בעזה. מלבדו אין עוד אנשים במעגל הראשון והמצומצם של ההנהגה, מה שאמור לאפשר לו להתקדם בהסדרה עם ישראל בלי הפרעות מיותרות. לעומת זאת, חאלד משעל ואיסמעיל הנייה נמצאים כעת שניהם בדוחא. אליהם אמור להצטרף בקרוב גם בכיר חמאס סאלח עארורי.
חאלד משעל, אומרים יודעי דבר, עשה בשנים האחרונות מסע שקירב אותו יותר אל תנועת האחים המוסלמים העולמית, שחמאס היא אחת מבנותיה. כעת הוא נושא את עיניו אל התנועה העולמית. הסיבה לכך שראש המוסד ביקש לפגוש בו היא כנראה משום שמשעל מתעב את האיראנים, וניזון בעיקר מכספים שמקורם בטורקיה ובקטאר. אם ימשיכו האיראנים בניסיונותיהם להחדיר נשק מתקדם לרצועה, ישראל עלולה למצוא עצמה בעידן חדש ומסוכן.
בשעה שמשעל ובכיר חמאס מוסא מרזוק הם הצד התומך בציר הקטארי־טורקי – איסמעיל הנייה מיצב את עצמו בכיוון של ציר איראן־חיזבאללה. אף שיש טענה שהוא לפני הכול פשוט עזתי נטו; ובמה שקשור לעארורי, הוא ככל הנראה מחבר בין שני הצירים גם יחד, הן בעברו כראש חמאס טורקיה והן בקשריו העכשוויים עם חיזבאללה בלבנון.
בחודשים הקרובים צפויים הנייה וערורי לצאת ל"רוד שואו", במסגרת איסוף כספים והכנה לבחירות הפנימיות בתנועת חמאס בעוד כמה חודשים. אלו בחירות חשאיות במועצת השורא, שלא הרבה ידוע עליהן.
בכל מקרה, המפגש בדוחא שנחשף בשבוע החולף מעיד שמה שקורה בעזה לא נשאר בעזה. כמו סרייבו בשנות התשעים, שהפכה למיקרוקוסמוס של המאבק בין איראן לסעודיה על הבכורה בעולם המוסלמי, כעת עזה הופכת למיקרוקוסמוס במאבק על ההגמוניה במזרח התיכון, בין הציר הטורקי־קטארי לציר האיראני־שיעי־חיזבללאי.
בישראל נוטים לייחס הרבה יותר משקל לאיראן מאשר לטורקיה, בגלל שאיפותיה הגרעיניות. אולם השאיפות של טורקיה, במיוחד בחודשים האחרונים, ממצבות אותה במקום חדש ומסוכן הרבה יותר. ההסכם הימי שחתמה עם לוב, שמנכס לה את כל אוצרות הנפט והגז של הים התיכון, מעיד על כך יותר מכול. הייצוא המסיבי של נשק וג'יהאדיסטים ללוב שינה כבר עתה את התמונה הכוללת. המצרים, החולקים גבול עם לוב, מודאגים מכוונותיה של טורקיה, ממה שמתחולל על סף דלתם ומהזליגה של נשק ואנשים לסיני – מה שעלול לעבות את הציר הטורקי־עזתי־קטארי.
באחרונה יש גם דיווחים על פעילות איראנית בחתימה נמוכה מאוד גם בלוב ובתוניסיה. מה שאומר אולי שעזה היא כבר לא רק כאב הראש הבלעדי של מצרים; היא הפכה לחלק בלתי נפרד מהמארג הכולל של המאבק המזרח־תיכוני.
