בני גנץ כמעט הגיע במהלך הקמפיין החולף לבקר בשומרון, בעיר אריאל. הביקור שלא יצא לפועל אמור היה להתקיים ביום שני, בדיוק שבוע לפני הבחירות. יזמו אותו אנשי הפלג הימני בכחול לבן, כלומר אנשי תל"ם. אבל ברגע הכמעט אחרון, זה התבטל.
אלי שבירו, ראש עיריית אריאל, סבור שהביטול היה מכיוון שבאותה עת ממש הגיעו לעיר ראש הממשלה נתניהו והשגריר האמריקני בישראל דיוויד פרידמן. "אני ראש עיר של כולם, כל מי שרוצה להיפגש איתי, אני נפגש איתו בשמחה. זאת למרות שהדעות שלי ברורות מאוד והתמיכה שלי בנתניהו גלויה. גם יצחק (בוז'י) הרצוג ביקר אצלנו בזמנו, וגם אם איימן עודה ירצה לבוא לבקר באריאל אני אקבל אותו בזרועות פתוחות. ברגע שאמרו לי שנתניהו מגיע, אמרתי לאנשי כחול לבן שאהיה בפגישה עם ראש הממשלה, ושאלתי אם הם מעדיפים להזיז את הפגישה איתם. הם בחרו לבטל. חבל. אני מקווה שהפוליטיקאים יתעשתו ויבינו שאפשר לשבת יחד בממשלת אחדות".
גם אם האחדות תבוא על חשבון החלת ריבונות?
"אין קשר בין השניים. גם גנץ אמר שהוא מקבל את הריבונות ושהתוכנית טובה. תוכנית המאה היא נושא שנמצא לדעתי בקונצנזוס, ואולי דווקא התוכנית תהיה הטריגר ליצירת שותפות".
עם זאת, מבין חברי כחול לבן שתמכו בקיום ביקור שכזה (כלומר אנשי תל"ם), יש מי שרומז שהעילה לביטול הייתה בכלל על רקע לחץ פנים־מפלגתי. כי מול מי שניסה לשכנע את גנץ במהלך כל הקמפיין לבקר גם בשומרון ולא להסתפק בהגעה לצפון ים המלח, פעלו אחרים במפלגה לסכל מהלך כזה של פנייה להתיישבות ביו"ש.
המאבק הפנימי על פגישה מתנחלית לגנץ מייצג את הלכי הרוח השונים הנושבים בכחול לבן בנוגע לשותפים קואליציוניים אפשריים. ויכוח שכבר ניטש שם בימים שלאחר הבחירות הקודמות, ומתעורר כעת מחדש – בין החושבים שהקמפיין על מסריו היה צריך ללכת שמאלה יותר, ובין אלה שנוטים ימינה; בין מי שמצדדים כעת בחבירה אפשרית לרשימה המשותפת, ובין השואפים לאחדות וחושבים ברצינות על שותפות דווקא עם 'ימינה'.
עפר שלח, חבר סיעת 'יש עתיד' בתוך כחול לבן, לא הכחיש בכל החודשים האחרונים כי לאחר הבחירות הקודמות התקיים משא ומתן עם הרשימה המשותפת. בריאיון ל'שבת תרבות' לפני כחודשיים בבאר־שבע, אמר כי "כמי שהוביל את המגעים האלו, הלכנו על זה בכל הרצינות. אבל ברגע שליברמן אמר שהוא לא שם, האופציה המספרית הזאת נפלה". הוא נשאל על הסכמת חברי תל"ם למהלך, והשיב – "לא עשיתי את המשא ומתן על דעת עצמי. הוא נעשה באישור הנהגת כחול לבן שבוגי יעלון חבר בה, ולא זו הייתה הבעיה אם היינו מגיעים לזה". גנץ לעומת זאת אמר בשבועות האחרונים כמה פעמים כי הרשימה המשותפת לא תהיה חלק מממשלה בראשותו. לפיד, שדיבר על רוב יהודי וחזר בו, אמר שלא ילך לממשלה שהאצבע ה־61 שבה תהיה שייכת לרפי פרץ, ולא לכזאת שבה תהיה זו היבא יזבק.
מיד לאחר פרסום המדגם ביום שני בערב, אמר עפר שלח באולפן חדשות 13 כי התוצאות באותה עת מראות כי יש להציע אלטרנטיבה מהותית לנתניהו, "גם בדרך ולא רק בניקיון הכפיים", כלומר למשוך שמאלה. "עלינו לפעול כך החל ממחר, זה מתחיל בעיניי בלא להיכנס לממשלת אחדות וממשיך בהצבת אלטרנטיבה שתגיד לציבור הישראלי שיש דרך אחרת". היו בתוך כחול לבן מי שהופתעו מהמהירות והחדות שבה הוא יצא נגד הקמפיין המפלגתי. "זה היה ריאיון משולח רסן", אומרים לנו גורמים במפלגה. "שלח הכין את הקרקע להליכה עם המשותפת". הם הוסיפו כי ההאשמה שלפיה הקמפיין נכשל בשל פנייה רפה מדי לשמאל, גם לא הוכיחה את עצמה בקלפי. כי המצביעים שעזבו עברו – לפחות בחלקם – לליכוד. "האמירה במהלך הקמפיין שצריך ללכת על הימין הרך הייתה נכונה, אבל כחול לבן לא הייתה מגויסת לזה באופן מלא". עוד האשמות הופנו לכך שהקמפיין נתן מקום משמעותי יותר להחלטות היועצים האסטרטגיים, ולא שעה אל חברי המפלגה עצמם, שרבים מהם אף קיבלו הוראה שלא לשוחח עם התקשורת בשבועות שלפני הבחירות.
גם פרטי מסע התעמולה שנקטו הפעם בכחול לבן לא היו מקובלים על כולם. עם תומו, יש קולות שאומרים שם, עדיין לא בגלוי, כי לא אהבו את השוואת נתניהו לארדואן, שהפכה בשבועות האחרונים לסלוגן המוביל. גם את צביעת דגל המדינה בחרדל כדי למשוך את ה'דתיים־לייט' לא כולם אהבו, אבל זה, אומרים בכחול לבן, כנראה דווקא הוכיח את עצמו: לטענתם, מספר המצביעים הדתיים־לאומיים למפלגה רק עלה בסבב הבחירות הנוכחי. באפרת שבגוש עציון למשל היו בפעם הקודמת 261 הצבעות לכחול לבן, והפעם 300. בקבוץ טירת־צבי היו בפעם הקודמת 60 קולות, והפעם 93.
מי יחצה את הקווים?
למרות הביקורת הפנימית הזאת, אפשרות ההתפרקות של כחול לבן לא עלתה השבוע על הפרק, לפחות לא בפומבי. באולם שבו התכנסה המפלגה לאחר הבחירות, נשאלה ח"כ גרמן אם הגיע זמנו של גנץ לפנות את מקומו, והשיבה כי "גנץ הוביל אותנו עד היום ושמר על כוחנו וגנץ הוא ראש המפלגה שלנו. כחול לבן בראשותו, נכון לעכשיו זה המצב".
"גנץ נכשל?" תהה באוזנינו ח"כ אלעזר שטרן. "עד עכשיו, שלוש פעמים הוא הביא תוצאה של יותר מ־30 מנדטים". וח"כית אורית פרקש־הכהן צפתה בתום יום הבחירות כי "בטוח יתחילו ניסיונות למשוך עריקים. גם אותי ניסו למשוך לאחר סבב הבחירות הראשון. כמו שלא הצליחו אז, אני מאמינה שלא יצליחו גם הפעם למשוך מישהו. אבל יהיו ניסיונות מאוד גדולים. אני הייתי רוצה ממשלת אחדות יציבה שתוכל באמת לטפל באתגרים של מדינת ישראל. לא ממשלה רעועה שתלויה על קול אחד. שום צד לא יכול להרשות זאת לעצמו". בבוקר שלמחרת כבר אמרה פרקש־הכהן לגלי צה"ל כי גם ממשלת אחדות בראשות נתניהו באה בחשבון, אך בזה היא כנראה קול בודד למדי במפלגה. רבים רוצים שם אחדות, עם נתניהו – ממש לא. בישיבת הסיעה הראשונה שהתקיימה למחרת הבחירות, אמר גנץ כי לא ישב בממשלה תחת אדם עם שלושה כתבי אישום. "נעשה כל מה שהתוצאות והחוק מאפשרים לנו כדי להחליף את השלטון".
במפלגה אומרים כי אם 'ימינה' אומרת עכשיו שהיא מוכנה להצטרף לממשלה בראשות כחול לבן, בתנאי שתהיה ריבונות – זה יקרה. כשתהיה הצעת חוק ממשלתית – יתמכו בה מספיק אנשים מכחול לבן
ההשערה הגורפת ביום שלישי הייתה כי בליכוד ינסו למשוך עריקים. מכיוון שלחברי הכנסת צביקה האוזר ויועז הנדל היה ברור שהם – אידיאולוגית וכן כמי שעבדו בעבר לצד נתניהו – המועמדים הטבעיים לשידולי עריקה, השניים מיהרו להכחיש. בציוץ משותף בטוויטר כתבו: "לכבוד רב סרן שמועתי באשר הוא שם: 1. לא פנו אלינו. 2. לא יפנו אלינו. 3. הם יודעים למה. בהצדעה, צביקה ויועז". גורמים המקורבים אליהם שבים ומדגישים כי אין שום הצעה אידיאולוגית שיכולה למשוך אותם פנימה, ואין בהם גם שום אמון כי נתניהו היה עומד בהבטחותיו לו היו מוצעות. דמות נוספת ששמה עלה כמועמדת לעריקה היא הח"כית עומר ינקלביץ', ואף היא צייצה בטוויטר: "הכול שמועות. לא יקרה!"
כצפוי, בליכוד החליטו ללכת דווקא על אפשרות שלא נלעסה תקשורתית, ופנו לח"כית מירב כהן. כהן העלתה ביום רביעי סרטון מלשכתה בכנסת, ובו חשפה שקיבלה פנייה שתשורה פוליטית נאה בצידה. "פנו אליי מהליכוד והציעו לי לערוק. הם יודעים שאני מקדמת את נושא האוכלוסייה המבוגרת בישראל וההגנה על קשישים, אז הם גם ידעו היטב להציע לי להיות השרה לענייני גמלאים, או אולי אפילו לקבל את משרד הרווחה. יש לי הערכה וכבוד לכל הקולגות שלי מכל קצוות המשכן, אבל זו ממש לא הדרך. אני בזה לתופעה של עריקים פוליטיים. בעיניי זה מהלך ציני, אופורטוניסטי, שכל מטרתו להשיג ג'וב. מובן שאני מאחלת לנו יציבות ולא בחירות רביעיות, אבל זו לא הדרך".
ועם זאת, משצומצם גוש הימין ל־58 מנדטים ביום רביעי, ירדה אופציית העריקות מהפרק, ובמקומה הגיעה ההצעה לחוקק חוק שימנע מנאשם בשוחד, כלומר מנתניהו, לכהן כראש ממשלה. אף שההצעה הגיעה מכיוונו של ח"כ אחמד טיבי, היא זכתה לתמיכה גורפת בכחול לבן. עפר שלח תמך בגלוי: "זה חוק ראוי בכל מקרה", אמר השבוע, "רצינו מהלך כזה עוד בכנסת הקודמת". וגם היו"ר גנץ אישר להתקדם.
אחדות, בלי נתניהו
בפלג הימני של כחול לבן לא נבהלו מהמהלך להדחת נתניהו. לחוקק חוק זה תמיד עניין לגיטימי, אומרים לנו שם, גם אם הוא כרוך בשיתוף פעולה עם הרשימה המשותפת. ובכלל, אנשי הליכוד הם האחרונים שיכולים להלין על כך, הם טוענים, הרי הם בעצמם נעזרו ברשימה המשותפת לחקיקה כשזה נדרש. כך היה בחוק לפיזור הכנסת לפני שני סבבי בחירות – "נציגי הליכוד סגרו את העניין גם עם בל"ד, אז אין להם זכות למתוח ביקורת", אומרים הגורמים.
אף שנתניהו זכה השנה ברוב מוחץ בפריימריז בתוך מפלגתו, ועל אף קריאות ה"רק לא אחדות" הקצובות שקרא מולו הקהל לאחר פרסום מדגמי הבחירות, בכחול לבן עדיין מתקשים להיפרד מהקונספציה שליוותה אותם בשנה האחרונה. לפיה, הם יצליחו להזיז את נתניהו מראשות הליכוד, ואז להקים ממשלת אחדות עם הליכוד בלעדיו. "יש בין חברי הכנסת של הליכוד פחות מקומץ שבאמת רוצים שהוא יישאר", מתעקשים הגורמים.
הם מדברים גם על הגשמת מטרותיו האידיאולוגיות של הימין. ריבונות בבקעת הירדן, למשל, ריאלי יותר לדבריהם שתוחל תחת ממשלת אחדות, משהדבר יהיה תלוי רק בנתניהו. על השאלה אם הדבר יהיה מקובל גם על יאיר לפיד ועל עפר שלח, משיבים במפלגה שזו לא תהיה הבעיה. אם 'ימינה' אומרת עכשיו שהיא מוכנה להצטרף לממשלה בראשות כחול לבן, בתנאי שתהיה ריבונות – זה יקרה, אומרים הגורמים. כשתהיה הצעת חוק ממשלתית – יהיו מספיק אנשים בכחול לבן שיצביעו בעדה, גם אם לא כולם, ובליכוד כמובן יצביעו בעד; אלא אם הם מתנגדים לריבונות, מעירים שם בציניות.
האם הפעם יצליחו שם במשימת האחדות? למודי ניסיון ומבוכה מנאום הניצחון שנישא אי אז באפריל, בכחול לבן דחו ביום שני בלילה את הגעת ראשי המפלגה להאנגר 11 בנמל תל־אביב לשעה אחת בלילה. עד אז הסתובבו שם רק פעילים מעטים כשפניהם נפולות. אם בליכוד מיהרו לשמוח, פה הפעם צללו מיד לתוך מרה שחורה, שבהמשך התברר כי היא פחות אפלה בעבורם משהיה נדמה. גורמים במפלגה מדברים על אחדות שצריכה להיעשות מתוך תחושת פיוס אמיתית. אולם כשגנץ הגיע, הוא הכריז מעל הבמה כי "לא ניתן לאיש להרוס את המדינה. לא ניתן לאיש להפריד בינינו. לא ניתן לאיש לפרק את החברה הישראלית ולרסק את הדמוקרטיה". ודווקא נתניהו, במרחק כמה קילומטרים משם, דיבר על פיוס.
