הריאיון עם ראש עיריית לוד יאיר רביבו, שעמד בחודשים האחרונים בתפקיד מנהל מטה הבחירות של הליכוד, נערך בשעת ספירת הקולות. בזמן שיחתנו, שמחת הניצחון הראשונית בעקבות המדגמים שצפו לגוש הימין 60 מנדטים פינתה את מקומה לדאגה עמוקה באשר לגורל ממשלת הימין, לאחר העדכון ל־58. בשלושת החודשים האחרונים עבד רביבו צמוד לראש הממשלה נתניהו – תחילה בפריימריז לראשות המפלגה, ולאחר מכן בקמפיין הבחירות, שהגיע לסיומו השבוע, כאשר יו"ר המטה היה השר ישראל כץ. מבחינת מספר מצביעיה, ההישג שרשמה הליכוד השבוע חסר תקדים בישראל: יותר ממיליון ו־300 אלף קולות.
נתניהו שינן את היעד של 300 אלף מצביעים שצריך להוציא הפעם לקלפיות, ורביבו היה אחד האנשים המרכזיים שהופקדו על הביצוע. "עשינו עבודה מטורפת", הוא אומר. "נגענו בנקודות הכי חשובות והצלחנו לסחוט את הלימון עד הסוף. ידענו שיהיה קשה לשבור את הפלונטר המטורף הזה, וזה יקרה רק אם נצליח להוציא יותר ליכודניקים. והאמת? עשינו את זה. 1.3 מיליון קולות. לא היה דבר כזה בתולדות הפוליטיקה הישראלית. אבל מה התסכול הגדול? שההצבעה במגזר הערבי עלתה. הליכוד וכולנו ב־2015 הביאו ארבעים מנדטים בפחות קולות. אם היה שיעור הצבעה רגיל במגזר, הליכוד היה מגיע לארבעים מנדטים. הייתה אווירה של ארבעים מנדטים, הטרפנו את השטח".
לדברי רביבו, לא מדובר רק במצביעים חדשים שטרחו להגיע לקלפי כדי לשלשל פתק 'מחל', אלא גם ברבים שהקמפיין הממוקד העביר מהעבודה ומכחול לבן לליכוד. "שיעור ההצבעה בערי הפריפריה לא עלה משמעותית, פשוט הפכנו אנשים", הוא אומר. "הרבה אנשי עבודה והרבה כחול לבן. תראי את שדרות, שלא הצביעו לעמיר פרץ. הציבור המסורתי אומר 'אני עם העבודה עוד יכול לחיות, אבל מרצ? תודה רבה, אני הולך לליכוד'. אני מכיר אישית המון אנשים, כולל בכירים ברשויות מקומיות מטעם מפלגת העבודה, שאחרי החיבור עם מרצ פנו לליכוד".
לאחר שעבד עם נתניהו בהצלחה בהתמודדות מול גדעון סער על ראשות המפלגה, זימן ראש הממשלה את ראש עיריית לוד פעם נוספת. "הוא אמר לי 'אני זקוק לך נואשות'", מספר רביבו. "הכנתי לו מצגת עם המפתחות לניצחון, וכל מה שכתבתי עשינו. אחד הדברים היה להמשיך עם השטח. בשבועיים של הפריימריז ערכנו ארבעים כנסים, ובחודש האחרון ארבעים נוספים. בכל מקום כזה היה טירוף ושלטים כמו באמריקה, דגלים, ילדים מאחורה – היה פשוט אש. שיעור ההצבעה עלה בעשרות אחוזים בכל מקום שבו הוא ביקר. בכל מקום כזה הוא פגש 500 ישראלים בממוצע, עשרות אלפים בסך הכול, כל אחד מהם חוזר הביתה עם האנרגיות והחשמל שהוא קיבל, ומעלה תמונות לרשתות. כולם הפכו לשגרירים. אנשים נחשפו".
שלושת המ"מים
רביבו, בן 44, נולד בלוד, העיר שהוא עומד בראשה משנת 2013, נשוי ליקירה ואב לארבעה. הוא שירת ביחידת המודיעין 8200, כיהן כיו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בר־אילן ובעל תואר ראשון ושני במשפטים. עם הכיפה הסרוגה הגדולה שלראשו קל לדמיין אותו עומד בראשות הבית היהודי, והוא אכן קיבל הצעה כזו במסגרת המאמצים לאיתור יו"ר למפלגה לפני שנה. בפועל הוא איש ליכוד המקורב לנתניהו. כדי להצליח לעמוד בתפקיד מנהל מטה הליכוד במקביל לעבודתו כראש העיר – הוקם המטה בקריית שדה התעופה (איירפורט סיטי). "התנאי שלי היה שהמטה יהיה בקרבת לוד, הייתי כל הזמן על הציר", הוא אומר, ומבקש לציין את "הסגן היקר שלי יוסי הרוש, שסייע לי פה".
"לקמפיין טוב יש שלושה מ"מים: מועמד, מסר ומצביעים", אומר רביבו. "במקרה שלנו המועמד הוא פנומן וסוחף, ולכן צריך לחשוף אותו יותר. יש מועמדים שהם פחות טובים ולכן שומרים אותם", הוא משגר רמז עבה בלי לציין שמות. "המסר של ראש הממשלה היה ממוקד, ומחולק לשני חלקים: אחת, אם לא תצביעו, תהיה פה ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת. שתיים, חיובי: זה העשור הכי טוב, עשינו דברים טובים, ויש לפנינו הזדמנויות שרק אני יכול להוביל, ולכן תצאו להצביע. לגבי המצביעים – הם אוהבים שהמועמד נוגע בהם ואוהבים להיות שותפים, ולכן עשינו את הכנסים. זה קו שהוביל השר ישראל כ"ץ, שהוא איש של שטח, ואת הכנסים הובילה השרה מירי רגב. היא בולדוזרית. אני חייב לומר, היא לא מקבלת את ההערכה הנכונה. היא משהו שאי אפשר לתאר. רצה איתו כנס כנס".
"מדהים שישראל הראשונה מתפלאת על ההצלחה של ישראל השנייה. זה בסדר לגור בנתיבות, בלוד, בקריית־שמונה. הם חושבים שאם אתה גר שם אתה נחות ומצביע ליכוד"
רביבו עצמו הופקד על הקלף המנצח של הליכוד במערכת הבחירות: אפליקציית 'אלקטור', לאיתור וניטור מצביעים פוטנציאליים. בנאומו בליל הבחירות הקריא נתניהו רשימת תודות ארוכה לאנשי הליכוד שהשתתפו בקמפיין, השרים וחברי הכנסת, אך על שמו של רביבו התעכב בחיבה. "תודה ליאיר רביבו, האלקטור שלנו", הרעים ראש הממשלה בקולו.
"אני עושה בחירות הרבה שנים", אומר רביבו. "יש לי ראש של חישובים ואקסלים, ולמדתי כלל אחד: בחירות עושים כשאתה יודע מראש מי המצביעים שלך, ויודע אחד אחד מי בא. אתה צריך לטרוח בערב שבת, כמו שאומרים. אני זוכר את עצמי כנער בשנות התשעים, הטכנולוגיה השתנתה מאז אבל הדרך לא השתנתה מימי יתרו שאמר למשה למנות שרי אלפים, מאות, חמישים ועשרות, וככה בדיוק אנחנו עושים. פעם זה היה ידני, ואז עבר לטבלאות אקסל, ובשנים האחרונות חדרו לעולמנו האפליקציות. כשהתמודדתי בפעם הראשונה לראשות העיר לוד ב־2013 בדקתי מה יש בשוק, ובדקתי אז בעצמי חמש־שש אפליקציות כדי לראות מה הכי טוב, ואז מצאתי את האלקטור".
איך זה עובד בדיוק?
"לקחו את ספר הבוחרים שכל מפלגה זכאית לקבל, ופשוט מִחשבו אותו. כל פעיל שנכנס לאפליקציה יכול לבחור אנשים מבפנים, לסמן כתומך, ולהוסיף טלפון נייד של האדם. כך אתה מסמן כמה שיותר תומכים לפני הבחירות. זה השלב הראשון, איתור. השלב השני הוא הנעה של הבוחרים לקלפי ביום הבחירות. בחודשיים לפני הבחירות, המטרה שלך היא כל הזמן להכניס פעילים בשיטה של פירמידה – רכז מכניס פעילים, שמכניסים עוד אנשים, ואתה בונה מסד תומכים. היינו צריכים להגיע למיליון תומכים ולהביא אותם לקלפי, וזה מה שעשינו. ביום הבחירות עצמו, בכל קלפי הנציג שלנו מסמן כל אחד שהגיע, ואז בשעות האחרונות אתה לא סתם פונה לכולם אלא ממוקד רק במי שלא בא. ראש הממשלה ידע ברבע לעשר להתקשר לאדם ספציפי ולהגיד לו לצאת להצביע, וכך כל אחד מהפעילים. לפעמים זה ההבדל בין ניצחון להפסד, האנשים שאתה מצליח להביא בסוף".
אז האלקטור היא הבסיס להגדלת התומכים שלכם בבחירות האלו?
"היו שני דברים: החיבור של ראש הממשלה לשטח ולמצביעים, והאלקטור. אני יכול לחשוף עכשיו שהאפליקציה הייתה נתונה למתקפות מטורפות של סייבר, 15 מיליון ניסיונות פריצה רק ביום הבחירות עצמו. אני משוכנע שחלק מהיריבים הפוליטיים שלנו שכרו שירותי האקרים בעולם וניסו לתקוף את המערכת הזו. זיהינו את המגמה הזו מבעוד מועד, ולכן שמנו על המערכת המון חומות הגנה. בנינו עוד תוכנה במקביל, הדפסנו שמות ידנית, וידענו שיש פחד שנקום בבוקר ונגלה שהאפליקציה נפלה. אבל לשמחתנו היא עבדה מצוין כל היום.
"הגעתי הביתה בארבע, לא הצלחתי לישון", משחזר רביבו את הלילה והיום שאחרי הבחירות. "נחתי שלוש שעות והמשכתי לפגישה עם ראש הממשלה ביום שלישי בכנסת. הוא הודה לי על שלושה חודשים שאני איתו. הוא היה נראה מאוד מאושר מצד אחד, ומצד שני מתוח בגלל הרוב המתנדנד. בעיקר הוא אמר לי משפט שריגש אותי, שהיו לו דמעות בעיניים לראות את האנשים המבוגרים יורדים מהבניינים כדי ללכת להצביע מחל. הוא תמיד ידע שהעם אוהב אותו, אבל לראות את זה ביום הבחירות עצמו, ולהיות ממש בתוך השכונות הוותיקות ברמלה, בחדרה, בפתח־תקווה, הוא אמר שזה הדבר שהכי צרוב בזיכרון מאותו יום, האהבה המטורפת של העם. בסופו של דבר 2.5 מיליון ישראלים אמרו שהם רוצים את נתניהו בכל מקרה, ומדינה יהודית מסורתית.
"כל מחנה הימין ידע בדיוק מה מונח על הכף, מי השחקנים ומה האג'נדות שלהם. יש פה ניצחון גדול של מה שמכונה ישראל השנייה. באו בתחושה של 'תפסיקו להעליב אותנו שאנחנו פראיירים שמצביעים לימין'. יש היום יותר אקדמאים ויותר קצינים. מדהים שישראל הראשונה מתפלאת על ההצלחה של ישראל השנייה. זה בסדר לגור בנתיבות, בלוד, בקריית־שמונה. הם חושבים שאם אתה גר שם אתה נחות ומצביע ליכוד. יש אנשים טובים בכל מקום".
חוכמת ההמונים
כעת רגשותיו של רביבו מעורבים. מצד אחד היעד הליכודי להוציא עשרות אלפי מצביעים חדשים מהבתים מומש בהצלחה, מצד שני לא הושגו 61 מנדטים ולא ברור כיצד הסאגה של הרכבת הממשלה תסתיים הפעם. "יש תחושה של חמצמצות", הוא מודה. "ראש הממשלה הבין מראש שצריך 61, כי כל מנדט בחוץ הוא נגדנו. התחושה היא שהפעם ייחצו המון גבולות כדי להפיל את ראש הממשלה. אם פעם זה היה דמיוני שמרצ, כחול לבן והמשותפת יחברו יחד – הפעם אנחנו מבינים שיש חשש כבד מאוד שהן יחברו. מספר עצום של 2.3 מיליון ישראלים אמרו כן לממשלת ימין בראשות נתניהו, לא הגיוני שזה לא יספיק להקים ממשלה לאומית.
"אבל דבר אחד ברור, ראש הממשלה היה אנדרדוג מוחלט בבחירות האלה, והייתה עליו התקפה בלתי פוסקת. פסלו את הלגיטימיות שלו כמועמד. ואחרי כל זה, הוא ניצח. מדובר באדם בן שבעים עם מנטליות שכלית וגופנית של בן שלושים. הוא עובד בלי הפסקה, מאוד קשוב לאחרים. הוא יודע להקשיב ולשנות את דעתו. ראש הממשלה מאמין בחוכמת המונים. הפעיל הכי קטן במטה שהביא לו משהו עם דעה מנומקת – הוא הקשיב לו. זה כבש את ליבי. זה דבר יוצא דופן, ומראה לנו שבוודאי ככה הוא נוהג בקבינט. הוא קשוב ולא בא 'נעול'. זכינו שיש לנו ראש ממשלה כזה ושהוא עדיין בשיא כוחו. חייבים לתת לו להמשיך להוביל".
החמיצות של רביבו מופנית גם כלפי הפוליטיקאים המייצגים את הציונות הדתית. הוא נזהר במילותיו אבל מתקשה להסתיר את חוסר שביעות רצונו מהתנהלותם בשנה החולפת. הוא היה עשוי לכהן היום כיו"ר הבית היהודי ושר החינוך, אבל כאיש ליכוד הוא דחה את ההצעות הללו על הסף.
"הציונות הדתית הייתה צריכה לרוץ כמקשה אחת", הוא סבור. "לא משנה כמה קולות בן־גביר הביא בסוף, אולי רק 20 אלף, אבל זה יכול להיות מה שמשלים את המנדט השביעי לימינה. אין ספק שאם לכתחילה הציונות הדתית הייתה משכילה להתאחד, היינו במקום אחר. שוחחתי עם איילת שקד ואמרתי לה, 'אם אורלי לוי, הבת של דוד לוי, יכולה לשבת עם מרצ, שאין מרחק אידיאולוגי גדול מזה, אין שום סיבה שאת לא תשבי עם בן־גביר'. לצערי הימין החדש מנסה להתחפש לליכוד פעם אחר פעם, וזה לא הולך לו. הגיע הזמן שהציונות הדתית תבין אחת משתיים, או שהם מתלכדים וממצים מקסימום פוטנציאל, כמו שעושים ביהדות התורה, או שפשוט יצביעו לליכוד. בלוד למשל רבים מהציונות הדתית הולכים לליכוד, שיש בו גורמים דתיים־לאומיים וראש עיר סרוג כמוני וכמו יוסי ברודני ויוסי דגן (ראש עיריית גבעת־שמואל וראש המועצה האזורית שומרון, בהתאמה; שא"כ), ועוד המון ראשי ערים שרואים בליכוד בית ובית טוב".
הציונות הדתית צריכה מפלגה?
"אני חושב שעדיין קיימים ציבורים בציונות הדתית שלא יצביעו למפלגה מעורבת. למרות כל ההבדלים בין הלייטים לחרד"לים, המכנה המשותף רחב וצריכים להתאחד".
מה קושר ביניהם? הכיפה?
"כן. תראי מה קרה במשותפת. יש מצבים שבהם אתה מוצא את המכנה הרחב, וככה בציונות הדתית – המכנה הרחב הוא הכיפה וצריך לאחד את כולם. הפוטנציאל שלהם הוא תשעה מנדטים, ובגלל השטויות שהם עשו יכול להיות שנשלם שוב. תראי, בכל מערכת בחירות, זה לא נעים להגיד", הוא עוצר את עצמו ובורר את מילותיו בקפידה. "1,400 קולות של הימין החדש בפעם הראשונה, בפעם השנייה 80 אלף קולות של בן־גביר, ויכול להיות שגם הפעם מנדט של בן־גביר שינה את התמונה. אז למה הפוליטיקאים של הציונות הדתית עושים את זה? אני חושב שהציבור העניש אותם הפעם. שמעתי את זה מאנשי הגרעין התורני בלוד שהצביעו ליכוד".
רביבו, שעומד בראשות עיר מעורבת, סבור שלציבור הערבי מגיעה מנהיגות אחרת. "אני יכול רק להצר על כך שאין מפלגה ערבית מתונה. יכול להיות שאם היו שתי מפלגות, זה היה מתחלק בין מתונים יותר שיכולים להעמיד בראשות המפלגה קצין יוצא צבא מהציבור הבדואי שהציבור הישראלי יכול לחבק. היינו מוצאים פה ציבור מתון, שאני מדבר איתו ביום־יום בלוד. פעם הייתי בהלם מההצבעה שלהם למשותפת, היום אני מבין שהם השכילו להבין מה שלא הבינו בציונות הדתית – קודם כול מתחברים.
"יש דבר אחד שמתסכל את כולנו", חוזר רביבו לסיכום מערכת הבחירות בעיניו. "העם ימני ומסורתי יותר משהיה בעבר, ואתה רואה את העם הזה כשאתה נוסע לצפון ולדרום, ובפועל בקלפי אתה מסיים בקושי בתיקו".
אז איפה הם ביום הבוחר? למה זה לא מתבטא בתוצאות?
"דבר ראשון יש יותר מפלגות בימין מאשר בשמאל, והן לא מצליחות להתאחד. דבר שני, השמאל מתחפש למרכז כדי להיות אלטרנטיבה לימין. אם ניקח ונבדוק, לפחות רבע ממצביעי כחול לבן הם אנשים שמגדירים את עצמם כימנים.
"אני זיהיתי עוד בעיה. למפלגת כולנו הייתה חשיבות היסטורית בפוליטיקה הישראלית. היא קיבלה ב־2015 עשרה מנדטים, עם הליכוד זה היה ארבעים, וזו הייתה הפעם היחידה שהימין עבר את השישים מנדטים בלי ליברמן. הצביע לה ציבור מסורתי ימני שלא רוצה ביבי או ליכוד, והולך היום בלית ברירה לכחול לבן כי אין אלטרנטיבה בימין שהיא לא דתית. אם התיקו הזה יישמר, חייבים לחשוב על מסגרת כזו של ימין רך. זה מה שאיילת שקד ובנט ניסו לעשות, אבל זה לא הלך להם. יכול להיות שאם שקד הייתה מקימה מפלגה עם אורלי לוי בסגנון של כחלון, עם יפעת שאשא־ביטון ואלי כהן – מפלגה כזו הייתה מסיימת עם שבעה מנדטים. אולי הליכוד היה יורד, אבל הגוש היה גדל על חשבון ליברמן וכחול לבן".
אחרי הביקורת, יש לרביבו גם מילים טובות על אלפי פעילי ימינה שיצאו לרחובות ביום הבחירות כדי לקחת אנשים לקלפי. "הם הוציאו אלפי בני ישיבות לערי פריפריה והוציאו מצביעים, אפילו שידעו שהם יצביעו למען הליכוד. אם ההתעלות הזו של יום הבחירות הייתה הולכת גם חודשיים אחורה, לא היינו במצב הזה היום. כשקפצתי להצביע בעיר, ראיתי מאה משפחות מהיישוב עלי שהגיעו ללוד והוציאו אנשים מהבתים. אני לא יודע איך תיגמר המערכה המתישה הזו, אבל אם חלילה ניגרר לעוד בחירות, צריך לשים את כולם תחת קורת גג אחת ולשלב כוחות".
החילונים החדשים
בעיני רביבו, במוקד מערכת הבחירות עמדה גם זהותה היהודית של המדינה. "אני הקמתי דוכני תפילין ליד בתי הספר ובעירייה, כי יש מגמה גוברת בחילוניות הישראלית לטשטש סממנים יהודיים. כשאני הייתי ילד קטן, ואני מניח שגם את, גדלנו עם חילונים. ולחילונים היה בר מצווה, ברית מילה, נישואין, הנחת תפילין, פסח, יום כיפור, לא היית צריך לדבר על זה בכלל. היום יש התרסה מאוד גדולה כלפי העוגנים הבסיסיים ביהדות, וזה מטריד אותי יותר מכל דבר אחר.
"אמרתי לח"כ גפני לפני כמה ימים, לריב על אוטובוסים בשבת זה חשוב, אבל מתחת לאף שלנו אנחנו מפספסים אנשים שלא עושים קידוש בשבת, לא עושים ברית מילה, ולא בטוח שרק הם שוגים. גם אנחנו בממסד הדתי גרמנו להם להתרחק מהמסורת הנעימה שלנו, גרמנו להם לחשוד בכל דבר כהדתה. קודם כול צריך להקים ממשלת ימין מסורתית דתית, ואז לעשות חשבון נפש וללמוד מתנועת חב"ד המקרבת".
והברית של הליכוד עם החרדים?
"גם החרדים מבינים היום שצריך להגיע לפשרות, כי אם לא – נאבד את הכול. אם תגיד 'כולה שלי', נאבד חלקים גדולים בעם ישראל. עדיף לי שכל ילד יהודי ידע את הדברים הבסיסיים, מאשר שאני אקבל עוד דברים לציבור החרדי־דתי".
לוד עלתה על דרך המלך בשנים האחרונות, ומצויה בחמישייה הפותחת של הערים בישראל מבחינת יציבות כלכלית. אלפי יחידות דיור נבנות, והעיר נקייה ומתפתחת. בעיני רביבו, לוד עשויה לשמש מודל ארצי. "אנחנו יושבים עם כל הסיעות – ליברמן, ש"ס, משותפת, כחול לבן, יש עתיד, הליכוד. כולם בקואליציה. ישבנו ואמרנו: חשוב שנמצא את המכנה המשותף ולא נריב כל היום. איש המשותפת יושב עם איש הבית היהודי ומסכים על חינוך ותשתיות, ועובדים ומתקדמים. אנחנו לא רבים על הדברים השוליים שיכולים להעסיק אותנו כל היום, אלא עסוקים רק בעשייה. זה מה שאני מאחל לעצמי שיקרה במדינה. חבל לי שבשנה הזו חודדו השסעים בחברה כדי לקבל עוד כמה קולות".
בתפקידו בראשות העיר, רביבו חש על בשרו את תוצאות המשבר הפוליטי, ומקווה שהוא יסתיים במהרה. "אנחנו רוצים ליהנות מהפירות של התכנון שעשינו בשנים האחרונות: מימוש הסכם הגג, הבאת אוכלוסייה חזקה וצעירה לעיר, פיתוח התיירות בעיר העתיקה שלנו, השקעה בחינוך, הגדלת אזורי התעסוקה שיהפכו לאזור תעשייה מרכזי ליד תל־אביב. יש לי חלום להקים בלוד בית מלון ראשון, שימשוך תיירים ליד שדה התעופה".
