תקרת זכוכית: מה מקומה של מפלגה ציונית דתית

ביום שני בעשר בערב פצחו במטה ימינה בריקודי ניצחון סוערים. מדגמי הטלוויזיה ניבאו ניצחון סוחף לליכוד ושבעה מנדטים לימינה. יו"ר המפלגה נפתלי בנט מיהר לברך שהחיינו ולהכריז "יש ימינה אחת גדולה". אלא שניצחון לא היה. בתום ספירת הקולות התברר שהרשימה לא רק שלא שמרה על כוחה, אלא אף איבדה מנדט אחד לעומת בחירות ספטמבר וירדה משבעה לשישה.

כמה פעילים שעמדו בצד תהו לשמחה מה זו עושה. אחד מהם הסביר שהתוצאה לא משנה, העיקר שלגוש הימין יש רוב, משאלת לב שהתבדתה גם היא. ההתנגשות הזו, בין השמחה על ניצחון הליכוד למפח הנפש על התוצאה שהשיגה ימינה, מיטיבה להבליט את המציאות של מפלגת הציונות הדתית בעשור האחרון: האם היא עדיין ישות עצמאית בעלת אידיאולוגיה ודרך משל עצמה, או שמא חלף זמנה ותם תפקידה ההיסטורי, ויעד ההשתלבות בחברה הישראלית הגיע גם לזירה הפוליטית?

לדעת פרופ' אשר כהן, חוקר הציונות הדתית ומרצה למדעי המדינה באוניברסיטת בר־אילן, כמחצית מבני המגזר נותנים כבר היום את התשובה בעצם הצבעתם. "יש כאן תהליך ארוך שבו הבוחרים מצאו לעצמם מסלולים שונים. ש"ס מקבלת מאנשים המגדירים עצמם דתיים־לאומיים שני מנדטים לפחות, וכמובן ישנו מסלול הציונות הדתית הליכודניקית. רבע מהציונים הדתיים נמצאים שם דרך קבע. לציונות הדתית יש 12 או 13 מנדטים המתחלקים כך: ארבעה בליכוד, שניים בש"ס, עוד אחד במרכז־שמאל על הווריאציות השונות שלו, ובימינה בין  חמישה לשישה. אני חושב שבימינה יש גם כמה חילונים".

לאן נעלמו 12 המנדטים שהבית היהודי קיבל ב־2013?
"צר לי לאכזב את מי שחולם להגיע למספר דו־ספרתי רק מציונים דתיים. זה לא קרה מאז 77', וזה לא יקרה. ארבעה מתוך אותם 12 מנדטים הגיעו מחילונים ומסורתיים. מי שתולה את 12 המנדטים בכך שהמפלגה עברה מפיצול לאיחוד, טועה עובדתית. היה צירוף נסיבות של 'משהו חדש מתחיל', אנשים חדשים בהנהגה, קיום פריימריז לראשונה בהיסטוריה, וה'עזרה' שבאה מהליכוד שבחר להתאחד, באופן די שגוי לדעתי, עם ישראל ביתנו, צירוף שהבריח רבים  לבית היהודי. ברגע שהנסיבות הללו נעלמו המצב חזר לקדמותו, מה גם שתהליך פתיחת השורות לא נמשך.

"דבר נוסף, שאף אחד לא יחפש את המוני הקולות שעזבו את ימינה. רשימה יכולה לרדת בכוחה מבלי שבוחר אחד יעזוב אותה. מתמטית, כאשר אחוזי ההצבעה עולים, המשקל היחסי של מפלגה שאחוז ההצבעה בקרב הציבור שלה גבוה ממילא – יורד. עוצמה יהודית מתרסקת ואנשיה לא חזרו לימינה אלא דילגו לליכוד וליהדות התורה. את כל הקולות תמצא בליכוד, שגדל באופן דרמטי".

"כל הקשקושים האלה שאחדות מביאה קולות לא מחזיקים מים", משוכנע פרופ' כהן. "כשהיינו מפוצלים קיבלנו יותר. רק אצל הערבים המצב שונה, שכן האיום בעבורם הוא היותם מיעוט. במצב של אחדות, כל צד מעניש את המפלגה כולה כי יש בה אלמנטים שסבורים אחרת ממנו. הציונות הדתית הייתה תמיד מגוונת, עוד מימי המזרחי והפועל המזרחי, אבל מבחוץ היה איום: מפא"י חזקה וחברה חילונית חזקה. מתי החלה ההתמוטטות? אחרי עליית בגין לשלטון, שביטלה את האיום. בשתי נקודות זמן האיום חזר והמחנה גדל פלאים: ב־96' אחרי רצח רבין, וב־2006 אחרי ההתנתקות".

הרב חיים דרוקמן, בכיר רבני הציונות הדתית, משתמש בביטוי קשה כדי להגדיר את מצביעי הציונות הדתית שנמנעו מתמיכה לימינה. "פרזיטים שחושבים שהדברים נעשים מאליהם", הוא מכנה אותם בשיחה עמנו. "הציבור לא מודע לצורך החיוני במפלגה שמדגישה את הקשר בין עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל כיחידה אחת. אני קובע שיש צורך ברשימה ציונית־דתית בכנסת כדי לתת גב לחינוך הנוער האידיאליסטי ביותר, זה שלא מתחמק משירות צבאי ונמצא בכל תחומי החיים. רק החינוך קובע את זהותה היהודית של המדינה", אומר הרב דרוקמן, ומציין כדוגמה את הצלחת שרי הבית היהודי לסכל את כוונתו של שר הביטחון לשעבר מהליכוד, בוגי יעלון, לסגור את הפנימייה הצבאית הדתית באור עציון. "אנשים לא מבינים את האל"ף־בי"ת. כולם זוכרים את נאום בר־אילן של נתניהו, ששונה רק בעקבות לחץ שרי הציונות הדתית, וכעת כבר לא מדברים על שתי מדינות. גם אני תומך בנתניהו, אבל אין בזה סתירה להצבעה בעבור המפלגה הציונית־דתית".

לא אותו מבט מדיני

השר לשעבר זבולון אורלב הוביל את המפד"ל ואחר כך את הבית היהודי בתקופה שקדמה לבנט ושקד. לאחר שנים של שתיקה ציבורית הוא אומר לנו כי גם לאחר התוצאות האחרונות, אין להעלות על הדעת מצב שבו לציונות הדתית אין מפלגה משלה.

"אני לא מסכים להגדרה 'סקטוריאלית'", אומר אורלב. "המפד"ל נועדה מאז ומעולם לשרת את מדינת ישראל, מתוך אחריות לכלל אזרחיה. שרי המפד"ל פעלו לטובת כלל המדינה ומוסדותיה. זה רק טבעי שכל שר בממשלה מתייחס גם לציבור שבחר בו, ושרואים חשיבות לסייע ולחזק את התנועה הדתית־לאומית באמצעות מוסדותיה וארגוניה על פי קריטריונים שוויוניים".

כאשר אני שואל אותו אם בעיניו ימינה מייצגת נאמנה את האינטרסים של הציבור הדתי, הוא מסרב לענות.

 מדוע לא לפתוח חטיבה דתית בליכוד?
"חס וחלילה", משיב אורלב, "הכנסת היא זירה של מאבקים אידיאולוגיים וערכיים. זרם שאינו מיוצג כמפלגה עצמאית, מאבד מיכולתו להנחיל את ערכיו למדינה. לחברי כנסת פרטיים במפלגות אחרות אין את המעמד של מפלגה שיכולה להשפיע על קווי יסוד, על חקיקה, על מינויים או על דרכה של המדינה".

גם הרב אלי בן־דהן, מקום 15 ברשימה, שבתפקידו האחרון שימש סגן שר הביטחון, סבור שאסור לוותר על המסגרת המפלגתית של הציונות הדתית. "המבט המדיני שלנו שונה לחלוטין מזה של הליכוד. בעוד שהוא מביט על ארץ ישראל בעיניים ביטחוניות, כך שאם האמריקנים יספקו חבילת ביטחון הכוללת מערכות הגנה והתרעה משוכללות הוא יאמר שניתן להקים מדינה פלסטינית, אנחנו מסתכלים על ארץ ישראל שניתנה לנו על ידי הקב"ה בשלמותה, ולא נסכים להקמת מדינה כזו".

אתה לא סומך על ציפי חוטובלי או זאב אלקין שיבלמו כל ניסיון כזה?
"ממש לא, הכוח שלהם בליכוד קטן. יש שם מנהיג ומנהיגות שלעמדתם יש רוב, וזה מה שמתקבל".

עם שישה מנדטים, גם לכם אין השפעה רבה.
"אני מסכים שזה כישלון המחייב חשבון נפש, אבל עדיין, כשיש מפלגה שהקואליציה נשענת על קולותיה, היא יכולה לאיים בפרישה בעקבות צעדים מסוימים".

האם הייתה זו טעות להעמיד את הרב רפי פרץ בראש הבית היהודי?
"ייתכן", משיב הרב בן־דהן. "השדה הפוליטי שונה מהצבאי. יש מפלגה עם שלושה רמטכ"לים, שני אלופים וסגן ראש מוסד שלא הצליחו. צריך לדעת להתנהל בפוליטיקה. מי שמוצנח מבחוץ נמצא בסיכון גדול להיכשל".

בנט צריך להתפטר?
"מה זה ייתן? אני נגד עריפת ראשים".

אורלב: "זרם שאינו מיוצג כמפלגה עצמאית, מאבד מיכולתו להנחיל את ערכיו למדינה. לח"כים פרטיים במפלגות אחרות אין את היכולת של מפלגה להשפיע על קווי יסוד, חקיקה ומינויים"

חיקוי חיוור

כדי לשקם את המחנה מציע פרופ' אשר כהן לכונן מה שהוא קורא "מפלגת מחנה פתוחה", כלומר כזו שרוב מניינה ובניינה מושתת על הציונות הדתית, אבל פותחת את שורותיה באופן אמיתי. "לא כמו עכשיו, ששמו את איילת שקד במקום השלישי ואת שירלי פינטו בתשיעי. המצביע החילוני הפוטנציאלי צריך לראות את שקד כמספר שתיים, וחילוני נוסף במקום שלישי".

איך אתה מסביר את העוינות שנתניהו פיתח כלפי הציונות הדתית, מול התמיכה בעמדות החרדים?
"זה אישי לחלוטין כלפי בנט ושקד, לא כלפי המגזר. יש דתיים רבים בין יועציו הקרובים. הוא רואה אותם כפרטים, לא כקבוצה שיש להתייחס אליה. בעיניו אפשר 'לשתות' ממנה מנדטים. הוא לא היה מעז לעשות את זה לדרעי. ראית את התגובה כשניסה לעשות זאת".

הישועה לא תבוא מהצטרפות לליכוד, סבור פרופ' כהן. "הם יקבלו שם משרדים כמו התפוצות או המדע והחלל, ולא משרדים חיוניים ומשמעותיים כמו ביטחון, תחבורה ומשפטים. חובשי כיפות באופן פרטני יכולים להגיע לליכוד ולהתחרות שם כמו כולם, אבל לא כנציגי מגזר הציונות הדתית".

השרה חוטובלי קוראת לציונות הדתית 'בואו לליכוד'.
"למה שיעשו את זה? כדי שיקבלו את משרת סגנית שר החוץ או את תיק ירושלים? צריך לשאול אותה: 'את נאמנה כל כך הרבה שנים לליכוד, מה קיבלת עד היום?'"

אז שאלנו, ושרת התפוצות ציפי חוטובלי השיבה: "במשך ארבע שנים קריטיות, שבהן עיצבנו תפיסת עולם חלופית לנושא ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, שימשתי סגנית שר החוץ. זה הישג היסטורי. לו הייתי שרת המדע או התרבות הייתי שמחה יותר? ממש לא. הטבעתי חותם משמעותי גם בהעברת השגרירות לירושלים. יולי אדלשטיין הוא יו"ר הכנסת, ואלקין שותף סוד לכל מהלך פוליטי. בטווח הארוך, כל הציבור הסרוג צריך להיות בליכוד. אל תסתפקו בהצבעה, אלא התפקדו כדי להקים את החטיבה הציונית־דתית בליכוד".

חוטובלי מתגאה בהיותה האישה הציונית־דתית הראשונה שמונתה לשרה. "הרבה אנשים אמרו לי בציניות שנתניהו השתמש בי כדי 'לשתות' את קולות ימינה, אבל בקמפיין נשלחתי לראשונה למקום אחר לגמרי במרכז הארץ. התחושה הייתה שבהרבה מובנים כבר ניצחנו, ושאין צורך 'לשתות' את הקולות הללו שמגיעים אלינו בעצמם. הציבור הזה חש שימינה לא מדברת את שפתו, והוא רוצה להיות חלק מהדבר הגדול שנקרא ההנהגה הלאומית של העם, שבנט ושקד לא מייצגים אותם.

"קח לדוגמה את מערכת המשפט. מה שעשה אוחנה בחודש ימים, איילת שקד לא עשתה בארבע שנים. היא לא נגעה בשורש העניין, כדי לעשות רפורמה משמעותית במציאות שבה הפרלמנט נחלש מול אותה מערכת. הליכוד עושה טוב יותר את כל הדברים שימינה מתיימרת לעשות. גם בנושא הריבונות, שהעליתי לסדר היום עוד לפני שבנט, שקד או סמוטריץ' היו בכנסת. אימצתי את תפיסת עולמו של אורי אליצור ז"ל שהציג מודל לריבונות ביו"ש".

אבל הליכוד מאמץ את העמדות החרדיות בנושאי דת ומדינה. ראי את מתווה הכותל, מינוי דיינים ורבנים או שירותי הדת והכשרות.
"הנושאים הדתיים באמת לא הטרידו את בנט, והרבה חרד"לים עזבו את המפלגה. אני מכירה את זה היטב כי במשפחה שלנו יש את כל המנעד הדתי־לאומי. זה לא היה הדגל שלו, אלא הביטחון. אמור לי איזה משרד אתה רוצה, ואגיד לך מהן שאיפותיך. זו תפיסה של ליכוד. אין כאן ניסיון לייצר אלטרנטיבה רעיונית, אלא חיקוי של עולם הערכים הליכודי".

בשנת 2009 התבקש הרב ד"ר דניאל טרופר, איש חינוך ואישיות ציבורית ידועה, לעמוד בראש המפקד של המפלגה הדתית־לאומית, שבסופו של תהליך חיסלה את מוסדותיה הישנים והפכה לבית היהודי. כעת אני שואל אותו אם הוא רואה את מעשי ידיו טובעים בים.

טרופר צוחק במרירות. "הציונות הדתית טובעת בים, ואני לא אומר שירה. זו טרגדיה, ויש אשמים בה. ניסיתי להציל את האונייה מטביעה, ולכן עשינו פריימריז. זה הצליח רק בטווח הקצר. אחת הטענות של הרב יהודה עמיטל ז"ל הייתה שהם מוחקים את עצמם כי הם הולכים כל הזמן לימין. כדי ללכת 'ימינה' יש לי את האורגינל, לא צריך אותם. לציונות הדתית יש בשורה רחבה הרבה יותר, ערכית וחינוכית, אבל היא מצטמצמת בימינה". טרופר פרש מהמפלגה כאשר על הפרק עמדה הליכה משותפת עם עוצמה יהודית. "אני לא יכול להיות חלק ממעשה בלתי מוסרי כמו הליכה משותפת עם אדם המעריץ רוצח".

הרב יובל שרלו סבור שאין תשובה הכרחית אחת לשאלת הצורך בקיומה של מפלגה ציונית־דתית. "אני קרוב יותר לתשובה חיובית, אם תגובש מחדש משנת הציונות הדתית כמשנה רחבה ומכילה, שיש בה אמירה מכנסת בתחום זהותה היהודית של מדינת ישראל, ואם היא תפנה לרוחב החברה הישראלית ולא לקבוצה מאופיינת".

שני עניינים, לדעת הרב שרלו, צריכים להיפתר בהקשר הזה. "ראשון הוא שאלת ההתנהלות, היחסים האישיים, הנאמנות לתהליכים, דרך הקמת הרשימות והפילוגים. אלו לכאורה עניינים מסגרתיים, אולם הם קובעים את היחס. קשה להזדהות עם מפלגה שזו דרכה. שני הוא הימנעות מכינויי גנאי הדדיים – חרד"לים מול לייטים. רובה המוחלט של הציונות הדתית אינו לא כזה ולא כזה, והוא מעוניין בפוליטיקה של הסכמות יותר מאשר בפוליטיקה של עימותים".

הרב יהודה גלעד, ראש ישיבת מעלה הגלבוע ורב הקיבוץ לביא, נמנה עם ראשי מפלגת "מימד" של הרב יהודה עמיטל ז"ל, שהייתה מפלגת מרכז-שמאל ציונית דתית, שבבחירות 88' כשלה ולא צלחה את אחוז החסימה, גם כאשר זה היה נמוך בהרבה מהיום. בבחירות 99' חברה למפלגת העבודה של אהוד ברק ולמעשה נטמעה בה עד שבמרוצת השנים נעלמה. הוא אף כיהן בכנסת מטעמה במשך כחצי שנה בסוף 2002.

"ההצלחה של הציונות הדתית היא גם כישלונה הגדול" הוא אומר. "יש ציבור דתי גדול שאינו רואה צורך במפלגה דתית. מצד שני המחיר לכך הוא שהנושאים הדתיים מופקדים כולם בידי החרדים. התרחקנו מאוד מאפשרות שבישראל יהיה רב ראשי ציוני. אני לא בטוח עד כמה זה אכפת לבנט ושקד, שרוצים להיות נהגי הקטר ולא משגיחי הכשרות. זה חבל כי נושאים חשובים כמו גיור ובתי הדין לא מוצאים ביטוי".

אולי הניסיון שלך ב"מימד" מוכיח שהשתלבות במפלגה גדולה אינה ערובה למהלך מוצלח?
"הניסיון לא עלה יפה גם בגלל שהמציאות הפוליטית השתנתה, כיוון שהסתבר שלא היה פרטנר בצד הפלשתיני. הרעיון השני, לעומת זאת, דגשים אחרים שלנו, כמו הידברות ואי כפייה דתית דווקא היה מוצלח. הוא לא בא לידי ביטוי כי הוא "טובע" בסדר היום השונה, אבל רוב הציבור דווקא תומך בכך. היום צריך לעדכן את אמנת גביזון-מידן ולצאת איתה לציבור. התעצמות העולם החרדי מטרידה אותי, כי אם הייתי חושב שזה מקרב את הישראלי המצוי לאביהם שבשמים, ניחא. אבל המצב הפוך.  אנחנו לא רוצים לחזור לגטו אלא לאמץ גישה שמעמידה את היהדות במקום מרכזי ונותנת ביטוי לדעות שונות בתחום הפוליטי. חבל לי שבביטוי הציבורי אין די מקום לתורה באופן שאנחנו מאמינים בה" אומר הרב גלעד.

שלמה פילבר הוא מנהל חברת הסקרים 'דיירקט פולס', אשר זיהתה לראשונה את המהפך בדעת הקהל לכיוון הליכוד. "אנחנו בדרך למפה פוליטית חדשה", הוא מנתח את התוצאות. "בשמאל זה כבר קרה. כחול לבן היא המבנה החדש של מפלגת העבודה, מרצ או שינוי. בימין, מכיוון שנתניהו הוא דמות כה דומיננטית וחזקה, ומצד שני יש עדיין מבנה של המפלגות החרדיות, התהליך מתעכב. ההערכה שלי היא שביום שאחרי נתניהו, הימין יסדר את עצמו מחדש במפלגות מהסוג הזה".

לדברי פילבר, "יש פער בין מחיר המניה ששמה נתניהו, שעלה ל־36 מנדטים, ובין המניה שנקראת ליכוד, ששווה בין 18 ל־20. ביום שהוא לא יעמוד בראש הליכוד,  10 או 12 מנדטים ירגישו חופשיים לחפש אלטרנטיבה".

פילבר סבור שאל לה לימינה למהר ולהתפרק. "בכל הסקרים שעשינו בשנה האחרונה, שאלנו את הנסקרים למי היו מצביעים כמפלגה שנייה, לו הייתה אפשרות כזו. ימינה זוכה ליותר מ־20 אחוזים. היא אלטרנטיבה לליכוד כאופציה שנייה, אבל כל עוד נתניהו נמצא – זה לא יקרה. המבנה החדש יכול בקלות לעשות חיבורים ושיתופים, כמו שכחול לבן עשתה בתוך לילה אחד בסביון, שהעצימו את כוחה. בעבור ימינה, שישה או שבעה מנדטים הם נקודת פתיחה טובה. בבחירות 2023 בלי נתניהו, היא יכולה לצמוח גם ל־15".