אולם הספורט העירוני ברחוב מרקט שבדאונטאון שרלוטסוויל, וירג'יניה, מרוחק כמה דקות הליכה בלבד מאחד המקומות שמסמלים יותר מכול את התיעוב הדמוקרטי כלפי דונלד טראמפ. ב־12 באוגוסט 2017, צעיר לאומן מאוהיו דרס כאן למוות מפגינה ליברלית צעירה, במה שהיה שיאו הקטלני של מאבק בין שתי קבוצות מפגינים שנמשך מספר יממות. התוצאה הטרגית של האירוע הכתה את אמריקה בהלם, והיה נדמה כי משרלוטסוויל תצא בשורת מלחמת האזרחים החדשה שגורמים רדיקלים בשמאל הבטיחו להצית לאחר היבחרו של טראמפ לנשיאות.
זה לא קרה, וכיום, כמעט שלוש שנים אחרי, ניתן למצוא על הקירות משני צידי הרחוב הצר כתובות גרפיטי רבות – חלקן בעברית – שכמו מציגות לראווה את הדילמה שלפניה עומד השמאל האמריקני כיום, בבואו לבחור את המועמד שינסה להוציא את דונלד טראמפ מהבית הלבן בנובמבר הקרוב. מצד אחד, ממלאים את הקירות מסרי אהבה ושלום. מצד שני, מעטרים אותם סטיקרים של ארגון הגרילה האלים 'אנטיפה', כתובות של התנועה הרדיקלית 'חיי שחורים נחשבים', וכתובת גדולה וחד־משמעית הקוראת "לזרוק את טראמפ".
בכניסה לאולם הספורט הסמוך, שאירח השבוע את אחת הקלפיות המרכזיות של מצביעי המפלגה הדמוקרטית בשרלוטסוויל, עמדו כמה בוחרים ובוחרות שדנו בשאלה מה הם יותר – כועסים או רוצים לנצח את טראמפ. וירג'יניה היא מדינה בעלת אופי דרומי, אך בשנים האחרונות נוטה להצביע לדמוקרטים בעקבות הגידול הדמוגרפי בחלקה הצפוני, שהוא חלק מפרברי וושינגטון הבירה, הצבועה בכחול דמוקרטי עמוק. ביום שלישי האחרון החליטו שם לנצור את הזעם וללכת על הפרקטיקה. והפרקטיקה הייתה להעניק לג'ו ביידן, המייצג את החלק המתון במפלגה, את רוב הקולות והנציגים לקראת המשך המרוץ למועמדות המפלגה לנשיאות.
ג'ני, שמעידה כי לפני שלוש שנים הייתה סטודנטית והשתתפה בהפגנה ההיא, הצביעה לברני סנדרס: "אני לא עושה חישובים של מה יותר נכון פוליטית. ברני מייצג את העמדות הכלכליות והחברתיות שלי, ואני הולכת עם האמת שלי". ג'ק, מנהל חנות יינות באחת השכונות המבוססות בעיר, חולק עליה בנימוס: "אין לנו את הפריביליגיה להתפנק. טראמפ יביס את סנדרס. רק מישהו מרכזי כמו ביידן יכול לקחת בחזרה קולות מהרפובליקנים". כאמור, בסופו של הסופר טיוזדיי – הראשון והקטן יותר מבין שני ימי שלישי שבהם מתקיימת הצבעה במספר רב של מדינות – התברר כי ג'ק ייצג את תושבי וירג'יניה הדמוקרטים יותר מג'ני.
ולא רק את תושבי וירג'יניה. זה היה הלילה הגדול של ג'ו ביידן. רק ארבעה ימים קודם לכן, סגן הנשיא של אובמה היה נראה כמת מהלך, עם אפס ניצחונות מתוך ארבעת המרוצים הראשונים בפריימריז הדמוקרטיים. ביידן השליך את יהבו על דרום־קרוליינה, שהצביעה בשבת האחרונה ושיש בה שיעור גבוה של מצביעים שחורים. האסטרטגיה שלו הייתה ברורה: קודם ניקח את דרום־קרוליינה, ואז את כל הדרום. וזה בדיוק מה שקרה. הניצחון שלו שם היה סוחף ומרשים, עם קטיפת כמעט חצי מהקולות. וכשהתוצאות החלו לזרום מכיוון מזרח למערב, היה ברור שהאסטרטגיה של ביידן עובדת באופן מושלם.
בזו אחר זו נפלו שדודות לרגליו וירג'יניה, אלבמה, אוקלהומה, ארקנסו וטנסי (שיממה קודם לכן חוותה טורנדו הרסני שהיכה בעיר נאשוויל, ולכן קיבלה עוד שעה של הצבעה). מינסוטה שבצפון היא בונוס נאה לביידן, שנהנה מפרישתה של איימי קלובשר המגיעה משם, וזאת למרות מאמצים ניכרים של סנדרס להתחבב על אנשי מינסוטה באמצעות חברת הקונגרס המוסלמית הרועשת אילהאן עומאר. שעה לאחר מכן הכריזו על ביידן כמי שניצח במסצ'וסטס, וזו כבר הייתה מכת מוות לסנטורית אליזבת וורן. היא הגיעה למקום השלישי בלבד במדינתה שלה, סנדרס במקום השני, ובכך נראה שהקיץ הקץ על מועמדותה. מאוחר יותר זכה ביידן במדינה צפונית נוספת, מיין.
ג'ני הצביעה לסנדרס: "אני לא עושה חישובים מה יותר נכון פוליטית, אלא הולכת עם האמת שלי". ג'ק חולק עליה בנימוס: "אין לנו את הפריביליגיה להתפנק. טראמפ יביס את סנדרס. רק מישהו מרכזי כמו ביידן יכול לקחת בחזרה קולות מהרפובליקנים"
ג'ומנטום
טקסס הגדולה והחשובה, שנייה בחשיבותה בסופר טיוזדיי הנוכחי רק לקליפורניה, העניקה גם היא ניצחון לסגן הנשיא לשעבר. אלא שכאן צריך להזכיר פרט חשוב הנוגע לפריימריז הדמוקרטיים: בניגוד למה שקורה בבחירות לנשיאות, שבהן חל הכלל "המנצח לוקח הכול" – כלומר יתרון של קול אחד מעניק את כל הצירים במדינה למועמד המנצח – בפריימריז השיטה היא יחסית ולכן המצב מורכב יותר. בטקסס, למשל, ביידן ניצח אמנם, אבל בהפרש קטן בלבד – 33 אחוז לעומת 30 אחוז לסנדרס. 228 הצירים שמעניקה מדינת הכוכב הבודד לא ילכו כולם לביידן, אלא יחולקו כמעט שווה בשווה בין השניים.
כאן נכנס לתמונה גם רף 15 האחוזים שהציבה המפלגה – רק מועמד שחצה קו זה במדינה ספציפית, ישתתף בחלוקת הצירים שלה. אף שבלומברג נע סביב הרף הזה בכמה מדינות, יבול ההישגים הדל הביא אותו להודיע על פרישה מהמרוץ ותמיכה בביידן.
וישנה גם צפון־קרוליינה. יום לפני ההכרעה הגעתי לאליזבת־סיטי, עיר צנועה בת כשישים אלף תושבים, המשמשת כביתו של בסיס משמר החופים הגדול ביותר בארה"ב, ושהאטרקציה העיקרית בה היא פסטיבל תפוחי אדמה שנחגג בכל שנה במאי, ושאליו מגיעים תושבים מכל רחבי המדינה. בנסיעה לעיר דרומה, מכיוון וירג'יניה השכנה, קשה להבחין בגבול שעובר באמצע הכביש המהיר. אבל די בשיחה קצרה עם כמה מיושבי בית הקפה שליד המזח באליזבת'־סיטי, כדי להבין שמבחינתם הגבול מאוד ברור בין וירגי'ניה הדמוקרטית לצפון־קרוליינה, הנחשבת למדינה מתנדנדת אבל בפעמיים האחרונות הצביעה למועמד הרפובליקני לנשיאות.
"פה לא בושה להגיד שאתה תומך טראמפ", אומר לי אחד מהם, שמסרב להזדהות בשמו, בחיוך שמצית את צחוקם של חבריו, "וגם הדמוקרטים פה לא בקטע של סוציאליזם. תרשום, לברני אין כאן סיכוי". והוא צדק. ביידן מחץ את סנדרס בצפון־קרוליינה עם כמעט 43 אחוז מהקולות, כאשר סנדרס מסתפק ב־24 אחוזים בלבד. בבחירות הקרובות לנשיאות, אגב, לא בטוח שיושבי בית הקפה הזה ימשיכו לחייך: המדינה חווה גל הגירה גדול של צעירים משכילים העוסקים בהייטק – לפחות מיליון כאלה עברו לצפון־קרוליינה מאז בחירות 2016 – והדמוגרפיה הזו מנבאת בדרך כלל אחוזי תמיכה גבוהים לדמוקרטים. במדינה מתנדנדת כל־כך הם עשויים להפוך את צפון־קרוליינה לכחולה, במודל שמזכיר את מה שקרה לקולורדו בעשור האחרון.
הלילה הארוך נמשך, ואז מתברר כי ככל שהולכים לכיוון מערב – סנדרס נוחל יותר ויותר הצלחות. ממזרח למיסיסיפי אין לו כמעט מה לחפש, ממערב לו – יש גם יש. מלבד ורמונט, הניצחון (הביתי) היחיד של סנדרס השבוע במזרח ארה"ב, הוא מנצח בקולורדו וביוטה, שם הוא נהנה מהצבעה מסיבית מוקדמת שמנעה את אפקט המומנטום של ביידן בימים האחרונים. ואכן, המומנטום של ביידן היה מושג המפתח בסופר טיוזדיי. אפילו המציאו לכך מונח חדש – ג'ומנטום. פרשנים שונים הציעו כי כל יום הבחירות הזה נסב סביב שלושה M – מומנטום, כסף ותשתית (momentum, money, mechanics). התשתית הייתה של סנדרס, שחרש את מדינות המערב באמצעות עשרות אלפי מתנדבים משולהבים – בעיקר בקליפורניה אבל לא רק – כאשר ביידן היה עסוק בשמירה על סיכוייו בדרום קרוליינה. הכסף היה שייך כמובן לבלומברג, שהוציא סכום עתק של כחצי מיליארד דולר על פרסום במדינות הסופר טיוזדיי, והצלחתו לגרד את רף 15 האחוזים בכמה מהן היא בבחינת לעג לרש, כלומר לעג לאחד האנשים העשירים בעולם. והמומנטום, הוא היה לגמרי עם ביידן, שסיים את הלילה החשוב הזה כמוביל מבחינת מספר הצירים, לאחר שרק פחות משבוע לאחור היה נחשב לגופה פוליטית.
שני לבנים מקשישים
יומיים לפני הסופר טיוזדיי, ביום ראשון בערב, הגעתי לעיר נורפולק שבמזרח מדינת וירג'יניה. זוהי העיר השנייה בגודלה במדינה ובה מיליון בני אדם, שנייה רק לעיר השכנה וירג'יניה־ביץ'. הדמוגרפיה כאן היא החלום הוורוד של ביידן: כמעט חצי מהאוכלוסייה שחורה, ובבחירות 2016 הילרי קלינטון קיבלה כאן כמעט 70 אחוז מהקולות. אולם הכדורסל של בית הספר התיכון על שם וושינגטון הולך ומתמלא באנשים שעמדו במשך שעות בתור ארוך ומסודר כנהוג באמריקה, למרות הקור המקפיא. רובם מבוגרים, חציים שחורים וחציים לבנים. הם באו כדי לראות את ביידן יום לאחר ניצחונו המוחץ בדרום קרוליינה.
אודרי, פעילה אפרו־אמריקנית למען ביידן, אומרת לי כי את האנשים שהגיעו לכאן מעניין רק דבר אחד: להביס את טראמפ. כשאני מעלה בפניה את שמותיהם של ברני סנדרס ומייקל בלומברג, היא נושפת בבוז: "מי שרוצה עוד ארבע שנים של טראמפ, שיצביע לשני אלה. בייידן זוכה לתמיכה מאפרו־אמריקנים, מלטינים, מיהודים – אתה יהודי, נכון? – ומכולם. הוא היחיד שיכול להוציא את טראמפ מהבית הלבן".
האולם הולך ומתמלא. בתגובה לציוץ שאני מעלה בטוויטר עם תמונת המקום, כתב עיתונאי חדשות 12 עופר חדד כי המקום מזכיר אולם ספורט בבית ספר בפתח־תקווה. אכן, הכול מאוד אפרורי ולא מסעיר במיוחד, לפחות עד שביידן עולה לבמה. וכשביידן מתחיל לדבר, אפשר להבין סוף סוף את סוד הקסם שלו. הוא מעלה את הטונים ומוריד אותם באופן שלעיתונאי ישראלי ציני נראה מלאכותי ומגושם, אבל בעיני שומעיו מעלה דמעות כשהוא מזכיר את בנו שנפטר ממחלה קשה. המועמד מדבר בקצרה על המשימות של אמריקה בתקופה שלאחר הניצחון על טראמפ, וחוזר על מסר אחד וחשוב מבחינתו בקשר לסנדרס: "סנדרס ותומכיו רוצים מהפכה. הייתה לנו כבר מהפכה אחת לפני 244 שנים, עכשיו אנחנו לא צריכים עוד אחת אלא תוצאות. ואני מביא תוצאות".
כריסטין, גם היא מהקהילה השחורה בעיר, דווקא לא אוהדת במיוחד את ביידן. היא פשוט אוהבת פוליטיקה, ובערב הקודם הייתה בעיר השכנה, בעצרת של סנדרס. "ברני היה נראה לי מאוד חסר אנרגיה, קצת דאגתי לו", היא אומרת. "ביידן היה היום הרבה יותר טוב. זה נשמע אולי קצת שטחי, אבל בגלל זה אצביע לו כנראה. אנחנו צריכים מישהו שיוכל לעמוד מול טראמפ".
אכן, כמעט כל אחד מעשרות הדמוקרטים ששוחחתי איתם השבוע, חזרו על מטרתם העיקרית שהיא לגבור על טראמפ בבחירות 2020. רק בקרב שכבת גיל אחת היה ניכר שיש משהו נוסף מלבד היעד הזה: צעירים לבנים בגילאי קולג'. שם, כך נדמה, עדיין יש לסנדרס בסיס תמיכה איתן. כרגע זה לא נראה כמו משהו שיספיק לקחת מביידן את הניצחון. מצד שני, השטח של סנדרס הוכיח כי יש לו עוצמה ויכולת השתקמות מרשימות, ואם בזמן שנותר הוא יצליח לגייס תמיכה של מצביעים שחורים מעבר לזו שקיבל כבר ב־2016, התמונה עשויה להשתנות. בסופר טיוזדיי אמנם חולקה כמות נאה של צירים, אבל שני שליש מהם עדיין ממתינים לחלוקה בשלל מדינות, שבהן הקרב בין השניים נפתח כרגע מחדש.
לפני פחות משבוע, המרוץ הדמוקרטי למועמדות לנשיאות כלל שישה מועמדים ריאליים, לפחות בעיני עצמם: ג'ו ביידן (שהיה בצלילה חופשית), ברני סנדרס, מייקל בלומברג, פיט בוטיג'ג', אליזבת וורן ואיימי קלובשר. בוטיג'ג' וקלובשר פרשו עוד לפני הסופר טיוזדיי (שמועות עקשניות טוענות כי ברק אובמה פעל שם את פעולתו), והעבירו את תמיכתם לביידן. בלומברג עשה זאת כאמור השבוע. נראה שמישהו בממסד הדמוקרטי מאוד לא רצה שתופעת הראי לכיבוש המפלגה הרפובליקנית בידי טראמפ תחזור על עצמה בדמותו הבעייתית של ברני סנדרס, והחליט לזרוק למערכה את כל כלי הנשק האפשריים. נכון לעכשיו, זה עבד. יחד עם הניצחון 72 שעות קודם לכן בדרום קרוליינה, ביידן אכן זינק כעוף החול בסופר טיוזדיי, מחק את בלומברג ואליזבת וורן, ולמעשה מדובר בעניין של זמן מועט עד שהמרוץ יהפוך לדו־ראשי – סנדרס מול ביידן, הממסד מול האנטי־ממסד, שני גברים לבנים ומקשישים שימשיכו להיאבק זה בזה עד הוועידה המפלגתית שתתקיים במילווקי בקיץ, על הזכות להילחם בטראמפ ולנסות למנוע ממנו כהונה נשיאותית שנייה.
זו לא התוצאה שראשי המפלגה היו רוצים לראות בשלב זה. מפלגת המיעוטים, שאמורה להיות אוהל גדול לשחורים, נשים, להט"בים ועוד, ממשיכה את המסורת האמריקנית מקדמת דנא ומותירה את אפשרות ההגעה לראש הפירמידה לצבע ולמגדר מסוימים מאוד. מי מהשניים שיזכה בסופו של דבר במועמדות, יצטרך לעבוד קשה מאוד כדי להפיח התלהבות בכל אגפי המפלגה הקרועה והמקוטבת הזו. קל זה לא יהיה, בטח לא עם ציוץ מגחך של טראמפ אחת לכמה דקות.
