לחץ כבד הופעל על יועז הנדל וצבי האוזר, שני חברי הכנסת מסיעת תל"ם בכחול לבן, שהודיעו על התנגדות לממשלת מיעוט הנשענת על הרשימה המשותפת של המפלגות הערביות. למען האמת הביטוי 'כבד' הוא תיאור קליל יחסית למתקפה הטלפונית, התקשורתית והווירטואלית שהופנתה לעברם. בתחילה, היא הגיעה מימין. אחר כך, משהתברר למרבה התדהמה שהשניים מתכוונים לעמוד בהתחייבויותיהם העקביות לאורך כל מערכת הבחירות ולא לשתף פעולה עם הרשימה המשותפת, הגיעה סופת הלחץ והזעם משמאל, ובעיקר מתוך כחול לבן. שם קראו לשניים לפנות את מקומם.
השניים כבר ידעו סערות דומות בעבר הלא רחוק, אם כי בהיקפים פחותים. כמו למשל לאחר בחירות אפריל 2019 (המכונות גם 'הבחירות הראשונות'), כאשר ביטלו את הגעתם להפגנה נגד חוק החסינות לאחר שהתברר כי ח"כ איימן עודה ינאם בה. אז וגם השבוע הואשמו בין היתר בגזענות, אף שהם שבו והסבירו כי מבחינתם מדובר בערכים לאומיים גלויים שהם מעולם לא חשבו להחביא.
האוזר עוד הצליח להגניב ביום שלישי, חג הפורים, טיול משפחתי ברמת הגולן, שהוא פועל כבר שנים לקידום ההכרה הבינלאומית בריבונות הישראלית עליה. על הנדל, שמספר הטלפון האישי שלו פורסם בקבוצות ווטסאפ פוליטיות שונות, הלחץ היה כבד אף יותר. המכשיר שלו פשוט לא הפסיק השבוע לצלצל. בנוסף, כמה וכמה משמרות מחאה, מימין ומשמאל, הגיעו השבוע להפגין מול ביתו. והיו גם משמרות חיזוק – כמו צעירים מקריית־ארבע שבאו לתמוך בהחלטה, וכיבדו את שכניה של משפחת הנדל בשירה קצבית של "יועז מלך ישראל".
למען האמת השתייכותם של האוזר והנדל לתל"ם כבר לא ממש רלוונטית, שכן משמעות הסיעה עצמה הולכת ומתמוססת. ל'תנועה הלאומית הממלכתית' שהצטרפה לכחול לבן כחודש לאחר שנוסדה, היו חמישה נציגים בשתי הכנסות הקודמות: יו"ר התנועה הרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון, האוזר, הנדל, אורלי פרומן וגדי יברקן, ששב מאז לליכוד. גם בכנסת הנוכחית יש חמישה. במקום יברקן, נכנס העיתונאי אנדריי קוזנוב.
ואולם, רק שני נציגים מהחמישה נותרו נאמנים להתחייבות שלא להתבסס על קולותיהם של מי שמצדדים במדינה דו־לאומית. יעלון ניהל עם האוזר והנדל בתחילת השבוע שיחה כעוסה, שהדיה הגיעו אל מעבר לדלת הסגורה. על פי הפרסום בחדשות 13, הוא אמר להם כי אם יעמדו בסירובם להצביע בעד ממשלת מיעוט, הוא מצפה מהם להתפטר. גורמים המקורבים לשניים אומרים כי מאז יש אמנם מחלוקת קשה בינם לבין היו"ר, אבל לא נתק. קוזנוב אמר בריאיון ברדיו ביום רביעי כי תל"ם תצביע עם כחול לבן, ואורלי פרומן תומכת גם היא בממשלה צרה.
פרומן אמרה לנו ביום רביעי כי "בעת הזאת, מדינת ישראל חייבת ממשלה בהקדם. נתניהו פסל על הסף הקמת ממשלת אחדות בראשות בני גנץ וגורר את ישראל למערכת בחירות רביעית והרסנית. לא ייתכן שאדם המואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים יכהן כראש ממשלה. יש לכך השלכה ערכית־מוסרית על החברה הישראלית כולה. לאור תוצאות הבחירות והאפשרויות העומדות לפנינו, יש להקים ממשלה במהרה בראשות בני גנץ. בהינתן שממשלת אחדות בראשות גנץ אינה על הפרק, יש לפעול להקמת ממשלה צרה שתשמש שער לממשלת אחדות בהמשך הדרך".
האם תל"ם תמשיך כסיעה משותפת לאור הוויכוח הפנימי בה? האם תעזוב את כחול לבן?
"מפלגת תל"ם היא חלק משמעותי מכחול לבן. חבריה היו שותפים מלאים לכתיבת המצע ולהתוויית דרכה הפוליטית, וכך יהיה גם בהמשך. אני מאמינה שנשכיל לממש את המטרה המשותפת לכולנו ונקים ממשלה בראשותנו, שתאחה את הקרעים בחברה הישראלית ותעבוד בעבור אזרחי מדינת ישראל כולם".
משענת קנה רצוץ
אין חולק על כך שהנדל הפך, בדחיפה פנימית של גורמים במפלגה, לאחד המרואיינים המרכזיים מטעם כחול לבן במהלך מערכות הבחירות האחרונות. ולא רק בגלל ניסיונו התקשורתי, אלא גם בזכות פוטנציאל משיכת הקולות של עמדותיו. בשבועות שלפני הבחירות הוא התראיין שלוש או ארבע פעמים ביום לפחות, וכמעט לא היה ריאיון שבו לא נשאל על אפשרות של הקמת ממשלה בתמיכה של הרשימה המשותפת או בהישענות על הימנעותה. בכל המקרים הוא השיב שלא יקום ולא יהיה.
אגב, אם השניים יתפטרו – מה שאינם מתכוונים לעשות – ייכנסו במקומם חברי כנסת שאינם משתייכים לתל"ם: עידן רול ויוראי להב־הרצנו, שניהם אנשי יש עתיד. מי שכן הביע תמיכה בעמדתם בתוך המפלגה הוא ח"כ חילי טרופר, מקורבו של גנץ.
בסביבת השניים גורסים כי ממשלת מיעוט תיפול במהרה, ואז יבואו בחירות שבהן נתניהו ינצח באופן מובהק. כך שאין כאן אפילו הפרה של ההתחייבות להזיזו מתפקידו
מימין ביקשו השבוע לחזק את השניים. מלבד השיחות וההפגנות פנו אליהם אנשי ציבור מהציונות הדתית, דוגמת הרב יעקב מדן. אבל מסתמן שלא היה צורך בכך. מעבר לשמירה על הבטחת הבחירות, הסירוב שלהם מבוסס על שני אדנים. ראשון הוא הערכי – התנגדות אמיתית לרעיון הדו־לאומיות שחברי הרשימה המשותפת מייצגים, לשאיפתם להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה ולתמיכה שהביעו חלק מחבריה בפעילי טרור. האדן השני מעשי יותר: הערכה שלפיה ממשלת מיעוט כזו תחזיק מעמד חודשים ספורים ותיפול בהצבעה על התקציב או בצומת קרוב אחר, ואז יבואו בחירות שבהן נתניהו צפוי לנצח באופן מובהק הרבה יותר מאשר בשלוש מערכות הבחירות האחרונות.
בסביבת השניים גורסים גם כי הדבקות של אנשי כחול לבן ברעיון כאילו ברשימה המשותפת יקבלו את תנאיהם כולם וישתפו פעולה בכל מחיר עם ממשלת מיעוט, היא מגוחכת. כלומר, גם אם תקום ממשלת מיעוט שכזו, מדובר רק בדחייה זמנית של מערכת הבחירות הרביעית, באופן שרק יחזק את נתניהו. כך שאפילו הפרה של התחייבות מתמודדי כחול לבן למצביעיהם להזיז את נתניהו מתפקידו אין כאן ממש.
וכן, למרות ההתנגדות לממשלת מיעוט, האוזר והנדל עדיין גורסים בהחלט שנתניהו צריך לסיים את תפקידו. בעיניהם, דווקא מזווית המבט הימנית הוא מכשול לקידום הערכים וההישגים הלאומיים. יותר מזה, אם לפתחו הייתה עומדת האפשרות להקים ממשלה בהישענות על חברי הכנסת של הרשימה המשותפת, כולל אלו המשתייכים לרשימת בל"ד, הם משוכנעים שהוא היה עושה זאת.
הקפאת הבנייה האסטרטגית והחשובה בגבעת המטוס ובאזור E1 , והפשרתה שהגיעה ימים ספורים לפני הבחירות, היא דוגמה בעיניהם לציניות שנתניהו נוהג בערכי הימין. כך גם הידרדרותה המדינית של ישראל למקומה הנוכחי, כאשר בסבירות לא מבוטלת עלולה להיפתח נגדה חקירה בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג – אירוע שלדעתם היה אפשר להתנהל מולו בתקיפות רבה יותר בשלבים מוקדמים, ולא ליפול לנקודה המסוכנת הנוכחית. גם נושא הריבונות שנמצא כעת על הפרק עשוי לקבל בכנסת תמיכה רבה יותר ללא נתניהו, שהלא יותר מ־58 מנדטים אוחזים כיום בערכי הימין. כל זאת בנוסף לנזק הבלתי הפיך שנתניהו גורם לדעתם לרעיון הממלכתיות וללכידות של החברה בישראל, שהיא בסיס החוסן של ישראל מול האתגרים העומדים לפתחה. העובדה שנתניהו זכה באופן גורף בבחירות פנימיות בתוך הליכוד, ומבחינה דמוקרטית מייצג את מצביעי הימין בישראל, אינה משנה את הנתונים הללו.
ללא רווח פוליטי
הנדל, אושיית טוויטר פעילה בימים כתיקונם, צייץ לאחרונה ביום שני, וגם אז ארבע מילים בלבד: "אחדות זה צורך קיומי". גם מי שהגיעו להפגין מול ביתו השבוע מעידים כי הוא שב ומביע תמיכה בממשלת אחדות. מלבד דיבורים הוא גם עמל בפועל על מגעים להקמתה.
וכאן מגיע העניין החשוב: אם עד הבחירות אמר הנדל בבירור כי אחדות תהיה רק ללא נתניהו, בימים האחרונים נדמה כי יש שינוי ושהגישה הנוכחית שלו וגם של האוזר היא כי יש לקבל את מתווה הנשיא, ולהקים ממשלת אחדות – גם אם בשלב ראשון יעמוד בראשה בנימין נתניהו. חיזוק לכך אפשר היה אולי למצוא בעובדה שהנדל בחר לעטר בלייק ציוץ טוויטר של תומר פרסיקו, שגרס כי "כחול לבן צריכים עכשיו להציע הצעת אחדות לליכוד. בלי הבלוק, עם נתניהו ראשון לתקופה מוגבלת".
בכל מקרה, סביר שהם עצמם לא יפיקו רווח פוליטי מאחדות כזו. בכחול לבן הם כבר "נשרפו", וגם נתניהו יעדיף שלא להעניק מתנות פוליטיות למי שהיו בעבר אנשי אמונו ועברו למפלגה היריבה. האם הם יצליחו להמשיך ולשרוד בתוך כחול לבן? סביר שלא. כבר לאחר "סערת הדרבוקות", אותה התבטאות של הנדל בריאיון ל'הארץ' כי "יש ישראלים שהגיעו מתרבות של קונצרטים ויש שהגיעו מתרבות של דרבוקות", לא הופגנה אחווה מפלגתית כלפיהם. הביקורת הקשה ביותר הגיעה מתוך כחול לבן. ח"כ עפר שלח גרס שמדובר ב"התבטאות אומללה שטוב לו לא הייתה נאמרת". בכחול לבן לא באמת מעוניינים שיישארו, וגם השניים, סביר להניח, גם אם לא יתפטרו חשים שם שלא בנוח.
אז מה צופן בעבורם העתיד הפוליטי? ח"כ איילת שקד אמרה לאחרונה, בין היתר בריאיון לרדיו 103fm, כי מקומם הטבעי בימינה. כשנשאלה אם נפגשה עימם והציעה להם לעבור, השיבה: "אני לא עושה את העסקאות האלה מעל גלי הרדיו. הם הודיעו שהם בכחול לבן. זה לא סוד, אנחנו רצינו בעבר שהם יעברו אלינו. אני כמובן חושבת שזה המקום הטבעי שלהם, אבל כרגע הם נמצאים בכחול לבן". בהרכב הנוכחי של ימינה, השניים כנראה לא ישתלבו. אבל אם בסיטואציה מסוימת יקום גוף פוליטי ימני ממלכתי המשלב דתיים וחילונים, ובעיקר עם מנהיג שאינו נתניהו, הם כנראה יהיו שם. גם אם מפלגה פוליטית קיימת תענה בשלב כלשהו על התנאים הללו, ייתכן בהחלט שנראה אותם משתלבים בה.
