זה לא כל כך נעים לראות מילאנו סגורה. הרחובות שוממים, ובתי הקפה והברים בפיאצה דל־דואומו – כמו בכל מרכז העיר – נסגרים בשש בערב. לא שלפני כן הם הומים מאדם; מרכז הקונגרסים מושבת, ובאצטדיון סן־סירו לא דורכת רגל שחקן. ביום שני מתו בחבל לומברדיה שמילאנו היא בירתו לא פחות מ־130 איש, ומפלס התבהלה עולה.
אחרי שבועיים שבהם מספר החולים עלה בהתמדה והגיע ליותר מ־10,140, ומספר המתים גבוה מ־630, הוכרז צפון המדינה כ"אזור אדום". אך בתוך יומיים, כאשר התברר כי השלטונות לא השכילו למנוע מבעוד מועד את התפשטות המחלה דרומה, ועשרות אלפי איטלקים עשו את דרכם דרומה כדי להימלט מהאזור הנגוע בלי שאיש הצליח למנוע זאת – הכריז ראש הממשלה ג'וזפה קונטה כי "לא יהיה אזור אדום. תהיה איטליה כולה". ההגבלות הוטלו על כל שטחי ארץ המגף. נאסרה כל התקהלות ציבורית, והאזרחים התבקשו לצמצם את תנועתם בציבור ולצאת מאזור מגוריהם רק לעבודה ובמקרי חירום. מחסומי משטרה בודקים כל יוצא ובא, והנהגים נדרשים למלא טופס המפרט את הסיבות לנסיעתם.
ככל שהימים חולפים והמגפה מתרחבת, גוברת הביקורת על הממשלה שלא הבינה את המצב בזמן. בתקשורת האיטלקית, וגם רבים מהאנשים ששוחחנו איתם, מצביעים על האיחור הרב בפרסום התקנות המגבילות. "הממשלה מיהרה לבטל את כל הטיסות אל סין וממנה, ולא נעשו צעדים דומים מיתר הערים באירופה. מי שהיה בסין והגיע לעיר אחרת ביבשת הצליח להיכנס לאיטליה, אז מה הועלנו?" אומרת לנו רוזלה פבונצ'יני מרומא.
תושבים נזעמים לא מסתירים את כעסם. ציוץ של תושבת הצפון בשם ביאנקה הפך ויראלי. היא ביקשה מהתושבים לקחת את סיפור קורונה ברצינות. "בבקשה, בבקשה חברים, כאן בצפון איטליה עשינו טעות גדולה. כולם אמרו 'זה רק שפעת', ועכשיו יחידות הטיפול נמרץ מתמוטטות. כולם נסעו כאילו כלום לא קורה וכעת הסבים וההורים שלנו מתים. זו לא שפעת!"
השבוע פרסם העיתון הנפוץ 'קוריירה דלה סרה' את מכתבו של ד"ר אנטוניו פזנטי, רופא טיפול נמרץ מלומברדיה, לרה"מ קונטה, ובו הוא מתריע שאם הממשלה לא תדאג במהירות לתקנים ולאמצעים, מערכת הבריאות תקרוס. "כעת אנו נאלצים לקיים טיפולים אינטנסיביים במסדרון, בחדרי הניתוח, בחדרי ההחלמה", תיאר פזנטי. "סגרנו מחלקות שלמות בבתי חולים כדי לפנות מקום לחולים קשים. מספר החולים המאושפזים הצפוי עד סוף החודש הוא 18 אלף, וכ־3,000 ידרשו אשפוז בטיפול נמרץ.
"אם האזרחים לא יבינו שהם חייבים להישאר בבית, המצב יהפוך לקטסטרופלי", המשיך פזנטי. "זה לא הזמן לצאת לקניות או ללכת לשתות שפריץ (משקה אלכוהולי איטלקי, מ"ט). עלינו לשנות קשרים חברתיים, כאשר החנויות והשווקים השכונתיים סגורים. במילאנו, שבה אני גר, היו עד כה יותר מדי אנשים בסביבה. צריך רק לקנות אוכל. עד עכשיו אמבולנסים בלומברדיה הגיעו תמיד תוך שמונה דקות, עכשיו יש סכנה שלא יגיעו אפילו בתוך שעה. סכנה עצומה למי שסובל מהתקף לב".
ענת ברנע, פירנצה: "רבים מצפון איטליה נסעו לבני משפחתם בדרום, ובתקשורת הייתה עליהם הרבה ביקורת. אם אימא או סבתא שלך נמצאות בדרום ואתה הולך להדביק אותן, זה על מצפונך"
מוקד ההתפרצות היה בעיירה קודונו, שחיים בה כ־16 אלף איש. בה התגלה מקרה ההידבקות המקומי הראשון באיטליה, של גבר בן 38 שאושפז בטיפול נמרץ. "התקשורת מציירת תמונה כאילו אנחנו סין, אבל זה לא כך", אומר לנו שליח חב"ד במילאנו, הרב סנדי וילשאנסקי. "תפקידו של העוצר הוא להתמודד עם מצב שבו אין כלים לטפל בהתפשטות ומנסים למנוע אותה. עד עכשיו בתי הספר וכל המרחבים הציבוריים היו סגורים, אבל בימים האחרונים עוד אנשים נכנסים להיסטריה ואתה רואה פחות ופחות אנשים יוצאים לרחוב. החנויות אמנם פתוחות, המטרו פועל, אבל אנשים נזהרים. תופסים מרחק זה מזה".
אחת הבעיות בבתי החולים היא מחסור באמצעי הנשמה. על פי דיווחים המגיעים מהאזור, מכשירי חמצן נלקחים מאנשים מבוגרים וניתנים לצעירים יותר; ראשי מערכת הבריאות דוחים את הטענות. "ברור שאת כל החולים המבודדים מאשפזים יחד, והם ממשיכים להדביק זה את זה. המספר הגדול של המקרים הקשים נובע מכך שיותר מעשרים אחוז של האוכלוסייה הם אנשים מבוגרים", אומר וילשאנסקי, ומאשים גם את התקשורת האיטלקית בהגברת התבהלה. "הם הלכו לצלם סופרמרקט בעיירה קטנה מחוץ למילאנו, שבה נמצא הנגיף בתחילה. היו בו כמה מדפים ריקים, ויצרו מצג כאילו יש מחסור. אין שום מחסור".
שאלתי את וילשאנסקי כיצד משפיע המצב על הקהילה היהודית במילאנו. הוא מהסס כדי לא "לפתוח פה", אבל בסוף אומר: "מה שמעניין הוא שרוב הנדבקים בישראל באו מצפון איטליה, ואילו אצלנו איש מהקהילה היהודית לא נדבק, ברוך השם. בוס של חבר שלי נסע לסקי בשווייץ דרך נמל התעופה של מילאנו ונדבק. לדעתי המקור הוא בנמל התעופה מלפנסה".
בבית חב"ד במילאנו חוגגים בכל שנה את פורים במעמד מאות אנשים. השנה האירוע בוטל, ואנשי חב"ד נאלצו להתפזר ולהקהיל קהילות קטנות לקריאת מגילה ולסעודות פורים בבתי כנסת, בחצר הסמינר לבנות ובבתים פרטיים. "זו הפעם הראשונה מזה 15 שנה ששלוש שבתות רצופות אין לנו אפילו אורח אחד", מציין וילשאנסקי. "אם לא יהיה שינוי קיצוני בחודש הקרוב, את ליל הסדר נעשה רק עם היהודים המקומיים".
ביטולים ופיטורים
מראה רחובות פירנצה הריקים, ללא מאות אלפי התיירים המשוטטים בימים כתיקונם בין שכיות החמדה של הרנסנס, רק מגביר את תחושת האפוקליפסה האופפת את איטליה בימים אלה. "איש אינו מסתכן להגיע כעת לאיטליה, ואנחנו לא יוצאים כמעט מפתח הבית", אומרת לנו ענת ברנע, המתגוררת יותר משלושים שנה בפירנצה. "אנחנו בהסגר מרצון. אמנם פירנצה מרוחקת מהאזור הצפוני המסוכן של לומברדיה, אבל הרחובות כאן ריקים, כל האוניברסיטאות ובתי הספר סגורים. שני בניי, שלומדים הנדסה וכלכלה באוניברסיטה, פשוט יושבים בבית. בעלי סובל מאסתמה קשה והוא משתדל לא לצאת כלל, כי אם הקורונה תתפוס מישהו זה יהיה אותו. כשאנחנו יוצאים לקניות הוא נשאר ברכב".
ענת, המנהלת את המסעדה בבית חב"ד המפורסם בבירת טוסקנה, שכנעה את הרב אליהו בורנשטיין, העומד בראש הבית, לסגור את המקום. רוב הסטודנטים הפוקדים אותו בדרך כלל בשבת עזבו את איטליה, ובשבת האחרונה היו רק שניים. בבית הכנסת המפורסם של פירנצה לא היה מניין בשבועיים האחרונים. רבים מבני הקהילה נמנעו מלבוא, מחשש שיידבקו. "הבנות שעובדות איתי ורבות מחברותיהן, העובדות כמלצריות וחדרניות, מצאו עצמן בלי עבודה", מספרת ענת. "אחת מהן סיפרה לי שפחדה לגשת אל הלקוחות בימים האחרונים. חלק גדול מהמסעדות ובתי המלון נסגרו".
מה עושים בבית כל היום?
"לי זה מזכיר את ימי מלחמת המפרץ בארץ, כאשר שמנו מסכות וחיכינו ל'בום'. אין מה לעשות. בתי הקולנוע נסגרו וכך גם חדרי הכושר. חלק מהמוזיאונים נסגרו. אמנם לא הוכרז עוצר רשמי כמו בלומברדיה, אבל ההודעות שאנחנו מקבלים בכלי התקשורת הן שכל מי שאין לו מה לעשות בחוץ – שיישאר בבית. במיוחד אנשים בני יותר מ־65. במספרים כאלה של נדבקים ומתים קשה להישאר אדיש. כולם פוחדים, גם האנשים שאינם בקבוצת הסיכון. טוב שהתקשורת מדווחת את האמת המרה לאמיתה. הם אומרים שהמצב גרוע ושבתי החולים קורסים, ומבקשים מאנשים שלא להגיע לחדר המיון אלא במקרי חירום".
לחרדה הכללית נלווה החשש מאיבוד הפרנסה. "הרבה מקומות נסגרו והבוסים אמרו לעובדים לבקש דמי אבטלה", מדווחת ענת. איטלקים רבים החליטו לברוח, בעיקר מהצפון, עד שהתברר להם שאין ממש לאן. המצב במדינות השכנות, כמו שווייץ, אוסטריה וצרפת, לא טוב בהרבה. "בתקשורת הייתה הרבה ביקורת על אלה שנסעו", מספרת ענת. "רבים מצפון איטליה נסעו לבני משפחתם בדרום. אם אימא או סבתא שלך נמצאות בדרום ואתה הולך להדביק אותן, זה על מצפונך".
ורה פּלח מתגוררת בפסקיירה דל־גרדה שעל שפת אגם גרדה. היא מספרת לנו שרוב התיירים שהזמינו חדרים במלונות הפזורים על חופי האגם ביטלו את הזמנתם. "כל החיים שלנו השתנו", היא אומרת, "אבל התושבים מבינים את הצורך להילחם במחלה".
זיכרונות מהמאה ה־14
בבירה רומא עומד הקולוסיאום, לראשונה זה אלפיים שנה, בשיממון כמעט מוחלט. כך גם יתר האתרים של העיר, הכיכרות והמזרקות המפורסמות, המוזיאונים, התיאטראות והרחובות המסוגננים. במרכולים המקומיים מווסתים את הכניסה לשני בני אדם בכל פעם.
רוזלה פבונצ'יני מספרת לי שמזה שבועיים מסעדת המזון המהיר שלה בלב הגטו היהודי סגורה. "איש אינו בא, ולא משתלם לי לפתוח ולהתחיל לבשל". אלברטו וזאנה, בעלי מסעדת 'בלה קרנה' בגטו היהודי ברומא, סגר את המסעדה למחרת פורים. "בימים האחרונים פתחנו עד שש בערב, אבל איש לא בא. גם הצוות לא הגיע. אנחנו חיים בתחושה של מלחמה. את הבנים שלי שלחתי לישראל".
לדרור אידר, שגריר ישראל באיטליה, התקופה מזכירה ימים אפלים מן העבר: "במאה ה־14 הכתה באירופה מגפת הדֶבר השחור, ונספו בה כשליש מתושבי היבשת. אומרים שגם אז היא הובאה מהמזרח הרחוק. המגפה ערערה את הסדר הישן והולידה שינויים חברתיים ותרבותיים, מתקופת הרנסנס ועד לרפורמציה הפרוטסטנטית".
בשבת שלפני ההתפרצות שהה אידר בבית הכנסת והאזין לקריאת התורה. "הרב עצר באמצע הפרשה, בדיוק כשקראו את המילים 'וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ', ויחד נשאנו תפילה לרפואת החולים בכל העולם, במיוחד בסין. לא ידענו עדיין שהמחלה התפרצה גם באיטליה".
אידר מתאר באוזנינו את החיים בצל קורונה. "יש אווירה של דריכות, אבל לא של תבהלה. העלייה במספר הנדבקים בכל יום חורגת מכל פרופורציות. אנשים מבטלים פגישות, לא נוסעים מחוץ למקום המוכר שלהם. בתי הספר והאוניברסיטאות נסגרו. חיים על החבל הדק שבין נורמליות לחשש. האדום של לומברדיה מתפשט לעברנו".
מה היו התגובות כאשר ישראל הכריזה על סגירת גבולותיה לבאים מאיטליה?
"זה היה לא נעים, כי האיטלקים נפגעו. ישראל ואיטליה הן מדינות חברות ברמת קרבה עמוקה. הישראלים אוהבים את האיטלקים. בתחילה היה זעם כלפי ישראל, ואז הבנתי שמוכרחים לעצור את כדור השלג ופעלתי לארגן שיחה בין שני ראשי הממשלות ביום חמישי שעבר. השיחה הייתה טובה. הסברנו להם שבישראל, שגודלה כגודל לומברדיה, עיקר האוכלוסייה הוא במרכז המדינה. מכיוון שההדבקה והקטלניות של קורונה גבוהות, נאלצנו לבצע את ההליכים הללו. השבוע הצטרפו מדינות נוספות להגבלים, כך שהתסכול וההקפדה של האיטלקים מופנים כעת כלפי מדינות רבות". בהמשך, כידוע, התקבלה החלטה לסגור את גבולותיה של ישראל באופן כללי, ללא הבחנה בין מדינה למדינה.
אידר מספר על עורך דין איטלקי שחי בבריסל ועובד במוסדות האיחוד האירופי שהגיע לנתב"ג ו"לא בא בטוב", כלשונו, לאחת הפקידות. הוא ניסה לשכנע אותה שהגיע מבריסל, אך היא הייתה בטוחה שהגיע מאיטליה. היא החליטה שהוא משקר, ושלחה אותו ללא דיבורים מיותרים אל המטוס לרומא. "שגרירות איטליה בישראל זעמה, והתחילה מהומה זוטא. סגנית השגריר עפרה פרחי מצאה אותו במלון ברומא, אבל בינתיים הסיפור התחיל להגיע לתקשורת. היות שלמשרד החוץ אין כסף ופקידי האוצר אף העזו לטעון שאנחנו מנצלים את משבר המחלה, שילמנו את המלון מכספנו הפרטי. אחר כך הזמנו אותו לשגרירות ונתנו לו יין טוב במתנה. הציוצים שלו בטוויטר הפכו מפויסים יותר. אנחנו מנסים לסדר לו גם כרטיס טיסה לישראל כפיצוי".
שומרים על הגחלת
כיצד מגיבים בקהילה היהודית ל"גזרות"?
"כשפתאום, ביום אחד, אי אפשר סתם כך לעלות על מטוס ולהיות בארץ – זה לא פשוט", אומר אידר. "בנאום בסנאט (הבית העליון של הפרלמנט האיטלקי, מ"ט) על האנטישמיות החדשה הסברתי שישראל היא 'תעודת הביטוח' של יהודי העולם. והנה תעודת הביטוח התרחקה. תחשבו על ההשלכות הפסיכולוגיות של המצב, מעבר לחרדה הבסיסית מפני הווירוס. כתבתי ליהודי איטליה איגרת ובה הסברתי את הרקע להחלטה של ישראל, ואמרתי שמישראל המצב פה נראה חמור יותר ממה שאנחנו באיטליה חשים. זה טבעי. גם בישראל הציבור נמצא בלחץ וחושש ממה שקורה. לכן ממשלת ישראל נקטה אמצעים חמורים כדי למנוע הידבקות. אי אפשר להרגיע בהלה רק באמצעות מילים. הפיקוח על הנכנסים והיוצאים נועד להרגיע את הציבור ולמנוע את התפשטות הנגיף בישראל. הכרזתי שישראל לא עזבה את יהודי העולם ולא את יהודי איטליה. מדובר במצב זמני, ואנחנו בשגרירות ישראל נמצאים איתם, ויחד נעבור את המשבר".
האם יש כוונה לפנות את משפחות הישראלים?
"מסין למדנו: שליחי משרד החוץ נותרו אחרונים. יש לישראל אינטרסים חשובים בעולם, וחיוני להמשיך לקיימם גם במצבי משבר. במיוחד בזמן כזה, חשוב לשמור את מצב הרוח ועל המוטיבציה להמשיך לעבוד למען עמנו וארצנו. עלינו להתייחס גם לעובדים ולמשפחות השליחים. יש לנו עובדים איטלקים שקשרו את גורלם בגורלנו. אתמול תרגלנו מצב חירום: מי נשאר בשגרירות, מי בביתו ומי שב ארצה. יש כאן שליחים עם משפחות וילדים, ביקשתי לא לבטל את מסיבת הפורים והחלטתי לארח את העובדים בבית השגריר במוצ"ש עם תקליטן, תחפושות, אלכוהול ויין, כשר", מדגיש אידר. "לאחר שסגרו את בתי הספר והגנים, החלטנו לפתוח גן ילדים אצלנו בשגרירות. ילדיי נמצאים בארץ, ואני לא יכול לבקרם. בני היה אמור להגיע אליי בשבוע שעבר לרגל יום הולדתו ה־17 אך טיסתו בוטלה. חשבתי שיבואו לפסח, אבל לא נראה שעד אז העניינים יירגעו. הלוואי שאתבדה".
אילו בעיות מעורר המצב בקרב הקהילה, פרט לחשש מהידבקות?
"פורים באיטליה נחוג בדרך כלל ברוב עם ובתי הכנסת גדושים גם ביהודים שבכל השנה נמנעים מלבוא. כעת הוחלט לקיים מניינים קטנים לקריאת המגילה ולהגביל את מספר הבאים גם בבית הכנסת הגדול השוכן בלב הגטו היהודי. קריאת המגילה הועברה בשידור חי בפייסבוק כדי לאפשר את תחושת ה'ביחד' – גם אם היא וירטואלית, אף שמבחינה הלכתית זה אולי לא נחשב".
אלברטו וזאנה נכח בקריאת המגילה בבית הכנסת הגדול. "קיימנו שלושה מניינים, כדי לא לקבץ יותר מדי אנשים בבת אחת", הוא מספר. "הרי עלינו לשמור מרחק של מטר איש מרעהו. רבים לא באו, היו בין 40 ל־50 איש לכל היותר".
אידר קיבל פניות מראשי הקהילה כדי לפתור בעיה אחרת שנוצרה – היעדר שוחטים מישראל, דבר שעלול לגרום במהרה למחסור בבשר כשר. "התקשרתי לרב הראשי וסיפרתי על המצב. הוא נרתם לעזור, והבטיח לבוא לבקר בקהילה כשהמצב יוטב. סיפרתי לראשי הקהילה על כך והם שמחו. ביקשתי משגרירינו באירופה לשלוח שוחטים שיוכלו להגיע לכמה ימים כדי למלא את החסר, ואכן נמצאו חמישה שוחטים שיגיעו מטורקיה", מספר אידר. גם אב בית הדין מישראל – שבלעדיו אי אפשר להושיב בית דין שיהיה מקובל על הרבנות הראשית בישראל – לא יכול היה לשוב לאיטליה בגלל המצב, וכל הליכי הגיורים והגירושין הופסקו.
ביום ראשון התקיימה שיחת ועידה בינלאומית בין מנהיגי אירופה, שבה השתתפו גם ראש הממשלה נתניהו וראש ממשלת איטליה קונטה, במטרה לקבץ את הידע המצטבר. "ישראל ואיטליה משתפות פעולה כעת בעיקר במציאת טכנולוגיות שיאפשרו פיתוח של אבחון מהיר לשימוש ביתי. הכוונה היא גם להכריז על שדות תעופה 'סטריליים' ביבשת, שאפשר לנוע דרכם", אומר אידר.
משבר קורונה הולם בכלכלת איטליה, השלישית בגודלה באירופה, שמצויה ממילא בעמדת חולשה משמעותית, וצפוי להביא למיתון, שהסכנה הטמונה בו נראתה באופק עוד קודם לכן. למדינה צפוי בשלושת החודשים הבאים אובדן הכנסות של 7.4 מיליארד אירו בתעשיית התיירות, כאשר מספר התיירים צפוי לצנוח ב־32 מיליון ביחס לתקופה המקבילה אשתקד.
"אנחנו בימי הפורים, כך שהקב"ה נותן לכל יהודי לטעום קצת את הטעם שחשו היהודים בפרס אחרי גזרת המן, שאין לאן לברוח והמוות אורב להם בכל רגע", מצליח הרב וילשאנסקי ממילאנו להפיק לקח יהודי. "הרי פירוש המילה קורונה הוא כתר, וזה הרמז שאנו קרובים לראות את כתרו של המשיח".
