החולה האמריקני הראשון בקורונה אובחן ב־20 בינואר, במדינת וושינגטון. כמה ימים לאחר מכן הוא הבריא. כמעט חודשיים אחרי כן – כאשר ב־38 מתוך 50 המדינות המרכיבות אותה יש יותר מאלף חולים ו־31 מתים – ברור כי טיפולה של ממשלת ארה"ב במשבר היה רצוף תקלות ושגיאות באופן שכרגע אין שום דרך להעריך את תוצאותיו. עם זאת, חשוב לציין כי 22 מתוך 31 המתים מקורם במקום אחד – מרכז סיעודי בפרוורי וושינגטון. הנתון הזה מחזק מאוד את מה שכבר ידוע כי הנגיף קטלני בעיקר בקרב קשישים וקבוצות סיכון אחרות, כמו מעשנים ובעלי רקע רפואי קודם.
האחריות הראשונית לְמה שנראה כחוסר מוכנות מספקת של ארה"ב לטיפול בנגיף הקורונה, נופלת מטבע הדברים על כתפיו של הנשיא דונלד טראמפ. במשך זמן רב מדי, זמן יקר וקריטי, יחסו למשבר הקורונה היה מקטין ומגמד. והציבור האמריקני העדיף במקרה הזה להאמין לו, ולטמון יחד איתו את הראש בחול. בין השאר התבטא טראמפ כי "משפעת מתים הרבה יותר" (אמירה שגויה עובדתית), "הווירוס יחלוף עם בוא הקיץ" (איש אינו יודע מה יקרה) ועוד כהנה וכהנה משפטים שאולי ניסו להקטין את החרדה הגוברת ברחבי ארה"ב, אך חוסר הקשר שלהם למציאות רק סייע לבלגן לגדול ולהתעצם כאשר ממדי המגפה החלו להתגלות.
גם כשהממשל כבר התחיל להבין את גודל השעה ועוצמת האתגר, טראמפ המשיך לפזר אמירות חסרות בסיס. כך למשל, רק לפני כמה ימים הכריז הנשיא כי "כל מי שזקוק לבדיקה לנגיף הקורונה מקבל אותה", אך בפועל שורת המחדלים הארוכה גורמת לכך שערכות בדיקה אינן מגיעות בקצב ובמספרים מספקים, גם למדינות הנגועות ביותר כמו קליפורניה וניו־יורק. לא סתם פני הממשל בכל הנוגע למשבר הם אלה של סגן הנשיא, מייק פנס, השקול והזהיר.
אבל הנשיא הוא רק קצה הקרחון. הוא נמצא כל הזמן תחת עין הביקורת הציבורית, ולכן קל מאוד, אולי קל מדי, להאשימו באחריות למשבר כולו. מתחת לפני השטח ישנם אנשי מקצוע שמתפקידם היה לנסות לעצור את התפשטות הקורונה בארה"ב בזמן, והם – לפחות נכון לעכשיו – כשלו בתפקידם. ראש וראשון הוא ה־CDC, המרכז הפדרלי לשליטה במחלות ומניעתן. זהו מוסד ממשלתי שמרכזו באטלנטה, והוא מעסיק יותר מעשרת אלפים אנשים.
אף שלבתי החולים ברחבי ארה"ב היה הציוד הנדרש להתחיל בבדיקות לגילוי הנגיף, התקבלה החלטה פדרלית גורפת לאסור עליהם לבצע את הבדיקות ולהותיר את הבלעדיות ל־CDC. הסיבה: המרכז הפדרלי רצה לעשות בדיקה מיוחדת וחדשנית מסוגה שתגלה לא רק קורונה, אלא גם שורה של וירוסים אחרים על הדרך. אלא שאת כל הטוב הזה אפשר היה לבצע בפחות מעשר מעבדות פדרליות ברחבי ארה"ב, תוך איסור גורף על מעבדות ציבוריות ובוודאי פרטיות אחרות לבצע בדיקות מקבילות לגילוי קורונה. אם לא די בכך, בחלוף ימים אחדים התברר כי הבדיקה של ה־CDC לא מצליחה לגלות בכל המקרים את נגיף הקורונה; כמה בדיקות שיצאו שליליות, התבררו בסופו של דבר כשייכות לאנשים שאכן נושאים את הנגיף.
רק באמצע פברואר, כחודש אחרי גילוי החולה הראשון, החליטו בארה"ב להרחיב את בדיקות הנשאות לא רק למי שהיה בקשר מיידי עם אחד החולים וסובל מתסמינים ברורים של המחלה, ולעשותן גם באוכלוסיות נרחבות יותר שהחשד באשר לקשר שלהן עם הנגיף עקיף. בעקבות זאת, רק בימים האחרונים החלו בארה"ב לבדוק באינטנסיביות. עד תחילת השבוע בוצעו בארה"ב, שבה מתגוררים יותר מ־300 מיליון בני אדם – פחות מאלפיים בדיקות כאלה, מספר נמוך להדהים. כששר הבריאות האמריקני אלכס אזר נשאל שלשום כמה בדיקות כבר נעשו, הוא השיב שלממשל אין דרך לדעת את התשובה מכיוון שערכות בדיקה רבות ניתנו למעבדות פרטיות שטרם דיווחו על המספרים. אזר הוסיף ואמר כי הוא מעריך שבשבוע האחרון נעשו בכל יום עשרת אלפים בדיקות לגילוי קורונה, וסגן הנשיא פנס הבטיח כי עד סוף השבוע הנוכחי יהיו ארבעה מיליון ערכות בדיקה זמינות לציבור.
הבלגן המספרי הזה משקף את ההתנהלות האמריקנית מתחילת המשבר: לקראת סוף פברואר שינה ה־CDC כיוון והחליט לאפשר לבתי חולים לבצע בדיקות באופן עצמאי, והפעם כאלה המיועדות רק לנגיף קורונה, אבל גם אז הוחלט לעשות זאת רק באמצעות ערכות שיסופקו על ידי הגוף הפדרלי, מה שגרם כצפוי לעיכוב נוסף בפעולות הנחוצות להשתלטות על הנגיף. גם כיום, כשבועיים לאחר מכן, מנהלי בתי חולים מתלוננים על מחסור בערכות בדיקה ובעיות באספקתן הסדירה למרות ההבטחות מוושינגטון.
הבעיה המרכזית כרגע בכל הנוגע להתפשטות קורונה בארה"ב היא שמתוך כאלף חולים יש לפחות 530 מקרי הידבקות שאינם מקושרים לחולה מסוים או לנסיעה מקדימה לחו"ל. נתון זה מעלה את החשש ל"הדבקה קהילתית", שבשלב מסוים תצא משליטה. לשם השוואה, בישראל התגלו עד כה שני מקרים כאלה מתוך כ־97 (נכון ליום רביעי בלילה). לפחות נכון לעכשיו, החיים ברוב הערים הגדולות – כולל ניו־יורק – נמשכים כסדרם ולא ניכרת פאניקה ברחובות, מלבד מדפי מוצרי הטואלטיקה וההיגיינה במרכולים, שם מתחיל להיווצר מחסור שאולי מעיד על ההמשך הצפוי אם המגפה לא תיבלם ומספר המתים יעלה.
כאמור, מתוך 31 המתים מקורונה בארה"ב 24 הם במדינת וושינגטון המרוחקת בצפון מערב המדינה, ו־22 במרכז סיעודי בקריקלנד שבפרוורי סיאטל. כל עוד לא יהיו מתים בהיקף גדול במקומות אחרים וצפופים יותר, נראה כי שלטונות ארה"ב יצליחו לשמור על שליטה בכל הקשור לסדר הציבורי. אלא ששורת המחדלים שמנינו כאן, שהגבילה מאוד את יכולות מערכת הרפואה האמריקנית לטפל בנגיף כראוי ושגרמה לשבועות רבים להתבזבז, עלולה לגרום לכך שההתפרצות – גם מבחינת מספר המתים – בוא תבוא. כמעט בכל עיר גדולה בארה"ב יש דיווחים על בלבול, חוסר סדר בהוראות ורגולציה מכבידה שאיננה מאפשרת טיפול נכון במגפה, ושכרגע מוגבלים למתרחש בתוך בתי החולים.
בריאות לעשירים
אוסמל מרטינז אקוזה הוא אמריקני תושב פלורידה, שחזר לפני כמה שבועות מטיסת עבודה לסין. לאחר כמה ימים בבית הוא חש בתסמינים של שפעת, ורץ להיבדק בבית החולים המקומי, בהסתמך על ביטוח הבריאות הפרטי שעליו הוא משלם בכל חודש. לאחר שבועיים קיבל הביתה את החשבון ועיניו חשכו: הוא נדרש לשלם 3,270 דולר בעבור הבדיקה. לאחר שהתקשורת המקומית עוררה שיח ציבורי, הודיעו בבית החולים כי התשלום ירד ל־1,400 דולר. אולם הסיפור הזה ודומים לו, שעוררו הדים נרחבים בארה"ב, ממחישים את הצד האפל לא פחות בהתמודדותה של אמריקה עם הנגיף – סוגיית ביטוח הבריאות.
אם הרגולציה העודפת שתיארנו לעיל היא צד אחד של בעיית קורונה בארה"ב, מהצד השני מאגפת את החברה האמריקנית סוגיית ביטוח הבריאות הממלכתי, כלומר היעדרו במובנים רבים. ה'אובמה קייר', אותה רפורמה של הנשיא הקודם במערכת הבריאות האמריקנית, אמנם צמצמה את מספר האמריקנים שאינם מבוטחים כלל בכמעט חצי, וכיום מדובר על כ־27.5 מיליון בני אדם שהם כ־9 אחוז מהאוכלוסייה, לעומת שיעור כמעט כפול לפני עשר שנים. אולם הדרך שבה התקבלה התוכנית הזאת ותוצאותיה הסופיות הותירו את כשלי מערכת הבריאות האמריקנית על כנם, ובמרכזם את שליטתן בשוק של חברות ביטוח פרטיות שעיקר מטרתן עשיית כסף וצמצום מרבי של הטיפול המוענק על ידן, ולא בריאות לקוחותיהן.
גם בימים שאינם ימי חירום, מערכת הבריאות הזאת היא מכשול של ממש בפני מי שהפרוטה אינה מצויה בכיסו. כ־40 אחוזים ממי שמחזיקים ביטוח בריאות פרטי מקבלים חשבונות מנופחים כשהם נזקקים לטיפול חירום, כשהממוצע הוא 638 דולר לביקור במוקד, ו־2,040 דולר במקרה של אשפוז. במקרה של מגפות כמו קורונה, החשש מהוצאה כספית כה גדולה עלול להחמיר את התפשטותה והחמרתה. למעשה, למעט מי שמבוטח בתוכניות מקיפות ויקרות מאוד, רוב האמריקנים יעשו הכול כדי להגיע לבדיקת קורונה כמה שיותר מאוחר, כדי לא לשלם מאות או אלפי דולרים. מדובר במעמסה שנופלת בעיקר על כתפי מעמד הביניים, מכיוון שהעניים ביותר מכוסים די טוב על ידי המערכת הממשלתית, והעשירים מכוסים היטב בביטוח רפואי יקר.
דיונים על הוזלה פדרלית של הבדיקות ואולי אף הפיכתן לחינמיות מתנהלים כל הזמן, אולם המערכת מורכבת ומסואבת מכדי לאפשר זאת ביעילות ובמהירות הנדרשות, ובכך מועמסות ריחיים נוספות על גב הניסיונות להדביר את המגפה. זאת ועוד: יותר ממחצית המבוטחים בארה"ב עושים זאת דרך מקום העבודה, והחשש שאם יאובחנו כחולים בקורונה ייאלצו להיכנס לבידוד, להפסיד ימי עבודה ואולי למצוא עצמם מפוטרים ונטולי ביטוח רפואי – יוצר מעגל אימה שבסופו אנשים פשוט לא הולכים להיבדק כשהם חווים סימנים המזכירים שפעת ושעלולים להתברר כקורונה. בינתיים הם נשארים בקהילתם, הולכים לעבודה וממשיכים בקשריהם הרגילים עם בני משפחתם, וכשכבר יגיעו לבית החולים מחוסר ברירה, זה יקרה הרבה אחרי שידביקו עשרות אנשים אחרים, שגם הם בתורם לא ילכו לאבחון בגלל אותן סיבות בדיוק. תרחיש האימים הזה מדיר שינה מעיני קברניטי מערכת הבריאות האמריקנית, ובימים האחרונים – כאמור באיחור ניכר ולא אופנתי בכלל – גם מצמרת הממשל.
הענק המתעורר
בשנת בחירות לנשיאות בארה"ב, אי אפשר להתעלם גם מהזווית הפוליטית של משבר הקורונה. אחד הדגלים המרכזיים שהנשיא טראמפ הניף במהלך מערכת הבחירות לנשיאות ב־2016, היה התנגדות נחרצת לרפורמת הבריאות של אובמה. במפלגה הרפובליקנית יש מסורת ארוכה של התנגדות נחרצת להתערבות המדינה בתחומי חיים רבים ככל האפשר, ובהם ביטוחי הבריאות. ואכן, מיד עם כניסתו לבית הלבן חתם טראמפ על צו נשיאותי שהשעה את כל הסעיפים בתוכנית, עד להצגתה של תוכנית אחרת. חודשיים לאחר מכן הוצגה לסנאט התוכנית החדשה, אולם היא נדחתה עקב הצבעה של שלושה סנטורים רפובליקנים נגדה.
תוכנית אובמה נותרה אפוא על כנה, אולם ברור שטראמפ שוטם אותה ובוודאי את הרעיון הרדיקלי "ביטוח רפואי לכולם", שמקדמים באגף הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית ושמהווה אחד הדגלים המרכזיים שמניף כעת ברני סנדרס, אחד משני המועמדים למאבק מול טראמפ בנובמבר. תקופת משבר רפואית מעלה באופן טבעי את שיעור האזרחים שמעוניינים בביטוח בריאות, שיספק להם הגנה מהנגיף מעורר החרדה. בעיתונות האמריקנית, לאו דווקא זו השייכת לאגף השמאלי ביותר, כבר מתפרסמים בימים האחרונים מאמרים וכתבות בזכות הביטוח הרפואי לכולם. לפחות עד תום המשבר הנוכחי, אוזניו של האמריקני הממוצע והחרד יהיו כרויות יותר ויותר למסר הזה, שמגיע משמאל. טראמפ חושש מכך מאוד, וזהו חלק מההסבר לניסיונו לגמד את האירוע. אלא שכאמור, התנהלות ממשלו עד כה לא רק שאינה גורמת לריסון המגפה ולהקטנת הבהלה, אלא להפך.
אבל לא מדובר רק בצדדים הבריאותיים הישירים של התפשטות הקורונה. התמשכות המשבר תעמיד בסכנה את הישגיו של הנשיא במישור הכלכלי. לטראמפ יש הצלחות לא מועטות בתחום שיפור הכלכלה האמריקנית, מאחוזי האבטלה הנמוכים ביותר בחמישים השנים האחרונות, ועד לעלייה ריאלית במשכורות לכל העשירונים בחברה. כל אלה עלולות לרדת לטמיון בחודשים הקרובים, ככל שמשבר הקורונה יתעצם. במקרה כזה דונלד טראמפ עלול להפסיד את הנשיאות עקב הרעה משמעותית בנתונים הכלכליים והבעת חוסר אמון של האזרחים בממשלו. עבודתו של המועמד הדמוקרטי לנשיאות תיעשה כמעט מאליה.
בנקודה זו אי אפשר להתעלם ממפת הקורונה האמריקנית, שגם היא צריכה להיבחן באופן פוליטי. רוב מוחץ של המקרים עד כה, יותר מ־700 מתוך כאלף בסך הכל, התגלו בארבע מדינות 'כחולות' מאוד, כלומר מצביעות באופן אוטומטי למועמד הדמוקרטי – וושינגטון, ניו־יורק, קליפורניה ומסצ'וסטס. במדינות ה'אדומות' – הרפובליקניות – ובעיקר במדינות המתנדנדות שיקבעו בסופו של דבר את גורל הנשיאות, המצב כרגע טוב בהרבה, ויש לכך השפעה רבה על מצבו הפוליטי של טראמפ. אם התמונה תשתנה ויתגלו מספרים גדולים של חולים במדינות שמחזיקות בגורל כהונתו השנייה של הנשיא, המצב יהיה שונה בתכלית.
משבר הקורונה יכול היה לשחק לידיו של ברני סנדרס בבחירות המקדימות לראשות המפלגה הדמוקרטית המתקיימות בימים אלה. היה סביר לצפות שבוחרים דמוקרטים שחרדים מהנגיף ומעוניינים בביטוח בריאות טוב וזול יותר, יפנו למי שמחזיק בהשקפה הרדיקלית ביותר ותובע ביטוח בריאות ממשלתי לכל אזרח. אלא שגם מתוצאות הבחירות שנערכו השבוע בשש מדינות, כולל מישיגן וּושינגטון, עולה שבשאלה מה מפחיד כרגע את הדמוקרטים יותר – קורונה או טראמפ – הנשיא המכהן עדיין מנצח. לפיכך הם תומכים יותר ויותר במי שלדעתם מחזיק בסיכוי הגבוה ביותר להביס את האיש שיושב כרגע בבית הלבן, וזהו ג'ו ביידן.
החדשות הטובות, ולא רק מבחינת טראמפ, הן שבימים האחרונים אכן ניכרת התעוררות אמריקנית בכל הקשור למשבר הקורונה. זה קורה מאוחר, אחרי הרבה זמן שהתבזבז על בירוקרטיה מיותרת, אבל אמריקה כבר הוכיחה לעצמה ולעולם כולו לא פעם כי גם כשלוקח לה הרבה זמן להתארגן, כאשר זה סוף סוף קורה היא נכנסת לעובי הקורה והיא הופכת לכוח חשוב ביותר, קריטי במקרים רבים, להגנת העולם כולו. למלחמת העולם השנייה נכנסה ארה"ב במלוא עוצמתה יותר משנתיים אחרי פריצתה, בעקבות ההתקפה היפנית על בסיסיה בפרל־הארבור. יש לקוות כי בימים אלה ממש מתרחש בארה"ב מה שהתרחש ב־7 בדצמבר 1941 – כניסה מאוחרת למערכה העולמית, אבל לא מאוחרת מדי.
