האם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין תמרן את יורש העצר הסעודי, הנסיך מוחמד בן־סלמן, שהמילים צעיר ופזיז צמודות לשמו, להיכנס השבוע למלחמת מחירים עם רוסיה? לכאורה, המהלך שעשתה רוסיה פוגע קודם כול בעצמה, שכן עיקר תקציבה נשען על תעשיית הנפט. אבל נראה שהטיעון הזה פשוט מדי בשביל לתאר מצב בעל מורכבות גבוהה מדי.
כדי להבין מה קרה השבוע צריך לחזור לסוף השבוע שעבר. המדינות החברות בארגון אופ"ק ויצרניות הנפט העצמאיות התכנסו לדון בקיצוץ בתפוקת הנפט העולמית, כדי למנוע ירידת מחירים נוספת בעקבות מגפת קורונה. עם התרחבות המגפה לממדים גלובליים, ירד מאוד בחודשיים האחרונים היקף התעבורה הבינלאומית, הימית והאווירית גם יחד, וממילא גם צריכת הנפט. כיצרניות, הן לרוסיה הן לסעודיה יש אינטרס למנוע את צלילת מחיר הנפט, באמצעות הקטנת היקף הייצור.
ואכן, הסעודים ניסו להוביל בקרב מדינות אופ"ק מהלך כזה, תוך ציפייה להיענות כוללת. אך למרבה ההפתעה, הרוסים הגיבו למהלך המתבקש הזה בשלילה רבתי. התגובה הרוסית העלתה את חמתו של יורש העצר הסעודי, וגרמה לו להגיב בכעס פזיז ולהורות על הגדלה נוספת של הייצור, בניגוד להצעתו המקורית. כאומר: לא רציתם להיענות להצעתי הנדיבה? עכשיו תסבלו מנחת ידי. אבל זה בדיוק מה שהרוסים רצו – שהקרסת מחירי הנפט תהיה רשומה על שמם של הסעודים.
השאלה היא מה גרם לרוסיה, שנפט הוא המרכיב העיקרי בתקציבה, לעשות מהלך שנראה כמו גול עצמי ולפעול בניגוד לאינטרס הבסיסי שלהם? האם היו להם מניעים נסתרים? האם ניסו לבצע בחסות הברבור השחור שנחת על העולם מהלך נועז, שאחרי שש שנים אולי יחלץ אותם מצבת הסנקציות האמריקניות?
התשובה אינה פשוטה, וגם הוכחות בשלב זה אין. אולם אחת התיאוריות המובילות היא שמדובר בניהול סיכונים ובהימור מחושב של פוטין, שנועד להכאיב מאוד לארה"ב באמצעות פגיעה קשה בתעשיית פצלי השמן שלה. התעשייה הזאת היא לא רק הבסיס לעצמאות האנרגטית שארה"ב נהנית ממנה בשנים האחרונות, אלא גם המתחרה העיקרית של רוסיה בשוק הנפט העולמי. רוסיה סובלת מפגיעה קשה בכלכלתה מאז הטילו עליה האמריקנים עיצומים כבדים בעקבות כיבוש חצי האי קרים והמלחמה במזרח אוקראינה. פוטין מחפש בנרות דרך לגרום לאמריקנים למצמץ בשאלת הסנקציות, ללא הצלחה.
לא מן הנמנע שמשבר קורונה סיפק לידיו של פוטין הזדמנות, גם אם עתירת סיכונים, להכאיב מאוד לכלכלה האמריקנית. קריסה של שוק הנפט למחירי רצפה עלולה לזעזע את תעשיית פצלי השמן, שבתנאים אלו תהיה יקרה מדי. אם מחיר הנפט ירד לסביבות 25 דולר לחבית, בשעה שמחיר ההפקה בטכניקת הפצלים הוא קצת פחות מפי שלושה, לא מן הנמנע לדמיין סיטואציה שבה נשיא רוסיה פוטין ייחלץ לעזרת טראמפ, ולא רק בזירה הפוליטית. ומי יודע אם לא זה מה שדרוש כדי שטראמפ יבטל את הסנקציות האמריקניות על רוסיה. או שלפחות על זה מפנטזים בקרמלין.
ציניות ללא גבולות
ההנחה היא שמי שלוחש על אוזנו של פוטין בעניין הזה הוא סגן ראש הממשלה איגור סצ'ין, איש סודו העומד בראש חברת רוסנפט, חברת הדגל של תעשיית הנפט הרוסית. הסנקציות האמריקניות פגעו ברוסנפט בדרכים רבות לאורך השנים, מאנטארקטיקה עד ונצואלה. אבל מה שהכאיב לא רק לחברה אלא גם לבכיריה ובראשם סצ'ין, הם ככל הנראה מיזמים גדולים בוונצואלה שסצ'ין ובכירים נוספים בצמרת הרוסית הקלפטוקרטית מושקעים בהם גם אישית.
אבל כיצד אפשר לייצר מהלך מורכב כל כך בלי שהאחריות לו תוטל על כתפי רוסיה? כאן נכנס לתמונה הממד הפסיכולוגי. ההנחה היא שה'נייט' הרוסי בוועידת אופ"ק בשבוע שעבר היה טקטי במהותו. הוא נועד לייצר את הממד הפסיכולוגי כדי לגרום ליורש העצר בן־סלמן להגיב בפזיזות, שתצייר דווקא אותו כמי שהקריס את שוק הנפט ואת בורסות העולם. לא רוסיה אלא נסיך צעיר נמהר וחסר ניסיון, שעל שמו רשומה בין השאר גם האחריות לחיסולו של העיתונאי ג'מאל חשוקג'י.
ואכן, במה שקרה השבוע יש אולי רמז לכך שמדובר בהחלטה נמהרת. כאילו לא די בפגעי מגפת קורונה וצניחת מחירי הנפט, הזדעזעה השבוע סעודיה עם מעצרם של בכירים בצמרת בית המלוכה הסעודי. הכול אפוף כעת ערפל כבד של מסתורין, אך ההערכה היא כי בין העצורים הנסיך אחמד בן עבד אל־עזיז בן ה־77, שהוא גם אחיו של המלך סלמן, יורש העצר לשעבר מוחמד בן־נאיף, ואחיו נוואף. הסיבות למעצרים בשלב זה נותרו עלומות, אולם ההערכה היא כי מדובר בסיכול ניסיון הפיכה נגד יורש העצר.
האם אכן מדובר במהלך מקיאווליסטי רוסי? אם יש בכך שמץ של אמת, לא נותר אלא להוריד את הכובע בפני פוטין, ובה בעת לתהות אם ומתי ייפטר העולם מעונשו. אם לוקחים בחשבון אירועים קודמים, לפוטין אכן יש רקורד נרחב של ביצוע מהלכים דרמטיים, תוך ניסיון להימנע מלקיחת אחריות לביצועם. למשל כיבוש חצי האי קרים ב־2014, המעורבות המתמשכת במלחמה באוקראינה, או ההתערבות בבחירות לנשיאות בארה"ב. השאלה כעת היא אם פוטין מוכן גם להכניס את הקהילה הבינלאומית כולה לכאוס מתמשך, כדי לחולל מהלך כזה.
התשובה לכאורה היא כן, כי למהלכים של פוטין יש נטייה לחזור על עצמם. כך למשל, פוטין זיהה את הלחץ שבו נתון נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. פחות מתשעה חודשים לבחירות נוספות לנשיאות, החשש מנפילת הבורסה וצניחת הנתונים הכלכליים בגלל מגפת קורונה גרמו לכך שהתגובה האמריקנית למגפה הייתה איטית מדי. יותר ויותר ביקורת מופנית כעת נגד טראמפ, בטענה שהתחמק שוב ושוב מלהגדיר את המגפה כמסוכנת כדי לשמור על מסכי הבורסה ירוקים, שבזכותם הוא מאמין כי ייבחר בשנית.
אבל עוד לפני כן, אחד הנושאים על סדר היום היה, שוב, החשש מפני התערבות רוסית בבחירות לנשיאות 2020 בארה"ב. בסוף פברואר חשף המועמד לנשיאות ברני סנדרס כי תודרך על ידי גורמי מודיעין בארה"ב ונאמר לו כי רוסיה ניסתה להתערב בתהליך הפריימריז של המפלגה הדמוקרטית לטובתו. לא רק סנדרס תודרך, גם חברי ועדת המודיעין של הקונגרס. לחברי הוועדה הוצגו דרכי השימוש של הרוסים ברשתות החברתיות בארה"ב, במטרה לזרוע בציבור האמריקני תחושה של חוסר־אמון בשיטת ההצבעה.
זה היה סוג של עלבון לסנדרס עצמו, מכיוון שההיגיון הרוסי להתערב לטובתו הוא שכאשר המועמד הדמוקרטי לנשיאות סנדרס הוא עד כדי כך חלש ובלתי אטרקטיבי, שהצבתו כמועמד תבטיח את ניצחונו של טראמפ בשנית. האירוניה היא שגם טראמפ לא היה מרוצה. מבחינתו זו הייתה ההוכחה שראשי קהילת הביון פועלים נגדו, שוב בטיעון שהוא המועמד המועדף על הרוסים. וכך, ההתעסקות בעניין כבר חוללה השפעה משלה, ולא שולית כלל. יום אחרי התדרוך בוועדת המודיעין של הסנאט, פיטר טראמפ את ראש המודיעין הלאומי ג'ו מגווייר, ומינה במקומו את נאמנו, שגריר ארה"ב בגרמניה ריצ'רד גרנל.
פוטין הניח לארדואן לחכות לו, והרבה. בשלב מסוים ארדואן בחר להתיישב, אבל אז בדיוק נפתחו הדלתות. בזמן שהנשיא הטורקי ישב פוטין נותר עומד, בעודו מחווה באדנות כלפי פמלייתו של האורח להיכנס פנימה
בצילה של יקטרינה
השאלה אם הנסיך בן־סלמן הובל על ידי פוטין עדיין פתוחה. אבל במה שקשור לנשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, הספקות פחותים בהרבה. והכוונה היא למהלך שביתת האש בין טורקיה לרוסיה במלחמה באידליב. שם לפחות נראה שבמאבק בין הסולטן לצאר, הפעם הסולטן ניצח בנקודות.
הקרב על מחוז אידליב בסוריה נמשך חודשים ארוכים. אבל התקרית בשבוע שעבר, שבה נהרגו יותר מ־30 חיילים טורקים בהפצצה של מטוסים רוסיים, הוציאה את ארדואן מכליו והביאה לסדרת מהלכים צבאיים נועזים שלו בגזרת אידליב. היא הובילה את הרוסים להסכין להפסקת אש, המקבעת את נוכחותה של טורקיה בסוריה, אף שבשורה התחתונה הפסקת האש היא בעיקר תובנה הדדית שאל להן לרוסיה או לטורקיה למשוך את החבל יותר מדי.
אבל ראו זה פלא, ההישג הטורקי יוצא הדופן לא שינה לרגע את מערך היחסים בין השניים. במערך הזה לא משנה מה קורה בשטח – פוטין, סוכן הקג"ב לשעבר, מצליח לשמור על עליונות פסיכולוגית ברורה. כן, ביחסים בינו לארדואן יש דינמיקה חוזרת, אשר גורמת פעם אחר פעם לסולטן לחלות את פניו של הצאר. וכך, במקום שפוטין יכתת את רגליו לאנקרה לחתום על הסכם שביתת נשק, מצא את עצמו ארדואן בארמון במוסקבה חותם על הסכם שביתת האש. אבל במקום למקסם את האירוע לטובתו, הוא מצא את עצמו סופג בהכנעה סדרה של השפלות מידי המארח.
זה החל בטריק הכי מוכר ופשוט. פוטין הניח לארדואן לחכות לו, והרבה. תמונותיהם של ארדואן ומלוויו ממתינים במבואה לאות הכניסה, היו חד־משמעיות. הטורקים קלטו במהרה את כוונת המארחים, והדבר ניכר היטב באווירה המתוחה ובשתיקה הרועמת ששררה בחדר. השניות התארכו לדקות, ובשלב מסוים ארדואן הגמלוני בחר להתיישב. אבל אז בדיוק נפתחו הדלתות, וארדואן נכנס פנימה ולחץ יד לפוטין. אלא שארדואן לא ראה את הנולד, ומיהר שוב להתיישב. ככל הנראה כדי לרצות את פוטין קצר הקומה, שלא אוהב אנשים גבוהים מדי במחיצתו. אלא שפוטין לא מיהר כלל. להפך, היה לו באמתחתו סבב נוסף של השפלה סמלית שהוא ייעד לאורחו ארך הרגליים. וכך, בזמן שארדואן התיישב פוטין נותר עומד, בעודו מחווה באדנות שאינה משתמעת לשתי פנים כלפי פמלייתו של ארדואן להיכנס פנימה. התוצאה: שר החוץ של ארדואן, מבלוט צ'בושאולו, שר ההגנה הולוסי אקר וראש שירות הביון הטורקי האקאן פידאן, נעו לכיוונו של פוטין כמו ילדי בית ספר נזופים בנוכחות המנהל. ארדואן, שמן הסתם כבר רתח מבפנים, קלט מה מתרחש ומיהר לקום ממקומו, לכאורה כדי ללחוץ את ידיהם של שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב ושר ההגנה הרוסי סרגיי שויגו.
אבל גם אז לא הסתיים טקס ההשפלה. במקרה, או כנראה לא במקרה, שאר חברי המשלחת הטורקית שנותרו לעמוד בירכתי האולם, מצאו עצמם מצטופפים לרגלי פסלה של מלכת רוסיה, יקטרינה הגדולה, שבשנת 1873 כבשה מידי הטורקים את חצי האי קרים, שהיה אז תחת שליטתה של האימפריה העות'מאנית. גם אם באותו רגע הוא לא בדיוק קלט את הדקויות, ארדואן מצא עצמו יושב תחת פסל ברונזה של חיילים רוסים שהביסו את הטורקים במלחמה בין שתי האימפריות ב־1878. מקריות? שוב? לא נראה. ידו של הבמאי הנעלם ניכרה היטב בסיטואציה.
ואז, בסגנון המוכר לכל בוגר בית ספר סובייטי, הניחו הרוסים על השולחן מזכר שכותרתו הרשמית הייתה "פרוטוקול נוסף" לפרוטוקול סוצ'י, שעליו חתמו רוסיה וטורקיה לפני שנתיים. הסכם סוצ'י, בירת החורף של פוטין, נועד לוודא שהמיליציות החמושות באזור אידליב יתפרקו מנשקן, ושלוחמי המיליציות האסלאמיסטיות שנמצאות תחת השפעתה של טורקיה יסולקו מאזור אידליב. אלא שארדואן לא מסוגל ולא מעוניין למלא את ההסכם. עוד לפני התקרית שבה הפציצו הרוסים את השיירה הטורקית, טענה דוברת משרד החוץ של רוסיה ש"המצב החמור בשטח הוא תוצאה של ההזנחה הטורקית, שאינה מקיימת את התחייבותה במסגרת הסכם סוצ'י". אבל כעת, שנתיים אחרי, לכאורה עם קלפים הרבה יותר טובים הנובעים משליטה בשטח, מצא עצמו ארדואן מחויב הרבה יותר למלא אחרי הפרוטוקול.
אבל כדי שלא נחשוב שהמקיאווליזם הפוטיני מוגבל להשתעשעות של הקרמלין עם אחרים, כדאי לזכור שגם מדינת ישראל נחשפה לה רק לפני שבועות אחדים. אם לתמצת את הניסיון הישראלי בהקשר הזה לשלוש מילים, אין צורך אלא להזכיר את פרשת נעמה יששכר. בדיעבד, הניסיון למנף את מעצרה של צעירה ישראלית חסרת עבר פלילי שברשותה נמצאו או לא נמצאו כמה גרמים של חשיש, כדי לייצר עסקה סיבובית להסגרת האקר רוסי לרוסיה במקום לארה"ב, היא בדיוק מסוג הדברים הללו. כל זה נגמר בהכרת תודה אינסופית של משפחת יששכר ושל ראש ממשלת ישראל לפוטין, שקיבל לא רק כבוד אדיר אלא גם נכסי נדל"ן מקודשים בירושלים.
