במוצאי שבת האחרונה, רעות ודביר כבר חשבו שאפשר לנשום לרווחה. אחרי ימים טרופים של הכנות חפוזות לחתונתם, נדמה היה שההגבלות הקשות ביותר בצל הקורונה המתפשטת כבר מאחוריהם. מחר הם ייכנסו בהתרגשות לחופה, והלחץ יתפוגג.
רק כמה ימים לפני כן, הם קיבלו בהפתעה גמורה את האיסור על התכנסות מעל מאה איש, והחלו לתכנן מחדש את החתונה אליה הוזמנו 650 אורחים. הפתרון היצירתי שהגו כלל שלושה סבבים בהם ינכחו מאה מוזמנים בכל פעם. "תפרנו ביום וחצי את החתונה מחדש: המשפחה הקרובה הייתה אמורה להגיע לחופה, חברים קרובים ומשפחה מורחבת לסעודה, וחברים נוספים למעגל הריקודים", מספר דביר. "נכנסו לשבת ברוגע. אמרנו לעצמנו, טוב, לפחות החתונה הולכת להתקיים. הבנו שזה לא יהיה כמו שתכננו, אבל גם זה בסדר".
"בכל שלב, בכל הודעה שהתקבלה, הגענו להחלטה מושכלת איך בדיוק נתארגן מחדש. ואז כששוב הופיעה הודעה עם הנחיות חדשות, הרגשנו קצת כמו צפרדע במים שמתחממים לאט לאט והלחץ הולך וגובר"
כשהשמועות אודות האיסורים החדשים החלו להתפשט, גם הם, כמו כל המדינה, המתינו במתח למוצא פיו של ראש הממשלה נתניהו. "ואז אנחנו שומעים את ההצהרה, ומבינים שזהו. נגמר הסיפור. בהתחלה קצת התבאסתי: אנחנו רגילים לחתונות באולם אירועים, עם סטייק, תזמורת וריקודים. היה לי מוזר לחשוב שהחתונה שלנו תהיה אחרת. אבל קיבלנו החלטה שמה שלא קורה אנחנו מתחתנים מחר, זאת לא הייתה שאלה מבחינתנו. הרגשנו שחלאס, אחרי כל התקופה של האירוסים וההכנות, לא מתאים לנו לדחות. גם לא ידענו מה זה אומר: למתי נדחה את החתונה? אף אחד לא יודע מתי הסיפור של הקורונה יסתיים", הוא אומר. "החלטנו שאם כבר להיות בבידוד, עדיף להיות בבידוד ביחד", מוסיפה רעות, הכלה הטרייה.
מיד עם קבלת ההחלטה, החלה ההתגייסות של המשפחה והחברים לארגון החתונה. "זה היה מוצאי שבת מטורף. סגרנו שנעשה את זה אצל המשפחה של דביר, ואמרתי לו : מה נעשה? הכיסא כלה יהיה בסלון? איך זה יהיה?", היא מספרת. "אבל בבוקר החתונה, מצאנו מישהי שפרסמה בפייסבוק שיש לה גמ"ח, חברות של אמא של דביר הגיעו והרימו שם חופה, הכינו כיסא כלה, סידרו פרחים, פשוט הפכו את החצר ממש לאולם חתונות". דביר: "הייתה התגייסות מדהימה של אנשים: בשש בבוקר אבא שלי גזם את הגינה, ואז פתאום מישהו הגיע לבנות במה, מישהו אחר תלה שלטים, ופתאום יונתן רזאל מגיע בהפתעה ומתחיל לסדר את ההגברה".
למתחם החופה הם הזמינו מספר מצומצם של משפחה וחברים. "קצת יותר מעשרה אנשים לידנו, ובחצר שלידנו, עוד עשרה", מסביר דביר. אלא שהחתונה האורבנית סיקרנה את תושבי הרחוב שרצו לקחת חלק בשמחה. רעות: "שתביני איזה מטורף זה היה, כבר כשעשיתי את הדרך לבית של דביר בריקודים עם המשפחה והחברות, לאורך כל הרחוב אנשים עמדו מסביב – כל השכנים יצאו מהבית והסתכלנו עלינו. באיזה שהוא שלב בחופה התבוננתי אחורה, יש מאחורי הבית מלא בניינים – וראיתי איך כל האנשים צופים בנו גם מהמרפסות, מהחניה, מהחצר, מכל חלון בערך. זה היה מאוד מרגש".
לא לבעלי לב חלש
מגפת הקורונה משבשת את השגרה של מרביתנו, אך עבור הזוגות המיועדים, ביטול האירוע הוא כמעט חלום בלהות שמתממש. בהתאם לכך, זוגות רבים החליטו לדחות את החתונה למועד לא ידוע, אך כמו רעות ודביר, ישנם גם לא מעט זוגות שהחליטו לקיים בימים האחרונים חתונות אינטימיות וקטנות, במתכונת קצת שונה: האולמות המפוארים הומרו תוך שעות ספורות לחצרות, מרפסות ובתי כנסת, הסטייקים ומנות הגורמה הוחלפו באוכל ביתי, ואת תפקיד מפיקי החתונות מגלמים בני המשפחה, החברים והשכנים הקרובים.
גם זיו שורק וחנה מאייר עמדו בפני הדילמה המורכבת של דחיית החתונה במוצאי שבת, ערב חופתם. החתונה שתוכננה ליום ראשון הייתה אמורה להכיל 120 מוזמנים, שצומצמו למאה עם מגבלות הקורונה. "תכננו חתונה קטנה במסעדה, בלי די ג'יי או צלם, רצינו אירוע ממש פשוט בלי הרבה התארגנות והתעסקות", מספרת חנה.
"ואז הטירוף הגיע בהדרגה: כשהודיעו על בידוד לחוזרים מחו"ל, התחיל בלגן, סבתא שלי ושנים מהדודים שלי שגרים בארה"ב תכננו להגיע לחתונה, וכך גם אחותי שטסה לארה"ב בסך הכול לשבוע, ותכננה להביא לנו מטבע זהב שהיה אמור לשמש תחליף לטבעת. הייתה סערה במשפחה סביב השאלה האם לדחות את החתונה או שהיא תגיע עם מסכה ותצפה בחופה מרחוק. לבסוף החלטנו בלב כבד לקיים את החתונה בלעדיה. חשבנו לעצמנו: מי יודע מה יקרה אם נדחה את זה בשבועיים – שלושה, אולי יאסרו גם על כינוסים של מאה איש. ואכן, הנבואה התגשמה במוצאי שבת".
ההצהרה הדרמטית במוצ"ש תפסה אותם מותשים. זו לא הפעם הראשונה בה הזוג נאלץ להכריע האם לשנות את תאריך החתונה. הם התארסו בחודש יוני ותכננו להתחתן באביב הקרוב, בחצר הוריו של זיו במצפה נטופה. אלא שבעקבות הדרדרות במצבה הרפואי של אמה של חנה, הם החליטו להקדים את החתונה. "אמא של חנה הייתה חולה הרבה שנים, ובאמצע חודש נובמבר מצבה מאוד הדרדר", מספר זיו. "אמרו לנו שנותרו כמה שבועות עד כמה חודשים, כך שתכננו חתונה מהר לעוד שלושה שבועות. עשרה ימים לפני החתונה אמא של חנה נפטרה, ודחינו את החתונה כדי שנוכל להתארגן מחדש אחרי ה-30.
"הרבה פעמים כשאתה מגיע לחתונה, אתה אוכל ורוקד קצת, ואז שואל את עצמך: החתן ראה אותי בכלל, הרגיש שאני פה? ובחתונות האלה, כל מי שנכנס לעסק הזה יודע שאנחנו ממש משמחים את החתן והכלה"
"בעצם, בכל שלב, בכל הודעה שהתקבלה, הגענו להחלטה מושכלת איך בדיוק נתארגן מחדש. ואז כששוב הופיעה הודעה עם הנחיות חדשות, הרגשנו קצת כמו צפרדע במים שמתחממים לאט לאט והלחץ הולך וגובר. פשוט לא יכולנו לעמוד בעוד דחייה לחתונה. ביום ראשון ב-10 בבוקר החלטנו סופית להתחתן באותו יום, וקבענו את החופה ל-16 וחצי, מוקדם מספיק לפני עוד מסיבת עיתונאים עם הנחיות חדשות".
את המסעדה החליפה חצר הוריה של חנה במעלה אדומים, ובתפריט: האוכל שיועד לשבת שבע ברכות הוצא מהמקפיא. גם כאן, מרפסות השכנים נתנו אפשרות להכיל עוד כמה אנשים, אך לא כל בני המשפחה יכלו להגיע. "צילמנו את החופה במחשב ואחיינים שלי צפו בחתונה בלייב מסלון ביתם", מספר זיו. "בסופו של דבר, היה מאוד שמח", מסכמת חנה. "כמובן שחבל לנו שאנשים שמאוד חשובים לנו לא יכלו להגיע, אבל חוץ מזה, החתונה הייתה ממש כמו שרצינו מההתחלה: פשוטה, רגועה, עם האנשים הקרובים לנו. וכמעט לא הוצאנו על זה גרושים", היא צוחקת. "קצת אווירה של חתונה בכפר: אחותי תכננה לקנות פרחים ולשזור לי זר, אבל כמובן שלא מצאנו חנות פרחים פתוחה. אז היא יצאה לואדי וקטפה לי כמה חרדלים ופרחים קטנים".
זיו: "הייתה הרגשה של חתונה מאוד ספונטנית. לא ידענו בשלב החתונה האם יש פיקוח, או לא, והאם האירוע עלול לעורר בעיה. הייתה הרגשה קצת מחתרתית, והיה בזה משהו כיף. אבל הדרך לשם הייתה לא קלה. לא לבעלי לב חלש".
"ככה צריך להתחתן"
גם מצד הספקים השתררה דאגה עם פרוץ ההנחיות החדשות, אלא שלהפתעת האחיות שלומית ויפעת ענבר, בעלות עסק לעיצוב פרחים בשם "פרחי ענבר", הן פתחו את השבוע עם גל חתונות ספונטניות. "מיום ראשון עד יום שלישי היו לנו בכל יום שתיים – שלוש חתונות שנקבעו ממש מהרגע להרגע", מספרת שלומית. "כל האירועים של מרץ אפריל התבטלו – אז חצי מהזוגות דחו, וחצי הקדימו, כי אף אחד לא יודע מה יהיה בשבוע הבא. כשהגענו למשתלה לאסוף פרחים, הבעלים הופתעו, לא הבינו מה אנחנו עושות שם. היה ריק לגמרי".
את השיחה קיימנו רגע לפני ההנחיות שהתפרסמו אמש, כשהיא בתוך המירוץ של עיצוב החופות, מתרוצצת מחצר אחת, למרפסת בניין של כלה אחרת. בקולה התרגשות: "בדרך כלל בחתונות יש מלא לחץ באוויר ומתח, ופתאום בחתונות האלה יש איזו אווירה טבעית. ההורים נינוחים ומתרכזים בעיקר. בחתונות רגילות, הכול מלא גימיקים ואטרקציות מסביב, וצריך להתעסק עם מיליון ספקים, ופה זה אחרת. משהו בלהניח את הכיסא כלה בחצר ביתה, איפה שהיא גדלה, מרגיש נכון. כל הבית מתלבש בלבן, ומאלתרים קישוטים במרפסות השכנים, זה נורא מיוחד.
אחרי גל החתונות בימים האחרונים, הן החליטו לקחת צעד אחורה ולעבוד מהבית, עבור כלות שייאספו את הפרחים מדלת ביתן. אבל הטעם מהחופות האינטימיות הללו בהחלט נשאר. "לדעתי נוצר פה טרנד חדש", אומרת שלומית. "כל בן אדם שני שנכנס להציץ בהכנות אומר: 'ככה צריך להתחתן'. יש בחתונות הפשוטות האלה משהו שמחזיר אותך לבסיס ומזקק את הרגע, מעצים את השמחה. הכלות והחתנים עברו ימים מטלטלים, הכלה ידעה בדיוק מה היא רוצה ואיפה, ופתאום כל מה שהיא חשבה וחלמה – היא צריכה לשחרר. זו חוויה חזקה, קשה להצליח להיות במעבר הזה, לקום יום למחרת ולהבין שזו החתונה שלי".
את המעבר בין הפנטזיות למציאות והבחירה לשחרר, רעות למדה על בשרה: "אנשים מסביב אמרו 'וואי, איזה מסכנה', אבל אני הרגשתי שאם זה מה שבחרנו, אז אין מה להתבאס ולרחם על עצמי. נכון שיש את הקורונה עכשיו, אבל היא לא תעצור אותנו מלהתחתן. אז פשוט ניתקתי את עצמי מכל הציפיות והמחשבות של מה שאני יודעת על חתונות, וניסיתי להנות מהרגע המיוחד.
"אמר לי הצלם: צילמתי הרבה חתונות בחיי, לזו יצאו התמונות הכי יפות. יש משהו בחסד והאמת שמרגש את כולם"
"חשוב לי להגיד לאנשים במצב זהה שמתלבטים האם להתחתן בימים אלו – שידעו שמה שהכי חשוב זו החתונה עצמה. ושצריך לעשות מה שאפשר למרות המצב כדי לקיים את החתונות, כי מה שחשוב בסופו של דבר זה להיות ביחד ביום שאחרי".
מרתון חתונות סטייל וגאס
לא בכדי משהו בחתונות הצנועות הללו מצליח לגעת בלב של כולנו. בתוך חוסר הודאות והמתח שמכרסם בקרבנו, מראה החתן והכלה על רקע הנוף העירוני מוקפים באהבת קרוביהם פורט על נימי הרגש הישראלי. רק לפני רגע שנאנו וכעסנו וטבענו בתוך ים הרפש של הבחירות, והנה חיידק אחד מחזיר לחיינו את ההתרגשות מזוג אוהבים, מפשטות, ובעיקר – מלמד מהי כוחה של קהילה עוטפת. ברשתות החברתיות אנשים מציעים בנדיבות את גינותיהם לחתונות של זרים, ספקים מציעים את שירותם ללא תשלום או בהנחה, ואפילו אולמות חתונה פותחים את שעריהם ברעיונות מקוריים: בגן האירועים עין חמד למשל, פתחו את המקום למרתון חתונות סטייל לאס וגאס: הרעיון הוא שהם יספקו בחינם צלם, רב ונגנים, והזוגות יעלו להתחתן בזה אחר זה. נכון לעכשיו, לא נרשמה התעניינות – בכל זאת, יש גבול לספונטניות – אבל אין ספק, כי היצירתיות והנדיבות שופעים בימים טרופים אלו.
אחת החתונות שכיכבה בווטסאפ וברשתות החברתיות התקיימה ביום ראשון בישיבת מרכז הרב, תחת כל הכללים של משרד הבריאות. על המרפסות של הישיבה רקדו בהתלהבות חברי החתן וקרובי המשפחה, וברחבה התקיימה החופה תחת כיפת השמים. "כשיצאו ההנחיות של משרד הבריאות במוצאי שבת, החברים של החתן הגו את הרעיון שבעצם באמצעות המרפסות יכולים להיות יותר מעשרה אנשים בחתונה", מספר הרב שמיר שיינטופ מישיבת מרכז הרב. "הכול התארגן מהרגע להרגע: השגנו חופה, הגברה, במה, ופיזרנו את האנשים לפי ההנחיות. הייתה הקפדה מאוד גדולה על הכללים של משרד הבריאות: וידאנו שאנשים לא יהיו קרובים אחד לשני, ושלא יהיו יותר מדי אורחים".
"הייתה עוצמה מאוד גדולה של שירה וריקודים, כל אחד מהמרפסת שלו", הוא מספר על האווירה הייחודית. "הרבה פעמים כשאתה מגיע לחתונה, אתה אוכל ורוקד קצת, ואז שואל את עצמך: החתן ראה אותי בכלל, הרגיש שאני פה? ובחתונות האלה, כל מי שנכנס לעסק הזה יודע שאנחנו ממש משמחים את החתן והכלה. הם מרגישים שכל אחד שהגיע התאמץ לצאת מהבית לכבודם. אנחנו מקווים שכל המעשים הטובים האלה מצטרפים לזכויות של עם ישראל. גם החתן והכלה שמתחתנים על אף הכול, כי הם רוצים לבנות בית, אפילו שהעתיד לא ברור – זה מעשה של גבורה. אני גם מאוד מבין את מי שרוצה לחכות, צריך לבוא לחופה בלב שלם".
בהמשך החתונה, קיימו סעודת מצווה באולמות השונים של הישיבה. "האורחים התפזרו לאכול בין כמה אולמות שהכילו עשרה אנשים, והחתן והכלה עברו ביניהם". עד כה, התקיימו השבוע שלוש חתונות במתכונת זהה בישיבת מרכז הרב. החתנים, תלמידי הישיבה, כמובן תכננו לקיים את האירוע באולם שמחות. "בחתונה שבערב יום שלישי, בנוסף לכל, התווספה הבעיה של חופה מתחת לגשם. אם בחופה רגילה יש מקום להתלבט האם מכניסים את החופה או לא, פה זה לא היה שייך. כי אנשים יכולים להשתתף דרך המרפסות רק אם החופה בחוץ. אז היה צריך יש מאין לבנות מהאביזרים בישיבה סככה, אנחנו הרי לא אולם שמחות. הבחורים התגייסו במלוא המרץ, מן הגורן ומן היקב כל אחד הביא רעיונות ואפשרויות כדי לשמח חבר שאנחנו יודעים שמגיע לו להיות שמח בחתונה שלו".
"מה שעוד מחמם את הלב, זו העובדה שהמראה הזה של החתונה מחמם את הלב של כולם. כל אחד מאיתנו שמע מהדודים בקצה העולם – מארגנטינה ומארה"ב, שעד לשם הגיעו ההדים מהחתונה. אמר לי הצלם בחתונה: צילמתי הרבה חתונות בחיי, לזו יצאו התמונות הכי יפות. יש משהו בחסד והאמת שמרגש את כולם".
