האוכלוסייה הבדואית בנגב מונה כ-270 אלף איש. מדובר בציבור בעל ריבוי ונתוני פוליגמיה גבוהים, מה שהופך משפחות לגדולות ומורחבות. נגיף הקורונה, איתו מתמודדת מדינת ישראל בימים אלו, נחשב לבעל יכולת הידבקות גבוהה מאד ולכן אחת ההמלצות הראשוניות של הגורמים האחראים היא לצמצם כמה שיותר כל התקהלות ציבורית. אבל זה לא כל כך פשוט כשמדובר בבדואים.
"זו אוכלוסייה שמורגלת במגע, אוכלוסייה קולקטיבית שבטית, שבה כולה חיים במשפחה גדולה ומורחבת. הנושא של שמירה על מרחק, מניעת מגע והתכנסות לא נמצאת בלקסיקון שלהם. יש פה מבחינת שינוי מהותי של נורמות חברתיות", אומר ג'מאל אלקרנאווי מנכ"ל עמותת "השחר החדש".
"יש הרבה משפחת בדואיות שמדווחות לנו על חוסר אונים. כמה משפחות שחיות עם הרבה ילדים בתוך בית אחד עם הסבא והסבתא, דבר שמהווה סיכון גבוהה. אין להם אפשרות להפריד בין הילדים לבין הזקנים, והם גם לא ממש מסוגלים לשמור על בידוד, במקרה של חשש מחשיפה לנגיף הקורונה. אנחנו מנחים אותם להשתדל כמה שפחות להיות במגע ולשמור על היגיינה מקסימאלית".
עמותת השחר החדש עוסקת כל השנה בניסיון ליצור שוויון בתחום החינוך, בשבירת הבידוד החברתי של צעירים בדואים וטיפוח תרבות בדואים לצד השתלבות בחברה הישראלית. לדברי אלקרנאווי, תשב רהט חשוב ביותר, בעת משבר הקורונה השיח הוא לא רק ברמה האינפורמטיבית אלא גם ברמה הרגשית.
"יש אמנם מאפיינים דומים לכל החברה הישראלית, אבל מנגד יש מאפיינים ייחודיים לבדואים שהם אוכלוסייה שחיה בעיקר בפריפריה ומהווה שוליים ומיעוט בתוך החברה הערבית. יש צורך להנגיש להם את המידע בשפה הערבית, אבל גם בשפה הערבית העממית ולא הגבוהה. יש צורך להתחבר למושגי התרבות שלהם כדי לעודד אותם שישמרו על ההנחיות של משרד הבריאות, לנסות ולעזור בטיפול של ההורים שהם חסרי אונים, או מנגד בנערים שהם מחוץ למסגרות.
"גם מבחינת התחושות, הפחד והחרדות יש צורך לטיפול מיוחד. החברה הבדואית פחות פתוחה להוציא ולספר על הרגשות והתחושות, ולכן יש צורך בשיח רציף שמתנהל כל השנה עם האוכלוסייה. הם צרכים לדעת שמישהו נמצא שם בשבילם, יש ארגון שהם רגילים אליו ויודעים מה הוא עושה. אנחנו הפעלנו קו חירום לכל האנשים שאנחנו מדברים איתם באופן קבוע כל השנה, וקו לאנשים חדשים עכשיו. בקו הזה יש מישהו שיכול לענות להם בצורה אנושית על השאלות, לדבר איתם ולשמוע את הצרכים שלהם. השיח הוא בערבית עממית, בניב המקובל ובז'רגון השפתי המוכר לבדואים בנגב. בנוסף כמובן מתנהלות שיחות וטסאפ וידאו למי שיש לו נגישות לכך".
נושא הבידוד סבוך גם הוא. בנגב ישנם 59 ישובים בדואים בלתי מוכרים, בהם התושבים מתגוררים יחד בתנאי מחייה שפעמים רבות אינם פשוטים, ולא מאפשרים בידוד במקרה של חשש לחשיפה לנגיף הקורונה. אלקרנאווי מספר כי באחרונה היו מספר בדואים בנגב שחזרו ממכה או מקום אחר מחוץ לארץ וצרכים להישאר בבידוד, כמו כן ישנם עובדים תושבי הפזורה שעובדים בישראל או משטחי הרשות שנחשפו לנגיף. "יש אנשים שחיים באהלים, ויש אנשים שחיים אמנם בבית אבל הוא מכיל הרבה אנשים. זה אתגר של ממש לשמור על בידוד. צריך הרבה משמעת עצמית ורצון לשמור על ההנחיות. אנחנו מצידנו מעבירים את המידע בצורה פשוטה ומבקשים מאנשים לקחת אחריות על עצמם ועל משפחתם ולנסות לעזור ולאמץ נורמות שלא היו בעבר. לא לחבק ולא ללחוץ ידיים".
