התבהלה העולמית מקורונה איננה פוסחת גם על הרשות הפלסטינית, ובתוכה המוקטעה ברמאללה. בכירי הרשות, רובם אנשים מבוגרים וחלקם לא בריאים, ניהלו מגעים ופגישות עם גורמים זרים עוד לפני חלחול ההבנה בדבר תפוצתו העולמית של הנגיף ואופיו המידבק. אחד מיועציו הבכירים של יו"ר הרשות אבו־מאזן נאלץ להיכנס לבידוד בעקבות פגישה שהשתתף בה. עד כה הבדיקות שערך תקינות, אך בצמרת הרשות בכלל ובסביבתו של אבו־מאזן בפרט לא לוקחים סיכונים.
המנהיג הפלסטיני בן ה־84 חווה לפני כשנתיים הידרדרות ניכרת במצבו הבריאותי, ואושפז תקופה ממושכת בבית החולים אל־איסתישארי ברמאללה. מה שהחל כדלקת אוזניים חריפה הסתבך והפך לדלקת ריאות, ורופאיו חששו אז מקריסת מערכות. גילו המתקדם ועברו הרפואי מכניסים אותו למעגל סיכון. אבו־מאזן מנהל את הרשות הפלסטינית באופן ריכוזי וסמכותני. כעת ההתנהלות הזאת מאיימת על יציבות הרשות, אם יידרש לבידוד או אף יחלה בקורונה.
תקרית קטנה שהתרחשה בשבוע שעבר מדגימה את המתיחות הרבה בסביבתו של אבו־מאזן. לאחר שאחד מאנשיו הקרובים התעטש בקרבתו, לוח הזמנים של היו"ר בוטל, וצוות מיוחד נכנס ללשכה וביצע במקום חיטוי יסודי.
כאמור, לא רק לאבו־מאזן יש סיבות לחשוש: מעגל ההנהגה ברשות מורכב מאישים שיימצאו בסיכון גבוה אם ייחשפו לנגיף. כך למשל סאיב עריקאת בן ה־64, מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף. בעקבות מחלת ריאות קשה עבר עריקאת לפני כשנתיים ניתוח להשתלת ריאה בארה"ב, ובמשך תקופה ארוכה היה צמוד לעזרים נשימתיים; מאג'ד פרג', ראש מנגנון המודיעין הכללי הפלסטיני ומי שמחזיק בידיו סמכויות רבות, סובל גם הוא מבעיות רפואיות ובימים האחרונים הוריד פרופיל מחשש להידבקות.
הרשות הפלסטינית דיווחה – נכון למועד כתיבת השורות – על 44 מקרים בלבד של חולים בקורונה. ההערכה היא שהמספרים האמיתיים גבוהים יותר, בין היתר מכיוון שעד כה בוצעו שם פחות מ־3,000 בדיקות, וספק אם הנתונים מספקים תמונה מדויקת. שניים מהחולים הם תושבי רמאללה ושכם שחזרו מירדן דרך מעבר אלנבי. החולה משכם עלה על אוטובוס ובו עשרות נוסעים. רק לאחר שהגיע לביתו וחש ברע, פנה למוקד רפואי ושם התברר כי הוא נושא את הנגיף. מנגנוני הביטחון הפלסטיניים הודיעו לנוסעים כי עליהם להימצא בבידוד, והחולה עצמו נשלח למתקן טיפול מבודד ביריחו. החולה מרמאללה נשלח לבידוד בעיר, אך המסלול שעבר לא ברור.
נגיף ללא גבולות
המקרה הראשון של קורונה בשטחי הרשות התגלה לפני כשבועיים בנפת בית־לחם. שתי קבוצות תיירים ששהו בעיר הותירו אחריהן מזכרת מפוקפקת. בתוך ימים בודדים נספרו עשרות מקרים של חולים, בעיקר במלון אנג'ל בבית־ג'אלה הסמוכה, שבו התאכסנו. יו"ר הרשות אבו־מאזן הכריז על מצב חירום למשך חודש, ומאוחר יותר הוטל הסגר מלא על בית־לחם. אלפים בעיר נכנסו לבידוד, והתובע הכללי של הרשות הודיע כי מי שיפר את כללי הבידוד או יפיץ הנחיות וידיעות־כזב צפוי לשנת מאסר או לקנס של 5,200 שקל. כנסיית המולד נסגרה לתפילות ולמבקרים, והאזרחים הזרים הבודדים הוצאו בתיאום עם ישראל. העיר הפכה לעיר רפאים.
התיירים שהתארחו במלון הדביקו אנשי צוות, וחלקם הספיקו להיפגש עם מכרים נוספים לפני שהתברר כי הם נושאים את הנגיף. "רק אחרי שהקבוצה חזרה ליוון, אחד ממנה נבדק ונמצא שנדבק בקורונה וחלה, ורק אז הרשויות הבינו שאנשים במלון נחשפו לווירוס", מספר לנו אנטואן סאקא, המצוי בבידוד בבית המלון המסוגר משום שנפגש עם חברו, מבעלי המלון, יום לפני שנודע כי הלה נדבק.
בימים הראשונים של התפשטות הנגיף בעולם, התמקדה הרשות הפלסטינית במעבר אלנבי מירדן, מעבר הגבול היחיד למעשה שיש לה שליטה על האנשים שנכנסים דרכו לשטחה. "ברמאללה סמכו באופן מוחלט על ישראל שלא תאפשר לתיירים מבחוץ להיכנס עם הווירוס", אומר סאקא.
גורם רפואי בטול־כרם: "בדרך כלל אנשים מקללים את הכיבוש, את המחסומים ואת הגבלות התנועה, אבל כעת הם עובדים לטובתנו במובן מסוים"
בעקבות מחדל שהביא להפרת פרטיותם של החולים, גילה סאקא שחברו מצוי ברשימה. "הייתה פשלה גדולה שהבדיקות, שהועברו גם לישראל, היו חשופות לעיני אנשים", הוא מספר. כאשר הגיע למלון, גילה סאקא לתדהמתו שהמקום איננו סגור. "הגעתי למלון עם כמה חברים, בדקו אותנו, ואמרו שנלך לבידוד בבית. נשארתי במלון כדי לעזור לחברים שלי שנדבקו. בתחילה חשבו להעביר אותם לבית חולים, אבל התעקשנו שיישארו במלון. גייסנו כסף וציוד, שעזר לנו להפוך את המלון למקום בידוד ראוי. בסך הכול יש במלון כעת 29 אנשים – חלקם חולים, חלקם מבודדים, ועוד כמה אנשי צוות. ביומיים הראשונים הייתה פה קבוצת מטיילים מארה"ב. אחרי בדיקות שהבהירו שהם לא נגועים בווירוס, ישראל בשיתוף השגרירות האמריקנית הוציאו אותם החוצה.
"אנחנו נמצאים פה מ־5 במרץ, והסוף לא ידוע. בסך הכול המצב שלנו טוב", אומר סאקא. "שני רופאים אחראים לקחת בדיקות ולדאוג שהמצב בשליטה. היה לנו מזל גדול שכל האנשים שנדבקו הם צעירים עם מערכת חיסונית טובה. החולים פה הם בשנות העשרים והשלושים לחייהם".
לדברי סאקא, האתגר נפשי יותר מפיזי. "יש פה היבט פסיכולוגי לא פשוט. הניתוק מבני המשפחה, משגרת החיים ומהעולם החיצון. אנחנו מתקשרים עם המשפחות בשיחות וידאו, קוראים הרבה ספרים ורואים סרטים, ומנסים להעביר את הזמן. כל כמה ימים עושים בדיקה ומקווים לטוב. עד עכשיו הבדיקות שלי היו שליליות, והמטרה היא להגיע לרצף של שלוש בדיקות שליליות".
דובר הממשלה הפלסטינית איברהים מלחם, האחראי להפצת המידע בענייני הקורונה, הודיע השבוע כי רוב הנדבקים הם צעירים. הוא הבהיר כי יש להימנע מתנועה בין האזורים כדי לא להפיץ את הנגיף. מלון נוסף בבית־לחם, מלבד מלון אנג'ל, מצוי בהסגר בנסיבות דומות.
על פי דיווחי משרד הבריאות הפלסטיני נכון למועד כתיבת השורות, בשטחי הרשות ישנם כאמור 44 נדבקים בלבד בנגיף קורונה. כמה אלפים מצויים בבידוד ביתי. גורמי הרפואה ברש"פ מעודדים מקצב ההתפשטות האיטי יחסית, ומכך שעד כה זוהו שני מוקדי הידבקות: בית־לחם, שמצויה כאמור תחת הסגר כללי, וטול־כרם. החשש של הפלסטינים הוא מכיוון ירדן, שבה ננקטו בימים האחרונים צעדים דרסטיים כדי למנוע הפצה של הווירוס, ומהמצב בישראל, שמספר החולים בה עולה מיום ליום.
"אנשים עוקבים אחרי החדשות ורואים מה קורה עם התפשטות הווירוס בישראל, בירדן ובמדינות אחרות", אמר לי גורם רפואי בטול־כרם. "ראינו ברשתות החברתיות שרוב האנשים היו מרוצים כשהוחלט לסגור את הגבול עם ירדן ולהגביל תנועה במחסומים עם ישראל, כדי לחזק את השליטה על ההידבקות. בדרך כלל אנשים מקללים את הכיבוש, את המחסומים ואת הבידוק שעושים בעיות ומגבילים תנועה, כעת הם עובדים לטובתנו במובן מסוים".
בישראל החליטו שלא להטיל סגר כללי על שטחי הרשות. 50 אלף פועלים פלסטינים יורשו להישאר בישראל במשך כחודש וללון בה, כדי למנוע השבתה של ענף הבנייה בישראל וקריסה כלכלית פלסטינית.
כדי לעצור אפשרות של הידבקות הדדית, המנהל האזרחי ויחידת מתאם הפעולות בשטחים פועלים בתיאום הדוק עם גופי הבריאות הפלסטיניים. לשטחי הרשות הועברו מאות ערכות בדיקה לזיהוי הנגיף, ונעשו הדרכות משותפות להתמגנות הצוותים הרפואיים ובדיקת מי שנחשדים שהם נשאים. במישור המניעה הועברו ממפעלים ישראליים 20 טונות של חומרי חיטוי ובהם כלור ומי חמצן, כדי לסייע בניקיון מפעלים, כנסיות ואתרים נוספים שהיו חשופים לחולים. בזירה הדיגיטלית, באתר המתפ"ש ובדפיו בערבית ברשתות החברתיות הודגשו הנחיות משרד הבריאות הישראלי בדבר הצורך למנוע את התפשטות הנגיף ודרכי ההתמודדות עם אירועי הדבקה והתפרצות.
ברצועה, ממשל חמאס הקים מתקן בידוד סמוך למעבר רפיח, עבור הבאים דרכו. ישראל העבירה לרצועה כ־200 ערכות בדיקה לזיהוי הנגיף. נכון למועד כתיבת השורות, לא דווח על מקרי הידבקות בקורונה ברצועה.
הגורם הרפואי הפלסטיני מתאר את שיתוף הפעולה עם ישראל: "אנשים שוכחים עכשיו את הסכסוכים, ומתרכזים במאבק במגפה העולמית. הקורונה לא יודעת שיש גבולות והווירוס לא מבדיל בין פלסטיני, ישראלי, יהודי, מוסלמי או נוצרי. כולנו באותה צרה ובאותה מלחמה".
לדבריו, "בינתיים המצב אצלנו טוב מאוד. אנשים מתנהגים באחריות, שומעים להוראות של משרד הבריאות שמקפיד לעדכן כל יום על המצב ועל התקנות. מי שלא מציית, נענש. אני מאמין שאם נמשיך במלחמה משותפת, נחליש את התפשטות הווירוס ונתגבר על הסכנה".
הרשויות בישראל פועלות גם עם בתי החולים במזרח ירושלים. ד"ר טארק ברכאת, מבכירי בית החולים אל־מקאסד, מוסר כי בבית החולים מתקיימת היערכות חירום ומוכנות גבוהה לקבלת חולים. "יש קשר ישיר ורציף ופגישות מסודרות עם נציגי משרד הבריאות, מתוך הבנה שהאיום משותף", הוא אומר. "הוקם צוות חירום והוקצה מקום מיוחד בבידוד לחולים. עד כה לא קיבלנו נדבקים בקורונה אבל אנחנו נערכים לאפשרות כזו. בית החולים נמצא בשטח שיפוט ישראלי אבל במשך כל השנה אנחנו מקבלים חולים פלסטינים, ואם יהיה צורך נעשה זאת".
לא להגיע למסגד
לצד ההתמודדות הגופנית, המצב החדש כרוך במחיר נפשי לא מבוטל. "בתחילה אנשים היו בבהלה מהווירוס, אחרי יומיים־שלושה הלחץ ירד קצת", אומר ד"ר תאופיק סלמאן, פסיכולוג מבית־לחם. "אנשים נמצאים בשלב של הכלה והשלמה, ומקבלים יותר את ההנחיות. אנחנו רואים ברשתות החברתיות שהמצב החברתי טוב ואנשים דואגים זה לזה. מבקשים מאנשים לא לצאת מהבית סתם, לשמור על עצמם ולהקשיב להוראות".
במסגרת תפקידו מצוי ד"ר סלמאן בקשר עם כמה מהחולים, כדי למנוע הידרדרות במצב רוחם שעלולה לדבריו להשפיע על החלמתם. "אנחנו מדברים איתם כל הזמן בטלפון, עונים לשאלות שלהם ומנסים להחדיר תקווה. אנחנו נלחמים בהרבה פייק ניוז שמועבר ברשתות החברתיות, ומספקים להם את המידע הנכון. בתחילה הם נמצאים באי־ודאות, אבל אחרי כמה ימים, כשהם רואים שיפור במצב הרפואי, זה מעודד ונותן תקווה".
כדי לשמור על פרטיות החולים, בישראל השתמשו בשיטת המספור. עם זאת, חלק מהחולים בישראל בחרו לחשוף את זהותם ולשתף את מכריהם ואת הקהל הרחב בהתמודדותם. "בחברה שלנו התייחסו בהתחלה לחולים כאל מצורעים", אומר ד"ר סלמאן. "עכשיו המצב משתנה. רואים שעוד ועוד נדבקים ומבינים שמדובר במגפה עולמית, וכן שזו מחלה שהרוב מחלימים ממנה. יש אנשים שמפרסמים פוסטים בפייסבוק ובאינסטגרם, ומשתפים בהתמודדות שלהם. אנשים מבינים שהם של גיבורים, שיכולים לסייע לאנשים במידע שבידם. אנחנו כגורם מטפל שואפים שכמה שיותר מידע אמיתי יזרום לציבור, והאנשים האלה הם כלי מעולה להעברת מסרים. אני מתראיין הרבה לתקשורת המקומית. המסרים שלי הם ברמה של התמודדות החברה בכלל, המשפחות והחולים עצמם".
אילו דרכי התמודדות נפשית אתה מציע?
"אני מדבר הרבה על החיבור בין הגוף והנפש. צריך לפתח תחביבים ולשמור על מצב רוח טוב, לראות סדרות וסרטים וגם לעשות ספורט ולהזיז את הגוף. אפשר לנצל את השהות הכפויה בבית כדי להיות יותר עם הילדים, לשחק ולדבר, ולחזק את הקשר המשפחתי".
ראש הממשלה הפלסטיני מוחמד אשתייה הורה על עוצר מלא בבית־לחם. הוא הורה לפלסטינים העובדים בהתנחלויות לא להגיע לעבודה, ולתושבי הכפרים להימנע מלהגיע למרכזי הערים למעט מקרים דחופים.
התחבורה הציבורית בוטלה. בחוצות בית־לחם נעים כעת בעיקר אנשי ביטחון של הרשות, לבושים בבגדי מגן.
"המסעדות, בתי המלון ומוקדי התיירות סגורים. אין לנו עבודה, נשארים בבית", אומר אנטוניו, תושב בית־לחם המתפרנס מתיירות. ברקע נשמעים קולות ילדיו. "אתה יודע, גם מוסדות הלימוד סגורים. אני כבר לא יודע מה עדיף, להישאר בבית או להידבק בקורונה וללכת לבידוד", הוא מנסה להתבדח. "כדי למנוע התפשטות פיצלו בין בית־ג'אלה, בית־סאחור והעיר בית־לחם. מי שחולה או שהיה קרוב לחולה נכנס לבידוד, ולא יוצאים מהבית אלא לצרכים מיוחדים. מי שיוצא לקנות קצת מוצרים עוטה מסכה, ולא עוצר לדבר עם אנשים, בטח שלא להתחבק ולהתנשק. שינינו את החיים שלנו, וזה כנראה עוזר".
אני שואל על עבודה, והוא צוחק. "ההערכה, או יותר נכון התקווה, היא שהתיירות תחזור אלינו אולי רק בספטמבר־אוקטובר. עכשיו אין כלום. אני מקווה שהמצב הכלכלי הגרוע של האנשים לא יוביל למעשים לא חוקיים כמו גנבות. בינתיים יש אוכל, יש כמה חנויות פתוחות וקונים מוצרים בסיסיים. מנסים לעבור את התקופה הקשה. הממשלה פעלה בצורה מהירה ונכונה כשהטילה הסגר על בית־לחם. אנחנו רואים את המצב בישראל בדאגה. חוששים שפועלים שעובדים אצלכם יביאו את הווירוס אלינו".
רסמי, תושב שכם, מספר על התכנסות בבתים ועל צמצום התנועה ברחובות: "יש הוראות להימנע מתנועה מיותרת, וכוחות שנמצאים בשטח אוכפים אותן. גם אנשי הדת קוראים להתפלל בבית ולא להגיע למסגדים. הבעיה היא שאנשים פוחדים שלא יהיה מה לאכול. אנשים קנו בטירוף, כאילו אנחנו לקראת מלחמה. הכי טוב אם כולם היו נשארים שבועיים בבית, עד שהקורונה תתעופף מפה".
