רחובות טלז־סטון, המכונה גם קריית יערים, היו שוממים השבוע, והתושבים נראו בעיקר במרפסות. ילדים צופים משם על הרחוב בעניין, כאשר כל מנוף חדש הוא סוג של אטרקציה. את האמיצים המעטים שעדיין מעיזים להסתובב בחוץ אני פוגשת בגינה המרכזית, שבימים כתיקונם הומה נשים וטף. עכשיו יושבות בה רק שתי נשים עם ילדיהן.
"אני עושה את ההשתדלות שלי", אומרת צביה, אוחזת בבקבוק אלכוג'ל. "כרגע אף ילד לא לומד פה, סגרו הכול", היא מגיבה לטענות על פתיחת מוסדות לימודים גם לאחר הוראת הסגירה של משרד הבריאות. "אולי לומדים בקבוצות קטנות, אני לא יודעת, אבל במבנה עצמו אין אנשים. אין לי ווטסאפ, אז אני מתעדכנת דרך ההודעות של המועצה. הם מצלצלים לכל התושבים ואנחנו מקבלים הודעה קולית שמדווחת למי יש קורונה ואיפה הוא היה".
"אנשים מפחדים לצאת מהבית", מצטרפת שרה לשיחה. "אני אומרת לאחותי 'בואי לגינה', היא לא מבודדת – אבל מפחדת לצאת. אומרים שהציבור החרדי לא מבין את המשמעות, אבל זה לא נכון. הרוב מבינים. בכל ציבור יש כאלה שלא מקשיבים. לכי עכשיו לשכונת גאולה או לקניון רב־שפע ברוממה, הכול סגור. מי שרוצה לקנות בגדים לפסח לא יכול".
לא יותר מעשר דקות
עד לפני שבוע, היישוב החרדי הקטן ליד ירושלים היה ככל היישובים. כולם ידעו על הקורונה, אך החיים עדיין התנהלו בשגרה יחסית. הסערה החלה כאשר בשבת שלפני פורים התארח ביישוב אדם שנשא את הנגיף ולא היה מודע לכך. "היו פה שני גלים", מספר לי בשיחה טלפונית יצחק הורביץ, איש תקשורת חרדי ותושב המקום. "הראשון הוא איש מד"א מהיישוב עינב שהגיע לשבת ביישוב והתברר שנדבק. בעקבות הביקור שלו ושל אשתו, שגם היא נדבקה בנגיף, מתפללים של שני בתי כנסת נכנסו לבידוד. זה קרה בשבת זכור, אבל בסופו של דבר נראה שהוא לא הדביק איש ביישוב".
אני תופסת את הורביץ כשהוא שוהה ליד אחת הישיבות ביישוב, עליה הוא מספר שהתרוקנה מלומדיה. "הגל השני מדגים עד כמה ההוראות של משרד הבריאות היו חשובות ונכונות", הוא ממשיך. "הוא התחיל מבן משפחה שהגיע מצרפת לארץ ולא נכנס לבידוד. לטענת המשפחה הוא הגיע לפני ההוראה הגורפת לכל מי שבא מחו"ל להיכנס לבידוד, כך שכנראה לא מדובר בהפרה של ההוראות במזיד. הוא פגש באירוע בת משפחה, שהיא גיסה של משפחה בטלז־סטון. היא ביקרה אצלם לא יותר מרבע שעה, לא משהו רציני, ובכל זאת זה הספיק כדי להדביק שבעה מבני המשפחה. הם כמובן לא ידעו, השתתפו בסעודת פורים עם עוד כמה משפחות, ונכון לעכשיו הדביקו עוד כמה מהם".
בדיעבד התברר כי ההדבקה של המשפחה יצרה שרשרת הדבקות שכמעט שיתקה את היישוב, המונה כ־5,000 תושבים. כרבע מהם כבר מצויים בבידוד. נכון למועד כתיבת השורות מצויים ביישוב כ־18 חולים מאומתים, וכ־1,700 תושבים בבידוד. "המספרים האלה עוד יעלו בוודאות", אומרים לנו במועצה.
מי שמצאה עצמה במצב מורכב במיוחד בעקבות מסיבת הפורים המדבקת היא רוני, תושבת טלז־סטון שילדה השבוע בן בבית החולים הדסה עין־כרם. "אני בסדר, נחשבת מצב קל, אין לי חום, ואני מקווה שזה יישאר ככה", היא מדווחת לנו מתוך חדרה המבודד בבית החולים, ומשחזרת את השתלשלות הדברים. "הקפדתי מאוד לא לצאת מהבית, כי הבנתי שכל הסיפור נעשה בעייתי. יצאתי רק לסעודת פורים ביום שלישי, היינו שם כמה משפחות יחד, וביום שישי אחת המשפחות שלחה הודעה שהם היו בחשיפה למישהי שהתגלתה כחולת קורונה. במשך כל השבת הייתי במתח, ובמוצאי שבת התברר שגם הם נדבקו. הסתכלתי על הטלפון והרגשתי את כל העולם מסתובב. התקשרתי למד"א וביקשתי שיבואו לבדוק אותנו. אמרו לי שזה ייקח יומיים. אמרתי להם שאני בחודש תשיעי, והם אמרו שינסו לזרז את זה".
עד שהוחלט מה לעשות בעניינה, הלידה כבר דפקה בדלת: "ביום ראשון בבוקר הייתה לי ירידת מים. הייתי חייבת לנסוע לבית חולים, ולקחו אותי באמבולנס לבד. נסעתי עם ה'אסטרונאוטים'", היא אומרת, בהתייחס ללבוש המגן של אנשי הצוות. "בהדסה לקחו מעין חדרי ניתוח, והסבו אותם לחדר לידה. היו איתי שתי מיילדות ממוגנות מכף רגל ועד ראש, ותוך כדי הלידה עשו לי בדיקת קורונה. ילדתי, ומיד לקחו את התינוק. בקושי הספקתי לראות אותו. שמו אותי במחלקת נשים בחדר מבודד".
ואז הגיעה הידיעה שהבדיקה חיובית. "התינוק נמצא כרגע בפגייה למרות שאינו פג, כדי שיקבל טיפול יותר צמוד", אומרת רוני. "תינוקות לא נדבקים ברחם, אבל הם חששו שבדקה שהוא היה לידי הוא הספיק להידבק. כרגע הבדיקה שלו יצאה שלילית. היום קיבלתי בשורה מהרופא שתהיה אפשרות לאחד אותנו בתנאי בידוד, ואהיה עם מסכה מיוחדת בכל פעם שאני איתו. אנחנו והרופאים לומדים יחד איך לנהוג, גם הם לא בדיוק יודעים עדיין. כרגע אני לא רואה את התינוק בכלל כי אני במחלקת קורונה. אי אפשר לצאת ולהיכנס, יש פה עשרים דלתות בדרך, וכל אחד שנכנס מתלבש שעה. האחיות בתינוקייה שולחות לי תמונות שלו בווטסאפ. אני באמת מודה לכל הצוות שמטפל בי. זה פרויקט רב־מחלקתי והם מדהימים מההתחלה ועד הסוף".
ברחבי היישוב יש מי שמכנים כבר את המקום "איטליה הקטנה", ומתייחסים אליו כאל מקרה בוחן. "אני פשוט רואה כמה השתדלתי לא להיות חשופה, ובכל זאת נדבקתי", אומרת רוני. "זו מחלה שהיא חסרת שליטה. אומרים שההדבקה היא טיפתית, אבל רק היינו איתם בחדר וזה לא נשמע לי הגיוני. זה משהו באוויר. אולי ניגבנו ידיים באותה מגבת, זה הדבר היחיד שאני מצליחה לחשוב עליו. גם לא היו לי תסמינים, רק היום התחלתי קצת להשתעל. אנשים צריכים להבין שזה לא צחוק".
לומדים בטלפון
אופיו החרדי של המקום חייב את מקבלי ההחלטות לנקוט דרכים יצירתיות כדי להתמודד עם הבידוד הנרחב. "לרבים מהתושבים אין אינטרנט ואפשרות ללמידה מקוונת, אז הילדים מתקשרים לקו טלפון מיוחד ויש שם אנשי חינוך שמלמדים דרך הטלפון", אומרים לנו במועצה המקומית. "בגלל שלהרבה אנשים פה אין ווטסאפ, פתחו מוקד מיוחד והתושבים יכולים להתקשר ולקבל הודעה קולית מראש המועצה על מי שצריך להיכנס לבידוד, ועדכון בנוגע למסלולים של חולים".
ברחוב הריק אנחנו מבחינים ברכב מסחרי, ומתוכו יוצא בחור הנושא שקיות מצרכים מהמכולת בדרכו למשפחה מבודדת. רבים כאן עורכים כעת את קניותיהם מרחוק. במינימרקט השכונתי אנשים מביטים זה בזה בחשדנות. עמדות הקופאיות כוסו בניילונים, והן מקבלות את התשלום מבעדו. יוסי דדוש, מנהל המקום, הוא מהבודדים שמסתובבים עם מסכה. "כשהלכנו עם מסכות ביום שישי חשבו שאנחנו לא בסדר, שאנחנו מלחיצים את הציבור. היום זה השתנה. אנשים רוצים לקנות מסכות. צוחק מי שצוחק אחרון".
הייתה לך התלבטות אם להשאיר פתוח?
"כן, אבל החלטתי להשאיר. גם בגלל שיקולי פרנסה כי יש הוצאות קבועות, וגם מתוך התחשבות בתושבים. הרבה עובדים לא באים, שניים מהם בבידוד. אנחנו עושים את המקסימום כדי שיהיה כאן הכול. אנשים פה בלחץ אבל לא ממושמעים, מסתובבים חופשי. ראית מה עשיתי בקופות? שמתי להם ניילון, כמו מסך שמפריד, כי אני לא יודע אם מי שצריך להיות בבידוד באמת נמצא בבידוד, ואני חושש. חלק ממשיכים לשלוח למוסדות. אתמול היה פה אטרף כי רצה שמועה שסוגרים את טלז־סטון, אבל היום רגוע יחסית. אני גם פוחד על עצמי".
אתה מרגיש שהייתה כאן שאננות?
"לדעתי, עד יום שישי אנשים לא היו מודעים בכלל למצב. חגגו פורים, הסתובבו ברחובות עם אלכוהול חופשי כמו בכל שנה. ביום שישי קיבלו איזה בום, ואז חיסלו לי את הנייר טואלט, את השתייה, את הירקות, משהו מטורף. ביום ראשון שמו מודעה על הדלת שכל מי שהיה בבית הכנסת של החסידים ובבית ההחלמה צריך להיכנס לבידוד. אנשים לא הקשיבו. המועצה הוציאה הנחיה מסודרת כבר ביום ראשון, אבל יכול להיות שלא אכפה את זה. אני גם לא יודע אם זו הסמכות שלה".
משרד הבריאות הודיע ביום חמישי שעבר על השבתת הלימודים, אבל שני תלמודי התורה הקיימים ביישוב פעלו ביום שישי שלמחרת, גם לאחר החלטת משרד הבריאות. המוסד שהתברר כי היו בו ילדים חולי קורונה הושבת ביום ראשון, אך המוסד האחר הושבת רק למחרת ביום שני. שאלת האחריות לפתיחת תלמודי התורה תלויה בחלל האוויר. ימים יגידו מה יהיו השלכות ההחלטה לשלוח את הילדים ללימודים, והאם וכיצד היא תשפיע על סוגיית הציות לרבנים. "גם הבן שלי לומד שם", אומר הורביץ, "אבל העדפנו בשל הנתונים שלא ילך. חברים אחרים שהלכו נמצאים עכשיו בבידוד, שאת חלקו היה ניתן לחסוך".
היה קשר לפסק שהתפרסם מטעם הרב קנייבסקי, שלא להפסיק את לימוד התורה ב'חדרים'?
"זה היה עוד לפני הדיון בנושא ולפני שהוא נשאל על כך, עוד בשישי. פשוט היה זלזול. זלזלו בהוראות של משרד הבריאות. אני לא מאשים אף אחד, לא יכול לשים אצבע על מישהו, אבל בסופו של דבר אנחנו רואים כמה חשובות ההוראות של משרד הבריאות כדי למנוע תפוצה יותר גדולה של הנגיף".
"לא מפסידים תורה"
"אצלנו מה ש'גדול' אומר אנחנו מקשיבים", אומרת לעומת זאת צביה. "אנחנו לא מפחדים, כי אנחנו רואים את האמת".
בגלל שהרב אמר לשלוח אז שלחתם?
"כן. עכשיו בגלל הבלגן סגרו את הכול כי יש התפשטות לא נורמלית. אצלנו שמעו את ההודעה של החיידר, אמרו שר' חיים קנייבסקי אמר ואנחנו מצייתים לו, אז שלחנו את הילדים. לא מפסידים תורה. ראינו את זה בכל הצרות שעם ישראל עבר, גם בשואה. מי שמקשיב לגדולי ישראל לא מפסיד. גם כל פעם שואלים מחדש. הנה, אתמול היה לימודים והיום אין. זה אומר ששאלו כל הזמן, לא פעם אחת וזהו. הם כל הזמן בקשר להסביר לו מה קורה פה".
אך יש גם מי שמטילים ספק בחשיבות הציות ובהכרעות הרבנים. מתחת אחד הבניינים אני פוגשת את א', מהבודדים שמסתובבים ברחוב עם מסכת פנים. "תברחי מפה", הוא אומר, "אנשים משוגעים. הם לא מבינים את העוצמה ומה יכול לקרות, לא רוצים להבין. יש לי בת בבידוד, אחת היחידות שבאמת בבידוד. אבל רוב האנשים כאן, מה יעשו עם חמישה ילדים בבית? אז הם שומרים על מרחק שני מטרים ומנקים את השירותים".
מה חשבת על זה שאנשים צייתו לפסיקה של הרב בעניין הזה נגד הנחיות משרד הבריאות?
"הזוי שאנשים הקשיבו. יש לי רק בנות, אם היו לי בנים לא הייתי שולח ללימודים, אבל אסור להגיד. הרבה לא שלחו. היה פה דיון בעניין הזה. המועצה והאנשים האחראים מנסים לעשות מה שיכולים. לא נעים להם להגיד שזו שטות. מצד שני, ביקרתי השבוע בתל־אביב, הייתי בטוח שהמשכילים שם יבינו את חומרת המצב, אבל החוף היה מפוצץ אנשים בלי מסכות. רוב האנשים לא מוכנים נפשית לכל המצב הזה".
ראש המועצה יצחק רביץ מסביר שלתושבים לא היה קל להישמע להנחיות הבידוד. "בהתחלה לקח זמן להכניס לאנשים לראש שהם הולכים לבידוד, אבל אחרי שהפנימו כל המוסדות סגורים ללא יוצא מן הכלל".
אבל גם אחרי הוראת משרד הבריאות ביום חמישי לסגור את המוסדות, ה'חיידרים' המשיכו לעבוד ביום שישי, ובאחד מהם התגלו ילדים חולים.
"בואי נעשה סדר. יש כאן בית ספר, גנים ושני מוסדות פטור שמנהלים את עצמם. בית הספר והגנים נסגרו. רק במוצאי שבת הגיעה הודעה על הבידוד".
כלומר, הם כן פעלו בשישי. למה לא נשמעו להוראות משרד הבריאות?
"לא יודע, צריך לפנות אליהם. במוצאי שבת יצאה הודעה על הקורונה, ושום ילד לא נכנס לבניין. לגבי התלמוד תורה השני, ביום ראשון בבוקר שמענו שהוא פעיל. את יודעת, בכל הארץ היו עוד מקומות שפעלו, ובגלל שרצינו להחמיר שלחנו את הפיקוח שלנו, ויחד עם שוטרי תחנת הראל שעבדנו איתם, תוך חצי שעה לא נשאר אף ילד בבניין".
באיזו שעה זה היה?
"בצהריים. אני לא יודע איזה יום היום, אז את שואלת אותי מה הייתה השעה? אנחנו פה רצוף".
מפה מתעתעת
רביץ מצא עצמו השבוע מתרוצץ בין כוחות הביטחון, נציגי משרד הבריאות ותושבים שחיפשו הדרכה ומענה. בשיחה איתנו הוא מנסה לשדר שהמצב תחת שליטה. "התושבים הכניסו את עצמם להסגר, וממילא כל העסק מסביב הולך רגוע", הוא אומר. "הסופר היחיד ביישוב פועל, ועובדי המועצה קולטים הזמנות טלפוניות ומבצעים משלוחים. הכול נעשה דרך הטלפון. אנחנו עובדים עם פיקוד העורף צמוד ולא עושים דברים כדי לסגור. הפוך, אנחנו בעד שיהיה פתוח ונושם ולא להכניס את העסק לאווירה של חירום".
המקרה של חולה 29, ששהה ביישוב עם בני משפחתו בשבת זכור, העלה שאלות על התמודדותה של ההנהגה המקומית. לאחר שנודע כי האדם שהתארח ביישוב חלה בקורונה ניתנו לתושבים הנחיות סותרות. תחילה נמסר כי כל מי שהתפלל במניינים האמורים צריך לשהות בבידוד, אך מאוחר יותר הופצה הודעה מטעם המועצה שרק מי שהיה בסמיכות של פחות משני מטרים לחולה המאומת חייב בבידוד. התוצאה הייתה שחלק מהאנשים יצאו מהבידוד והמשיכו להתנהל כרגיל.
"קיבלנו מפות עם שרטוטים שלפיהן הוחלט מי יכול לצאת מהבידוד ומי לא", מספר הורביץ, "האם זה היה בתיאום משרד הבריאות? לא יודע, אנשי המועצה שפגשתי טוענים שזה היה בהתאם להוראות של משרד הבריאות, ושההנחיות מגופי הבריאות לא היו ברורות וסתרו זו את זו".
א' הוא מהבודדים ברחוב עם מסכת פנים. "יש לי בת בבידוד, אחת היחידות שבאמת בבידוד", הוא אומר. "אבל רוב האנשים פה, מה יעשו עם חמישה ילדים בבית? אז הם שומרים על מרחק שני מטרים ומנקים את השירותים"
ראש המועצה מצידו בחר להקריא לנו – אך נמנע מלהציג לנו – התכתבות שלו עם נציג משרד הבריאות מ־10 במרץ, שבה נאמר לדבריו כי "אם מישהו יודע במאה אחוז שהיה במרחק של שני מטרים כל העת" מהחולים, איננו חייב בבידוד.
"יש לי עוד הודעות מהסוג הזה", מוסיף רביץ. "דיברתי עם ארבעה גורמים ממשרד הבריאות, עם מערך החירום שלהם, עם הרופא המחוזי. בתחילה הוצאנו הודעה 'מוריי ורבותיי, הם היו במקום הזה, לא להתקרב לחלל'. תושבים התחילו להציף אותנו ולומר שהם נמצאים באתר של משרד הבריאות ושם כתוב שרק שני מטרים. אמרתי 'אוקיי, נבדוק'. שלחתי את ההודעה, וזו התשובה שקיבלנו.
"ראינו שאנשים מתחילים לזלזל בבידוד, והכול נהיה בדיחה אחת גדולה, אז אמרנו 'בוא נהיה אחראים ונתמקד לפי הוראת משרד הבריאות על שני מטר. הוצאנו מפה יפה שמסומן איפה הוא ישב, עשינו עבודת מחקר. החולה אמר לי שישב במקום מסוים. שאלתי אותו 'ישבת רק שם?', הוא ענה לי 'כן, דיברתי עם משרד הבריאות ואמרתי להם בדיוק איפה ישבתי'. אמרתי לו 'לא הלכת לקחת סידור או משהו?', והוא אמר 'לא לא, רק שם'. לקחנו את מפת בית הכנסת ומרווח של 3־4 מטר, וציינו את זה. אבל אחרי שלקחתי את סרטון האבטחה של בית הכנסת אני רואה את אותו חולה הולך הלוך חזור ליד הבימה. מיד צלצלתי למשרד הבריאות ואמרתי 'תקשיבו חבר'ה, זה לא לעניין. הוא לא זוכר מה שהוא מדבר'. הוצאנו הודעה לתושבים שכל מי שהיה שם שלא יתקרב ולא ילך ולא יעשה שום דבר".
פנינו למשרד הבריאות וביקשנו לבדוק האם ההנחיות לתושבי טלז־סטון אכן ניתנו בתיאום עם אנשיו, אך לא קיבלנו מהם תשובה עד ירידת הגיליון לדפוס.
"כרגע למדו פה לקח", מעדכן הורביץ. "גם הרב קנייבסקי אמר שכאן צריך לסגור את הכול. הישיבות סגורות, בתי הספר לא עובדים. אנשים הבינו שזו לא בדיחה, יש פה אנשים מבוגרים בסיכון. המועצה צריכה להגדיל ראש ולהדק את הקשר עם האנשים שאמורים להיות בבידוד, ומי שיש לו ספק – שלא יהיה לו ספק, זו ההלכה בפיקוח נפש. טוב שהמועצה תקדים את משרד הבריאות, כי שם לא מכירים את התושבים ובמועצה כן. אם יש חשד שמישהו חולה לא צריך להמתין למשרד הבריאות ולבדיקות שלו, אלא להמליץ לו מיד שייכנס לבידוד. לא להקטין ראש".
