מאז פרצה לחיינו מגפת הקורונה, מכבשי הייצור של תמיסת החיטוי "אלכוג'ל" במפעלי תשלובת ד"ר פישר אינם חדלים לעבוד לרגע כדי לספק את המוצר המבוקש ביותר בימים אלו בשוק הישראלי והעולמי.
מאות העובדים במתחם שבאזור התעשייה קדמת גליל ליד צומת גולני מייצרים מסביב לשעון חומרי חיטוי לשוק הפרטי והרפואי. המקום מוגדר מפעל חיוני, כזה שימשיך לעבוד ללא הפסקה גם במקרה של סגר.
"האלכוג'ל לחיטוי יצא לשוק לפני כעשור, אחרי שהבנו שההיגיינה חשובה מאוד למניעת שפעת ומחלות מדבקות. אבל מעולם לא דמיינו שהמוצר הזה ישתלט על כל אולם הייצור שלנו כאן", אומרת לנו ד"ר נורית הראל, יו"ר משותפת בקבוצת ד"ר פישר (יחד עם אחותה סיגל בראון).
"גם לא חלמנו על נגיף שישתק את העולם", היא מוסיפה בכאב.
במרכז אולם הייצור מסתובבת הראל בין העובדים כשהיא לבושה חלוק לבן, לראשה כובע ולפניה מסכה. היא מפקחת על הייצור ומבקשת להודות לעובדים על התגייסותם, למרות הדאגה לבריאותם ולבריאות בני משפחותיהם שנותרו מסוגרים בבית.
"בחודש האחרון, 70 אחוז מהייצור שלנו היה רק אלכוג'ל לחיטוי ומוצריו", היא מספרת. "חילקנו את המפעל לשתי משמרות, בכל משמרת יש עובדים שיודעים להפעיל את הכול מאל"ף ועד תי"ו, ובאמצע יש שעה הפסקה כדי שלא תהיה חפיפה בין המשמרות. יש פחד שאם אחד יהיה חולה, כל העסק יהיה מושבת. זה אחד החששות הגדולים שלנו, ולכן אין כל מגע וקרבה בין העובדים בשתי המשמרות".
בימים כתיקונם, מוצרי החיטוי תופסים נפח שולי בסל המוצרים של תשלובת התרופות, הקוסמטיקה והפארם, החולשת על מרבית שוק חומרי החיטוי בישראל. מתוך כאלפיים מוצרים, רק עשרים משתייכים לתחום הזה. אך כעת זהו המוצר העיקרי שמכונות הייצור מפיקות. הביקושים עולים על יכולות ההספק של המכונות והעובדים, שרואים בעבודתם שליחות לאומית של ממש.
במפעל מייצרים את הנוזל עצמו, אך הבקבוקונים הנדרשים לאחסונו ומכירתו אזלו, וקנייני המפעל תרים בכל העולם אחרי תחליפים לבקבוקים ולפקקים. "תראה את זה, לגמרי שינינו את אריזות המוצרים לאחר", אומר לנו אריה סמואל, מנהל אולם הייצור, ומצביע על אריזה בעלת מבנה שונה מהבקבוקונים הרגילים של המפעל. "הבאנו משטחים של פקקים בהטסה ישירה כדי לעמוד בביקושים".
צפו: ביקור פס הייצור של אלכוג'ל (צילום: יאיר קראוס)
מאז החל המשבר, ימיו ושעותיו נתונים למפעל – "למעט שעה שאני עוצר כדי ללמוד דף יומי ולתפילות", מעיד סמואל, תושב מצפה־נטופה. "בימים אלה אנחנו צריכים לספק לעם ישראל את כל חומר החיטוי שהוא צריך. אני מאוד מוטרד כמובן ממה שקורה, וחס וחלילה אם מישהו פה יידבק זה עלול לשתק אותנו. אני עובד פה משבע בבוקר עד שבע בערב, ומפקח מהבית על משמרות הייצור 24 שעות ביממה".
הראל: "הגדלנו את תפוקות הייצור עשרות מונים כדי לספק את הדרישות בשוק שגדלו במאות אחוזים, ואנחנו עושים הכול לעמוד בביקושים". לפני עשרה ימים, לדבריה, כאשר הבינו בישראל את עומק המשבר נוכח המגפה העומדת בשער, היא קיבלה פנייה מאנשי משרד הבריאות שתבעו לדעת היכן היא מחביאה כביכול את מלאי הסטוקים של האלכוג'ל, ומדוע איננה משחררת אותם למערכות הבריאות ולציבור.
"הצעתי למשרד הבריאות שהם יחליטו למי לספק ויקבעו מה יותר חשוב. אנחנו מתמודדים מול לקוחות ותיקים שזועמים ומבקשים שנספק להם מוצרים, אבל הצורך רב.
"האם לתת לאנשים בשוק הפרטי שיהיה להם בבית, או שיותר חשוב לתת למשרד ראש הממשלה? לאנשי הביטחון שלנו? לבתי חולים? הם נאלמו ונעלמו. אנחנו משווקים רק בארץ, ומנסים למצוא פתרונות נוספים".
לא הזדמנות כלכלית
בהמולת המכונות, בניחוח האלכוהול ובין עובדי הייצור הרבים, אנחנו פוגשים את יעל בנבנישתי, תושבת טבריה. בעודה אורזת בקבוקוני אלכוהול קטנטנים בתוך ארגזים לשיווק, היא משתפת אותנו בחששות המעסיקים אותה בימים אלה.
"אני מוטרדת בשביל בעלי, שהוא בסיכון גבוה וחולה. הוא בבית ולא יוצא, ואני לא מסכימה שאף אחד יתקרב, גם לא הנכדים והילדים האהובים שלנו", היא מספרת. "אני מחויבת לעבודה שלי ויודעת שיש חוסר ושאנשים זקוקים לזה. טוב לי בעבודה, ואני יודעת שיש לי פרנסה בזמן שרבים אחרים יצאו לחופשות ללא תשלום או פוטרו. אני יודעת גם שאם לא אהיה כאן, מי יהיה?"
לצידה עומדת ענת לוי, תושבת טבריה גם היא. "יש לי שלושה ילדים בבית, שיהיו בריאים", היא מספרת. "עד עכשיו הייתי אופטימית. בהתחלה אמרתי שזה ייגמר בתוך שבוע־שבועיים, אבל אני מבינה שזה הולך ומתגבר".
במפעל מועסקים עובדים מכל חלקי החברה הישראלית – יהודים וערבים, דתיים וחילונים, עולים וותיקים. בעת ביקורנו במקום קיבלו העובדים מארז מתנה עם מכתב תודה ממנהליהם. "אנחנו לא חושבים שיכולה להיות מציאות שהעובדים שלנו ידאגו לענות על הצורך למוצרי החיטוי, ולהם לא יהיה. לכן דאגנו לצייד אותם במוצרים, שיהיו להם בבית לשימושם", אומרת הראל.
כאשר אני אומר לה באירוניה שהיא נמנית עם אלה שהתקופה הזו מיטיבה עמם ומשפרת את המאזן הכלכלי שלהם, היא מסתייגת בנחרצות: "בכלל לא, אנחנו בהחלט לא רואים בזה הזדמנות לבוננזה כלכלית, ולא נשפכים עלינו הררי כסף בגלל המשבר. נכון שהמוצרים רווחיים, אבל אל תשכח שזה מוצר שאתה מוכר ב־9.90 לבקבוקון שעלות הייצור שלו גבוהה, כי היא מתבססת על אלכוהול טהור שמחירו האמיר בעולם במאות אחוזים".
בימים האחרונים הופצו ברשתות החברתיות תמונות של מוצרי החברה, שמחיריהם קפצו במאות אחוזים ברשתות הפארם. "זו חוצפה", אומרת על כך הראל. "לא העלינו מחירים בכלל עד כה, אפילו לא בעשר אגורות. אין לי שליטה על החנויות, ואסור לנו להגיד להם כמה לדרוש תמורת המוצרים. אני מעריכה שנצטרך בעתיד להעלות מחירים, כי מחירי האלכוהול עלו פי כמה, אבל אנחנו מנסים להחזיק אותם ככל שנוכל. 70 אחוז מהמוצר הוא אלכוהול, והעלות שלו משמעותית. אנחנו תלויים באלכוהול בעולם, כי לא מייצרים אותו בישראל".
לדבריה, "במשך 55 שנה מעולם לא העלינו מחירים בימי משבר ומלחמה, ולא 'חגגנו' על התקופה. כשאני מקבלת הודעות מחברות וחברים עם צילומים של מחירים, אני חושבת שלרשתות הקמעוניות זה לא כדאי ולא נכון לטווח רחוק. בזמן ביקושים גדולים יש כאלה שמבקשים 'לעשות מכה וללכת', אבל אנחנו מתכוונים להישאר כאן גם עוד 55 שנה, ולא נראה במשבר הזדמנות לרווח קל ולא הגון".
בחנות המפעל המוזלת, שפועלת בחצרו האחורית ופתוחה לציבור הרחב, משתרך תור לקוחות שמבקשים להצטייד בחומר החיטוי. המוכרות בחנות מווסתות את התנועה בהתאם להנחיות משרד הבריאות, ומגבילות את רכישת המוצרים לשתי יחידות מכל פריט. "האירוע העולמי הזה, שאנחנו רק בראשיתו, רק מוכיח את שתמיד טענו, עד כמה חשובה התלות שלנו בתוצרת מקומית ובשימור התעשייה המקומית", גורסת הראל, שהיא גם חברה ופעילה בכירה בהתאחדות התעשיינים. "אי אפשר לייבא בקבוקי ומגבוני אלכוג'ל מהעולם, כי כל מדינה שומרת את מאגרי חומרי החיטוי לעצמה. איזו מדינה תוותר על זה? פגשת פה מאות עובדים שמתפרנסים ועובדים בזכות התעשייה הישראלית, וכך גם כל מעגלי ספקי המשנה. זה מנוע לכלכלה, ועוגן למדינת האי הקטנה שלנו".
על בהלת הרכישה היא אומרת: "אני חושבת שלא צריך להיכנס להיסטריה, לקנות מוצרים בלי אבחנה ולהצטייד במאגרי ענק משפחתיים של מזון ושל חומרי חיטוי, אבל בהחלט צריכים להיות ריאליים. אם אנחנו בקרבה של מים וסבון, אז יש לרחוץ היטב היטב את הידיים 60 שניות לפי משרד הבריאות – וזה עושה את אותה עבודה כמו האלכוג'ל".
כיצד ייראה העולם לדעתך ביום שאחרי, עם תום המגפה?
"כלכלית, אני צופה מיתון ומציאות מאתגרת. רשת חנויות 'בודי שופ' היא גם בבעלותנו, ונאלצנו לשלוח 155 עובדות לחל"ת. זה דבר מאוד לא פשוט. עם כל הכבוד למגבונים ולמוצרי האלכוג'ל, הם לא המוצר הכי רווחי וחשוב בד"ר פישר, אבל בינתיים נאלצנו להוריד מקווי הייצור מוצרים הרבה יותר רווחיים שאנחנו לא מייצרים עכשיו.
"אנחנו מגייסים עובדים ומגדילים את כושר הייצור עד כמה שאפשר, אבל בטווח הארוך אנחנו לא יודעים מתי העולם יתייצב אחרי תקופת המשבר. במשך שנים אנחנו מדברים על חשיבות ההיגיינה האישית, ואני מקווה שהעולם כולו יתרגל כעת לשמור על היגיינה טובה יותר גם בלי קשר לד"ר פישר".
