ביום שני בשבוע שעבר נכנסה ג'ניפר האלר בת ה־43 למכון מחקר בסיאטל, והייתה הראשונה מבין 45 מתנדבים שלגופם הוזרק חיסון לנגיף הקורונה, כחלק משלב הניסוי בבני אדם. "זו הזדמנות נהדרת בשבילי לעשות משהו", אמרה האלר, תושבת העיר ואם לשניים. ד"ר אנתוני פאוצ'י, העומד בראש המכונים הלאומיים לבריאות, אמר כי הניסוי הראשון הזה "הושק במהירות שיא"; הניסוי, לחיסון שפיתחה חברת Moderna האמריקנית, תוכנן עוד לפני שהתגלו מקרי הקורונה בארה"ב, אך הדיווחים על מאות נ דבקים בוושינגטון הפכו את הבחירה לסמלית משהו.
אבל תוצאות הניסוי ייוודעו רק בעוד כשנה וחצי. העולם כולו מצפה לכל קצה חוט של פתרון לקורונה, אבל כמעט בלתי אפשרי להספיק את כל שלבי הפיתוח כדי לבלום התפרצות חדשה של נגיף לא מוכר. כמה שבועות חלפו מאז שהנצו הדיווחים על המחלה המסתורית בווהאן שבסין ועד שפורסם הרצף הגנטי של הנגיף המחולל אותה, במטרה לאפשר לחברות מסחריות ולמעבדות מחקר לפעול לפיתוח חיסון ואמצעי טיפול יעילים. הפיתוח דווקא מהיר למדי – החברה הקנדית Medicago, למשל, הכריזה השבוע שיש בידה חיסון לנגיף – אבל הניסויים הם הבעיה. מנכ"ל החברה ברוס קלארק הצהיר שיוכל לספק 10 מיליוני מנות חיסון בחודש, אם החיסון יאושר לשימוש בידי מִנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) – והוסיף שהמועד הסביר לכך הוא רק נובמבר 2021.
ד"ר מיטל גל־תנעמי, ראש המעבדה לווירולוגיה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר־אילן בגליל, סטתה גם היא משגרת המעבדה שלה לטובת המאמץ העולמי להילחם בנגיף. מעבדתה מתמקדת בימים כתיקונם בנגיף הפטיטיס C, צהבת שעלולה לגרום נזק נרחב לכבד. גם אחרי שלושים שנות מחקר עדיין לא נמצא חיסון לנגיף החמקמק. אֶחָיו, הפטיטיס B ו־A, זכו לחיסונים מונעים. ועדיין, היו פריצות דרך בטיפול בהפטיטיס C, ולחלקן הייתה גל־תנעמי שותפה, בפוסט־דוקטורט שלה באוניברסיטת טקסס או במעבדתה בצפת.
המחקר על נגיף אחד מועיל לעיתים גם לטיפול בנגיף אחר, היא אומרת. "הרבה מהמחקרים שנעשו על סארס ומרס, בני הדודים של וירוס הקורונה, משמשים אותנו היום. ראינו בשבועות האחרונים תהליך של drug repurposing, התוויה מחדש לתרופות שנחקרו למחלות אחרות. בתרופה רמדסיביר, ששימשה לטיפול באבולה, מטפלים עכשיו גם בחולי קורונה.
"המדע תמיד מקדם אותנו, גם אם זה לא משרת אותנו באותו רגע. כשנבוא בעתיד לעבוד על פיתוח חדש תמיד נסתכל אחורה על מה נעשָה, כך שאנחנו לא מתחילים מנקודת האפס. כרגע המטרה שלנו היא בראש ובראשונה לעזור ולמגר את הווירוס הזה, אבל את תוצאות המחקר נפרסם בכל מקרה, ותמיד נוכל להיעזר בהן בעתיד. אין בווירולוגיה מחקר חסר תוחלת".
זהה את האויב
כיצד נראה בפועל תהליך פיתוח החיסון? הרציונל העומד מאחורי חיסונים דומה: מערכת החיסון תישלח למלחמה עם וירוס מוחלש או מומת, ותפתח לשם כך נוגדנים מיוחדים. בפעם הבאה שיגיע הווירוס, היא תזהה אותו ותצא למלחמה בעזרת כלי הנשק שפיתחה. במעבדה של גל־תנעמי, שאינה עומדת ברמת הבטיחות העליונה הנדרשת, עובדים רק עם מרכיבים מסוימים מנגיף הקורונה, וזה מספיק: לפעמים יעמתו את מערכת החיסון רק עם חלקים מהווירוס, ודי יהיה בכך כדי לזהות את האויב.
"זה חיסון אקטיבי, אנחנו בעצם מפעילים את מערכת החיסון שלנו נגד הווירוס", מסבירה גל־תנעמי. "במקרה של הקורונה אף אחד לא יזריק לאנשים וירוס מוחלש, זה מסוכן. מה נעשה? אנחנו מנסים לקחת מהווירוס חלבון מסוים או חלקים ממנו, ואת ההרכב הזה נייצר וניתן לאנשים. בזמן אמת, מול האויב עצמו, מערכת החיסון תפעיל את הזיכרון שלה ותפעל מהר וביעילות, ולכן לא נפתח מחלה. ויש גם אפשרות של חיסון פסיבי: אם נהנדס נוגדנים משלנו – דבר שאנחנו יודעים לעשות היום – ונזריק אותם לאנשים, הם ינטרלו את האויב שתקף. אנחנו עובדים בכל החזיתות".
לכל וירוס יש רצף גנטי משלו. איך ידע שנצבר אצלכם על נגיף שאפילו לא שייך למשפחה, יכול לסייע בקידום חיסון?
"יש לנו המון ידע וירולוגי. העבודה על חיסון להפטיטיס C תרמה לנו ידע רב על פיתוח חיסונים. אחד הדברים החשובים במדע הוא שתהיה לנו מערכת מודל מתאימה, כלומר מערכת שאפשר לבדוק בעזרתה את היעילות של חומרים וחיסונים, ואנחנו למעשה עסוקים בימים אלה בבניית אחת כזו. אנחנו יכולים היום בקלות לקחת את הגנים של הנגיף שרוצפו מחולי הקורונה, ולייצר וירוס שהוא אמנם לא קורונה אבל מכיל חלקים ממנו.
"למשל, ההדבקה של הנגיף תלויה בחלבונים שלו. אם אני רוצה למצוא תרופה שתעכב את ההדבקה של הווירוס הזה, אני ניגשת לספריות שמכילות מאות אלפי חומרים שונים, המוני מולקולות קטנות שייתכן שאחת מהן תעשה את העבודה. הודות לעבודה שלנו על וירוסים אחרים יש לנו כלים לבנות מערכת מתאימה שמסוגלת לסרוק את כל החומרים האלה, תרופות רבות מאוד, בתקווה שהיא תאתר מולקולה אחת או יותר שמונעת את ההדבקה. במקביל יש לנו שיתופי פעולה לגבי פיתוח חיסונים, כמה דברים שקורים, אבל אני לא יכולה להרחיב את הדיבור עליהם".
למה בעצם זה כל כך מסובך? אנחנו הרי כבר יודעים איך הווירוס בנוי, הכרנו את בני המשפחה שלו.
"המשימה קשה מכיוון שאנחנו לא יודעים מה יעבוד. ייצור החיסון יכול לקחת מעט זמן, בחלק מהמקרים אפילו חודשיים, אבל להוכיח שהחיסון הזה באמת מעכב את ההדבקה, ושהוא יעיל דיו, ושהוא יעיל נגד כל ההופעות של הווירוס באוכלוסייה – אלה דברים שאורכים זמן. הפטיטיס C למשל הוא נגיף חמקמק. יש לו המון אסטרטגיות להתחמק ממערכת החיסון שלנו, וזה מקשה מאוד על פיתוח חיסון. צריך להבין היטב איך הווירוס מצליח לעשות את זה, כדי לדעת איך להתחכם לו.
"אחת משאלות המפתח בפיתוח חיסון היא עד כמה הנגיף משתנה, או בשפה שלנו – כמה וריאנטים הוא מייצר. תראי למשל את וירוס השפעת. בכל עונה אנחנו מרכיבים חיסון חדש. באותה עונה אין הרבה שינויים בווירוס שבגוף של החולים, ולכן החיסון יעיל בדרך כלל. הפטיטיס C מייצר הרבה וריאנטים שונים בגוף שלנו, והמערכת החיסונית שלנו לא תצליח לתקוף את כל המגוון הזה".
האם הקורונה שייכת לזן החמקמק? "אנחנו לא יודעים, אנחנו לא מכירים את הווירוס טוב מספיק, לא יודעים כמה הוא משתנה. ממחקרים שנעשו לאחרונה וריצפו את הווירוס, רואים שהשינויים ברצפים של הווירוסים השונים בין חולים שונים הם לא דרמטיים, והדמיון הוא של 99.98 אחוזים. במחקר שהתפרסם לאחרונה מצאו שני וריאנטים, כלומר שתי מוטציות גנטיות, שקיבלו את השם S ו־L. שינוי לא דרמטי הוא בשורה טובה".
לגל־תנעמי חשוב לציין שצריך לקחת בעירבון מוגבל את מה שמתפרסם היום. "בעבר תהליך פרסום מאמר ארך זמן רב, היום הוא אורך ימים ספורים. אני תוהה לגבי הביקורת שכל מאמר עובר".
עד כמה אפשר להגיע לתובנות לגבי נגיף הקורונה על סמך המחקר, שהוא מטבע הדברים קצר טווח? אין די רצפים גנטיים שנבדקו.
"בשורה התחתונה אנחנו באמת לא מכירים את הנגיף על בוריו, ולא יודעים עד כמה הוא משתנה באוכלוסייה. אם נגלה שהוא כמעט לא משתנה, אפשר לפתח חיסון במהירות".
היה והגעתם לפריצת דרך ואיתרתם חומר פעיל שמעכב הדבקה או מחסל את הנגיף, זה יכול לקרות בטווח הקרוב? להניב תרופה או חיסון בחודשים הקרובים?
"במקרה הטוב זה ייארך חודשים, אבל זה יכול לקחת גם יותר זמן. אני גם לא יודעת עד כמה מקלים עכשיו ברגולציה. אני מקווה שנגיע לגשר מהר כדי לשאול את השאלה הזו".
על סמך ההיסטוריה הווירולוגית, יש לך ניחוש מושכל מתי זה ייגמר?
"אי אפשר לדעת באמת. הידע ההיסטורי שלנו מראה שהדבקה של וירוסים שנישאים באוויר לא טובה בעונת הקיץ, ואנחנו מאוד מקווים שהחום יהיה בעזרנו. למרות זאת אי אפשר להתעלם מכך שהקורונה הגיעה לחצי הכדור הדרומי, שם שורר קיץ כרגע, מה שלא מעודד. אני עדיין בתקווה שאוויר חם ולחות יניסו מהעולם את המגפה".
