מרחבי הרשת, יום חמישי, 14:30
מראה החופים והפארקים המלאים בתל־אביב ביום ראשון השבוע, הכניס לבהלה את קברניטי המדינה. במקום אווירת בידוד וסגר, ישראל בחרה להדחיק את האיום באמצעות יציאה לחופשה המונית. כבר באותו ערב הזכיר מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן־טוב את צירוף המילים המבעית "כמה אלפי הרוגים", כדי להפיל את מצב הרוח ולחסל את אווירת הפסטיבל. לא רק משוגעי הקורונה שמחשבים בטבלאות את הנתונים התמסרו אל השגרה החדשה, אלא רוב עם ישראל. התורים בסופרמרקטים ומדפי נייר הטואלט הריקים ניבטו מהמסכים. במרשתת הסתמנה חלוקה מובהקת בין גולשי טוויטר למדפדפי פייסבוק. ברשת הכחולה, עיקר הפוסטים עסקו בבדיחות ווטסאפ קלאסיות על המצב ובסרטונים של אנשים ששרים זה לזה במרפסות; ואילו בטוויטר, צייצני הברנז'ה המשיכו לעסוק בקרבות הבלתי פוסקים בין כחול לבן לליכוד על הרכב ועדת הכנסת ודחיית כינוס המליאה, עם אתנחתא פעמיים ביום שנועדה להתמרמרות המונית על מסיבות העיתונאים של נתניהו ועל מספר בדיקות הקורונה שנעשו עד כה. בתוך הבליל הזה ישב האזרח הפשוט מול שטף הדיווחים וניסה להבין לאן הולכים חייו בזמן הכי מוזר שהיה פה אי פעם.
מריאנו מן, 42, תל־אביב
קלפי: הצבעתי בכל הפעמים את אותו הדבר: שמתי כמה ניירות ביחד כי אני לא סומך על פוליטיקאים בכלל. אני עושה את זה מגיל 18. אני הולך לקלפי, לא נשאר בבית, אבל לא בוחר אף אחד. זה לא ישתנה בחיים, אין לי אמון בהם.
לאן הולכים: לדעתי אחדות היא הפתרון היחיד. אם הייתה לפוליטיקאים טיפת אחריות הם היו עושים את זה. אבל כולל כולם – קומוניסטים, ערבים, יהודים, דתיים, חרדים. כולם, לא רק מי שניצח. זה מצב חירום עכשיו, גלובלי. ברור שזו אוטופיה, וכל מה שאני חושב לא באמת יקרה, אבל זה מה שאני מאמין בו. אבל לא נראה לי שלשם אנחנו הולכים.
קורונה: אני עם אשתי והילדים בבית, גם ככה אנחנו עובדים בבית אז לא קשה לנו לעבור את הזמן ביחד. אנחנו רגילים לצורת החיים הזאת. בחוץ מפחיד, אבל אני מפחד מהשעמום יותר משאני מפחד למות. האמת שהממשלה תפסה את העניין במהירות, וזה טוב. נותנים הוראות כל הזמן ואני מבסוט מזה. אני חושב שצריך להדק את המסר ואת הבידוד. מה שכן, סגירת הכנסת ובית המשפט – זה גורם לי להקיא. גדלתי בארגנטינה, אני יודע מה זה דיקטטורה, וזה לא מתאים לי. תכלס גם מבאס לדעת שכל השנים האלו לא השקיעו כמו שצריך במערכת הבריאות.
יוסי אזולאי, 40, פתח־תקווה
קלפי: הלכתי להצביע בכל הפעמים, לא שיניתי את ההצבעה אף פעם. בפעם האחרונה אפילו התחזקה דעתי שאני צריך ללכת על הרשימה הימנית המשותפת. אני לא נכנס לסוגיה של בן־גביר, בעיניי הם עשו מהלך מאוד חיובי שהלכו לאחדות. זה גרם לי להכריע שאני איתם בפעם השלישית. זה ציבור שנמצא בהרבה מקומות ומנסה להפנות את השיח למקום של ערכים – ככה אני רוצה להאמין – אז אני רוצה תמיד שזה יבוא לידי ביטוי גם אלקטורלית. מה גם שהפרלמנטרים של ימינה הם מעולים, עושים עבודה מכל הלב כל אחד בגזרתו. מסמוטריץ' ועד שקד ובנט. לצערי התוצאה בסוף הייתה נמוכה.
לאן הולכים: את כל ענייני "מות הדמוקרטיה" אני לא מבין. כל המנגנונים פועלים כחוק מכוח התקנות. זה שיש חלקים באוכלוסייה שלא מסכימים עם התוצאות או עם החלטות הממשלה זה יפה ובסדר וזכותם, אבל בסוף צריך לקבל החלטה. זה ממש ניצול ציני של המצב כשרואים שכל העולם הולך למקום הזה. זה לא שעשו פה משהו רטרואקטיבי שנועד להכשיר או להדיח מישהו. יש פה עבודה מרשימה של המערכת הממשלתית שלנו, בין בריאותית ובין פרלמנטרית.
דווקא הצד השני צריך ליטול קורה מבין עיניו בנושא הזה. אני אשמח לאחדות בעם, אבל נראה שיש ויכוח שהולך לשיח עקרוני של מנצחים ומפסידים. זה נראה שאנחנו הולכים לברירה שלישית בבחינת "מלך פורץ גדר". לדעתי חלק מכחול לבן יפרשו, או בעצמם או שיגורשו על ידי המפלגה, ויצטרפו לממשלה חדשה.
קורונה: אנחנו רק בשליש הראשון של המשבר, שלב הערכות המצב וההיערכות. מנסים לגבש גזרת חירום. לדעתי המדינה עושה את זה ברמה מעוררת כבוד, והציבור ברובו מבין את זה ומיישר קו. בעזרת השם, כמו שביבי מתחיל לאמץ את המינוח, 'אנחנו נעבור את זה'. אצלנו ברור שזה משפיע. בפעם הראשונה ב־11 שנות נישואים אני הולך לחגוג סדר רק עם המשפחה הגרעינית ובלי ההורים. זה אתגר מעניין, בטח לאור זה שאני הולך להוביל את הסדר. אבל המבוגרים והדאגה לאבא ואמא זה הרבה יותר משמעותי לי מעבודה מהבית, עם שיחות וידאו כשהילד רץ ברקע בגלימת סופרמן.
יעל (ונולה), 35, קלן
קלפי: לא הצבעתי באף אחת מהבחירות כי אני עושה פוסט־דוקטורט בגרמניה, ועם ילדה קטנה ומשרה מלאה קשה להתנייד בגמישות. אבל הרגשתי רע על זה בכל אחת מהפעמים. למי הייתי מצביעה – בטח לחד"ש, אבל במציאות הנוכחית למפלגה הגדולה שיכולה להחליף את ביבי. בואו נגיד שבבחירות האחרונות שהשתתפתי בהן הצבעתי לעבודה.
לאן הולכים: ספציפית היום, הפיד שלי מלא באנשים שחושבים שהדמוקרטיה בישראל עברה חיסול ממוקד. אחרים חושבים שהכול כרגיל וימשיך להיות ככה. עם הנגיף הזה באוויר קשה ממש לענות על השאלה הזאת. יש אי ודאות גדולה בכל העולם. האופטימית שבי חושבת שבסוף ניחלץ מהסטגנציה וההידרדרות המוסרית ההדרגתית שנפלה עלינו, אבל אני חושבת שביבי חייב לצאת מהתמונה כדי שזה יקרה.
קורונה: חזרתי לארץ עם נולה ואבא שלה מגרמניה, כדי להעביר את הזמן המוזר הזה עם ההורים. סגרו בגרמניה את הגנים ואף אחד לא הולך לעבודה. כרגע גבולות אירופה סגורים, כנראה אין לי בכלל אפשרות לחזור לבית שלי ולחיים שלי. זה מפחיד. אני מנסה לא לחשוב על זה יותר ולהתמקד בטוב – לנולה יוצא ללמוד קצת עברית ולהעביר תקופה עם סבא וסבתא. איך הממשלה מטפלת בזה? כנראה לא מאוד שונה מגרמניה ברמות מסוימות, אבל הטרמינולוגיה הצבאית שמלבישים על זה פה מגוחכת עד מרתיעה. זה מצב מעורר אימה שמשתמשים במעקב אחרי אזרחים בסיטואציה הפוליטית הלא יציבה שלנו. מביך שנדמה לנו שנכפר על מערכת בריאות שהרסנו וזלזלנו בה עם התערבות של גופים צבאיים.
