הסרטון הראשון שכלל התייחסות של משרד הבריאות למה שנתפס אז כאירוע זניח המשתייך למדורי החוץ, עלה ליוטיוב ב־20 בינואר. לפני כחודשיים הגיעו דיווחים ראשונים על מחלת ריאות מוזרה שפקדה תושבים במחוז לא מוכר אי־שם במרכז סין. דובר משרד הבריאות, אייל בסון, חשב שנכון להתייחס לנושא וצילם סרטון עם ד״ר אמיליה אניס, מנהלת האגף לאפידמיולוגיה במשרד הבריאות. אניס המליצה לישראלים הנוסעים למחוז חוביי בסין שלא לגעת בבעלי חיים, חיים או מתים, ולא להתקרב לשווקים שם. איש לא דמיין אז את המצב הנוכחי, כאשר העולם כולו משותק מפחד נגיף קורונה.
"אני זוכר שבאותו בוקר ניגשתי לד"ר אמיליה עם גזיר עיתון מתחתית מדור החוץ, על מחלת ריאות מסתורית, שלא היה לה אז שם", מתאר בסון בריאיון שקיימנו השבוע. "היא הסבירה לי שבמשרד מכירים כמובן את הדיווחים ועומדים בקשר עם ארגון הבריאות העולמי והאמריקני. צילמתי אותה בסלולרי נושאת הצהרה קצרה בנושא. היא הדגישה כי יש להקפיד שבעתיים על היגיינה, המלצה שעד היום לא השתנתה".
שחזור רגעי ההתחלה של האירוע המתגלגל מעלה חיוך על פניו של בסון. "זה התחיל כמו אירוע דיפלומטי בכלל", הוא אומר. "ביקשנו אז לקרוא לציבור שלא לנסוע למחוז חוביי, וחשבנו מי כבר נמצא שם ומי שמע על המקום הזה. אבל פתאום באים ואומרים לנו 'רגע, העיר ווהאן היא אחות תאומה של אשדוד'. ואז באו ואמרו לנו שבווהאן יכולים להיעלב וזה עלול לפגוע ביחסים שלהם עם אשדוד כי הם מקיימים ביניהם חילופי משלחות. היום מצחיק לחשוב על השיקולים הדיפלומטיים שעמדו לנגד עינינו".
השלב הבא היה אזהרת מסע לסין כולה, ואז לתאילנד. "אזהרת המסע לתאילנד הייתה הרגע שבו תפסתי את הראש. התחלתי להבין מה קורה פה ולאן אנחנו הולכים", משחזר בסון. "יש כמה יעדים שהם מאוד משמעותיים מאוד לישראלים – כמו תאילנד, איטליה, ספרד וכמובן ניו־יורק. חברות התעופה הבינו מהר מאוד את משמעות הפגיעה הכלכלית בקווים שלהן, והיה ברור שאנחנו עומדים בפני אירוע דרמטי".
לאחר פרסום אזהרת המסע לסין, הגיעו למשרד שגריר סין ואנשיו וביקשו הבהרות. "נכנסה פתאום לחדר משלחת של 15 איש עם מסכות על הפנים. גם עכשיו כשאתה רואה אנשים ברחוב זה עדיין מוזר, אבל לפני חודשיים זה היה המחזה הכי סוריאליסטי בעולם. מהר מאוד הבנתי שאני והקולגות שלי נכנסים למערכה שלא הכרנו. אני יכול גם להוסיף שראש הממשלה ואנשי המועצה לביטחון לאומי הבינו מיד את גודל האירוע. בשטף האירועים היומיומי קל לשכוח את זה, אבל כל אירוע שעברנו היה חסר תקדים. רק לפני כמה שבועות היינו ביום הבחירות, ומשרד הבריאות לקח אחריות על ניהול קלפיות בבידוד. מתי קרה דבר כזה?"
בסון,37, המשמש דובר המשרד משנת 2016, מנהל בימים אלה מערכת ענפה ומורכבת של מסרים לציבור, בעיצומו של משבר בריאות עולמי ולאומי חסר תקדים. הוא נדרש לתווך לציבור מגפה שעולם הרפואה והמדע בקושי הספיק להכיר, ולהבהיר את הנחיות החירום המתעדכנות.
איך מתנהלת קבלת ההחלטות?
"בכל בוקר אנחנו פותחים בישיבה משותפת דרך תוכנת 'זום' שמחברת אותנו, כל אחד מהמקום שבו הוא נמצא. אני יודע שאני צריך לשמור על עצמי ולהיזהר שבעתיים מכל מפגש עם אדם שעלול לשאת את הקורונה ולנטרל אותי. השבוע למשל, ד"ר אודי קלינר, סגן ראש שירותי בריאות הציבור, היה חייב להיות בבידוד לאחר שנחשף לחולה. ברור שהעבודה הייתה מורכבת יותר, אבל אנחנו מוכוונים גם למציאות כזו, כמו שחווינו עם פרופ' גרוטו שחזר ממשימת הסיוע לישראלים שהיו על הספינה ביפן. אני נמצא בכל הישיבות החשובות ושותף להן כדי לזהות ולייעץ בחיבור בין האזרחים ובין מומחי המערכת שמנהלים את האירוע. מהחוויה שלי עד כה אני בהחלט יכול לומר שבראש המערכת עובדים אנשי מקצוע מהשורה הראשונה, שעושים הכול כדי להצליח במשימת חייהם".
השבוע היו דיווחים על נתק בין מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן־טוב למשנה שלו פרופ' איתמר גרוטו ובכירים נוספים. כתב הבריאות של חדשות 12 יואב אבן דיווח כי גרוטו וכן ראש הצוות לטיפול במחלות, ד"ר בועז לב, אינם משתתפים בדיונים אצל ראש הממשלה בשל יחסים עכורים עם המנכ"ל.
"היו גם דיווחים כאילו חלק מהבכירים יצאו מהתמונה. יש כל כך הרבה משימות בתוך האירוע הזה, אז להתקטנן אם פרופ' גרוטו ישב במסיבת העיתונאים או לא, זו דוגמה למשהו שאתם בתקשורת מאוד מתעניינים בו, אבל באחריות מלאה אני אומר לך שזה לא קיים בשטח. תראה את צילום המסך הזה של דיון שהתקיים באותו ערב", שולף בסון את הסלולרי מכיסו. "במהלכו וגם בהמשך הערב, כל אנשי המקצוע כולל גרוטו יושבים ודנים בשיחות ועידה. ברור שיש לפעמים חילוקי דעות מקצועיים, וזה בסדר גמור. אנחנו מערכת מקצועית, ואין פה נוהל פקודה שכולם צריכים להצדיע ולומר 'כן המפקד'. כל אחד אומר את דעתו ומשקף את עמדתו המקצועית, ובסוף נקבעת מדיניות".
התקשורת עסקה גם בחילוקי דעות בין משרדי הבריאות והאוצר ומול משרד החוץ, באשר להיקף הנחיות החירום. "היו כמה חריקות עם משרד החוץ ועם משרד האוצר, ועכשיו קצת עם משרד הביטחון, אבל ברור שטובת המדינה לנגד עיני כולם, וכולם מבינים את גודל האירוע והשעה. גם אם יש חריקות, ברור שהתקשורת תעצים אותן לעומת נקודות של שיתוף פעולה בין משרדים, כמו בתחום הסיוע לקשישים למשל. אבל זה בסדר גמור, ככה התקשורת עובדת".
חזית נוספת שאנשי משרד הבריאות נדרשו לנהל היא מול חלק מוותיקי המערכת שחולקים על מדיניותם, בהם למשל פרופ' יורם לס, מנכ"ל משרד הבריאות בשלהי שנות השמונים. בראיונות לתקשורת הצהיר לס כי הקורונה היא "סתם מגפה עם יחסי ציבור", והביע התנגדות לצעדים הממשלתיים החריפים בטענה ש"התרופה תהרוג את החולה".
"אני חושב שלתקשורת יש המון אחריות בבמה שהיא נותנת, ולפעמים צריך גם לדעת לעשות סלקציה", אומר בסון, ומשווה בין מכחישי המגפה למתנגדי החיסונים. "בישראל 2020, ככל שאתה יותר פרובוקטיבי ועם אמירה חדה יותר, אתה תופס יותר תשומת לב. אנחנו משקיעים המון מאמצים לספק לכתבים מידע עדכני, כדי שתוכלו לשקף לציבור תמונת מצב אמיתית".
כמעט בכל יום משתתפים כתבי הבריאות בישראל בתדרוכים לעיתונות עם בכירי משרד הבריאות. הם מנסים להבהיר את עולם המושגים החדש שחדר בסערה לתודעת הציבור, ולספק תמונת מצב עדכנית. "תפקידי הוא לשקף לאנשי המקצוע את ההבנה של אנשים שלא מגיעים מהעולם הזה של אפידמיולוגיה ומגפות. כשמומחי הבריאות במשרד מדברים ואני לא מבין משהו אני עוצר ואומר 'סליחה, תסבירו שוב'. כי אם אני לא מבין, הציבור הרחב לא יבין. חשוב לי להנגיש את המידע כמה שיותר לעוס ובשפה קלה להבנה. יש לי צוות של עשרה אנשים, ויש לנו צוותים לתקשורת רוסית וערבית. ההודעות שלנו מתורגמות לכמה שפות, ואנחנו עושים קמפיינים במהירות הבזק במדיה וגם בשלטי ענק.
"המצב אכן מורכב וקשה להתמודדות. כשאמרנו למשל לא לנסוע לחו"ל, לציבור היה קשה מאוד לקבל את זה. וכך גם כשהגבלנו התכנסות לעד עשרה אנשים. כלות וחתנים מבינים פתאום שהם צריכים לבטל את האירוע, והם מנסים לעשות הכול כדי למצוא פתח מילוט. ההחלטות, שמגיעות בסופו של דבר לרה"מ נתניהו, מתקבלות בשיקול דעת עצום ובבחינת כל ההיבטים. אלה לא נושאים צבאיים מול מדינת אויב, אלא דברים כמו איך לפתוח דלת, ואיך לומר שלום בלי ללחוץ יד".
בסון סבור כי הציבור צריך להעניק אשראי רחב יותר לאנשי מערכת הבריאות. "אני אזרח כמוך ולא מפקד של אף אחד, וזה ההבדל בין מערכת צבאית לאזרחית. המערכה הזאת לא תנוצח בפקודות. אם יחליטו להיכנס לסגר ולמשטר צבאי זו החלטה של ראש הממשלה, אבל אנחנו לא שם. במערכה מול מגפה, אי אפשר להנחית לציבור פקודות. במערכה צבאית התקשורת מגלה יותר פטריוטיזם כלפי המערכות הביטחוניות. מערכת הבריאות היא מערכת אזרחית. אתה פוגש את המציאות מחר בקופת החולים או בבית החולים, ואני לא יכול למכור לך סיפורים. במערכת אזרחית אין המעמד וההיררכיה שזוכים להם אנשי הצבא. עכשיו הרופאים והצוותים זכו למחיאות כפיים מהמרפסות, אבל רק לפני חודשיים דיווחת על אלימות כלפי צוותים רפואיים".
בהתנהלותו מול התקשורת, בסון מזהה סגנון שצריך להשתנות. "מראיין בכיר בטלוויזיה דיבר עם פרופ' סיגל סדצקי, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד, וממש תקף אותה. צלצלתי אליו ושאלתי אותו, 'תגיד לי, היית מדבר ככה לאלוף פיקוד הדרום באמצע עופרת יצוקה? צועק לו שוב ושוב מחדל, מחדל, מחדל?' אמרתי לו שהוא שוביניסט, וביקשתי שבפעם הבאה כשהוא מראיין את אחד הבכירים אצלנו, שעונה על כל השאלות הקשות, שיכבד את תפקידו ואת גודל אחריותו של המרואיין. אתה יודע היטב שכולנו זמינים לכל שאלה ושאלה, גם בשעות הקטנות של הלילה".
אויב בכל מקום
בסון נשוי ואב לילדה שחגגה שנתיים לפני שבועיים, במסיבת יום הולדת שנערכה בלעדיו ("תכננתי להיות, אבל עם תחילת האירוע הייתי צריך לנסוע למשרד"). יש לו תואר ראשון ושני במדע המדינה מאוניברסיטת תל־אביב. בזמן המחאה החברתית ב־2011 שימש דובר התאחדות הסטודנטים הארצית, ולפני שהגיע למשרד הבריאות היה דוברו של ח"כ איציק שמולי ויועץ התקשורת של השר יובל שטייניץ.
את דרכו בעולם התקשורת החל ככתב במקומון. "אני הרבה שנים בתחום, ויכול לומר לך שכתבים לא יקבלו מענה כזה ודאגה להבנה עד אחרון הפרטים בריאיון עם אלוף פיקוד או עם הרמטכ"ל. אין מצב שיהיו זמינים ככה לשאלות ויעשו הכול כדי שתבין מה עומד מאחורי ההחלטות. אתה חושב שקל לאנשים שלנו להתפנות מהכול ולענות לשאלות עיתונאים במשך יותר משעה? זה מתיש, אבל הם עושים את זה כי אנשי הבריאות שמנהלים את המשבר מבינים שהשיח עם הציבור חשוב. אתה חושב שהם אוהבים להתראיין? לא, אבל הם צריכים לעשות את זה כי זה משבר אזרחי. זה לא משבר שאתה מנהל אותו מהבור בקריה דרך כמה מסכי וידאו, ואומר 'אזרחים יקרים, היום ניצחנו והיום הכרענו משהו מעבר לגבול'. זה משבר שאנחנו חיים בו איתכם יחד".
בימים האחרונים גובר מסע הלחצים של מערכת הביטחון, בהובלת השר נפתלי בנט, בדרישה לקבל את האחריות לניהול המשבר ובכלל זה ההסברה, האכיפה ועוד. בדפי הפייסבוק שלהם, בכירי דובר צה"ל בדימוס תוקפים את בסון ומערך ההסברה של המשרד, ודורשים כי יעבירו את דברור המשבר אליהם.
זה לא גדול עליך? צעיר בן 37 שמנהל דוברות בזמן מגפה, כאשר המקביל אליך בצבא הוא תת־אלוף.
"אני לא מתרשם מדרגות, ועם כל הכבוד אנחנו עושים אחלה עבודה אזרחית בשיתוף פעולה עם כל משרדי הממשלה, ורואים בתקשורת שותף מרכזי וישיר ולא מפחדים משום משימה. אני יודע שזו משימת חיי, ואני וחבריי במשרד נמלא אותה וננצח. מצד שני אני לא מעל המדינה ואין לי בעיות אגו, ואם אצטרך להעביר את שרביט הפיקוד למערך הדוברות של צה"ל זה יקרה. אבל אני לא חושב שעל המסכים צריכים להופיע גנרלים שיחלקו הוראות מתי אסור לצאת מהבית, ואני מאוד מקווה שזה לא יקרה. אני שומע את 'תזמורת צה"ל' ומקהלת הלשעברים שדורשים שניתן להם את ההובלה והשליטה. ברור שגם הכתבים הצבאיים רוצים את האירוע הזה אצלם. רבותיי, אנחנו בעיצומו של משבר בריאותי ציבורי ולא צבאי, והציבור לא צריך לראות לוחמים עם דרגות שידברו איתו אלא אנשי רפואה עם סטטוסקופ, שמדברים איתו בגובה העיניים ולא מעל הראש. אנחנו מדברים עם הציבור כל יום ועונים לכל שאלה, גם בפייסבוק".
אותו הבדל שבין מערכת אזרחית לצבאית, משליך לדעת בסון גם על קיומם הגלוי של חילוקי דעות מקצועיים, שאי אפשר להילחם בהם או להסתיר אותם כמו בצבא. "אנחנו לא יושבים בבור פיקוד מנותקים, אלא כולנו אזרחים עם דעות והבנה מקצועית. אנחנו מנהלים מלחמה באויב שנמצא בכל מקום, שאנחנו לא יודעים עוד את כוחו ושאי אפשר לבוא איתו במשא ומתן ולבקש ממנו הודנא או תהדייה".
בסון איננו ניצב לבדו במערכה. לצידו צוות של כמניין עובדים מקצועיים, ובשבוע האחרון הוא אף קיבל חיזוק בכוח אדם מחטיבת דובר צה"ל. חברת ניו־מדיה חיצונית שנשכרה עם פרוץ המשבר, מתמקדת בפעילות הסברה ברשתות החברתיות.
נשמעת ביקורת על כך שהמנכ"ל משה בר סימן־טוב מרבה להתראיין ואיננו מסתגר בבור השליטה כמו שמצופה מרמטכ"ל שמנהל מלחמה.
"זו לא מלחמה שבה נדרש מהרמטכ"ל להכריע את חמאס. אנחנו חייבים לנצח יחד עם כל הציבור. זה גם התפקיד של בר סימן־טוב, שעושה את זה בכל יום, אם זה באמצעות טוויטר או פייסבוק, ערוצי החדשות ועיתונות כתובה. אם תרצה שנמשיך את האנלוגיה לצבא, גם אלופי הפיקוד שלו, הפרופסורים איתמר גרוטו, סיגל סדצקי ונוספים מדברים עם הציבור. אלה האנשים שהציבור נושא אליהם עיניים עכשיו שיוציאו את כולנו מהמשבר הזה – אנשי המדע והרפואה. אני מסכים לחלוטין שפיקוד העורף צריך לעזור מול רשויות מקומיות, ויש משימות שהצבא והמשטרה יכולים לסייע בהם, בדומה לכלל משרדי הממשלה שפועלים בתחומם. אני מאוד מעריך את הצבא, אבל אותם אנשים שאני מכנה 'תזמורת צה"ל' כל כך רוצים את האירוע הזה אצלם, שהם מיישרים קו ויורים. לאנשי השטח שלנו בבתי החולים ובקופות החולים יש ניסיון עצום של שנות הסברה, יותר ממאות החיילים של חטיבת דובר צה"ל".
מאבק בפייק ניוז
כמו אזרחים רבים אחרים, גם אל הטלפון הנייד שלי זורמים בכל יום ידיעות ודיווחי כזב שונים ומשונים באשר למשבר הקורונה. במשרד הבריאות ערים לבעיה, וכל הודעה כזו שהם מאתרים מתפרסמת בערוץ הטלגרם של המשרד וברשתות נוספות, בתוספת הבהרה בולטת במה מדובר. "הפייק ניוז הוא מגפה נוספת בתוך התהליך הזה. אנשים צורכים כל דבר שקופץ להם בווטסאפ", מציין בסון. "רק לפני רגע קיבלתי הודעת פייק שמכריזה על הסגר בעיר מסוימת. הציבור צריך לדעת איך לצרוך את התקשורת שלו, ואנחנו מנסים לטפל בזה. אנחנו פועלים בעניין הזה עם משטרת ישראל, משרד המשפטים וכל הצינורות המקובלים, אבל גם לתאגידים הגדולים יש אחריות. ווטסאפ שייכת לפייסבוק, ואני חושב שפייסבוק צריכה להתמודד עם הנושא בצורה הרבה יותר אקטיבית, ואני בטוח שהם יודעים איך. עם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה".
כחלק מהניסיון לעקוף הודעות כזב ולהעביר לציבור מידע מהימן, מפעיל בסון ערוץ טלגרם פעיל בכמה שפות ובו מידע לציבור. לערוץ 130 אלף עוקבים. "באירוע כזה אני חייב להגיע לכמה שיותר אנשים, ולכן אשתמש בכמה שיותר כלים דיגיטליים שמתאפשרים לי, אם זה טוויטר, פייסבוק וגם אינסטגרם", הוא מסביר. "זה לא מחליף את כלי התקשורת המסורתיים. האינטראקציה איתכם חשובה, כי היא מתַקפת את מה שאנחנו אומרים. אנחנו מקבלים גם את נחיצות הביקורת מהתקשורת, ומבינים שחשוב שאנשים יצרכו את התקשורת הממוסדת והרשמית כדי להימנע מפייק ניוז".
ברמה האישית, עד כמה אתה חרד יותר עם כל המידע שנחשף לעיניך?
"מטבע הדברים, כשאתה נחשף לכל כך הרבה דברים אתה הופך לחרדתי־משהו והרבה יותר מודע. אבל אני לא נותן לזה להשתלט עליי ונוהג לפי ההנחיות, כפי שאני מצפה מאחרים. בכלל, אין מידע שאני יודע ושאתה לא תדע אותו. לא קיים אצלי דבר כזה. התפקיד שלי הוא להנגיש לך ולציבור את המידע. זה משבר שהוא בליבת בריאות הציבור, ולא אירוע שמתנהל רחוק מעבר לקווי האויב. הציבור הוא שותף שלנו, ולא כקלישאה. כדי שנצליח אנחנו צריכים אותך ואותי ואת אימא שלי ואת הבחור שיושב שם עכשיו על הספסל. אם לא ישמרו על ההוראות וההנחיות, אנחנו פשוט נפסיד.
"לוקח זמן עד שהאסימון באירוע כזה נופל. מחוסר ברירה אנחנו מורידים בסוף פטישים על הראש של הציבור, ואז אומרים לנו שאנחנו מפחידים יותר מדי. אני לא מסכים עם הטענה שהציבור לא ממושמע. אנחנו נמצאים בתוך תהליך של הפנמה. רוב הציבור כן שומר על התקנות והחוק וכן מקפיד. אפשר להראות תמיד תמונות של גולשים בים וחתונות במגזר החרדי, וגם זה הולך ונעלם עם החמרת ההנחיות ועליית המודעות הציבורית. אנחנו עושים הסברה ממוקדת בכמה שפות ולכל המגזרים, ורואים שהציבור נענה. האם זה מספיק? למסר כזה לוקח זמן לחלחל. אנחנו נמצאים בתוך אירוע שעברו בסך הכול קצת יותר משבועיים מאז פרץ בישראל, ולפני חודשיים הוא לא היה קיים בחיים של בני אדם בכל העולם. בתוך שבועיים וקצת עברנו מהגבלת אירועים ל־5,000 משתתפים וירדנו ל־2,000, ואז למאה בתוך יממה, וממאה לעשרה בשלושה ימים. זה אירוע חסר תקדים. מתי אמרת לאזרח 'אדוני אתה צריך לשמור על מרחק בין אדם לאדם ולא לצאת מהבית'? האזרח יודע שכשיורים קטיושה או קסאם הוא צריך להיכנס לממ"ד או למקלט. פה אתה נותן לו הנחיות להתגוננות מפני וירוס מסין שהוא מעולם לא התמודד איתן".
ועדיין, אתם לא מכניסים אותנו יותר מדי לחרדה? יש טוענים שהחרדה מסוכנת לא פחות מהנגיף.
"אני מסכים איתך שאנחנו צריכים לעבוד על הנושא של בדידות וחרדה, ולשקף לציבור גם בצורה פסיכולוגית יותר את המסרים שלנו. מצד אחד מאשימים אותנו בפאניקת־יתר, ומהצד השני אם היקפי התמותה מהנגיף יעלו – מהר מאוד נעבור לשיח של מחדל ו'לא עשיתם מספיק'. עד לאחרונה האשימו אותנו בפאניקת־יתר, אבל לפי תרחישי הייחוס אנחנו עלולים לראות יותר מתים ואז השיח ישתנה ונחיצות ההנחיות תהיה ברורה לכולם. גם כלי התקשורת לוחצים ומבקשים לקבל מספרים 'יפים' וגבוהים של הערכות הייחוס המחמירות להיקפי התמותה. אני לא משתף עם זה פעולה. התמכרתם קצת למספרים האלה, ואני מבין שזה נותן רייטינג ודרמה. נכון, לפעמים נשמעים מסרים סותרים ממערכת הבריאות, כי מדובר באזרחים ובעמדות מקצועיות, אבל בסופו של דבר יש מי שמנווטים את העסק הזה. אנחנו נביא את המדינה ואת תושביה לחוף מבטחים".
