כבר כמעט שבועיים שישראל במצב של כמעט-סגר. בלי מסגרות חינוכיות, בלי אפשרות לצאת לפארקים ולגינות המשחקים, כשרק המשפחה הגרעינית נמצאת תחת קורת גג אחת. השעמום מתחיל לתת אותותיו בילדים, המטבח פעיל סביב השעון וקריאות "משעמם לי", ו"מתי נלך לגן" נשמעות בבית. עכשיו דמיינו את אותו המצב בבית בו נמצאים עשרות ילדים.
זהו המצב במקלטים לנשים מוכות ובבתי ילדים המיועדים לילדי רווחה.
"הנשים והילדים במקלט של בת מלך נמצאים למעשה בבידוד בתוך הבידוד", אומרת עינת אנגלמן, מנהלת מקלט לנשים נפגעות שמפעילה עמותת בת מלך. "אלה שנאלצים לנוס למקלט בשל אלימות במשפחה, חווים בידוד מהסביבה הטבעית שלהם, כדי לשמור על שלומם, כדי להתחזק וכדי לעבור תהליך משמעותי. יש בזה המון טוב אך גם קשיים רבים. אנחנו נמצאים במצב שבו כולם במדינה ובעולם מה זה בידוד וניתוק מהחיים הרגילים, ועד כמה זה קשה. אז תארו לכם את המשפחות הללו בבידוד נוסף".
במה מתבטא השוני המרכזי?
"יש כאן משפחות שכדי להתאוורר היו יוצאות לשבתות לעיתים למשפחה או לחברים, כדי לחזור עם כוחות חדשים למקלט; משפחות שהשגרה של הילדים במערכת החינוך היא קריטית עבורן. ופתאום קרוב ל-40 ילדים נמצאים במקלט. אנחנו מתארגנים לפי הצורך, עבודה בקבוצות קטנות יותר, ביטלנו את כל המתנדבים שמגיעים לכאן מחוץ למקלט, כדי למנוע מצב של הדבקה. ואנחנו נערכים בכל יום מחדש כדי להתמודד עם חסרים בצוות, כיון שיש עובדים שנאלצים להעדר עקב כניסה לבידוד או צורך להיות עם הילדים שלהם שבבית".
אנגלמן מציינת כי עלויות האחזקה במקלט עלו באופן משמעותי. "זה בא לידי ביטוי בכמויות האוכל – בדרך כלל רוב הילדים אוכלים בצהרונים, וכעת הם בבית כל יום כל היום. אנחנו מרגישים את זה בבית הפרטי של כל אחד מאיתנו, אז דמיינו את המצב הזה פי עשרה. נוסף על כך אין תחבורה ציבורית וזה מצריך מאיתנו להשתמש במוניות לצוות".
יש גם נקודות אור?
"הנשים חזקות ומתמודדות ואנחנו עושים כמיטב יכולתנו מחמם לראות את ההתגייסות של בנות השירות הלאומי שלא יצאו כבר ימים ארוכים. לקראת שבת בישלו כאן שבת מפנקת במיוחד , וכדי לאפשר לכל משפחה לאכול בפינה אחרת של המקלט, כדי לעמוד בהנחיות משרד הבריאות ולייצר מינימום של מפגשים, הן חילקו את המזון לכלי הגשה קטנים יותר לפי מספר המשפחות במקלט".
"אנו מתמודדים עם מצב בו הנשים וכמה עשרות ילדים שוהים בכל מקלט ברגעים אלו ממש", אמרה צילית יעקבסון, יו"ר בת מלך. "ונערכים עם ציוד ותגבור צוותי לכל תרחיש קיצוני ככל שיהיה. אנו משקיעים משאבים רבים להתאמת פעילות המקלטים לתקופה זו של בידוד והסתגרות, במטרה להגן על נשים וילדים אלו, ולדאוג להם פיזית ונפשית ככל שניתן".
העמותה מפעילה קו חירום לנפגעות אלימות, שמקבל בעת הזאת יותר פניות מבשגרה. יעקבסון: "המצב הקשה של הבידוד בבתים, מעלה ומחריף לצערנו את האלימות בבתים רבים מידי. מאז תחילת המשבר הייתה עליה דרסטית של פניות לקו החירום של בת מלך. בשל כך החלטנו מיידית להרחיב את מתן המענה לקו החירום, כדי לתת תמיכה נפשית וייעוץ משפטי למי שזקוקה לו גם בימים אלו. הקו מאויש בימים אלו ביותר עו"ס ועו"ד שגייסנו למטרה זו".
כדי להתמודד עם הצרכים הרבים פתחו בעמותה במגבית חירום, ניתן לתרום בלינק:
https://www.jgive.com/new/he/ils/donation-targets/33461/about?currency=ILS
להרגיש נצרך
בבית הילדים של אמונה בעפולה שוהים כרגע כשלושים ילדים. מדובר בבית לילדים ממשפחות רווחה אשר הוצאו מבתיהם. הילדים הם בגילאי יסודי עד חטיבת ביניים, והם גרים במקום ולומדים בבתי הספר בעיר. בדרך כלל הם יוצאים לבתיהם לשבתות, אך כרגע בגלל המצב הם נשארים במקום 24/7.
"למעשה הילדים לא יצאו הביתה מאז פורים וצפויים להישאר כאן גם לפסח", אומר אשר מרזר, רכז החינוך בבית הילדים בעפולה.
איך מעסיקים עשרות ילדים במשך תקופה כל כך ארוכה?
"אנחנו מעסיקים אותם כמובן בפעילויות כאן, אם זה טורניר כדורגל, משחקי ספורט עם שמירה על הכללים. יש לנו כאן סדנאות עבודה בעץ, הילדים בונים מריצות שמשות אדניות לשתילים, אנחנו מוכרים את זה החוצה במשלוחים, התכנון היה למכור את זה בירידי פסח, אבל כמובן שהדברים השתנו. (ניתן לרכוש מריצה בטלפון 052-4239533). מעבר לזה אנחנו צובעים יחד עם הילדים הבוגרים את הפנימיה, ומנהלים שיגרה רגילה של משחקים, קריאה וכולי".
הילדים חווים פחד?
"כן, הרבה מהפחד זה האי וודאות. הם לא יודעים מה עומד לקרות ונורא רוצים לשמוע עד מתי הם כאן. יש להם הגנה טוב להם וכיף להם כאן ויש להם מרחבים. הם מרגישים מוגנים ושמחים. המשפחות של רוב מוחלט מהילדים מתגוררות בבתי קומות, כך שכאן יש להם מרחב גדול להסתובב ולנסוע באופניים והם מרגישים מוגנים".
דניאל מספר כי הצוות במקום מגויס לגמרי. "הצוות מבין שהוא במשימה לאומית, הם נמצאים כאן לא במאה אחוז אלא במאתיים אחוז. הצוות מגויס לגמרי בלי טורניות".
יהודה כהן מנהל פנימיית אמונה צבע על שם אלעזרקי בנתניה אומר כי התמקדות המרכזית היא פשוט בלהיות משפחה עבור אותם ילדים. "העניין המרכזי הוא לדאוג לבריאות הנפשית והרגשית של הילדים. הם הוצאו מביתם שזה קושי מאוד גדול, אז להתמודד במקביל עם הקורונה, מה שאומר שזה בלתי אפשרי לצאת החוצה, זה קושי ענק. היכולת של הצוותים להיות שם כל הזמן בשבילם זו הורות לשמה. כי מה זו הורות לשמה אם לא להיות פשוט לצד הילדים שלו?"
הודיה עודי, בת שירות ב"אמונה נווה מיכאל": "בימי הקורונה הרבה רגשות צפים, פחד, לחץ ובעיקר חוסר וודאות. כולם בבתים כמעט אף אחד לא עובד חוץ מהעובדים החיוניים ואנחנו ממשיכות כרגיל. לא רק שממשיכות כרגיל, עובדות פי 2. בהתחלה ישר קופצת תחושת ה'באסה' למה כולם בבית ורק אנחנו ממשיכות לעבוד ואז עוברים הימים ואתה מתחיל להבין שלהמשיך בשירות שלנו זה פשוט מתנה. בימים שאנשים מטפסים על קירות בבית, משועממים ומרגישים ריקנות ובלי מטרה, אני חיונית.
"בימים כאלו זה מתנה להרגיש נצרך, להרגיש שאתה עושה משהו לטובת מישהו אחר ובכך מוסיפה עוד אור וטוב לעולם. אז עם כל הלחץ, העבודה הקשה והגעגוע הביתה, אם כבר קורונה אז רק בנווה מיכאל. בניסן נגאלנו ובניסן עתידים להיגאל".
"אנחנו מכירים את העבודה המקצועית של הצוות החינוכי-טיפולי", אמרה ליאורה מינקה, יו"ר תנועת אמונה המפעילה חמישה בתי ילדים ברחבי הארץ. "את המסירות של מתנדבות השרות הלאומי ואת העבודה של הצוות המשקי לאורך כל ימות השנה ולאורך כל השנים, אבל התקופה המורכבת והמאתגרת הזו מפגישה אותנו עם עוצמות, עם פעילות ועם מחויבות שטרם ראינו כמותה. הם כולם מעוררי השראה, אי של יציבות לילדי פנימיות אמונה, ילדים חסרי עורף משפחתי. אנחנו מעריצים את עשייתם של אנשי ונשות הצוות בפנימיות, ראוי שהחברה הישראלית כולה תוקיר את עבודתם".
