אורות דולקים עד השעות הקטנות של הלילה אינם מחזה נדיר במל"ל, המטה לביטחון לאומי. ועם זה, השבועות האלו אינטנסיביים במיוחד גם שם. תא"ל במיל' יגאל סלוביק, ראש אגף הלוחמה בטרור והעורף במל"ל, אומר שהימים האחרונים מתמזגים, לתחושתו, ליום אחד ארוך.
תפקידו, במשבר הזה, הוא תִכלוּל פעילות אגפי המל"ל בתחום הטיפול בקורונה. "היום שלי יכול להתחיל בסוגיה בעניין ההתנהלות והמשמעת של המגזר הבדואי וההגבלות על התנועה, לעבור ל־250 ערבים ישראלים מהצפון שנמצאים כרגע בירדן ועתידים לחזור מהלימודים שלהם, וצריך להחליט אם להכניס אותם לארץ או לא ובאילו תנאים, להמשיך בטיפול ב־3,500 ישראלים שנמצאים בהודו ורוצים לחזור ארצה", הוא אומר. "בין לבין אני עוסק גם ברכש ובחוסר ציוד. אינספור נושאים ותחומים".
ראש הממשלה בנימין נתניהו אף מינה את סלוביק למשימה נוספת – ריכוז שיתוף הפעולה הבינלאומי בין ישראל לעולם בנושא הקורונה. "יש שיתוף פעולה בינלאומי ברמה היומיומית במגוון תחומים, החל בשיתוף בנתונים לגבי המחלה וכלה ביכולות ייצור ציוד רפואי. ראש הממשלה משוחח באופן קבוע עם מנהיגים בעולם, וכך גם ראש המל"ל מאיר בן־שבת. בסוף השבוע שעבר, למשל, ערכנו שיחה עם נציגי שמונה מדינות, וקבענו איתם איך ממשיכים בשיתוף הפעולה. הקשרים המצוינים של ראש הממשלה מסייעים לנו המון. בכל מקום שאנחנו נתקלים בפער אנחנו מסתייעים בו, וכך גם ביכולות הרכש בחו"ל של המוסד ושל משרד הביטחון, וכמובן גם במשרד החוץ ובשליחי משרד הכלכלה".
יכולות הרכש אינן בהכרח מוכיחות את עצמן, לעת הזאת. לפני שבוע רכש המוסד ציוד רפואי רב ממדינות שלישראל אין קשרים דיפלומטיים עמן. לפי פרסום בכלי תקשורת זרים, הכוונה היא למדינות המפרץ. כשהציוד הובא לארץ, משרד הבריאות אמר שזה לא בדיוק מה שהוא נזקק לו באותה עת. אבל סלוביק אינו מקבל את האמירה שהפעולה של המוסד "נכשלה". "אני מעדיף לעצור סוסים דוהרים מלהילחם בשוורים המסרבים ללכת", הוא משיב. "אני מעדיף שתהיינה יוזמות, גם אם הן לא נותנות מענה במאה אחוז. אני מברך על הפעולה שעשה המוסד, והיא בהחלט מסייעת.
"גם מהדברים האלו אנחנו לומדים. בנינו חמ"ל משותף של המוסד, של משרד הביטחון ושל משרד הבריאות, והכול עובר עכשיו דרך צינור אחד כדי לראות שהמאמצים של כולם מכוונים לכיוון אחד. שם מנוהל המאמץ שכולל הגדרה של מה הפער, מה צריך לרכוש, מה סדרי העדיפויות ומי מביא מה".
מה לגבי ציוד שנמצא בסין, ומחכה לשינוע לישראל?
"אני מקבל מאות ואלפי הודעות ביום לגבי ציוד שאפשר לקנות כאן ואפשר לקנות שם, ולמעלה מ־90 אחוז מזה זה בובע מייסעס – סיפורים של אנשים שמנסים לעשות כל מיני טריקים כדי להרוויח כסף מהמשבר. הרכש מנוהל באופן מקצועי על ידי המנגנונים של המוסד, משרד הבריאות ומשרד הביטחון.
"חשוב להבין שבכל העולם חסר עכשיו ציוד. עשרות מדינות מבקשות לרכוש ציוד רפואי, ורבות מהן חוסמות את היכולת לייצא אותו. זו בעיה שאנחנו צריכים להתמודד איתה. יש ציוד שמגיע מסין, אני יכול לומר את זה בוודאות. יש גם ציוד שנמצא בדרך, החל באלכוג'ל לאזרחים ולצוותים הרפואיים, עבור בבגדי מיגון, מסכות ומשקפי מגן, וכלה במכונות הנשמה, מיטות.
"אנחנו מתעסקים ברשימות אדירות של ציוד. חלקו מתכלה, ודרוש רכש שוטף כדי למלא את הצרכים, למשל מסכות. חלקו הוא ציוד שברגע שנביא אותו, ייתן מענה לקורונה וגם לעתיד הרפואי של מדינת ישראל אחרי הנגיף, כמו למשל מכונות הנשמה".
יש גם בקשות רכש ממדינות אחרות שהתקבלו בישראל. יש לישראל כיום אפשרות למכור?
"קודם כול נראה שאנחנו ממלאים את מה שאנחנו צריכים כאן בנושא המלאים, ואם נוכל לסייע ולמכור לאחרים, נעשה גם את זה".
לפחות על פי הנתונים המספריים, נראה כי יש מדינות בעולם שתוכנית הפעולה שלהן הוכיחה את עצמה בטיפול במשבר. כמו למשל דרום־קוריאה, או אפילו סין שמתחילה להתאושש. מולן, עולה השאלה אם יש מודל בינלאומי שנלקח כאן כדוגמה שכמותה יש לפעול. "אנחנו לומדים המון ממדינות אחרות", אומר סלוביק, אך מעדיף לא לפרט שמות. "משרד הבריאות נמצא בקשר קבוע ורציף עם כל המדינות הרלוונטיות. שיתוף הפעולה הוא בכל המכלולים, וכל אחד לוקח את מה שמתאים לו".
בימי שגרה אתה אחראי גם על נושא הטרור. ראינו גם כמה אירועי טרור בימים החולפים, דוגמת יידוי בקבוקי תבערה ואבנים. מדיניות הטיפול משתנה בזמן המגפה?
"אנחנו נלחמים בקורונה כאילו לא היה טרור, וממשיכים להילחם בטרור כאילו אין קורונה", הוא אומר. לגבי שיתוף הפעולה הכללי עם הרשות הפלסטינית הוא מוסיף: "הנגיף לא רואה הבדל בין פלסטינים לישראלים. הוא תוקף גם ברש"פ וגם ברצועת עזה, ואנחנו בהחלט משתפים פעולה עם הרשות הפלסטינית במאבק בנגיף. בד בבד, עושים גם כל מה שנדרש כדי להיות מתואמים עם רצועת עזה. עזה תחת סגר. אנחנו עוקבים אחרי מה שקורה שם בתשומת לב ובערנות רבה. משרד הבריאות פועל מול הפלסטינים ברמה היומיומית, וכך גם המתפ"ש וצה"ל. אנחנו מסייעים לפלסטינים בהעברת ידע, הם מסייעים לנו בכל הקשור למדיניות הסגר. שיתוף הפעולה מצוין".
מעבר הפועלים הפלסטינים לעבודה בישראל נעצר לפני מעט יותר משבוע, מלבד מי שנכנסו למשך תקופת־מה, שבה לא יוכלו לשוב לבתיהם. ההחלטה על מדיניות הכנסת הפועלים, אומר סלוביק, התקבלה גם היא בשותפות עם הרש"פ. "העוצר הפנימי שהפלסטינים הטילו על עצמם התחיל בבית־לחם לפני שלושה שבועות. לגבי ההחלטה של הפלסטינים בשבוע שעבר להטיל עוצר מלא, הם אמנם לא צריכים להתייעץ איתנו, אבל זה בהחלט היה מתואם, ובירכנו על כך. כל פעילות שיש בה כדי לבודד אנשים ולמנוע את התפשטות הנגיף מבורכת".
חסר להם ציוד רפואי?
"כן, הם מגישים בקשות לארגונים בינלאומיים ולמוסדות אחרים. אנחנו עוזרים להם בכך".
מהו הקו האדום שבו המדינה עלולה לאבד שליטה?
"מדינת ישראל לא תאבד שליטה. אנחנו עושים כל מה שצריך לעשות כדי לתת את המענה הנדרש. אנחנו עומדים בפני אירוע קשה וארוך, ויהיו פה תקופות קשות. עם ישראל צריך להבין את זה. המאמץ הציבורי המשותף החיוני צריך להיות היצמדות להנחיות משרד הבריאות".
מנכ"ל המשרד, משה בר־סימן־טוב, דיבר על תרחיש שבו שיא המגפה יגיע בחורף הבא. עד אז נהיה סגורים?
"לא בהכרח. יש תרחישים שונים. היכולת שלנו לעצור את ההידבקות תלויה בראש ובראשונה בציבור. הציבור הוא שיקבע איזה תרחיש יתממש. גם אם נביא מחר בבוקר 20 אלף מיטות החייאה, מי שיקבע אם הן יהיו בסופו של דבר בשימוש או לא יהיה הציבור, בהישמעותו להנחיות. אנחנו מנסים להפעיל איזון בין מרקם חיים מזערי לשם הצורך הכלכלי במשק ובין המשך התפשטות המחלה. לכאורה, הכי טוב היה לשים לכולם שקיות ניילון על הראש ושינשמו רק בתוכן. אבל ברור שזו לא הדרך וצריך איזון. לפעמים עדיף לקבל החלטה פחות טובה, אבל לקבל אותה כאן ומהר ולתקן בהמשך, מלא להחליט בכלל".
ובכל זאת, יש לך הערכה ללוח זמנים כלשהו?
"לא. ממש לא. זה באמת ובתמים תלוי בהתנהלות הציבור". על חזרת התלמידים לבתי הספר בשאריות שנת הלימודים הנוכחית אומר סלובק שהוא ממש לא יודע אם זה יקרה.
מדברים בדיונים על היום שאחרי?
"כל הזמן. הפעילות שאנחנו עושים היא כדי ש'היום שאחרי' יהיה בהיר. כלל הפעילות שנעשית כרגע היא למען עתיד בטוח למדינת ישראל. עם זאת, עדיין צריך לדבר על היום שעכשיו. חשוב לי לחזור ולומר: מדינת ישראל במערכה. נכון שזו אינה מערכה צבאית שבה עפים טילים מלבנון ומעזה, וגם לא מערכת טרור. אבל אנחנו כן במערכה מול אויב שלא פגשנו בו קודם מעולם. רק אם נירתם כולנו, נוכל לנצח. חשוב להבין שאין אנחנו ואתם, הציבור מול נותני ההנחיות. הציבור הוא הרי גם אשתי שנמצאת בבית עם הילדים שלא הולכים לבית הספר, ואמא שלי שכבר 15 יום לא יצאה מהבית שלה".
מה בעיניך עדיין לא הופנם בציבור?
"שההישמעות באופן מוחלט להוראות היא מה שיוביל להצלחה או לכישלון של המאמצים שנעשים כאן. כאשר אנשים יוצאים להפגנה או לחתונה או חוגגים בגינה ליד הבית ולא שומרים על מרחק של שני מטרים, זו סכנה אמיתית למאמץ המערכתי".
