מוקדם בבוקר בקהיר, מתנדבים שטים בקיאק לאורך הנילוס ומושים פסולת ממימיו של הנהר שהוליד את הציוויליזציה המצרית. קו החיים של מצרים עוד מימי הפרעונים והמקור של 97 אחוזים מהמים שלה נמצא תחת לחצי זיהום ושינוי אקלים, וכעת אורבת לו גם הסכנה של סכר הענק שנבנה במעלה הנהר, באתיופיה.
300 המתנדבים במשט עושים מה שהם יכולים. לדבריהם, בשלוש השנים האחרונות הם אספו כ־37 טונות של קופסאות, בקבוקים, שקיות וסוגים אחרים של זבל ממימיו של הנילוס המצרי ומחופיו. "הנילוס חשוב לפחות כמו הפירמידות", אומר מוסטפה חביב, 29, ממקימי ארגון הסביבה Very Nile, "הדורות שאחרינו יהיו תלויים בו".
מיליונים בכל העולם מודאגים מכך שנהרות – מהמיקונג ועד המיסיסיפי – סובלים מזיהום. אך יש נהרות מועטים שסובלים מלחץ גדול יותר מזה שמעיק על הנילוס, נהר באורך 6,600 קילומטרים שמשתרע לאורך 11 מדינות – בורונדי, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, מצרים, אריתריאה, אתיופיה, קניה, רואנדה, דרום־סודן, סודן, טנזניה ואוגנדה. אין מדינה שתלויה בנילוס יותר ממצרים, שאוכלוסייתה חצתה בעת האחרונה את ה־100 מיליון איש – 90 אחוזים מהם מתגוררים לאורך חופי הנהר.
הנילוס מוקף בעמק ירוק ובו צומחים עצי דקל רבים, כלי שיט מכל הסוגים שטים בו – מספינות תיירים ונופש ועד סירות דיג. "כולנו, המצרים, נהנים מהנילוס, לכן בניקיונו אני משרת את המדינה שלי", אומר אחד המתנדבים, וליד מוחמד, סטודנט בן 21. "הנילוס הוא המקור המרכזי למי שתייה במצרים. אין עוד נהר גדול שזורם במדינה שלנו".
למרות חשיבותו, הנילוס המצרי מזוהם מאוד ממי שופכין ומפסולת חקלאית ותעשייתית. לפי מומחים, יש לכך השלכות כבדות על הגיוון הביולוגי בנהר – במיוחד של דגים – ועל הבריאות האנושית. כ־150 מיליון טונות של פסולת תעשייתית מושלכים לנהר מדי שנה, לפי המשרד הממשלתי לאיכות הסביבה.
שינוי האקלים הוא סכנה נוספת, שכן עליית מפלס הים בכל העולם מאיימת להזרים מים מלוחים מהים התיכון לעומק הדלתא של נהר הנילוס, הבסיס החקלאי של מצרים. חוקרים צופים שהמגזר החקלאי במדינה יתכווץ ב־47 אחוזים עד שנת 2060 כתוצאה מפריצת מי מלח. מכך ייפגע גידול הכותנה, אחד הצמחים הנפוצים ביותר לאורך הנילוס, שלשם גידולו נצרכים מים רבים.
לפי האו"ם, עד 2025 תעמוד מצרים בפני מחסור ארצי במים מתוקים. כבר כיום אין לכ־7 אחוזים מאזרחי מצרים גישה למי שתייה נקיים, ומעל 8 מיליון מתקיימים בלי תברואה נאותה. הידרולוגים מגדירים מחסור במים כמצב שבו ההיצע יורד מתחת ל־1,000 מ"ק לאדם בשנה. בשנת 2018 עמדו לרשותו של כל תושב 570 מ"ק, אך עד שנת 2025 הנתון צפוי לרדת ל־500 מ"ק.
במשך כמעט עשור אלפי עובדים עומלים על בניית "סכך הרנסנס האתיופי הגדול" כ־3,000 ק"מ במעלה הנילוס הכחול, היובל הראשי של הנהר. המדינות במורד הזרם, סודן ומצרים, חוששות שהסכר שגובהו 145 מטרים ילכוד את אספקת המים החיונית שלהן. מאחוריו נמצא מאגר מים ענק, בגודל לונדון, והוא יתחיל להתמלא בקיץ הקרוב, כשהסכר יתחיל לפעול.
בשביל אתיופיה, אחת הכלכלות הצומחות במהירות הגדולה ביותר באפריקה, הסכר הוא מיזם יוקרה ומקור לגאווה לאומית. משנת 2025 המיזם יספק חשמל ליותר ממחצית האוכלוסייה, כ־110 מיליון איש. ראש ממשלת אתיופיה אבי אחמד התעקש שהמיזם לא יופסק, והזהיר כי במידת הצורך יוכל לשלוח להגנתו מיליונים. בשפה לוחמנית פחות אך דרמטית באותה מידה אמר נשיא מצרים עבד אל־פתח א־סיסי לאו"ם בשנה שעברה ש"הנילוס הוא שאלת חיים, עניין של קיום למצרים".
החקלאים בסודן דווקא רואים בסכר אוצר: הוא ימתן את השיטפונות המכים בהם בעונה הגשומה, שכיום מציפים חוות ומשמידים יבולים ובתים. אוסמן אידריס, חקלאי לגדות הנילוס הכחול שביקרנו אצלו בנובמבר, אמר לנו: "זה נהר מרדני, הוא גואה מהר". לדברי החקלאי בן ה־60, אם זרימת הנילוס תוסדר הוא יוכל "לשתול יבולים במשך כל השנה. זה יהיה טוב יותר להכנסה שלנו".
בשביל מצרים השאלה הקריטית כעת היא באיזה קצב מתכננת אתיופיה למלא את המאגר. קהיר דורשת מאדיס־אבבה למשוך את המילוי ל־12 שנה; האתיופים מדברים על 3־4 שנים. אולם מומחים מזהירים כי גם מצרים עצמה חייבת לשנות את ניהול המים בה. "עליה להשקיע במקורות מים שאינם הנילוס", אומרת ג'יני סוורס, מרצה למדעי המדינה באוניברסיטת ניו־המפשייר, שכתבה ספר על מדיניות הסביבה של מצרים. "המשמעות היא לתעדף מתקני התפלה בחופים ולשפר את רשתות ההשקיה והניקוז".
ג'סטין מנקין, גיאוגרף מאוניברסיטת דרטמות' שכתב מחקר על שינוי האקלים והשפעתו על הנילוס, אומר ש"הביקוש למים יגדל, בלי קשר לגידול הגשמים". בינתיים, המתנדבים המצרים שטים בקיאקים ובסירות המשוטים שלהם, ועושים ככל יכולתם כדי להפחית את הזבל שנערם בנילוס. "יש לנו אוצר וממש לא טיפלנו בו", אומר נור סרי, מעצב גרפי בקהיר ומתנדב מושבע. "כמצרים, עלינו להיות מכוונים יותר לניקוי הנילוס שלנו וסביבתו. זה מקור החיים שלנו".
תרגום: אלחנן שפייזר
