לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ יש תאריך יעד ברור לסיום משבר הקורונה: יום ראשון 12 באפריל, שבו יציין העולם הנוצרי את חג הפסחא. בריאיון ל"פוקס ניוז" ביום שלישי בשבוע שעבר אמר טראמפ כי "חזרה לנורמליות בתאריך הזה היא לגמרי אפשרית".
כשהמראיין ציין בפניו שהפסחא ייחגג בעוד 19 יום בלבד, הנשיא לא התרגש יתר על המידה: "מעולם לא סגרנו את המדינה בעבר. נצטרך אמנם לתרגל את ההוראות החדשות, לא ללחוץ ידיים ולשמור מרחק, אבל המדינה חייבת לחזור לעבוד מהר, ורוצה לחזור לעבוד. הפתרון כרגע גרוע מהבעיה. יותר אנשים ימותו אם נמשיך כך, חייבים לחזור לעבוד".
בצד המסך בזמן הריאיון הוצג, כנהוג בטלוויזיה האמריקנית בתוכניות מסוימות בשעות היום, מדד דאו־ג'ונס, המייצג את מניותיהן של 30 חברות גדולות בארה"ב. המספרים היו ירוקים והמדד זינק עד אז ב־8.5 אחוזים מתחילת היום. כמה שעות לאחר מכן, נסגר המדד בעלייה של 11.3 אחוזים – הזינוק היומי הגדול ביותר מאז 1933, ימי כינון ה"ניו־דיל" של פרנקלין דלאנו רוזוולט.
לא רק דבריו האופטימיים של טראמפ גרמו לשווקים לנסוק; העלייה – התאוששות קלה מנפילות חדות – נבעה מהציפייה לחבילת תמריצים עצומה בשווי שני טריליון דולר, שהוסכמה ביממות האחרונות בוושינגטון בין הדמוקרטים לרפובליקנים.
אלא שיש בעיה אחת קטנה: נתוני ההדבקה והתמותה מנגיף הקורונה בארה"ב מראים בדיוק את ההפך מהאופטימיות המתפרצת של טראמפ והשווקים. אלפי נדבקים חדשים מתגלים בכל יום, ומתים נרשמו כמעט בכל אחת ממדינות ארה"ב. לקראת סוף השבוע שעבר עמד מספר החולים בארה"ב על כמעט 75 אלף, ולמעלה מאלף מתים. לפי חישובי כל המומחים, העלייה המעריכית בתחלואת הקורונה בארה"ב לא צפויה להיעצר לפחות בשבועיים הקרובים, ולכן לאיש מאנשי המקצוע לא ברור מהיכן שואב נשיא ארה"ב את האופטימיות שלו.
התשובה טמונה במתח המתמיד בין שני כוחות, שאנו רואים גם כאן בישראל, בין המערכת הרפואית למערכת הכלכלית. המערכת הרפואית מנסה לעשות הכול כדי לאכוף סגר הדוק כמה שיותר, כדי למנוע את התמוטטות שירותי הבריאות תחת הנטל. המערכת הכלכלית, מהזווית שלה, טוענת כי סגר שאיש אינו יודע מתי יגיע לקיצו עלול להמיט על כלכלת ארה"ב מכת מוות. גם הנזקים הפיננסיים האדירים יתורגמו בסוף לאובדן חיי אדם.
בישראל נראה כי ראש הממשלה נתניהו קרוע בין שני הקטבים האלו ומנסה ככל יכולתו ללכת בין הטיפות. טראמפ, לעומת זאת, מציב את עצמו חד־משמעית בקוטב הכלכלי, ומושך לחזרה מהירה לשגרה.
איש בעולם אינו יודע מהי הדרך הנכונה, וכל הציונים יינתנו בדיעבד. בדבר אחד אי אפשר להאשים את טראמפ – לפחות מאז שהתעשת והבין שמדובר במשבר חמור: הוא לא עושה דברים בשביל ועדת החקירה שתבוא, אלא תופס צד והולך איתו לאורך כל הדרך. לא שיש לו הרבה ברירות: התנהלותו בתחילת המשבר והזלזול המופגן שלו בהשלכות המגפה מחייבים אותו להיצמד לתחזיות האופטימיות, ולקוות שיתגשמו. או אז יוכל לומר שידע זאת מלכתחילה. אם יש משהו שטראמפ אוהב, זה להגיד משפטים שכאלה מול קהל אוהד בעצרות המונים.
האדישות נסדקה
לפני כשבועיים הייתה מדינת וושינגטון במוקד התפרצות הקורונה בארה"ב. היום עומדת בלב, בלי ספק, מדינת ניו־יורק – כנראה הודות למדיניות בדיקות אינטנסיבית וגם בשל גודל האוכלוסייה, כמחצית מחולי הקורונה הידועים בארה"ב נמצאים שם. ביום רביעי לבדו זוהו בה 6,618 חולים חדשים, וסך החולים עמד שלשום על יותר מ־32 אלף מתוך כ־62 אלף בארה"ב כולה. רק כדי לסבר את האוזן, המדינה הבאה ברשימה מבחינת מספר החולים, ביום רביעי שעבר, הייתה ניו־ג'רזי, עם פחות מ־4,500 מקרים בסך הכול. מיד אחריה עמדה קליפורניה הגדולה עם כ־3,000 מקרים, ולאחריה המקום שבו החלה ההתפרצות באמריקה, וושינגטון, עם מספר דומה אך שיעור תמותה מדאיג של כ־5 אחוזים. הסיבה לכך היא שההתפרצות הראשונית התרחשה במוסד סיעודי עמוס אוכלוסייה בסיכון. אותו הדבר מסביר בחלקו את שיעור התמותה הגבוה באיטליה.
רק לפני פחות מחודש, בתחילת מארס, זוהו בארה"ב כולה פחות מ־70 חולי קורונה. הסיבה לכך היא אדישות שחלחלה מהבית הלבן ועד לאיש הפשוט ברחוב. בסוף השבוע הראשון של מארס חזרתי מארה"ב לישראל. בשדה התעופה קנדי העסקים היו כרגיל לחלוטין, איש לא עטה מסכת מגן על פניו ואיש לא דמיין הפסקה או אפילו האטה בתנועת המטוסים. אלא שמאז השתנו הדברים דרמטית. בכל יום נוספו עוד מדינות לרשימת הנגועות בקורונה, עד שלפני כשבועיים הצטרפה האחרונה שבהן, מערב־וירג'יניה.
חוץ מההנחיות המגיעות מהממשל הפדרלי בוושינגטון, לכל מדינה יש מדיניות משלה בנוגע להתמודדות עם הנגיף. נכון להיום, אפשר להגדיר שלוש קבוצות: מדינות בלי הוראות מיוחדות, מדינות שמורות הוראה להישאר בבתים במקומות ובאזורים מסוימים, ומדינות שבהן יש הוראה כוללת לא לצאת מהבית בכל רחבי המדינה.
בין המדינות המחמירות ביותר (הנוקטות גישה דומה לזו הנהוגה בישראל) אפשר למנות את ניו־יורק, ניו־ג'רזי וכמעט כל מדינות המערב התיכון – ויסקונסין, מישיגן, אילינוי, אינדיאנה ואוהיו. גם כל המדינות בחוף באוקיינוס השקט קראו לאזרחיהן להישאר בביתם – קליפורניה, וושינגטון ואורגון. ברשימת המדינות שבהן ההוראה להישאר בבתים כוללת כרגע אזורים מסוימים בלבד נמצאות בין השאר טקסס, קולורדו, פנסילבניה, פלורידה ואלסקה.
בקטגוריה השלישית, מדינות שבהן החיים נכון לעכשיו ממשיכים במסלולם, נמצאות קצת פחות מחצי ממספר המדינות הכולל בארה"ב, ומי שמעוניין לחצות את ארה"ב מדרום לצפון ולא להיתקל במדינה שמגבילה כך או אחרת את יציאת אזרחיה מהבתים עדיין יכול לעשות זאת: הנתיב שלו יתחיל מאריזונה ויעבור ביוטה, ויומינג ומונטנה, עד לגבול קנדה. בדרך יוכל גם לבקר במדינה הכי פחות נגועה בנגיף קורונה – דרום־דקוטה – שבה כ־40 חולים ומת אחד.
ניו־יורק, לעומת זאת, הולכת והופכת לאחד ממוקדי ההדבקה המסוכנים בעולם, אולי שני רק לאיטליה, שהחלה השבוע לגלות סימני שליטה ושיטוח של עקומת הנדבקים – מצב שניו־יורק עדיין רחוקה ממנו מאוד. במידה רבה ניו־יורק של היום היא ווהאן שבסין לפני כחודשיים. בכלי התקשורת האמריקניים החלו להפציר באזרחים שמגיעים מניו־יורק למדינות אחרות בארה"ב להיכנס לבידוד מרצון של 14 יום כדי למנוע הדבקה המונית, אולם אין שום אפשרות ריאלית לאכוף זאת מכיוון שאין כל תיעוד רשמי על תנועה בין מדינות, ודאי כשהיא לא נעשית באמצעות מטוסים. הבעיה העיקרית מתרכזת באופן טבעי בתפוח הגדול. צפיפות האוכלוסייה והשימוש הנרחב ברכבת התחתית מגבירים את התפשטות הנגיף. בשבוע האחרון ירדה דרמטית התנועה ברחבי הרבעים בעיר, ורבים נזכרו בימים שאחרי מתקפת הטרור ב־11 בספטמבר 2001: גם אחריה השתרר שקט מוזר ולא אופייני באחת הערים העמלניות בעולם.
לא דוחים בחירות
ביום אירוע הטרור ההוא במגדלי התאומים, התקיימו בניו־יורק בחירות מקדימות למועמדות הרפובליקנית לראשות העיר. אחד המועמדים היה מייקל בלומברג. הקלפיות נפתחו מוקדם בבוקר כרגיל, אולם מיד אחרי ההתקפה הורה מושל המדינה דאז, ג'ורג' פטאקי, לעצור את הבחירות. הן נערכו שבועיים לאחר מכן. האירוע הזניח מבחינה היסטורית חזר השבוע לתודעה בעקבות שאלה שמתחילה להיות מוקד לדיון בארה"ב – האם יש סיכוי שהבחירות הקרובות לנשיאות יידחו מהתאריך שנקבע להן, 3 בנובמבר 2020, בעקבות משבר הקורונה?
התשובה הקצרה היא לא. החוקה אינה מאפשרת לרשות המבצעת להתערב בתאריך הבחירות לקונגרס ולנשיאות. הדרך היחידה לשינוי כזה היא תיקונים לחוקה, אולם תיקונים כאלה דורשים רוב של שני שלישים הן בבית הנבחרים הן בסנאט, וכן אשרור של שלושה רבעים ממספר המדינות. מובן שבמצב המקוטב הנוכחי, ולנוכח העובדה שבכל אחד משני הבתים שולטת מפלגה אחרת, אין סיכוי לאישור תיקון כלשהו, ודאי לא כזה שידחה את הבחירות ומבחינת הדמוקרטים יותיר את טראמפ בבית הלבן רגע אחד מעבר למה שמותר לו – זאת כמובן אם תקוותם תתגשם והוא יפסיד בבחירות.
התשובה לשאלה מהם סיכוייו של טראמפ לנצח בבחירות תלויה בהרבה גורמים, אבל ברור שמשבר הקורונה יהיה אחד המרכזיים שבהם. למרות המשבר, לטראמפ יש בסיס מצביעים חזק, יציב מאוד ונאמן. חזרת השווקים לעליות בימים האחרונים, הדו"חות היומיים המפורטים שנותנים גורמי הממשל לתקשורת והתחושה האופטימית שטראמפ מנסה לפזר עושים את שלהם. סקר מכון המחקר גאלופ, שבודק באופן סדיר את מידת שביעות הרצון של האמריקנים מנשיאם, קבע בתחילת חודש מארס – לפני פרוץ המשבר בארה"ב – כי 52 אחוז אינם מרוצים מטראמפ, ו־44 אחוז מרוצים, כלומר הפרש של 8 אחוזים לרעתו. סקר זהה בזמן שהמשבר בעיצומו הראה דווקא על סחף משמעותי לטובת הנשיא – 49 אחוז בעדו ורק 45 אחוז נגדו, הפרש של 4 אחוזים לטובתו. יש לקחת טלטלות כאלה בעירבון מוגבל, ויש גם סקרים אחרים.
אזרחי ארה"ב נתונים בסערת נפש ובחרדה מהעתיד לבוא, ואין דרך לדעת מה יהיו בסופו של דבר התוצאות הבריאותיות, הכלכליות והפוליטיות. אבל דבר אחד בטוח והוא שאף שמצבו של טראמפ נראה לא טוב מבחינת יכולתו להחזיק במשרתו גם בשנים הבאות, הפוליטיקה האמריקנית עובדת אחרת, ומוקדם מאוד לדעת מה יקרה. המתמודד ביידן בלי ספק הרוויח מהמשבר, כאשר הבוחרים הדמוקרטים הפנו עורף באחת לסנדרס והתקבצו סביב המועמד שכבר הוכיח את עצמו כסגן הנשיא ומשדר יציבות ומתינות, אולם בקרב הגדול בין ביידן לטראמפ על הנשיאות יש עוד זמן רב לפני שנוכל לקבוע מסמרות.
עיכוב בתאריך הבחירות לנשיאות, לפיכך, לא יהיה. גם הפריימריס הדמוקרטיים כמעט בכל המדינות נדחים, אבל בכל מדינות ארה"ב יש מערכת אפשרית של הצבעה מרחוק, ובשעת הצורך היא תופעל באופן מלא כדי להביא לכדי סיום את ההתמודדות בין שני המועמדים הדמוקרטיים, שנמצאים שניהם עמוק בקבוצת הסיכון להיפגע מקורונה – שניהם בני יותר משבעים.
וכך גם הנשיא המכהן, שיחגוג את יום הולדתו ה־74 ב־14 ביוני. לפחות לפי דבריו הנחרצים בשבוע שעבר, מסיבת יום ההולדת הזו תתקיים באווירה חגיגית, חודשיים ויומיים בדיוק אחרי ניצחון ארה"ב על הקורונה בחג הפסחא.
