להלן תיאור המציאות שמתרחשת בשעות אלו ממש בבית במונסי, עיירה בעלת אוכלוסייה חרדית גדולה במדינת ניו-יורק. בקומה התחתונה מתגורר בחור צעיר, נכדם של בעלי הבית המבוגרים, שעבר להתגורר איתם השנה כדי ללמוד בישיבה סמוכה. הוא לא מרגיש טוב כבר כמה ימים. משתעל, עם חום. לדברי סבו וסבתו, אובחן כחולה בקורונה. הם לא מעזים לגשת ולטפל בו בהיותם בקבוצת סיכון. פינוי רפואי לא צפוי בקרוב, כי בתי החולים באזור מלאים עד אפס מקום.
שלא כמו בישראל, לא מדובר בתיאור יוצא דופן במיוחד. אין בנמצא נתונים מדויקים על מספר החולים בארה"ב המשתייכים לקהילות יהודיות או חרדיות, בעיקר כי באופן כללי אין שם נתונים מדויקים. ארה"ב טיפסה בסוף שבוע שעבר לצמרת העגומה בטבלת המגפה מבין מדינות העולם, ויש בה יותר מ-120 אלף חולים בקורונה. יותר מאשר בסין או באיטליה.
עשרות בחורי ישיבה חרדים שחזרו ארצה בשבועיים האחרונים מארה"ב אובחנו כנשאי קורונה חיוביים אף שכלל לא חשו בתסמינים, והנתון הזה אולי מצביע על קצב התפשטות הנגיף שם.
מוקד המגפה הגדול בארה"ב הוא ניו-יורק. בערים גדולות נוספות בעולם בעלות ריכוז חרדי – לונדון, פריז ואנטוורפן, מספר היהודים שנפטרו מקורונה גבוה מאחוז היהודים באוכלוסייה הכללית. כך למשל בלונדון, 5 אחוז מהנפטרים הם יהודים, בעוד יהודים מהווים רק 0.3 מהאוכלוסייה. קשה לשים את האצבע על הסיבה המכאיבה מדוע המגפה מכה דווקא בבני עמנו. זה נוגע אולי לכך שמדובר בקהילות שהקרבה החברתית בהן גבוהה הרבה יותר מאשר בזו הכללית שסביבן, או למידע שזלג באיטיות רבה מדי.
עכשיו הכללים כבר הופנמו כמעט בכל מקום. גם בקהילות העולם לא מתפללים כבר שבועיים בבתי הכנסת. שם המשמעות של סגירת בית כנסת היא פעמים רבות עמוקה יותר מאשר בארץ. זה לא רק המקום אליו הולכים להתפלל במניין, זה הלב הפועם של הקהילה שמחזיק אותה יחד.
ראש עיריית ניו-יורק, ביל דה-בלזיו, הזהיר ביום שישי כי בתי כנסת, וגם כנסיות, שימשיכו להפר את ההוראות ייסגרו לצמיתות. דה-בלזיו הדגיש כי הוא זוכה לתמיכה מצד רבנים מכל זרמי היהדות, ומרבית מקומות התפילה כבר אינם פעילים כנדרש, אך יש בתי כנסת ספורים שדלתותיהן עדיין פתוחות.
ולצד המאבק במגפה, מוצאים עצמם יהודי ארה"ב מול חזית נוספת, האנטישמיות. היא מגיעה מחוגים של 'עליונות לבנה' ניאו-נאצית, ממנה יוצאים פרסומים שמאשימים את היהודים בהפצת המגפה, וגם מחוגים שטענו לכאורה כי הביקורת שלהם היא בכלל פוליטית ומכוונת נגד ישראל ולא היהודים. כמו זו למשל של לין דוויק, נשיאה לשעבר של ארגון סטודנטים ל"צדק בפלסטין", שהתלבטה בטוויטר אם לצבוע את הציפורניים באדום או בירוק פלסטינים חגיגיים, לאחר פטירתו של אריה אבן ז"ל, הישראלי הראשון שקיפח את חייו במגפה.
מעבר לזה, כפתור המעבר הישראלי משגרה לחירום מתורגל היטב. בארה"ב ובתפוצות בכלל, פחות מנוסים בזה. אבל גם שם, התארגנויות העזרה ההדדית נרחבות. ארגון הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה כבר פרסם השבוע כי החל לרכז סיוע כלכלי כדי להבטיח שמוסדות יהודיים לא יקרסו וכי יתמוך בחברי קהילה שנקלעו לקשיים. עם זאת, אחת הבעיות המרכזיות היא שהמערך הקהילתי בארה"ב מבוסס על תרומות פרטיות. ככל שמצבם של התורמים יהיה קשה יותר, כך ייפגע גם מערך הסיוע הציבורי.
מרק וילף, יו"ר מועצת הנאמנים של ארגון הפדרציות, אמר כי "בעבודה משותפת אנו יכולים להשיג יותר מאשר כל אחד מאתנו לבד. המשבר הזה מאתגר את כולנו ואת חיי הקהילה היהודיים בצפון אמריקה, ומחמם את הלב לדעת שאנחנו מעצימים ותומכים זה בזה בזמנים קריטיים כאלו".
