במבט לאחור זה נראה כמו נצח, אבל זה קרה רק לפני חמישה חודשים וחצי. העולם היה אז חופשי ופתוח לכול. ב־17 בנובמבר יצאה חני זרד, 53, תושבת טירת־הכרמל, לטיול מאורגן בסין ובהונג־קונג. המחצית השנייה של נובמבר היא גם התקופה שבה החלו להתגלות המקרים הראשונים של נגיף הקורונה בסין, שמאז הפך למגפה גלובלית. אבל התובנות לגבי מה שתואר כדלקת ריאות מסתורית הגיעו רק מאוחר יותר, בדצמבר.
בתחילה הכול נראה טוב. "היה לנו כיף גדול", אומרת זרד. אבל אז קיבל הטיול תפנית מאיימת. "ככל שהתקדמנו בטיול, זיהום האוויר התחזק. התחלנו להרגיש פחות ופחות טוב, ואני בכלל בקבוצת סיכון. אבל עשיתי חיסון לשפעת ודלקת ריאות, לכן לא דאגתי יותר מדי. יום לפני שחצינו את הגבול מסין למקאו החלה אחת הבנות בקבוצה להרגיש לא טוב. לא ייחסנו לכך חשיבות מיוחדת, אבל כשהגענו לגבול קיבלו אותנו אנשים עם מסכות על הפנים.
"שניים מהם הצביעו על הבחורה שלנו שהרגישה לא טוב, והורו לה לגשת אליהם. בדיעבד התברר לנו שבתקרה מותקנים גלאי חום, שזיהו כי היא חולה והחליטו לעכב אותנו. אמרו שמביאים רופא שיבדוק אותה, או שהיא נשארת מחוץ למקאו. זה היה הזוי, החלה התרוצצות גדולה. איכשהו הצלחנו להוציא אותה. אמרנו טוב, קורה. אבל זו הייתה רק ההתחלה.
"כשהגענו למקאו, שתי בחורות צעירות בקבוצה החלו להרגיש לא טוב. חום גבוה, צמרמורות, שיעול. אמרנו לעצמנו אוקיי, שפעת. אמנם קצת מוזרה, אבל שפעת. ואז עוד שתיים בקבוצה, מבוגרות בנות שבעים פלוס, חלו ונשארו במלון עם חום ושיעול כבד מאוד. בדרך להונג־קונג חלו שניים נוספים. אחת מהן, גם בקבוצת סיכון עם שיעול כבד מאוד, העריכה שחטפה דלקת ריאות.
"הטיסה חזרה לארץ הייתה סיוט בעבורנו. למזלנו, המטוס היה ריק יחסית. השכבנו את חברי הקבוצה החולים על המושבים הריקים, וטיפלנו בהם לאורך כל הטיסה. אחרי שהגענו, הבחורה הראשונה שהחלה להרגיש לא טוב אושפזה בבית חולים. בהמשך גם בעלה חלה. שבועיים אחרי שחזרנו, גם אחותי חטפה חום ושיעול יבש נוראי עד כדי חנק. גם הבת שלה השתעלה חודש שלם. אמרו לנו התקררות, דלקת ריאות, אבל בהמשך, כשהחל הדיבור על הקורונה, בבת אחת נפל לי האסימון. הסימנים היו ממש אחד לאחד. במבט לאחור, 13 משתתפים בקבוצת טיול מאורגן של 35 איש חלו עם סימפטומים. כשדיברתי עם המדריך הוא אמר שמעולם לא נתקל בסיטואציה כזו".
חני אומרת שהיא מאוד היתה רוצה להיבדק בבדיקה סרולוגית, שתַראה אם היא ושאר חברי הקבוצה חלו בקורונה או לא. ולא רק בגלל הסקרנות. מאז הטיול עברו כאמור ארבעה חודשים וחצי. אם אכן יתגלו בדמם של חברי הקבוצה נוגדנים לקורונה, זה יכול להשליך על שאלת מיליון הדולר: האם היחשפות למחלה מייצרת חיסון, ואם כן, עד מתי הוא נשמר. באופן אישי, אומרת חני, אם יתברר שאכן חלתה בקורונה, יותר מכול הייתה רוצה לתרום דם כדי למצות מן הפלסמה שלה נוגדנים לטיפול מציל חיים בחולים קשים.
מקרה כמו הטיול של חני, שהסתיים במצב שבו שליש מקבוצת המטיילים חזרו מסין חולים במחלות ריאה מוזרות, היה אמור להדליק נורה אדומה במשרד הבריאות. אבל השאלה היא האם בכלל הגיעו דיווחים בעניין למרכז הלאומי לבקרת מחלות של משרד הבריאות. בעיקרון, לאחר שהיה לפחות אשפוז בית חולים של אחד מקרב חברי הקבוצה, במשרד הבריאות היו אמורים לדעת על מה שקרה בקבוצת המטיילים ששבה מסין.
פנייה לדובר משרד הבריאות כדי לברר בדיעבד אם ייתכן שהיו בישראל מקרים מוקדמים של קורונה שעברו מתחת לרדאר, נענתה בהתעלמות. כך גם בקשה לשיחה עם ראש המרכז הלאומי לבקרת מחלות.
בעקבות טום הנקס
אבל אלה נווה, אפידמיולוגית סביבתית מאזור חיפה החוקרת קשרי סביבה ותחלואה, החלה לעשות בדיוק את זה: לאסוף מידע על מקרים מוזרים ובלתי אופייניים של שפעת, תחלואה דמוית שפעת ודלקת ריאות. להערכתה, מתוך כמה עשרות אנשים שחקרה, לא מן הנמנע שהיו מקרים כאלו. אבל, היא אומרת, "במשרד הבריאות לא זיהו שמשהו אחר, שונה ומדאיג, אולי מתחולל בשטח הרבה קודם".
בדומה לחני, גם היא התעוררה לאפשרות שחלתה בקורונה בעקבות ניסיונה האישי. "לפני כשבועיים", היא מספרת, "צדה את תשומת ליבי הידיעה על השחקן טום הנקס ובת זוגו שחלו בקורונה. בניגוד לתסמיני הקורונה המובהקים של חום ושיעול יבש, השניים דיווחו על חום וחולשה מתמשכים. מה שעורר בי את המחשבה שיש אולי לא מעט מקרים מפוספסים של קורונה, המתאפיינים בחולשה ובחום שבא והולך במשך תקופה ארוכה, ממש כפי שגם אני ובני משפחתי חווינו בתקופה האחרונה".
אלה נווה: "כדאי לבדוק אם הסדרה של תסמינים ומחלות ריאה מוזרות בחיפה בחודשים דצמבר־ינואר, לא הייתה אלא קורונה. אולי זו גם הסיבה למיעוט התחלואה בחיפה, יחסית לערים אחרות"
"בעקבות זאת", אומרת נווה, "החלטתי לבדוק ביסודיות את מפות התחלואה של חולים ומבודדים שמפרסם משרד הבריאות. על פי נתונים אלה, נראה שבאופן יחסי יש דווקא מעט מקרי קורונה בחיפה. השאלה הראשונה ששאלתי את עצמי היא מדוע. אחת האופציות, ברמה התיאורטית לפחות, היא שחיפה הייתה אולי המקום הראשון בישראל שנחשף לקורונה, ככל הנראה בשלב מוקדם הרבה יותר ממה שמקובל לחשוב.
"ואם כך, ייתכן שהגל בחיפה מאחורינו ברובו, וכדאי לבדוק אם סדרה של תסמינים ומחלות ריאה מוזרות ובלתי אופייניות שפקדו אותי ואנשים אחרים – אינם תוצאה של שילוב בין תחלואה עונתית וזיהום האוויר הכבד שרבץ על חיפה בחודשים דצמבר־ינואר, אלא קורונה. ואם כך, ייתכן שלא רק שהגל עבר מתחת לרדאר, אלא שזו גם הסיבה למיעוט התחלואה העכשווי בחיפה, יחסית לערים הגדולות האחרות".
וזוהי נקודה חשובה, כי אף שחיפה היא אחת משלוש הערים הגדולות בארץ, עיר תעשייתית, תיירותית ומולטי־אתנית, שיעור התחלואה בה נמוך יחסית.
בימים כתיקונם, אלה נווה עוסקת בעיקר באפידמיולוגיה של תחלואה כתוצאה מזיהום האוויר הכבד באזור מפרץ חיפה. היא דמות מוכרת היטב בקרב הארגונים החברתיים הנלחמים בזיהום אוויר, ומחלוצות המאבק הסביבתי במדינת ישראל. בחודשים דצמבר־ינואר כבר נצפו מקרי קורונה מחוץ לגבולות סין. נווה החלה לחפש מאמרים וספרות מקצועית על מסלולי ההתפשטות של הווירוס בכלל, ועל המסלולים הספציפיים שדרכם יכול היה אולי להגיע לחיפה. היא העלתה פוסט בדף הפייסבוק שלה וביקשה את עזרת עוקביה. במקביל החלה לבדוק כמה תיירים, פועלים זרים וסטודנטים שביקרו בסין או נחשפו לאנשים שהגיעו משם בחודשים האחרונים – הגיעו לחיפה. להערכתה, מדובר בלא פחות מכמה עשרות אלפים.
"לחיפה קשרים תעשייתיים ואנושיים חזקים עם סין", היא אומרת. "מוקד אחד של קשר הוא הנמל החדש שנבנה כעת בחיפה, וינוהל בעתיד על ידי חברה סינית. גם הטכניון הוא מוקד שיתוף פעולה גדול עם ממשלת סין. סטודנטים סינים לומדים ומתגוררים בחיפה, ואנשי הטכניון נוסעים להרצות בשלוחת הטכניון בסין. גם באוניברסיטת חיפה יש ריכוז גדול של סטודנטים מסין. מעבר לכך, יש גם תנועה גדולה של תיירים מאסיה שמגיעים לחיפה לביקור בגנים הבהאים. אלה גם המדינות הראשונות שבהן נצפו מקרי קורונה מחוץ לסין".
במקביל לחיפוש פרסומים מדעיים ועיתונאיים, החלו לזרום לנווה תגובות של אנשים שסיפרו על מקרי תחלואה אישית ומשפחתית, אשר בדיעבד העלו אצלם את השאלה: האם ייתכן שמה שחוו חודשיים־שלושה ואפילו יותר לפני שהקורונה הגיעה רשמית למדינת ישראל – אכן היה הנגיף שמשתק כעת את העולם?
שריפה בגרון
לנווה יש כרגע כמה עשרות מקרים כאלו, שאת חלקם העלתה בדף הפייסבוק שלה. הנה למשל מקרה מספר 23, אישה כבת 40. "אחרי מחלת חום לילדה הייתה לי גם מחלת חום, ואז שריפה בחזה במשך חודש", מספרת אותה אישה. "בדקו לב, בדקו גסטרוסקופיה, עשו צילום חזה, ולא מצאו כלום. לשתינו היו גם בחילות. עשו לי את כל הבדיקות ולא מצאו כלום. טענו שזה פסיכולוגי. אבא שלי סבל לפני חודשיים ממחלת חום ושיעול, לחץ הדם שלו קפץ ל־200. בגלל הגיל, מחלות הרקע והתקף לב בעבר לא ייחסו לכך חשיבות, למרות שבעבר חלה בשפעת אך לא היו לו כאלה קפיצות לחץ דם. אצלי בכלל לא מצאו כלום. סבלתי חודש בלי לתפקד. רק אחרי חודשיים יצאתי מזה. אמרו לי יש לך צרבת, אבל טיפול נגד צרבת לא עזר. זה גם שרף באופן שונה לגמרי. לא באזור הקיבה אלא יותר למעלה".
התיאור הזה מעניין משתי בחינות. תחושת השריפה שאינה נובעת מצרבת מתוארת גם על ידי חולי קורונה אחרים, וכך גם הקפיצה בערכים של לחץ הדם. אחד מגורמי הסיכון העיקריים לחלות בקורונה הוא ככל הנראה יתר לחץ דם. זאת משום שדרך חדירתו של הנגיף לתאים מערבת אנזים המפעיל הורמון בשם אנגיוטנסין, שיש לו תפקיד מרכזי בוויסות לחץ דם.
או מקרה מספר 24, שגם אותו מביאה נווה בדף הפייסבוק שלה: "יש לי בת לפני גיוס, העובדת במרכז הכרמל. ב־2 בדצמבר היא חזרה ממשמרת עבודה ולא יכלה לנשום. מדובר בילדה בריאה, ללא בעיות רפואיות. היא פשוט קרסה ובכתה. לא הייתה יכולה לצעוד כי לא יכלה לנשום, והתמוטטה. יומיים קודם לכן היו לה כאבי גרון שתוארו על ידה כשריפה בגרון. ניגשנו לעזרה רפואית. הרופאה שמטפלת בה טענה שזה התקף אסטמה. יש לציין כי בתי מעולם לא סבלה מבעיות בדרכי הנשימה. בנוסף אציין כי למקום שבו היא עובדת מגיעים תיירים באופן תדיר, בין השאר מסין. כמו כן, כשבוע לאחר מכן התחלתי גם אני לסבול מקשיי נשימה ושיעול יבש קשה במשך כשלושה שבועות".
אז האם היו אלה מקרים של שיעול ויראלי קשה, או מקרים מוקדמים בלתי מאובחנים של קורונה? יש אפשרות לעשות בדיקות לזיהוי נוגדנים, שיאששו או יפריכו את הטענה שמעלה נווה. ואם היו מקרים מוקדמים של קורונה, אומרת נווה, צפה השאלה אם ייתכן שהיו גם מקרי מוות שנרשמו כדלקת ריאות, במיוחד בקרב אנשים זקנים, חלקם דמנטיים – אשר היוו את מקרי המוות הראשונים מהווירוס. נראה שהאפשרות הזו עלתה גם במשרד הבריאות, לאחר שבשבוע שעבר דווח בערוץ 'כאן 11' על הוראה להשהות קבורה של מקרי מוות מסוימים, כדי לברר אם היה מדובר במוות מקורונה או בנסיבות אחרות.
שורה תחתונה: התיאוריה של אלה נווה רחוקה אולי מלהיות מושלמת, ויש בה הרבה חורים. ועדיין, יש אינטרס ציבורי מובהק לברר אותה, מבלי להיכנס לתיאוריות קונספירציה על הסתרה בגלל הקשרים הדיפלומטיים עם סין, ולו רק בגלל שאלת מיליון הדולר האמורה: החיסוניוּת. האם בעקבות תחלואה בקורונה מפתח הגוף חיסון זמני או קבוע, או בכלל לא? זוהי כמובן שאלה שעומדת בבסיס כל התנהלות עתידית ביחס למגפה.
ואם יש אדם אחד, שניים או שלושה באזור מפרץ חיפה שאיכשהו חלה בקורונה כבר לפני שניים, שלושה או אפילו חמישה חודשים, וכבר עתה יכול לתת תשובה לשאלה הזו – למצוא אותו יכול להיות שווה הכול.
