שעת צהריים מוקדמת, כיכר אתרים בתל־אביב. אייל, ליאור ואיתמר מתכנסים לעדכון מצב, ומעלים לשיחה מתנדבים שעובדים מהבית. על המסך מופיעות עשרות שורות עם עדכונים חמים מהשטח: ארגנטינה – מעברים יבשתיים סגורים; ברזיל – התחבורה הציבורית נעצרה ב־18 במארס; פרגוואי – שדה התעופה באסונסיון נסגר. התמונה מתחלפת, ועל הצג מופיעות הפניות האחרונות שקיבלו: אם לתאומות תקועה בפיליפינים, בחור בגואה עם רגל שבורה מחפש דרך לחזור, תושב גרמניה שואל כיצד יוכל להגיע לכאן אם אמו שחיה בארץ תחלה חלילה.
זהו החמ"ל של Israel-is, שנפתח עם פרוץ משבר הקורונה במטרה לסייע למטיילים ישראלים שתקועים בחו"ל ומחפשים דרך לחזור. "בהתחלה ישבו פה עשרות מתנדבים", מספרת ליאור. "אחרי ההגבלות צמצמנו לעשרה, עם רווחים של שני מטרים לפי התקנות, ועכשיו כבר עברנו לעבוד מהבית".
אנחנו נפגשים ב"מרחב החברתי", שהיה בעבר מועדון מפוקפק והוסב למרחבי עבודה של יזמות חברתית. בחדר יושבים שלושה: אייל בירם, 28, בוגר סיירת מטכ"ל ומייסד Israel-is; איתמר יחיה, 27, בוגר שלדג ואחראי על קשר עם בוגרי התוכנית ועל שיתופי פעולה; וליאור סמק, 27, שמתנדבת גם בעמותת "אחריי" ומדריכה חיילים בתוכנית.
בימים כתיקונם מיזם Israel-is עוסק בהסברה באמצעות סדנאות הכשרה לחיילים משוחררים לפני הטיול הגדול בעולם. "אנחנו לוקחים את המטייל לפני שהוא יוצא ונותנים לו כלים לספר את הסיפור שלו, לדעת להתמודד עם שאלות קשות על ישראל ולהצליח לייצר שיח נכון עם אנשים בעולם", מסביר בירם. לצד זאת, התוכנית משגרת משלחות להתנדבות ולפעולות הסברה מול מטיילים בכל העולם.
משבר הקורונה, שהכניס להקפאה את תוכניותיהם של צעירים ישראלים לטוס לחו"ל בתקופה הקרובה, הביא את החברים הנמרצים ב־Israel-is לשנות את חשיבתם והתמקדותם, ולעבור לסיוע לישראלים השוהים מעבר לים. "עד לפני שבועיים", משחזר בירם, "רוב הישראלים המשיכו לטייל בדרום אמריקה ובאוסטרליה, והיו בגישה שזה לא יגיע אליהם. פתאום הם התעוררו והבינו שהקורונה אצלם. הדוגמה הכי מובהקת הייתה פרו. בתוך 28 שעות מרגע שהנשיא הכריז על המשבר, סגרו את הגבולות. אנשים לא הספיקו לצאת מההוסטל ולתפוס אוטובוס.
"מצאנו את עצמנו עם כמות אדירה של פניות. משרד החוץ עושה עבודה פנטסטית, אבל הם פשוט לא הצליחו להתמודד עם הכמות. אנשים שמכירים אותנו מהתוכנית פנו אלינו באופן ישיר, וראינו שזה מתחיל לקבל תאוצה. אספנו את כל מתנדבי הארגון למתחם הזה, ופתחנו חמ"ל לפי אזורים – אתם אחראים על אוסטרליה וניו־זילנד, אתם על ברזיל, אתם ארגנטינה. יצרנו קשר עם שליחי חב"ד, עם שגרירים, עם הסוכנות, עם הקהילה היהודית. יש לנו קשר עם כל האנשים האלה".
"בהתחלה אלה היו בעיקר התייעצויות", נזכרת גם סמק. "'מה אתם אומרים, כדאי לחזור לארץ?'. בשלב הזה לא הייתה הנחיה של משרד החוץ, לא ידענו מה לייעץ, והייתה שאננות. אנשים התנדנדו על ערסל וכתבו לנו 'כדאי לנו לחזור או לא?'. לאט־לאט הקצב התגבר, וכבר היה ברור שכולם רק מחפשים דרך לחזור. הרוב הבינו שיש פה משהו גדול מהם, והיו גם שיקולים של כסף או חגים".
"לחמ"ל היו שתי מטרות", מסביר יחיה. "האחת, לתת מענה ולהנגיש מידע מוסמך ומהימן. אנשים נמצאים בכל מיני מסעדות והוסטלים עם אינטרנט מקרטע, ויש המון שמועות וכאוס ובלגן. המטרה השנייה הייתה פשוט להיות אוזן קשבת. המון אמהות ואבות מודאגים קיבלו את המספר שלנו, התקשרו והיינו צריכים להרגיע אותם".
גם במבצע החילוץ של מטיילי פרו הם היו מעורבים. בירם: "לפני ששלחו את שלושת המטוסים, פרסם משרד החוץ קישור להרשמה לטיסות האלו והיה צריך להפיץ אותו. אנחנו היינו אחד הגורמים שהנגישו את הלינק והפיצו אותו בצורה רחבה בין המטיילים. גם בעזרת ידוענים שפרסמו את זה, כמו בלוגר הטיולים לונלי פלג או השחקן צחי הלוי. ככה עזרנו לחבר'ה שהיו תקועים בלימה ובקוסקו, שחלקם היו תקועים על הר במרחק שעה וחצי מהעיר".
הייתה גם ביקורת על כך שישראל הוציאה על חשבונה טיסות בעבור המטיילים מפרו.
"כארגון ללא מטרות רווח אנחנו מאמינים בתמיכה בכל ישראלי שנמצא בחו"ל. זה חשוב ששולחים טיסה לחו"ל, אבל עם זאת צריך לשקול כל טיסה כזאת, כי זה כסף שצריך לעזור לעמותות אחרות, לעסקים עצמאיים. אז צריך לתת גב, אבל בסוף זו גם אחריותו האישית של המטייל למצוא את הדרכים לחזור ובסוף גם לממן את זה. במקרה של הטיסה מפרו היה צורך: בגלל הסגר המדיני היה מותר להוציא רק טיסות חילוץ, ולא טיסות שכר. אבל היו מדינות אחרות שהטיסות מהן לא מומנו על ידי המדינה, והמטיילים שילמו בעצמם".
חלק מהמטיילים שהוחזרו במימון המדינה סירבו אפילו להיכנס לבידוד כשהגיעו לארץ.
"הגיעו סיפורים מאכזבים על חבר'ה שאיבדו את הצפון והתנהגו בצורה לא מכבדת. אבל אני חייב להודות שרוב האנשים, יותר מ־95 אחוז מהם, כיבדו את הכללים. אלה היו 23 חבר'ה מתוך אלף. אם שניים־שלושה אחוזים זה מה שיש לנו, אני מוכן לחיות עם זה".
ולא חששתם שהמטיילים שאתם מסייעים להם יביאו איתם גל נוסף של הדבקות?
"אנחנו מבחינתנו העברנו את המסר שכל מי שחזר צריך לשבת בבידוד של 14 יום. גם אם יהיו אנשים שידביקו מישהו, העשייה לכלל מאוד חשובה. היה אחוז קטן של אנשים שלא הקשיבו לחוקים, אבל הרוב הגדול הם אנשים שאכפת להם".
ולמה בעצם שלא יישארו בחו"ל עד תום המשבר?
"התובנה שהגענו אליה היא שמדינות עולם שלישי שנכנסות לכאוס – השלב הבא עלול להיות אלימות ופשיעה, בעיקר כלפי אנשים שהם לא מקומיים. זה יכול ממש להיות סכנת חיים".
יש לכם ביקורת על פעילות משרד החוץ וגופי הממשלה במשבר הזה?
"אף אחד לא התכונן לאסון בממדים כאלה. גם משרד הבריאות לא מורגל בזה. למשרד החוץ יש חדר מצב, אבל הם רגילים לעבוד מול מדינה אחת – למשל, כשהייתה רעידת אדמה בנפאל, והיו שם כמה אלפי ישראלים. אני לא יודע אם אפשר לצפות מהמערכת להיות מוכנה לדבר כזה. זה יום הדין. כאן יש צורך בהתגייסות אזרחית, וזו הסיבה שנרתמנו למשימה. אני יכול להגיד שכל מי שדיברנו איתו נתן כתף".
היו טעויות אסטרטגיות?
"למערכת לקח זמן להבין שצריך להעביר מסר אחיד, שכל ישראלי צריך לחזור לארץ כמה שיותר מהר, כי זה מה שבטוח. לפני זה היה קצת בלבול במסר, פשוט כי לקח זמן להבין את ממדי האסון".
להחזיר טובה
עד כה סייעו פעילי Israel-is להחזיר לארץ יותר מ־1,200 מטיילים מרחבי העולם. לצד הפעילות הזו, אתגר נוסף שמשקלו יגבר בימים הבאים הוא לסייע מרחוק למטיילים שלא יצליחו לחזור. "נותרו כמה מאות שעדיין לא חזרו", מציין בירם. "יהיו גם כאלה שלא יצליחו, אבל גם אותם לא נפקיר".
המטיילים שכבר הספיקו לחזור לארץ בעזרת הסיוע שקיבלו נקראים כעת להשיב טובה בחזרה. "הצעד הבא שלנו הוא לקחת את המידע על המטיילים שחזרו וסיימו בידוד בסוף השבוע, ולהעביר אותם להתנדבויות אחרות", מספר בירם. "קיבלתם עזרה? תנו בחזרה ותסייעו לזקנים ולכל מי שזקוק. אנחנו עושים את זה בשיתוף עם ארגון 'לב אחד'. בד בבד, אנחנו עובדים על השקת אפליקציה חדשה עם גוף שנקרא 'הלפרס'. הרעיון שלה הוא לחבר בין המטיילים שנשארו בחו"ל. בלחיצת כפתור אחת האפליקציה מקפיצה לכל האנשים בסביבה התראה שאומרת 'יש ישראלי שצריך עזרה'. המטרה היא לייצר קהילה של ישראלים שיתמכו זה בזה, אם בענייני רפואה ואם בענייני ביטחון אישי".
אתה יודע מה קורה אצל המטיילים שאינם מישראל? הם מקבלים מארצותיהם סיוע?
"השגרירות הישראלית בברזיל הוציאה לפני שבוע וחצי טיסת חילוץ מבוליביה. היו שם 23 ישראלים ועוד עשרות מטיילים לא ישראלים, ומי שמימן את הפעולה הייתה שגרירות ישראל. זה משהו שהם מעריכים מאוד וזה לא קורה בשום מקום אחר, כזו התגייסות.
"בעיניים שלי אנחנו לא רק סטארטאפ ניישן, אלא גם טרוולרס ניישן. הישראלים הם עם שמטייל ונמצא בכל מקום בעולם. באחד המחקרים שעשינו גילינו שסטיב ג'ובס, ברק אובמה, ג'סטין טרודו, שני הנסיכים הבריטיים – כולם עשו טיול גדול. 15 אחוזים מבוגרי הרווארד טסים לטיול. המטיילים הישראלים פוגשים המוני אנשים בעולם, ויש פה יכולת ליצור השפעה תודעתית.
"אנחנו רוצים שהאפליקציה תדע לחבר גם קהלים בינלאומיים, ושהחמ"ל בתל־אביב יעזור גם למטיילים אירופים ואמריקנים. אנחנו רוצים שזה מה שיזכרו מאיתנו – שברגע האמת, ישראל הצילה אותם".
