ישנן שלוש דרכים שדרכן ניתן להידבק בווירוס הקורונה. אחת מהן היא באמצעות מגע פשוט של כף היד שלנו בפָּנים. אם זה בפה, באף או בעיניים. על פניו, נשמע פשוט למנוע הידבקות כזו. הרי מה הבעיה לא לגעת? בפועל מסתבר, שרבים מאיתנו עושים זאת ללא הפסקה ובלי מודעות לכך. לפסיכולוג הקליני עמוס מיתר, יש פתרון שעשוי לסייע בהורדת קצב ההדבקה, ועל הדרך להפוך את הכל לחוויה משפחתית ומהנה.
"אני מבקש להביא את הנושא למודעות שלנו, מה שיקל עלינו לא לגעת בפָּנים. זה משהו שבהחלט ניתן לביצוע ומאפשר להוריד את מספר הנגיעות הלא רצוניות לאפס", קובע מיתר. "הדרך שבה נעשה את זה תהיה בין השאר דרך משהו חיובי, בכדי שלא נעשה משהו שלילי. כך נעורר את הטוב ואת הכן".
"התרגול הוא פשוט. בכל שעתיים או שלוש, ניגש לשטוף היטב את הידיים באופן שישמור עלינו מכל זיהום אפשרי, ואז לכמה רגעים ניגע בפנים כמה שנרצה: נגרד, נלטף, נשתהה שם כמה שנרצה. הפעולה הזו תעזור לנו להתמסר למודעות לא לגעת בפנים בשאר הזמן. הפעולה הזו היא בשליטה שלנו, וברגע שנשלוט בה נהפוך לאקטיביים. במקום לפחד, להימלט ולברוח מהווירוס, נעבור לאקטיביות במשך כל היום כולו, מה שגם יתרום לבריאות שלנו, כי אקטיביות מעלה את המערכת החיסונית בגוף, בעוד הבריחה מקטינה".
"למעשה, אפשר להפוך את זה לקמפיין שלם של המשפחה. הילדים יאירו לנו (כן, ב-א'), כשאנחנו נוגעים בפָּנים. נסתכל אחד על השני, נקום עם זה בבוקר, נדבר על זה במשך היום ונהפוך את המשפחה למוארת מבחינת מודעות לאי-נגיעה בפָּנים. בדרך הזו נוריד את שיעור ההדבקה, ניקח אחריות ונתמסר לדרך שתלויה רק בנו", מעריך הפסיכולוג הקליני עמוס מיתר.
