"רמת הציות בשכונות החרדיות זהה לזו בשכונות חילוניות"

בבוקר יום חמישי בשבוע שעבר התעורר משה ליאון לקול צלצול הטלפון. על הקו היה מחותנו. "דיווחו הרגע שנכנסת לבידוד אחרי שפגשת באולפן את שר הבריאות ליצמן", מסר לו המחותן המודאג, ואף שיגר קטע וידאו להוכחת הדברים.

"די הופתעתי", צוחק ראש עיריית ירושלים בריאיון עימנו. "אמרתי לו 'זה פייק', לא פגשתי את ליצמן כבר זמן רב. אבל אחריו החלו להגיע טלפונים רבים, ותחנות הרדיו החלו להתעניין בשלומי. אחר כך התברר שמדובר בעופר עיני ולא בי. זו הפעם השנייה שאני מוזמן להיכנס לבידוד. בפעם הקודמת ביקרתי במוקד הטלפוני של מד"א, ואחרי כמה ימים התברר שהמנהל חולה, אם כי שהיתי בקרבתו זמן קצר מאוד". כדי להסיר ספק עבר ראש העיר בדיקת קורונה, והיא התבררה כשלילית. הוא מביע תקווה שבתוך זמן קצר ניתן יהיה לאבחן את הקורונה בבדיקה פשוטה ומיידית, "כמו בדיקת היריון".

ירושלים הולכת ומתכנסת בתוך עצמה. הכבישים הראשיים דלילי מכוניות, ואת הנסיעה בתוך העיר, הנמשכת בימים כתיקונם חצי שעה, עשיתי הפעם בדקות ספורות. רחבת הכותל המערבי עצובה באין פוקד, כך גם הר הבית.

"כשהחלטתי לרוץ לראשות עיריית ירושלים ידעתי שיהיו לי אתגרים קשים ביותר, אבל לתקופה כל־כך קשה ומלאת אחריות לא ציפיתי", משתף אותנו ליאון. אנו יושבים בלשכתו בבניין העירייה השומם בכיכר ספרא, הנראית נטושה כמו כל כיכרות בירות תבל בימים אלה. "אני חש על כתפיי את כל כובד משקלה של העיר הגדולה בארץ, על 900 אלף תושביה".

איך זה שמספר הנדבקים בירושלים, שהגיע בסוף השבוע שעבר ליותר מ־1,200, הוא פי שניים או שלושה מתל־אביב, למשל?
"זה נובע בעיקר מתגבור מסיבי של הבדיקות בעיר. אני לא חושש מהמספר, אלא מהיכולת שלנו לבודד את החולים. ברגע שזה יקרה, אדע שהצלחנו להשטיח את העקומה".

האתגר הגדול והייחודי לירושלים גלום בשני מגזרים גדולים, המונים כל אחד כ־350 אלף איש: החרדים והערבים. שתי האוכלוסיות נחשפו כשהן אינן מוכנות למאבק הקולקטיבי בהתפשטות הנגיף, כל אחת סיבותיה ונסיבותיה עימה – אם היעדר תקשורת ומודעות, ואם מאפיינים תרבותיים וחברתיים. כך או כך, הן דורשות היערכות וטיפול ממוקדים.

בחלק מהשכונות החרדיות לקח זמן להפנים את חומרת המצב. "תמיד יש בודדים שמפרים את ההנחיות. אני אומר בוודאות שבקרב החרדים יש שמירה הדוקה על ההנחיות. אני רואה תמונות שגם אצל החילונים יש מפירי חוק. קיבלתי תמונות מהשוק באשדוד הפתוח לכולם, וקיבלתי כבר טלפונים מדוע שוק מחנה יהודה סגור. יש משטרה, והיא צריכה לאכוף את החוק".

בשבוע שעבר פתחה העירייה מוקד בדיקות בלב שכונת מאה־שערים. אלא שבמוצאי שבת הותקפה עמדת האבחון במטר אבנים על ידי קיצונים שאינם מוכנים לקבל כל נוכחות של "המדינה" ושליחיה בתחומם.

למה מאפשרים להם להשתולל?
"אני מסתובב בשכונות ורואה שרמת הציות שלהם זהה לזו שבשכונות החילוניות, כלומר ציות מלא להנחיות על ידי רובם ככולם. יש מיעוט קטן המתרכז במאה־שערים, ובהם יש לטפל באכיפה פשוטה ובכוח, כמו בכל אחד אחר. הם לא מכירים במוסדות המדינה, לא מצביעים לכנסת ולעירייה, הם ישות נפרדת. אבל לא אהבתי את ההשתלחות הגדולה בחרדים בתקשורת ובציבור. צריכים להבין שכולנו בסירה אחת, ועלינו להתמודד יחד במלחמה הזו".

למה הם לא מצייתים? הרי הקורונה היא לא מעשה ידי "המדינה הציונית".
"קטונתי מלהסביר אותם, אבל אעשה הכול כדי למצוא את החולים, לבודד אותם ולהציל את משפחותיהם. העובדה היא שהם כן רוצים את מרפאת הבדיקה. ראש משפחה חולה, שנאלץ לשהות בבית במחיצת ילדיו הרבים, יוצר מדגרה של הנגיף. ברגעים אלה אנחנו שוכרים עוד שני בתי מלון בירושלים, המיועדים לחולי קורונה מהאוכלוסייה החרדית, מלבד השניים שכבר שכרנו – דן הייאט ופרימה. מלון נוסף, מלון עץ הזית, נפתח לתושבי מזרח העיר. השבוע גם שכרנו את מלון יערים במעלה החמישה. עד כה פונו למלונות כמה עשרות, אבל אנחנו מכוונים לכך שמאות יפונו".

בימים האחרונים דובר על הטלת סגר על כמה משכונות העיר. האם זה צעד נכון?
"בהחלט לא. אני גם מתנגד לתוכנית חלוקת העיר למרחבים שבה תיאסר התנועה ממרחב למשנהו, שכן לדעתי אנשים יפרשו זאת כהיתר להסתובב בתוך המרחב.  בתחילה דובר על מאה־שערים, אבל אני מביט על מפת התפוצה של הנגיף ורואה שנכון לעכשיו אין שם שיעור גבוה של נדבקים. היא אינה שונה משכונות אחרות. בכלל, אין פריצה במקום מסוים והפריסה היא די מבוזרת. אם חלילה נגלה שם פריצה משמעותית, כמו למשל בקריית־יערים, נצטרך לשקול מחדש".

כמו לעבור על השריעה

זה יותר משבוע פועל באצטדיון טדי מתחם 'היבדק וסע' לבדיקות קורונה. מספר הנבדקים מדי יום הוא בין 1,000 ל־1,500 איש. "ניתן היה לבדוק הרבה יותר, אלמלא המחסור שהיה בשבוע שעבר בחומרי בדיקה.  גם קופות החולים נכנסו לעניין", אומר ראש העיר.

לעומת מערב העיר, בכירה במשרד הבריאות הגדירה את המצב במזרח הבירה כ"קטסטרופה". עד ראשית השבוע שעבר מספר הנדבקים הידועים שם היה נמוך במיוחד – כעשרים בלבד – ובמפת המשרד הייתה מזרח ירושלים מעין "חור שחור". משרד הבריאות פועל שם בעצימות נמוכה, בעיקר בשל החשש הביטחוני, ושיתוף הפעולה מצד התושבים אף הוא נמצא ברמה נמוכה מאוד, בפרט אצל 140 אלף החיים מעבר לגדר ההפרדה. על אכיפה של הסגר אין מה לדבר.

דווקא מיעוט הנדבקים המדווחים הדליק נורה אדומה, אומר ליאון. "הבנתי שיש שם חולים, אך לנו אין כל מידע לגביהם. תושבי מזרח העיר כמעט לא באו להיבדק בטדי. לחצתי על משרד הבריאות לפתוח מתחם נוסף על יד ג'אבל־מוכבר. המטרה היא לעודד בדיקות. הורדנו את הקריטריונים, והיום כל מי שלא חש בטוב יכול לבוא ולהיבדק".

"אני מסתובב בשכונות החרדיות ורואה שרמת הציות זהה לשכונות החילוניות. יש מיעוט קטן במאה־שערים, ובהם יש לטפל באכיפה פשוטה, כמו כל אחד אחר"

האם הפעם יש שיתוף פעולה מצד תושבי מזרח העיר?
"מאוד, מאוד. חלק ניכר מזמני אני מקדיש לתושבים הערבים. אני חושב שיש כאן הזדמנות להוכיח את משמעות המלים 'ירושלים המאוחדת'. מערב ומזרח דואגים זה לזה. הם מקבלים בשמחה ובחום את השירותים שאנחנו מעניקים להם. גם הרשות הפלסטינית, שנוהגת להתערב ולהפריע במהלכים רבים שאנו מבקשים לבצע במזרח העיר, משתפת פעולה. היא דואגת לשטח שלה ומניחה לירושלים להתעסק בשלה. הם סגרו את השערים למעבר לשטחם. יש כאן מלחמה עולמית, כמו בסרטים הדמיוניים שנלחמים נגד פלישה מכוכב אחר".

ליאון מספר כי נפגש עם שייח'ים, אימאמים ונכבדי השכונות כדי שיעבירו את המסר. אפילו הפת"ח חילק כרוזים שהפעם יש לציית לשלטונות הכיבוש, והרשות אף ביקשה מישראל לטפל בשכונות שמעבר לגדר. "חילקנו עלוני הסברה והפקנו חומרי דיגיטל בערבית. יש כאן פורום שנפגש פעם ביומיים עם הנהלות בתי החולים במזרח העיר, ואנו דואגים שיקבלו סיוע מהממשלה".

אחרי הריאיון שלח לי ליאון סרטון שבו נראה לא רק הכותל המערבי ריק מאנשים אלא הר הבית כולו, זאת לאחר שבימים הראשונים סירב הוואקף להיענות לדרישות ופתח את הר הבית לתפילת אלפים. על פי הידוע, הדבר הושג אחרי התערבותם של הירדנים. קולו של האימאם נשמע כשהוא מזהיר את המאמינים שמי שעובר על התקנות דינו כמי שעובר על השריעה. לעומת זאת נכשל ליאון בניסיונותיו להיפגש עם רבני מאה־שערים, חוץ מאותה פגישה שהובילה לפתיחת מרכז הבדיקות בלב השכונה. "יש גבול למהומות שנאפשר להם לעשות", הוא מצהיר.

האם אתה תומך בהצעה שהצבא ייקח לידיו את הטיפול בקורונה?
"פיקוד העורף לא אומר לראש העיר 'תעמוד בצד ואני אנהל מעכשיו את העיר'. אני עובד איתם כבר שבועיים ונהנה מהעבודה המשותפת. לא מדובר בצבא זר אלא בילדים שלנו שבאים לסייע לאוכלוסייה, לקשישים למשל, לעבור את התקופה הקשה הזו. אין ספק שהצבא הוא כוח העבודה הכי גדול והכי מסודר. אני תומך בכך בכל ליבי, ומתפלא על הוויכוח בעניין".

הוויכוח הוא על תפקוד משרד הבריאות במשבר.
"אנשי משרד הבריאות מבינים הכי טוב בענייני בריאות, אבל כדי ליישם את המדיניות זקוקים לסיוע רב בכל התחומים. אי אפשר להזניח קשישים, בעלי צרכים מיוחדים ומשפחות נזקקות שאין מי שיעשה עבורם קניות או יביא להם סלי מזון הביתה. בירושלים אנחנו מדברים על עשרות אלפי אנשים הזקוקים לכך, וזה קלאסי שהצבא מסייע".

לדברי ליאון, משרד הבריאות מתפקד היטב בתנאים של חוסר היכרות מספקת עם הנגיף ומול מצב שמעולם לא חווינו במדינת ישראל. "המשרד לומד בכל יום דברים חדשים, אבל בצורה מקצועית יותר מכל אחד. מטבע הדברים כאשר מקבלים בכל יום החלטות, לא תמיד הן האופטימליות ביותר, במיוחד כשמבקרים אותם לאחר מעשה".

גם השר יעקב ליצמן? שאלתי אותו, על רקע הקולות הביקורתיים כלפי תפקודו של שר הבריאות במשבר הנוכחי. יחסי השניים, נזכיר, ידעו עליות ומורדות, במיוחד לאחר מערכת הבחירות היצרית לראשות העיר לפני שנה וחצי. "אין לי טיפת ביקורת עליו", אומר כעת ליאון. "אם המשרד עובד טוב, סימן שבראשו עומד שר שמתפקד היטב. הקשר שלי עם המשרד מעולה. הם פתוחים לרעיונות ונענו לדרישותיי, אף שלפעמים צריך ללחוץ יותר".

האם מדינת ישראל מאזנת לדעתך באופן נכון בין הגזרות הבריאותיות ובין החשש מקריסת המשק?
"קטונתי", הוא מנסה להתחמק תחילה מהשאלה הרגישה, אך לאחר שאני דוחק בו ("הרי היית מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אתה חייב לדעת!"), הוא משיב: "חיי אדם קודמים לכול. כשבאים ואומרים שאם לא יסגרו את המשק כמעט טוטאלית, אנשים ימותו ברחובות כמו באיטליה או ספרד, אין לנו את הפריווילגיה להקריב קורבנות כה רבים. לכן צריך לנהוג ביד שמרנית לכיוון הבריאות. שיישארו בבית וישמרו על הסגר כדי שייפגעו כמה שפחות אנשים. אני שלם ורגוע עם הצעדים שננקטו".

כמה זמן נצליח להחזיק מעמד?
"אם זה ייקח יותר מכמה חודשים תהיה לנו בעיה קשה, אבל אם עד אחרי פסח, שבוע יותר או שבוע פחות – נוכל לעמוד בזה. זה גם תלוי במה שיקרה בעולם. נוכל לצאת מהמשבר כאשר יהיה לנו מידע מלא על החולים ונדע שהם מבודדים. זה מה שאני משתדל לעשות בירושלים. אחרי שבועיים נוכל להיות יותר רגועים, ולהתחיל לחזור לשגרה הדרגתית. הזמן פועל לטובתנו, כיוון שככל שהוא חולף אנחנו מאתרים יותר ויותר חולים. לכן כל־כך לחצתי לבצע בדיקות במזרח ירושלים ובשכונות החרדיות, כדי לדעת אם לא מתחבא שם משהו שאנחנו לא מודעים לו".

תחנה סופית

60 אלף הקשישים החיים בירושלים, מהווים אתגר משמעותי לשירותי הרווחה של העירייה. ליאון הנחה למפות את הקשישים ולהציע להם עזרה בסלי מזון ובתרופות. אלפי מתנדבים ירושלמים ופיקוד העורף שנכנס לתמונה מסייעים בכך. ילדים בעלי מוגבלויות השוהים בביתם מטופלים על ידי גופי הרווחה. ליאון עצמו נרתם לעניין הלמידה המקוונת, ובילה שני ערבים בהקראת סיפורים לילדים ב'שעת הסיפור' המשודרת בפייסבוק של המינהל. "חוויה נהדרת, שלחתי את הסיפורים גם לנכדים שלי בנתיבות", הוא מספר.

איך אתם מסייעים לבעלי העסקים בירושלים?
"אחרי שהוציאו עובדים לחל"ת, קיבלנו החלטה אמיצה וטובה להעניק להם פטור בסך 25 אחוזים מהארנונה השנתית, גם אם יחזרו אחרי פסח. בנוסף, לדעתי על הממשלה לקבוע שלא תורשה גביית שכר דירה מעסקים עבור כל אותה תקופה שבה הממשלה אוסרת על פתיחתם. במצב שבו אסור להפעיל את העסק, אסור לנצל את חולשת בעלי העסקים הקטנים ולגבות מהם שכר דירה. אין לכך סיבה חוקית והגיונית. בעלי העסקים הגדולים כבר הודיעו לבעלי הקניונים שאין בכוונתם לשלם, ולהם איש לא יעז לעשות דבר. הקטנים נותרו עם שכר הדירה, והם יקרסו בוודאות. יש בירושלים בעלי קניונים שהבינו את זה, ופטרו את השוכרים מתשלום מיוזמתם. פניתי בעניין הזה לראש הממשלה ולשר האוצר".

אבל בכך אתה פוגע בבעלי הנכסים, שימשיכו לשלם לבנקים על הלוואות שלקחו לרכישת אותם נכסים.
"נכון מאוד, ולכן חייבים להטיל על הבנקים איסור לגבות את הקרן למשך חודשיים ולדחות זאת לסוף התקופה. זה לא יגרום לשום משבר או נזק לבנקים". ליאון אף מביע תרעומת על הבנקים שמצאו לנכון להעלות ריביות תוך ניצול המשבר. "הם צריכים לשמור על הסטטוס־קוו, ואני קורא להם לחשוב פעמיים לפני שהם מעלים ריביות".

בבחירות המקומיות שהתקיימו באוקטובר 2018 ניצח משה ליאון, לאחר שני סבבי הצבעה, את יריבו עופר ברקוביץ בפער של כ־6,500 קולות. מאחוריו ניצבו השר אריה דרעי, והשר לשעבר אביגדור ליברמן. בשנה האחרונה הוא נאלץ להסתייג מדרכו החדשה של יו"ר ישראל ביתנו, מי שליאון מגדיר "ידיד קרוב". בספטמבר האחרון הוא טען שליברמן הוא איש ימין, אלא שאיבתו הנוכחית לנתניהו גוברת על כל דבר אחר.

האם לדעתך כינון ממשלת אחדות לאומית תסייע במלחמה בקורונה?
ליאון מחייך, ומבקש להימנע מלהיכנס לזירה הזו. אגב, הוא עצמו מצהיר כי עיריית ירושלים היא תחנתו האחרונה בחיים הציבוריים, וכי לא ישאף כלל להגיע לפוליטיקה הארצית. "תפקיד ראש עיריית ירושלים הוא תפקיד ענק וחשוב, ואני מודה לקב"ה בכל יום שזיכה אותי להגיע לכך", הוא אומר.

האם דברי השטנה של ליברמן כלפי החרדים או הדתיים־לאומיים, שאותם הוא מכנה "משיחיים", מרגיזים אותך?
"ההתבטאויות האלה כואבות לי מאוד מאוד. אני איש הציונות הדתית, והחרדים הם השותפים שלי בירושלים. הקשר איתם מעולה וחזק, ואין לליברמן כל השפעה עליו. ליברמן עשה דברים יפים, אך דעותיו אינן כדעותיי. אני חבר שלו ודבר לא יפגע בחברות הזו, אבל יש בינינו חילוקי דעות רציניים בענייני דת ומדינה והממשלה. אני שמח מאוד שנתניהו הוא ראש הממשלה".

האם ליברמן עדיין ימני?
"לדעתי כן. אין לי ספק בזה".

אז איך אתה מסביר את נכונותו להקים ממשלת מיעוט בסיוע הרשימה המשותפת, המלאה בתומכי טרור שנואי נפשו, שעד לפני שנה רצה להעביר את יישוביהם לרשות הפלסטינית?
"אין לי כוונה לענות על כך".

האם לדעתך עליו להצטרף לממשלת האחדות?
"הוא לא שואל אותי", מחייך ליאון.

אם היה שואל, מה היית מייעץ לו?
"הייתי רוצה לראות את כולם בקואליציה, כולל ליברמן".

על פי תוכנית טראמפ, בירת המדינה הפלסטינית תהיה ירושלים המזרחית, מה שיחייב להעביר להם שכונות כמו אבו־דיס. בריאיון למקור ראשון לפני כשנה אמרת שהעברת שכונה ללא הסדר סופי זו טעות גדולה. האם אתה סבור כך גם היום?
"כראש עיריית ירושלים אני לא אוהב ולא רוצה שייגעו בירושלים, ובעד שישאירו אותה כפי שהיא היום. אבל אם בסוף ייחתם הסכם שלום אמיתי, שבו נצטרך לוותר על השכונות שמעבר לחומה, תוך כדי הסדרי ביטחון באופן שלא ניתן יהיה לפגוע במערב העיר, אהיה שלם עם תוכנית טראמפ".