הימים הנוכחיים הם מהמתוחים ביותר שידענו מזה זמן רב מבחינת יחסי המגזר החרדי ורשויות המדינה. בשעת כתיבת השורות בני־ברק נצורה, את כניסותיה מאבטחים שוטרים, אין יוצא ואין בא. המגזר החרדי נתון תחת גלים עזים של ביקורת סביב האיחור בקיום הנחיות משרד הבריאות בנוגע לקורונה.
מפקחת נחמי ארדי עושה בכל יום את דרכה מביתה בפתח־תקווה לתחנת המשטרה בבני־ברק, העיר שבה גדלה, כשהיא לובשת מדים. ארדי היא האישה החרדית הראשונה במשטרת ישראל, שסיימה לאחרונה קורס קצינים והפכה לקצינת חקירות בדרגת מפקח. את תקרת הזכוכית הזאת היא פרצה לאחר חמש שנים שבהן היא משמשת חוקרת במשטרה.
ארדי היא אחת מתוך כמאתיים שוטרים חרדים שמנסים לבנות גשר בין גוף האכיפה לקהילה החרדית, וכאמור הקצינה החרדית הראשונה. היא עוסקת בתפקיד רגיש במיוחד: חקירות של עבירות מין ואלימות במשפחה.
"המשטרה עושה כל שביכולתה כדי לבנות את הגשר לציבור החרדי", היא אומרת, ומציינת כי מפקדי משטרה מקיימים בשגרה פגישות קבועות עם רבנים, עם בכירי רשויות מקומיות ועם מעצבי דעת קהל במגזר החרדי. בהקשר הזה, לה ולשוטרים החרדים האחרים יש תפקיד. "שוטרים שמגיעים מהמגזר מכירים את הניואנסים", אומרת ארדי. "אנחנו מנסים להתאים את הפעילות שלנו מול הצרכים של האוכלוסייה הדתית והחרדית, להתאים את מסרי המשטרה לחרדים, ולהכיר כמה שיותר את הציבור החרדי לשדרה הפקידותית של המשטרה".
איך זה בא לידי ביטוי בימים מורכבים כאלו?
"אלו ימים מאוד מאתגרים. המשטרה התאימה את עצמה לפעילות ולקהל. מבינים שם שלציבור החרדי לוקח קצת זמן להפנים מסר של שינוי אורחות חיים. במשך אלפי שנים קמים בבוקר לתפילה במניין, ופתאום באות ההוראות של משרד הבריאות, והמשטרה מגיעה לריכוזים החרדיים כדי לאכוף אותן. זה דבר שמשנה את הפרדיגמות של האדם. באים ואומרים לאדם חרדי לא רק שאסור לך להתפלל במניין, אלא המצווה היא לא להתפלל במניין. מצד שני יש כאן מגפה שמשתוללת, והיא לא מחכה שהציבור יפנים את המסר אלא פוגעת בכל אחד. היא לא מבחינה אם האדם שמולה דתי או חילוני".
לדברי גורמים במשטרה, במשך למעלה משלושה שבועות נעשה מאמץ הסברתי שכלל ראיונות של מפקדים בתקשורת החרדית, העברת מסרים ושימוש בכל האמצעים האפשריים – מקווי הנייעס הטלפוניים ועד העיתונות הממוסדת, וכן שימוש ברכבי כריזה. רק אחרי ההסברה הממושכת הזו, באה גם האכיפה. במשטרה חילקו בשבוע שעבר במגזר החרדי דו"חות בסכום מצטבר של רבבות שקלים.
בלי הנחות
היא בת 37, אם לארבעה, וכאמור תושבת פתח־תקווה. גדלה במשפחה חרדית בבני־ברק ולמדה בסמינר וולף המפורסם, לב המיינסטרים החרדי־ליטאי. לאחר נישואיה ומאחר שלא למדה מקצוע מסודר, עבדה כמזכירה במשרד עורכי דין. המסמכים שהדפיסה ושיגרה במסגרת עבודתה עניינו אותה, וכך הגיעה ללימודי תואר ראשון במשפטים. היא המשיכה להתמחות, ולאחר מבחני הלשכה חיפשה מקום משמעותי לתרום בו. באותה עת יצא לדרכו פרויקט שילוב חרדים במשטרה, וארדי שמעה עליו והתלהבה מהרעיון.
במשטרת ישראל הגיעו לפני כמה שנים להבנה כי כדי להנגיש את המשטרה לכלל האוכלוסיות יש להכניס לשורותיה אנשים מתוך אותם מגזרים, ולא רק בתפקיד שוטרי סיור ומתנדבים. זה קרה במגזר הערבי, במגזר הדתי ובקרב יוצאי אתיופיה, ולאחרונה גם בקרב המגזר החרדי.
ב־2014 קרם המיזם עור וגידים בדחיפתו של רפ"ק הרב אשר מלמד, אז רב מחוז מרכז במשטרה. נעשתה פנייה לבוגרות לימודי משפטים בשלוחה החרדית של הקריה האקדמית אונו, בהצעה להצטרף לשורות המשטרה. תוכני הקורס היו זהים לכל קורס אחר במשטרה. "למדנו קרב מגע, הגברנו כושר, תרגלנו מטווחים. כמו כל שוטר אחר, בלי הנחות והקלות. בסופו של דבר אנחנו שוות ושווים בין שווים", אומרת ארדי.
איך התייחסו לעניין הזה בסביבה שלך?
"היו הרבה גבות שהורמו ולסתות שנפלו. שאלו אותי מה הקשר משטרה עכשיו, והיו הרבה תהיות ושאלות. אבל לא נתקלתי בזריקת ביצים או בפנצ'ור גלגלים, דברים שחבריי לקורס כן חוו. אחד הדברים שנתנו לי כוח זה שההורים שלי ובעלי תמכו בי. גם כשהוסמכתי כקצינה הם מאוד גאים בי. ההורים שלי אומרים עליי בגאווה ש'היא לא רק חוקרת, אלא גם קצינה'".
בתום חמישה חודשי לימוד והכשרה, החלו 12 חוקרות חרדיות ו־4 חוקרים חרדים את פעילותם בתחנות המשטרה השונות, באזורים חרדיים. ארדי החלה את דרכה במשטרה כחוקרת במחלק אלימות במשפחה במשטרת בני־ברק. היכרותה עם השפה והניואנסים המגזריים הפכו אותה כתובת למקרי עבריינות מין ואלימות במגזר.
היו הרבה גבות שהורמו על הבחירה שלי. שאלו אותי מה הקשר משטרה עכשיו, והיו הרבה תהיות ושאלות. אבל לא נתקלתי בזריקת ביצים או בפנצ'ור גלגלים, דברים שחבריי לקורס כן חוו"
"הביקור במשטרה לא תמיד נעים או קל, במיוחד לא כשמדובר באלימות במשפחה או באלימות מין", היא מסבירה. "אף אישה לא גאה לספר שהיא נפגעת מבעלה, ולאישה חרדית יותר קל להיפתח למישהי שנראית כמותה, מאשר לחוקרת לא דתייה. באופן כללי יש במגזר שיתוף פעולה הולך וגדל בנושאים האלה, הרבנים מבינים את חומרת המעשים. הם שמעו וראו שהכול אצלנו נעשה בדיסקרטיות, עם הבנה והכלה למורכבות הקהילתית. אנחנו פונים לעסקנים, לרבנים, לעוזרים של הרבנים ומסבירים להם. היום יש גם עסקנים שפונים מיוזמתם להתייעץ ולבדוק מה אפשר לעשות. הייחוד שלי הוא לא רק במראה שדומה להם. אני מדברת את השפה שלהם ומבינה את הניואנסים הפנים־קהילתיים. לקורבן נוח להיות במחיצת אדם שדומה לו".
התקשורת מדווחת על מקרים רבים של עבירות מין במשפחה בציבור החרדי.
"עבירות המין בבני־ברק הן בשיעור דומה לשאר הארץ. זה אולי הרבה ביחס לאוכלוסייה שמצפים שאצלה זה לא יקרה. בנוסף, הרבה פעמים כשיש עבירת מין על ידי מישהו חרדי, במיוחד אם מדובר במחנך או רב, זה יוצא לכותרות כי זה מעניין ותופס. נוצר מצב שלפעמים נראה שדברים כאלו קורים רק בבני־ברק, אבל המספרים דומים. אנחנו לא מצפים לזה מהחרדים, ולכן זה מתוקשר".
במהלך שנות עבודתה היא טיפלה במקרים שונים, מורכבים יותר ופחות. מכולם היא שואפת סיפוק וידיעה שסייעה לתקן עולם. "הגיעה אליי אישה מחסידות אדוקה", היא מתארת אחד מהם. "הביאה אותה אליי מטפלת רגשית, שנחשפה לסיפור הזוועה שהאישה הזו עוברת בבית. הם חיפשו אותי במיוחד. האישה הודיעה שאם החוקרת החרדית לא נמצאת היא לא תגיש תלונה. לא הסכימה לדבר עם אף אחד. היא תיארה מסכת התעללויות וייסורים שהיא עוברת מצד בעלה, דברים קשים. כשאני מצליחה להוציא אישה מתופת, אני יודעת שכל מה שאני עושה היה שווה".
במקרה אחר היא הכניסה לכלא פדופיל שהסתובב בבני־ברק ופגע בילדות רבות. "פניתי להורים וביקשתי שייקחו את הילדות לחקירת ילדים. הסברתי להם את התהליך ושאין להם מה לחשוש. צריך לדעת איך לדבר איתם. הרבה פעמים ההורים אומרים 'הילדה כבר שכחה מזה, לא צריך להזכיר לה', אבל כשהם רואים אנשים שמדברים בשפה שלהם, הם שמחים ומשתפים פעולה. במקרה הזה השם שלי עבר מפה לאוזן, והם ביקשו שדווקא אני אשמע אותם ואטפל במקרה".
הקושי לספר על פגיעה מינית הוא טבעי וקיים בכל המגזרים, אך בחברה החרדית לעיתים רבות לא יודעים אפילו איך לספר. "היה לי מקרה של נערה שנפגעה, והיא לא ידעה לומר אפילו את שמות האיברים האינטימיים. היא הצביעה על החצאית שלה. כחוקרת אסור לי להכניס מילים לפה שלה, אני צריכה שהיא תגיד מה קרה. כל מילה משנה את חומרת העבירה, את מסכת הראיות ואת העונש שיינתן בסופו של דבר".
במשך הרבה שנים אמרו על החברה החרדית שהיא מטאטאת עבירות מין ואלימות במשפחה מתחת לשטיח. זה השתנה?
"גם היום זה לא פשוט. נערה שמתלוננת יודעת שיהיו לכך השלכות. אבא ילך לכלא, אולי לא יהיה כסף למשפחה, אולי לא יהיה להם אוכל. זו המון עבודה להסביר להם. אבל אני תמיד אומרת להם שכמו שלאדם יש צהבת והוא הולך לרופא לקבל טיפול, כך גם עברייני מין צריכים טיפול, והם ילכו לכלא ויקבלו אותו. החברה החרדית הבינה שהמשטרה עושה את הטיפול המתאים בלי לחשוף ילדה למה שלא צריך. הבינו והפנימו שמי שפוגע פעם אחת, בדרך כלל ימשיך ויפגע הלאה.
"אנחנו עוסקים יום־יום בדיני נפשות, ואני רוצה לצאת מכאן בקריאה לכל מי שקורא אותי ושומר בבטן דברים שחווה: אפשר לטפל, צריך לתקן, בואו להתלונן. בכל תיק שבו העבריין הולך לכלא, אני מרגישה שהצלחתי להוציא אדם מתופת ושהרווחתי את עולמי".
לא לוקחת הביתה
ילדיה, בטווח הגילים 3 עד 18, חשופים במידה כזו או אחרת לעבודתה וגאים באימם. "הם יודעים שאני חוקרת במשטרה. הגדולות יודעות מה אני חוקרת, ומבינות ממה צריך להיזהר. בכלל, ילדים בדור של היום יודעים יותר ממה שאנחנו ידענו בילדות, ודאי ילדים שאימא שלהם חוקרת במשטרה. גם בלי שרוצים זה צף. הן מבינות את המשמעות של העבודה שלי ואת החשיבות שלה. גם במוסדות הלימוד שלהן יודעים מה אני עושה ומכבדים".
ההשתלבות שלה בתחנה נעשתה מתוך תהליך הדדי של למידה. "נעשה ניסיון להיות מחוברים למגזר החרדי ולבדוק איך האנשים האלה יעבדו, האם נשים יעבדו במשמרות לילה או לא, בשבת כן או לא. מי שיש לה הרבה ילדים ותינוקות מתחשבים בה, מתחשבים גם בשוטרות אחרות עם ילדים קטנים. בסופו של דבר יש הבנה משני הצדדים. אין למשל הסכם חתום שאני לא עובדת בשבת, אבל מעולם לא נדרשתי לזה. אני מצידי משתדלת לעבוד בימי שישי ובמוצאי שבתות. מפקדי תחנות מבינים שזה פרויקט משנה עולמות, שנותן מענה שחוקר רגיל לא יכול לתת".
איך הקולגות שלך מקבלים אותך, כשהם רואים עכשיו למשל חרדים שלא נשמעים להוראות ההסגר, או בזמן ההפגנות הגדולות נגד הגיוס?
"הם מבינים שמדובר בקומץ שלא מייצג את המגזר, ושצריך לטפל בו כמו שצריך. הם מבינים שאני לא כמוהם, וכולם מכירים ויודעים לעשות את ההפרדה. כשהיו את הפגנות החרדים הקיצונים לא נשלחתי לטפל בעניין, וגם כשהיו עצורים אחרי הפגנות ענק ידעו שאני לא חוקרת אותם. מקבלים אותי מאוד יפה כחרדית וכאדם בכלל. גם הקצינים וגם שרשרת הפיקוד השכילו להבין שאת הדברים האלה עושים קומץ שלא מייצג את החברה החרדית".
איך מתמודדים עם כל מה שנחשפת אליו בעבודה כשאת חוזרת הביתה?
"יש לנו במשטרה תוכנית חוסן שמלווה אותנו. המשטרה עושה כל מה שהיא יכולה כדי לעזור לנו להתמודד עם קשיים שעולים. אני לא לוקחת את הדברים הביתה. כן נהייתי אימא שיותר מקפידה, מזהירה את הילדים. זה הוסיף חרדתיות, אבל במידה הנכונה. חייבים לעשות את הניתוק ולא לקחת את העבודה הביתה".
בעתיד מתכוונים במשטרה לפתוח קורס נוסף להכשרת חוקרים מהמגזר החרדי. "קיבלתי הרבה פניות מנשים חרדיות, איכותיות ואקדמיות שמצפות לזה", מספרת ארדי. "אני בטוחה שהן ישמחו להצטרף למשטרה. אלה נשים שמבינות שהפתרון יבוא מבפנים, ושאפשר להציל חיים פשוטו כמשמעו".
מה התוכניות שלך לעתיד?
"השמיים הם הגבול, והדרך דרך ארץ. אעשה הכי טוב את תפקידי כקצינת חקירות, ונתקדם בעזרת השם לאן שאפשר ברמת הפיקוד".
