מוזיקאים במשבר הקורונה, שלישי, 12:48
לפי התחזיות האופטימיות, לאחר פסח תתחיל אט־לאט רגיעה וחזרה לשגרה. אבל מי שצופים מהצד בתהליכים ויודעים שמוקדם לחגוג, מוקדם מדי, הם אנשי עולם המוזיקה. ההופעות והמגע עם הקהל הם הלחם והחמאה של התעשייה הזאת, אבל ביום אחד הכול נקטע, והצפי הוא שהזמרים והמוזיקאים יחזרו אל הבמות אחרונים. על המסכים ובאתרים יש לא מעט הופעות מרחוק שמשמרות את מצב הרוח של הקהל, וגם של כוכבים כמו עומר אדם וחנן בן־ארי. הם ככל הנראה לא יצטרכו לדאוג, אבל היוצרים הקטנים והמוכרים פחות, שנאבקים על כל סנטימטר של הכרה, עלולים לסבול מירידתה לטמיון של עבודה מאומצת וממותם של חלומות.
מאיר ברוק, 43, זמר, אלעד
קלפי: אני כמובן מצביע, אבל מעדיף לשמור את זה לעצמי. פוליטיקה ומוזיקה לא הולכות ביחד: פוליטיקה מפלגת, מוזיקה מאחדת. אני במצב של איחוד.
קואליציה: אני בעד אחדות לגמרי, בלי התלבטות. יש לנו הרבה לעשות במלחמה בנגיף הזה. זו לא רק מלחמה של משרד הבריאות, אלא מלחמה כוללת על הבריאות והכלכלה של כל אחד ואחד. מלחמה על הבית ממש.
צלילי קורונה: בדרך כלל המוזיקה היא לא הפרנסה שלי, אלא רק תחביב שיושב לי בראש מאז שנולדתי. אבל גם בפרנסה – הכול נעצר. אני מקווה לטוב כמו כולם. זו תקופה שכולם על האינטרנט, מחפשים דברים חדשים, ודווקא השיר שלי ״מחר יהיה יום חדש״ זכה ליותר מ־70 אלף צפיות ביוטיוב. זה יפה מאוד לשיר חדש. יש לי עוד שיר בקנה, שיצא בל"ג בעומר, ואני עובד על עוד אחד, במקביל. הבעיה היא שהעבודה באולפן עם הנגנים בתקופת הקורונה כמעט בלתי אפשרית. אני מקווה להדביק את הפער שנפתח.
מרב הלינגר, 30, זמרת, גבעתיים
קלפי: כבר הרבה שנים אני מרגישה שהבחירות הן לא באמת עניין של ימין ושמאל מדיני, אלא ימין ושמאל כלכלי־חברתי. אז אני מצביעה לעבודה, כי אני מרגישה שבגדול הם מייצגים תפיסות של שוויון, סוציאליזם וליברליזם, שאני מאמינה בהן. גדלתי במשפחה דתית עם תפיסות של מרכז־שמאל, אז אפשר לומר שזה מגיע מהבית. ועדיין, אני לא יכולה לומר שזה נעשה בלב שלם. אף פעם אין מפלגה שמייצגת את כל האמונות שלי. זה סוג של אלימינציה.
קואליציה: אני לא בן אדם פוליטי במיוחד, וכל העשייה שלי בעולם מונעת ממקום של יצירה. ביומיום אני עושה מוזיקה רוב הזמן, ומשתדלת להתחבר לאלוקים ולהוסיף טוב. אני מודה שהשנה היה קצת יותר קשה להתרכז, ובימים אלו במיוחד. האם אני מבסוטה? אני מאמינה שבפוליטיקה, כמו בכל תחום, חשוב למצוא שפה משותפת גם עם האנשים שהכי שונים ממך. ברור שזה קשה, אבל זו הדרך היחידה לחיות יחד, לא? האמת היא שאני חושבת שזה היה צריך לקרות כבר לפני שנה. אז אני חושבת שהגיע הזמן, ומקווה שבאמת יהיה לטובה.
צלילי קורונה: הסגר ביטל לי את רוב העבודה לחודשים הקרובים. הקלטת אלבום הוקפאה, המון הופעות בוטלו. מצד שני, הזמן בבית החזיר אותי לכתיבה ולנגינה פרופר. אני מנגנת באך ושופן, ומנגד מוציאה תפקידי תופים של בילי אייליש ומעלה לסטורי, ואני גם מלחינה הרבה ונהנית לאללה. ברוח ההופעות החיות הווירטואליות של התקופה, בשבוע הבא אופיע עם ההרכב "תמונת אישה" במיזם של "ישראל מחוברת", שזה נפלא. במקביל, יש בי גם צד שחושש מהעולם שעובר שינוי ויוצר ריחוק פיזי בינינו. אפשר להגיד שהאתגר הגדול שלי כיוצרת שמחוברת לקהל הוא איך לשמור על תחושה של קרבה גם מרחוק. אחרי שנה של הופעות תכננתי להשיק סינגל ראשון מהאלבום שלי ביוני, ועכשיו לא ברור מתי זה יקרה. בקיצור, תחזיקו לי אצבעות.
משה (רוזי) רוזנבלום, 40, להקת "רוקדים", צופים
קלפי: הלכתי להצביע בכל בחירות, לפעמים בחוסר חשק משווע, אבל בסוף אם אתה לא מצביע הקול שלך הולך לטובת אלו שאתה לא רוצה שייבחרו. היה לי יותר קל אם הייתי צריך להצביע למי שאני לא רוצה שייכנס לממשלה. אשתי עינב ואני בדרך כלל יושבים ומפצלים את ההצבעה לשתי המפלגות שהיינו רוצים לראות בשלטון, והתמיכה שלנו היא בגוש הימין.
קואליציה: אם יש משהו שאני שונא זה אי ודאות, והשנה הזו הייתה ועודנה מבלבלת מאוד בכל המישורים, הפוליטי והכלכלי. אני מאמין שהדברים שזורים זה בזה. תחום עיסוק הבוקר שלי הוא נדל"ן שחלקו הגדול בשומרון, והמקום שלנו היום במגעים בין ביבי לגנץ. זה משאיר אותי באותה נקודה שהייתי בה לפני הבחירות הראשונות: אי ודאות מוחלטת לאן אנחנו מתקדמים מפה.
צלילי קורונה: נתחיל בזה שהקורונה הוא נקודת זמן היסטורית שאני כאדם פרטי בכלל לא מעכל. לא נראה לי שמישהו יודע איך ייראה היום שאחרי. מה שברור לי ללא צל של ספק הוא שזה סיפור מגדל בבל המודרני, אבל את ההשלכות נדע אולי רק בעוד כמה חודשים. בפן האישי, בהקשר של הלהקה שלנו, "רוקדים", הקורונה לקחה ממני לעת עתה את העבודה הכי טובה בעולם (ואני אובייקטיבי כמובן), שזה לעלות ערב ערב על במה ולשמח אלפי אנשים באירועים, פשוט לנגן עם חברים טובים. היינו אמורים גם לצאת לסיבוב בארה"ב, שבוטל וחבל. ממש מקווה שנחזור מהר לקונספט הרגיל והטוב של חתונות כיפיות ושמחות.
שרה שפילמן, 44, זמרת, מעלה־אדומים
קלפי: הצבעתי לרשימות ימין בכל בחירות, ובכל פעם למישהו אחר, פעם ליכוד ופעם ימינה. בעלי היה אמור להיות חלק מהרשימה של הימין החדש בבחירות הראשונות, ובסוף זה לא קרה. אני כבר לא זוכרת אפילו למה.
קואליציה: אני ממש שמחה שיש אחדות כרגע, וזה חלק מתהליך מבורך. אני חושבת הרבה על אימא שלי, שבאה לארץ אחרי חמישים שנה, ועל איזו מדינה יש לנו. אחדות היא דבר שמשמח אותי.
צלילי קורונה: האתגר שלי כרגע בחיים הוא בישולים לילדים וניקיונות, פחות מוזיקה. אני בעיקר מנסה לדאוג שהילדים לא יהיו מול המסכים כל היום, זה מה שמעסיק אותי. מאוד קשה לי לא לעסוק במוזיקה, אבל אני ממוקדת בלתת לילדים. גדלתי בצפון לונדון, בשכונה יהודית, ובני המשפחה שלי חזנים ומתעסקים במוזיקה. ספגתי המון סגנונות בחיים, מקיילי מינוג ועד מוזיקה יהודית וחזנות. זה בדם שלי. אני מבואסת שבגלל המצב אני לא מוציאה קליפים וסינגלים חדשים, שמוכנים כבר, אבל החלטתי שבחול המועד אני כותבת שיר חדש. אפילו התחלתי לנגן על גיטרה בשביל זה.
