לא קל לשבת בימים אלה לשיחה רצופה עם יעקב הלפרין. זהו לא רק הריחוק החברתי של ימי הקורונה שמושיב אותנו רחוקים למדי אחד מהשני, אלא בעיקר ההודעות הרבות, שיחות הטלפון ותחושת החמ"ל הכללית שאופפת את המנכ"ל והבעלים של רשת האופטיקה הגדולה במדינה. המשבר הכלכלי שכבר מתרגש על ישראל פוגע קשות בענף הקמעונאות, והלפרין, יחד עם עוד כמה מנציגי הענף, חברו יחדיו כדי לייצג את מיליון הישראלים המתפרנסים ממנו, ושכרגע מטה לחמם של רובם נשבר.
"ענף הקמעונאות הישראלי כולל כ־380 רשתות", פותח הלפרין בריאיון שקיימנו השבוע בחצר ביתו במושב בית־מאיר שבהרי ירושלים. "רשת מוגדרת כעסק המחזיק בשלושה סניפים לפחות. זו יכולה להיות רשת פלאפל של ארבעה סניפים, או קבוצת פוקס למשל עם 800 סניפים. הרשת שלנו מונה 130 סניפים, ויש בה 700 עובדים. מכיוון שלכל רשת בנפרד אין מספיק כוח ציבורי, התארגַנו יחד. שילמנו על ייצוג משפטי, ובוועד הפעולה יש נציגים מכל חלקי המשק כמו הסעדה, אופנה ועוד. חשוב לציין שאנחנו לא מאוגדים רשמית. כבר קיבלנו כרטיס צהוב מהממונה על ההגבלים העסקיים, ואני מקווה שהעניין הזה ייפתר בקרוב. המטרה שלנו ברורה, להביא לקדמת השיח וההתייחסות הציבורית והממשלתית את המצוקה האמיתית שבה אנחנו, ובעיקר עובדינו, נמצאים. מדובר בצינור ההכנסה העיקרי של 350 אלף בתי אב, למעלה ממיליון איש".
החנויות ברחבי ישראל – אלה שאינן מוכרות מזון – נסגרו בהוראה מגבוה לפני יותר מחודש. גם בימים אלה, עם ההקלות שהוכרזו, הן לא ממש חוזרות לחיים. "ב־14 במרץ בערב", מזכיר הלפרין, "ראש הממשלה נתניהו עלה לשידור בטלוויזיה, ואמר שהוא קורא לעם ישראל להתכנס בבתים. הקניונים נסגרו מיד. רוב הסניפים שלנו נמצאים בקניונים – אצלנו למשל מדובר ב־90 מתוך 130 – והשאר ברחובות הערים. חצי מהעובדים הוצאו לחל"ת מיידי, וחצי נותרו עוד כשבוע כדי לבצע הדממה מסודרת ואז הוצאו לחל"ת".
ברור שלא מדובר בגחמה של נתניהו או מישהו אחר בצמרת, אלא בצעד הכרחי. מה אתם דורשים כעת?
"אנחנו לא מתיימרים לומר לממשלה מה לעשות. בשביל זה היא נבחרת, כדי להחליט עבור העם. ואם יש משבר ביטחוני או כלכלי, אמור להיות מנהיג שמקבל החלטות. הממשלה החליטה לסגור, ומהרגע הזה היא צריכה לתפעל אותנו. ההקלות כרגע לא עוזרות. צריך להבין שכמו שאתה לא יכול לקום מהמיטה ובתוך חמש שניות לרוץ בשיא המהירות שלך, כך גם רשת קמעונאית לא מסוגלת לצאת מהסגר מלא ובתוך רגע לחזור לפעילות כמו שהייתה לה לפני הסגר. העובדה שהתחילו עכשיו בהקלות, לא באמת עוזרת לרשת עם 130 סניפים שרק חלקם יכולים להיפתח. אנשים לא יודעים שרוב ההוצאות הגדולות בעסקים גדולים הן במטה החברה, כשהעלות מתחלקת ל־130 סניפים.
"אתן דוגמה: אנחנו מפרסמים ב־10 מיליון שקל בשנה. אנשים שואלים אותי, אתה מרוויח כל־כך הרבה שיש לך יכולת לפרסם בסכום כה גבוה? אני עונה להם 'תחלקו עשרה מיליון ל־130 סניפים, זה 76 אלף שקל. תחלקו ל־12 חודשי השנה, זה יוצא 6,400 שקל לחודש תקציב פרסום לכל סניף. זה עובד מצוין כש־130 סניפים עובדים, אבל אותן הוצאות שיתחלקו על שלושים או ארבעים סניפים, אני אקרוס מהר מאוד. אתה לא יכול לקחת סמיטריילר עם נגרר כדי להעמיס עליו בקבוק שתייה אחד, גם לא ארגז. על משאית מעמיסים משטחים, אחרת זה לא רווחי ואתה תיפול".
אבל המצב הוא שאי אפשר לפתוח כרגע את הקניונים אלא רק חנויות ברחובות.
"נכון, ולכן אנחנו דורשים גב כלכלי מהממשלה. אבא ואימא לא יכולים להביא ילד לעולם אם הם לא יודעים לטפל בו, להאכיל ולהשקות אותו. ואם נשברת לו הרגל, ללכת לרופא ולדאוג שיגבסו לו אותה. לנו נשבר עמוד השדרה, המדינה שברה אותו. נכון, לא בכוונה, קרתה תאונת דרכים ושמה קורונה. אבל המדינה אוגרת כספים שחלקם צריכים עכשיו לסייע לנו, לעובדים שלנו. אני לא מבקש שהמדינה תדפיס כסף, הכסף קיים. בנק ישראל קנה עשרות מיליארדי דולרים כדי לייצב את שער הדולר, לבנק ישראל יש מאגרי כסף שנחסכים. זה הזמן לפתוח אותם".
נשמע דווקא הגיוני. מדובר בדרך כלל ברשתות מצליחות ורווחיות, שבמשך שנים הכניסו לבעליהן כסף רב. מדוע המדינה צריכה לממן אתכם כשמגיעים ימים קשים?
"אני אומר בפה מלא, אני מוכן לפתוח את המאגרים שלי, אבל לא לבד. יש לי קופת חיסכון ואני מוכן לשבור אותה, כמו לשלם השתתפות עצמית בביטוח, אבל היא קטנה מדי לגודל האירוע שמתרחש. כל השנים לוקחים מאיתנו כסף, הגיע הזמן לתת לנו. 'הרמת שלטר' לרשת עולה לי עשרה מיליון שקל בחודש. אם לא אכניס בתוך חודש סכום כזה, אני מתחיל להביא כסף מהבית. אם אני פותח ואין לקוחות, הפסדתי חצי מיליון שקל ביום, ולא יהיה מדובר בתקופה קצרה. אתה חייב גב כלכלי ממשלתי כדי לעבור את התקופה הזו".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (ו') במוסף יומן של מקור ראשון
