בבלפור לא פרצו בריקודים ביום שני שעבר, וגם לא הוחלפו חיבוקים וטפיחות על השכם. ולא רק בגלל הנחיות הקורונה או יום השואה המתקרב. מה שהורגש שם היה משהו אחר לגמרי: אנחת רווחה גדולה. הבכירים ויועציהם בשני הצדדים חשו שביצעו ויתורים קשים, אפילו מרחיקי לכת; הליכוד על ראשות הממשלה בעוד שנה וחצי ועל תיק המשפטים, וכחול לבן בכך שבסופו של דבר הכשירו את נתניהו ואת תיקיו הלכה למעשה, במחיר פיצול המפלגה שעל כנפיה הגיעו לכנסת.
האמון הבסיסי שאפשר את ההסכם לאחר שנה רוויַת השמצות, נבנה לאיטו. נתניהו וגנץ נפגשו פעמים רבות יותר מאלו שדווחו בתקשורת. עשרות שעות, פגישה אחר פגישה, וחומת החשדנות ההדדית הלכה והתמוססה. צוותי הדוברות של שתי המפלגות עבדו בתיאום כמעט מלא בשבועות האחרונים. כל צעד ושעל עודכן מראש, כולל הודעות הליכוד על ביצור גוש הימין. במישור אחר, ראש המטה של גנץ מעיין ישראלי, וראש הסגל של נתניהו אשר חיון, יצרו ביניהם חיבור אישי שהוביל גם הוא להורדת מפלס המתח.
דווקא גבי אשכנזי, שסומן תחילה כאחד הגשרים לאחדות בין הליכוד לגנץ בזכות הקשרים שיצר עם דרעי, ושאכן דחף בכיוון בתחילת הדרך, הפך לרועץ. בשבועות האחרונים התנגד לשיח על החלת הריבונות, וניסה לפגוע בהסכמות שהושגו. אחרים טוענים כי אשכנזי התהפך מרגע שהבין כי יו"ר מפלגתו לא מתכוון לוותר לו על תיק הביטחון לפני הרוטציה. הוא לא היה מעוניין בתיק החוץ, והחיפוש אחר תפקיד ביצועי אחר שיהלום את מידותיו נטל זמן ומשאבים. יש גם מי שמצביעים על מרכיב אישיותי: המו"מ המפותל על מעלותיו ומורדותיו דרש סבלנות רבה, תכונה שאשכנזי לא ניחן בה. ההסכם נחתם למרות התערבותו ולא בזכותה, כך לטענת גורמים מעורבים במו"מ.
למחרת בערב חתם גנץ את נאומו בכפר המכביה במילים חמות ומפתיעות לשותפו החדש: "אני מבקש להודות בהזדמנות הזאת לכל השותפים שאפשרו לנו להגיע למהלך
הזה עבור אזרחי ישראל, גם לראש הממשלה נתניהו שעשה גם הוא מהלך משמעותי מבחינתו, ציבורית ואישית. אני יודע שגם הוא שילם ומשלם מחירים עבור הצעד הזה. גם הוא כמוני היה צריך להפוך יריב פוליטי לשותף בהובלה הלאומית. אני יודע עד כמה קשה היה לו לעשות את המהלך הזה למען אזרחי ישראל". נתניהו, שצפה בנאום, התרגש מהדברים וביקש מאנשי לשכתו לקשר אותו לגנץ כדי להודות לו. ושוב נרשמה בין השניים שיחה טובה מאוד.
השושבינים העיקריים הם שניים: יועז הנדל וצביקה האוזר. ללא דבקותם העיקשת – המעצבנת לפרקים, במטרה – היינו היום כנראה בדרך לבחירות מספר ארבע
אבל הדרך להסכמים לא הייתה סוגה בשושנים. לכמה מאנשיו של גנץ, וכך גם בעבור יריב לוין, היא דמתה יותר לרכבת הרים שהגיעה לשיאה דווקא לקראת חתימת הסכם ראשון לאחר שנה רוויה בשיחות עקרות. שושביני החופה העיקריים הם שניים – יועז הנדל וצביקה האוזר. ללא דבקותם העיקשת, המעצבנת לפרקים, במטרה – היינו היום כנראה בדרך לבחירות מספר ארבע. הם סללו את הדרך לאחדות כאשר סירבו לתמוך בתרחיש של הקמת ממשלת מיעוט עם הרשימה המשותפת, ושוב כאשר סירבו פעם אחר פעם להצעות חוזרות מטעם הליכוד לממשלת ימין צרה.
כל בכירי הליכוד נשלחו אל השניים עם הצעות מפתות. יום יום, ולעיתים כמה פעמים ביום, הגיעה הצעה אחרת, והשיא היה בהצעה לצ'ק פתוח: "תרשמו כל תפקיד שעולה בדעתכם, וכן תפקידי שרים נוספים למי שתרצו להביא מחוץ לכנסת, ותקבלו". על השולחן הונחו הצעות לתיקי הביטחון, החוץ, ביטחון הפנים, התקשורת והמשפטים. הצעות להשתלב בליכוד הגיעו חדשות לבקרים. יריב לוין, יעקב אטרקצ'י (חבר צוות המו"מ של הליכוד ומקורבו של נתניהו) ואפילו גדעון סער נשלחו כדי למשש את הדופק.
החלטתם של השניים לתת גב לגנץ במו"מ הזה לא סייעה להם בבית פנימה, ובשבועות האחרונים הם צברו כעסים נגדם גם בכחול לבן. ברגע האחרון שימש האוזר עצמו הגשר האחרון במו"מ, כאשר שמו עלה כמועמד פשרה שיכהן כחבר נוסף בוועדה למינוי שופטים, במקום נציג האופוזיציה. השניים יקטפו את התשורה עם הרכבת הממשלה, כאשר פניו של הנדל למשרד התקשורת ולחברות בקבינט הביטחוני, ואילו האוזר יכהן כיו"ר ועדת חוץ וביטחון ויפקח מקרוב על ההוצאה לפועל של הריבונות ביו"ש.
מי שמילא גם הוא תפקיד משמעותי בדרך לאחדות הוא יו"ר הכנסת לשעבר יולי אדלשטיין. התפטרותו מהתפקיד וסירובו לפעול בהתאם לתכתיבי בג"ץ, העניקו את מרווח הזמן שנדרש להביא להתפרקות כחול לבן ולפיצוץ בין גנץ ללפיד, שהוביל להזנקת המו"מ. אך אדלשטיין, מספר שתיים ברשימת הליכוד לאחר נתניהו, לא צפוי לקבל את מבוקשו. להפך. עם פרסום ההסכמים הודיעו בכחול לבן כי אדלשטיין לא ישוב לתפקידו. מבחינתו המסר של נתניהו הובן: אל תעמדו זקופים מול שופטי בג"ץ, זה לא בהכרח ישתלם לכם.
לילות לבנים
יום שני השבוע החל דווקא בפיצוץ, כמיטב המסורת. גנץ הוזמן לבלפור כדי לחתום אחרי לילה לבן של שיוף נוסף של ההסכמים, אך יצא משם כעבור שעה כשפניו אל הכנסת, להתחיל במלחמת החקיקה. "אני את הפשרות שלי כבר עשיתי", אמר לאנשיו. הוא סירב לדרישות נתניהו להחליף את נציג הוועדה למינוי שופטים מהאופוזיציה בהאוזר; לקיים את ההצבעה על זהות חברי הוועדה לפני השבעת הממשלה; ולמנות לוועדה את ח"כ מאי גולן מהליכוד.
אבל בשעות הבאות תופי המלחמה לא הרעישו במשכן הכנסת. צוותי המו"מ חזרו אל מלאכתם הסבלנית: ישראלי, הוד בצר, ניסנקורן, ומאחורי הקלעים אבי ליכט וחילי טרופר מטעם כחול לבן; ולוין, אמיר אוחנה, אטרקצ'י ועו"ד מיכאל רבלו מטעם נתניהו. בסוגיית הוועדה הושגה פשרה: גולן הוחלפה באסנת הילה מארק (שתיכנס למשכן רק עם החלת החוק הנורווגי), ההצבעה נדחתה לאחר השבעת הממשלה, ומועמדותו של האוזר התקבלה. אבל במקום לחתום, נתניהו עלה על יצועו מותש. בשני הלילות האחרונים הוא בקושי ישן: באחד ניהל ישיבת ממשלה, ובשני את המו"מ האינטנסיבי עם כחול לבן.
באותן שעות הצליחו סוף־סוף הצוותים לסגור את כל הקצוות, והמתינו לנתניהו שיתעורר. החשש היה גדול. עד אז, בכל פעם שבה הסיכומים הגיעו לידיו של נתניהו נמצאה בעיה נוספת. הפעם, האישור המיוחל הגיע בשעה טובה. גנץ מיהר לבלפור כדי לחתום לפני כניסת יום השואה או לפני שנתניהו יתחרט, לא ברור מה הטריד אותו יותר.
במקום לחתום, נתניהו עלה על יצועו מותש. בשני הלילות לפני ההסכם הוא בקושי ישן: באחד ניהל ישיבת ממשלה, ובשני את המו"מ האינטנסיבי עם כחול לבן
ההסכם שנחתם רזה בעניינים המהותיים, ועשיר במנגנוני ביטחון לניהול הממשלה והקואליציה ולביצוע הרוטציה. אין בו התייחסות לחוקים ולקווי יסוד למעט חוק הגיוס וסוגיית הריבונות, אך יש בו סעיפים על גבי סעיפים שמסדירים ניהול קואליציה מורכבת. נתניהו שילם אולי מחיר יקר של ממשלה פריטטית ורוטציה בעבור 15 מנדטים "בלבד", אך באותו מחיר הוא קיבל שותפים נוחים ולא את לפיד, ליברמן ויעלון, שכניסתם למו"מ הייתה הופכת אותו לבלתי אפשרי.
המנגנון שנוצר בהסכם מבטיח כי אם בג"ץ יתערב כבר עכשיו נגד נתניהו, הממשלה לא תמשיך לכהן ועם ישראל יצא לבחירות. יתרה מזאת, גם אם בג"ץ יתערב רק בעוד שנה וחצי נגד נתניהו – הממשלה תתפרק וגנץ יקבל פרק זמן קצר לכהן בו כראש ממשלה.
זו לא ממשלה מושלמת, רחוק מכך. אך היא דוחה את הבחירות בתקופה שבה רב הנסתר על הגלוי ומאפשרת אולי מעט ריפוי לאומי. ועדיין, המתיחות בין כחול לבן לליכוד טרם התפוגגה, והדרך שיעברו בשבועות הקרובים עד הרכבת הממשלה עודנה ארוכה ועמוסה מהמורות משל עצמה. עד שלא נראה את הממשלה מושבעת בפועל במליאה, מוקדם לפתוח את בקבוקי השמפניה.
