ברוב של 64.2% תומכים מול 34.8% מתנגדים, עברה אתמול (א') הצעתו של יו"ר מפלגת העבודה עמיר פרץ להיכנס לממשלת אחדות בראשות בנימין נתניהו. 2,248 צירי המפלגה ביטלו למעשה את הווטו המשמעותי ביותר שלהם בשנה האחרונה: כניסת מפלגת העבודה לממשלת נתניהו. אחרי שנים של התנגדות קולנית המיוצגת הן בשורות המפלגה והן בתקשורת במלא עוזה, במבחן הראשון שנערך בנושא – ניצחו דווקא אלו שקולם לא נשמע עד כה, מי שביקשו להיות חלק מהשלטון ולהשפיע.
הפיכת ועידת המפלגה לדיגיטלית בכפוף לאילוצים הפכה את ההצבעה למייצגת. אם הייתה זו ועידה עם חובת הגעה פיזית, שנערכת בגבולות תל-אביב, עמיר פרץ ששולט במנגנון יכול היה להכניס פנימה את אנשיו וכך להטות את הספירה או להיפך, מתנגדי ההסכם היו מגיעים בהמוניהם ומכריעים את הכף. מכיוון שהוועידה אפשרה הצבעה מרחוק, יכלו להשתתף בהצבעה למעלה מ-90 אחוז מצירי הוועידה, ושני הצדדים לא יכלו לנחש מי ינצח עד שהתוצאות פורסמו.
עד אתמול, לא ניתנה לצירים בכלל ההזדמנות לבחור. בכל פעם המו"מ לכניסה לממשלה נבלם בשלב השיח הפוליטי: הרצוג לא הצליח להבקיע, ואילו אבי גבאי שהיה קרוב מאוד להגיד כן, נבלם לבסוף על ידי חברי מפלגתו סתיו שפיר ואיציק שמולי. מאז פיזור אותה כנסת והיציאה לבחירות, הוא מביע שוב ושוב צער על שלא הכריע בעד כניסה לממשלה ובראיונות שקיים לאחרונה קרא לשותפיו לשעבר שלא לחזור על הטעות שלו. זה לא עצר את עמיר פרץ מלעשות מהלך דרסטי בבחירות קודמות ולהיפרד משפמו הממותג כדי להכריז: "קראו את שפתיי, לא אכנס לממשלת נתניהו". ובכן, כעבור חצי שנה הוא בדרך לשם בדיוק. לא פלא שכאשר אורלי לוי-אבקסיס עשתה את אותו הדבר בדיוק לפני חודש וחצי, הוא לא אמר מילה.
זו הייתה שנה קשה למפלגת העבודה: ירידה תלולה במספר המנדטים, הצעות כניסה נדיבות לממשלת נתניהו ודחייתן, החלפת יו"ר, חיבור עם מפלגת ימין, חיבור עם מפלגת שמאל קיצוני ושפם אחד שלא החזיק מעמד בכל תלאות הקמפיין. אף אחד מהמהלכים לא הצליח לעצור את תהליך היעלמותה הידוע מראש. החיבור עם אורלי לוי טשטש את ההגדרה המדינית של המפלגה פעם אחת לטובת הגדרה חברתית, וכמה חודשים אחר כך החיבור עם מרצ מחק לחלוטין את הווייתה של המפלגה. במקביל המליך מחנה השמאל כבר בנובמבר הקודם את גנץ כיורשו של רבין. מה נשאר למפלגת העבודה להציע?
לכן באופן טבעי כמעט, עם ההחלטה להיכנס לממשלה עם גנץ, הכריעו אתמול צירי מפלגת העבודה ברוב גדול בד בבד גם בעד החיבור העתידי עם מפלגת כחול לבן. תחילה יעבדו המפלגות כסיעה משותפת בכנסת, דוגמת המחנה הציוני, ובהמשך יעבדו על מיזוג מלא של העבודה וכחול לבן. פרץ השכיל להבין שאין עוד עתיד למפלגת העבודה במתכונת הנוכחית, ובבחירות הבאות (במוקדם או במאוחר), שום חיבור לא יציל את המפלגה – היא תידרש להמציא את עצמה מחדש כדי לשרוד. גנץ יקבל תשתית פעילים שנעלמה לו עם הפיצול מיש עתיד ואנשי מפלגת העבודה יקבלו עוד קצת של אופק פוליטי. בפעם הבאה שצירי העבודה יתכנסו – הם יידרשו לאשר את המיזוג.
