לפני כארבע שנים נשלח לשר הבריאות מכתב מטעם המכון הביולוגי בנס־ציונה, המתריע על כך שאין בישראל מפעל לייצור חיסונים. ההיגיון בהחזקת מפעל שכזה – אפילו בתמיכת המדינה, אם אין לו הצדקה כלכלית – דומה לאופן שבו מערכת הביטחון מחזיקה מפעלים כושלים לייצור תחמושת קלה וכבדה. ברור שבתקופת שגרה אפשר לרכוש תחמושת דומה במחירים זולים ממדינות רבות בעולם. אבל ישראל אינה רוצה להיות תלויה בשום מדינה זרה לאספקת תחמושת בסיסית במקרה מלחמה. לכן משרד הביטחון תומך במפעלים אלה באופן שוטף.
גם במקרה של מגפות, אי אפשר לסמוך על שום ידיד. הקורונה מוכיחה זאת ביתר שאת. לא זו בלבד, אלא שהצורך במפעל חיסונים ישראלי יכול היה להתחדד אפילו בתחילת החורף האחרון, כשהתברר שאין מספיק חיסונים לשפעת האלימה שהייתה צפויה השנה, עוד לפני שנודע על הקורונה.
לרוע המזל, אף שיש היגיון רב בכך שבישראל יפעל לפחות מפעל חיסונים אחד, העניין סובל ממחלה ישראלית ידועה: חוסר אחריות ברורה. להבדיל מאיומים ביטחוניים או בריאותיים "רגילים", סכנת המגפה (פנדמיה) שייכת לשתי קטגוריות: מגפה שתפרוץ בגלל מלחמה או מתקפת טרור ביולוגית, שההתגוננות לקראתה נתונה לאחריות אמ"מ – האגף למשימות מיוחדות במשרד הביטחון; או מגפה שפורצת באופן "טבעי" כמו הקורונה, שנמצאת באחריות משרד הבריאות. מכיוון שהתחום מצוי באחריות מקבילה של שני משרדי ממשלה שונים, שום משרד אינו אחראי עליו באמת.
בעקבות מכתב ההתראה שקיבל שר הבריאות מהמכון הביולוגי, הקים המשרד ועדה בדרג זוטר כדי לבחון את הסוגיה של הקמת מפעל חיסונים. כטבען של ועדות, תוחלת לא הייתה לדיוני הסרק. אבל לא אלמן ישראל: יש להניח כי בקרוב מאוד נשמע על החלטה להקים מפעל חיסונים ראשון בישראל, באיחור אופנתי. לפני כמה ימים חשפה ראש מועצת ירוחם טל אוחנה כי היא מנהלת מגעים עם גורמים ממשלתיים ופועלת לכך שמפעל חיסונים יוקם ביישובה.
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (ו') במוסף יומן, מקור ראשון
