לישראל אין מפעל חיסונים משלה, והזדקקות לחסדי זרים עלולה להתברר כבעייתית. רשות החירום הלאומית, הגוף שנועד לטיפול במצב הנוכחי, איבד רלוונטיות
תמונה ראשונה: יוני 2009. כשלושה חודשים לאחר שבנימין נתניהו הקים את ממשלתו השנייה, הכריז ארגון הבריאות העולמי על שפעת החזירים שהתפשטה ממקסיקו כמגפה גלובלית.
במרחק הזמן, המגפה הזו נשכחה כמעט לחלוטין.בדיעבד התברר כי אחוזי התמותה שלה היו אפסיים, וכיום המחלה נחשבת לאחד מסוגי השפעת ה"רגילה". אבל בזמן אמת נתניהו היה מודאג מאוד. הוא נדהם לגלות כי ישראל אינה ערוכה לייצר חיסונים נגד הנגיף ואינה מחזיקה במלאי של חיסונים מתאימים. ראש הממשלה שוחח בעצמו בטלפון עם בעלי מפעלי תרופות ממקומות שונים בעולם שיש לו היכרות עימם, רובם יהודים, אבל כל שהצליח להשיג היה התחייבות לחיסונים שיגיעו לישראל במהלך 2010. הביקוש העולמי לחיסונים היה בשמיים, ולמרות הקשרים האישיים, מדינות אחרות ניצבו בתור לפני ישראל.
בדיון חירום שערך נתניהו הוא הורה להשיג בדרך לא דרך לפחות 100 אלף חיסונים, שיוקצו קודם כול לנשים בהיריון ולאנשי סגל רפואי. הישועה הגיעה באופן בלתי צפוי מאירופה: ראש המטה לביטחון לאומי באותה תקופה, עוזי ארד, דיבר עם מקבילו הצרפתי והוא שוחח עם נשיאו ניקולא סרקוזי. התברר כי צרפת נוהגת להחזיק מלאי קבוע של 6 מיליון חיסוני שפעת למיניהן, על פי חישוב קבוע של עשרה אחוזים מהאוכלוסייה, וכי היא נערכה במהירות לייצור חיסון ל"שפעת החזירים".
"הנשיא הורה להקצות לישראל 100 אלף חיסונים", הודיע ראש המטה לביטחון לאומי של צרפת לעמיתו הישראלי. "החיסונים יחכו לכם במחסן ליד שדה התעופה אורלי. קחו אותם מהמחסן בכל זמן שתמצאו לנכון". המחווה הצרפתית התקבלה בהקלה בלשכת ראש הממשלה, וסיפורה נחשף כאן בפעם הראשונה. בדיעבד התברר כי לא היה צורך בחיסונים. שפעת החזירים התגלתה כאיום קטן יותר מהחשש הראשוני, ומנות החיסון נשארו במלאי החירום של צרפת.
האם המקרה של שפעת החזירים, או מגפות קצרות יחסית ואלימות כמו הסארס (2003) באסיה או האבולה באפריקה (2015), הביאו להפקת לקחים משמעותית בישראל? מתברר שלא.
הנה עוד פרט שמתגלה כאן בפעם הראשונה: לפני כארבע שנים נשלח לשר הבריאות מכתב מטעם המכון הביולוגי בנס־ציונה, המתריע על כך שאין בישראל מפעל לייצור חיסונים. ההיגיון בהחזקת מפעל שכזה – אפילו בתמיכת המדינה, אם אין לו הצדקה כלכלית – דומה לאופן שבו מערכת הביטחון מחזיקה מפעלים כושלים לייצור תחמושת קלה וכבדה. ברור שבתקופת שגרה אפשר לרכוש תחמושת דומה במחירים זולים ממדינות רבות בעולם. אבל ישראל אינה רוצה להיות תלויה בשום מדינה זרה לאספקת תחמושת בסיסית במקרה מלחמה. לכן משרד הביטחון תומך במפעלים אלה באופן שוטף.
גם במקרה של מגפות, אי אפשר לסמוך על שום ידיד. הקורונה מוכיחה זאת ביתר שאת. לא זו בלבד, אלא שהצורך במפעל חיסונים ישראלי יכול היה להתחדד אפילו בתחילת החורף האחרון, כשהתברר שאין מספיק חיסונים לשפעת האלימה שהייתה צפויה השנה, עוד לפני שנודע על הקורונה.
לרוע המזל, אף שיש היגיון רב בכך שבישראל יפעל לפחות מפעל חיסונים אחד, העניין סובל ממחלה ישראלית ידועה: חוסר אחריות ברורה. להבדיל מאיומים ביטחוניים או בריאותיים "רגילים", סכנת המגפה (פנדמיה) שייכת לשתי קטגוריות: מגפה שתפרוץ בגלל מלחמה או מתקפת טרור ביולוגית, שההתגוננות לקראתה נתונה לאחריות אמ"מ – האגף למשימות מיוחדות במשרד הביטחון; או מגפה שפורצת באופן "טבעי" כמו הקורונה, שנמצאת באחריות משרד הבריאות. מכיוון שהתחום מצוי באחריות מקבילה של שני משרדי ממשלה שונים, שום משרד אינו אחראי עליו באמת.
בעקבות מכתב ההתראה שקיבל שר הבריאות מהמכון הביולוגי, הקים המשרד ועדה בדרג זוטר כדי לבחון את הסוגיה של הקמת מפעל חיסונים. כטבען של ועדות, תוחלת לא הייתה לדיוני הסרק. אבל לא אלמן ישראל: יש להניח כי בקרוב מאוד נשמע על החלטה להקים מפעל חיסונים ראשון בישראל, באיחור אופנתי. לפני כמה ימים חשפה ראש מועצת ירוחם טל אוחנה כי היא מנהלת מגעים עם גורמים ממשלתיים ופועלת לכך שמפעל חיסונים יוקם ביישובה.
פנקס חיסונים ודרכון
תמונה שנייה: נובמבר 2018, חדר ישיבות בכפר המכביה ברמת־גן. כעשרים נציגים של משרדי ממשלה שונים מתכנסים ליזום "משחק מלחמה". תרחיש האיום: פנדמיה, לא משנה מאיזו סיבה – ביטחונית או טבעית – אך בעיקר על רקע אזהרות של ארגון הבריאות העולמי שמגפה שפעתית כלשהי ממשמשת ובאה. מעשר בבוקר ועד ארבע אחר הצהריים בחנו המשתתפים כמה תרחישים. התברר להם כי חלוקת הסמכויות בין משרדי הממשלה אינה ברורה, כי חסר ציוד קריטי, ובשורה התחתונה, כאשר תפרוץ המגפה יתחיל ברדק גדול. זו הייתה גם מסקנתו החד־משמעית של ד"ר בני דוידזון, ראש אגף החירום במשרד הבריאות.
הממצאים הקשים וההתראה הברורה על חוסר מוכנות של מדינת ישראל למגפה נכתבו שחור על גבי לבן בדו"ח השנתי של רשות החירום הלאומית, שהוגש לגופי המדינה השונים בתחילת 2019. מגיש הדו"ח, תא"ל זאב צוק־רם (ווה) התפוטר מתפקידו בנובמבר 2019. זאת על רקע החלטה של שר הביטחון נפתלי בנט לאמץ המלצות של ועדה בראשות אלוף במיל' אבי מזרחי, להפוך את הרשות לגוף מטה ולחבר אותו לחלוקת המחוזות הנהוגה בכלל משרדי הממשלה (במקום מחוזות רח"ל). צוק־רם הוא איש חיל האוויר בעברו ממערך הנ"מ, שעסק עשרות שנים בענייני עורף במסגרת פיקוד העורף, ברשות החירום הלאומית ובמטה לביטחון לאומי. מחליפו הזמני, אל"מ נוחי מנדל, שוגר לתפקיד על ידי בנט, בנוסף לתפקידו כראש היחידה להתיישבות. ומה באשר לד"ר דוידזון? הוא פרש ממשרד הבריאות בדצמבר האחרון, וטרם מונה לו מחליף.
על אף כל הנחשף כאן, סיפור ההתמודדות של ישראל לא ייזכר לדורות ככישלון מהדהד, אם כי גם לא כהצלחה מזהרת. המגפה נמצאת כעת רק בשלב הראשון שלה. רבים מעובדי המערכות העוסקות במלחמה בנגיף רואים בהקלות שיצאו לדרך השבוע את תחילתו של שלב חדש: הסתגלות לחיים לצד הנגיף. על פי המסמכים הפנימיים, ביולי־אוגוסט יהיו הקלות נוספות (והרבה יותר טיסות לישראל וממנה); באוקטובר ובנובמבר יהיו החמרות חדשות במצב, על רקע "גל שני" של התפרצות הנגיף. רק במהלך החורף הבא יהיה שיפור אמיתי במצב, באמצעות חיסון אפקטיבי שיגיע מישראל או מכל מקום אחר בעולם. אנשים ישובו לטוס בחופשיות לכל יעד בעולם כשפנקס חיסונים בינלאומי צמוד לדרכונם, ממש כמו שנהוג לטוס כיום למדינות שדורשות הצגת חיסון לקדחת צהובה כתנאי כניסה, למשל באפריקה.
קורונה, תעודת שליש
לטובת הדיונים העתידיים ולהבנת המצב, הנה סיכום ראשוני של מצטייני משבר הקורונה עד כה ואלה שפחות נכשלים.
רשות החירום הלאומית: הרשות הוקמה בשנת 2007, לקח מרכזי ממלחמת לבנון השנייה, והייתה במשך שנים הבייבי של סגן שר הביטחון אלוף במיל' מתן וילנאי, שבנה וטיפח אותה.
מלכתחילה ברור היה שמיקומה במשרד הביטחון אינו טבעי ועשוי להיות זמני, שכן היא עוסקת בנושאי עורף מגוונים ולא רק בסוגיות ביטחוניות. לאחר עזיבת וילנאי נפלה הרשות קורבן למאבקי כוח בלתי פוסקים בין פיקוד העורף בצה"ל והמשרד לביטחון פנים. לפני כחמש שנים התכוון נתניהו להקים מעליה משרד שלם לענייני עורף בראשות גלעד ארדן, והוא אף קיבל את המינוי הזה למשך יום־יומיים. נתניהו התקפל מול התנגדותו הנחרצת של משה יעלון, שהיה אז שר הביטחון. בשנים האחרונות עשתה רח"ל מאמצים נואשים להמשיך להיות רלוונטית.
כך, מכוח החלטת ממשלה 4356 שהתקבלה כבר ביוני 2005, היא פעלה מטעם משרד הביטחון להוביל את הכנות המדינה ל"שפעת פנדמית". לשם כך הוכנה תוכנית לאומית בשם "נחשול בריא" להתמודדות עם תרחיש של מגפה. משחק המלחמה בכפר המכביה בנובמבר 2008, הוכיח מעל לכל ספק כי המדינה אינה ערוכה ל"נחשול בריא". כך או כך התוכנית לא יושמה ברגע האמת של המאבק בקורונה.
בתזמון אומלל, כוח האדם ברח"ל קוצץ מ־65 אנשים לפחות מ־30 דווקא בחודשים שקדמו לקורונה. הרשות הפכה בלתי רלוונטית לחלוטין לתרחיש שעליו הייתה אמונה. איש אפילו לא זימן את תא"ל צוק־רם להתייעצויות במהלך השבועות האחרונים, ממש כפי שהאלופים לשעבר מודרו מדיוני המטה הכללי כאשר פרצה מלחמת לבנון השנייה, מלחמה שהובלה ברובה על ידי מפקדים בלתי מנוסים בעליל. ההיסטוריה חוזרת.
הקבינט: הגוף החשוב ביותר לקבלת החלטות לאומיות בישראל הפך לבלתי רלוונטי במאבק בקורונה. לשם השוואה, הפעם הקודמת שבה שותקה המדינה, ובצורה חלקית בלבד, הייתה במהלך צוק איתן ב־2014. באותה תקופה התכנס הקבינט 23 פעמים ב־51 ימים. במשבר הקורונה למדו השרים על רוב ההחלטות בעדכוני ווטסאפ בקבוצה שהקים בעבורם המטה לביטחון לאומי, ומההופעות של נתניהו בפני האומה.
מערך ההסברה הלאומי: עוד גוף שהוקם בעקבות מלחמת לבנון השנייה ומת למעשה, בעיתוי גרוע. "המערך" בנוי מדוברת ראש הממשלה (כיום שיר כהן) וממטה ההסברה הלאומי, שמי שעמד בראשו במשך יותר מעשור, ירדן ותיקאי, סיים ב־2019 את תפקידו. רק במהלך המשבר גויס למטה ההסברה הדובר גידי שמרלינג, אבל בפועל מערך ההסברה הלאומי הוא בעיקרו מופע של איש אחד: בנימין נתניהו.
טעוני שיפור
משרד הבריאות: לזכות ראשי המשרד עומדות כמה החלטות אמיצות ומבריקות, כמו הסגירה המהירה יחסית של שמי המדינה. מצד שני, המשרד שעיקר אומנותו ברגולציה ולא בהפעלת ארגונים גדולים, נוטה באופן טבעי לומר מה אסור לעשות, יותר מאשר להוביל עשייה אפקטיבית ואמיצה בשטח. חוסר היכולת לעמוד ביעדי בדיקות הקורונה הוא רק דוגמה. מעבר לכך, התנהלות משרד הבריאות כבר נותחה באיזמל מנתחים על ידי התקשורת, ועוד תנותח בוועדות הבדיקה השונות.
צה"ל ומערכת הביטחון: מערכת הביטחון רוצה לעשות הרבה יותר מהמשימות שהטיל עליה ראש הממשלה. ועדיין, לעיתים נדמה כי ההתנהלות שלה מוגזמת או חסרת תוחלת אמיתית: החיצים שנראו בתדריכים הצבאיים לקראת ה"כיבוש" של בני־ברק על ידי אוגדה 98, הזכירו את תמונת הקרב שהציג הרמטכ"ל אביב כוכבי בעת כיבוש שכם במבצע חומת מגן לפני 18 שנה בדיוק. ההצגה של כל מטוס עם חלקי חילוף למכונות הנשמה ומטושים כחלק מרכבת אווירית הרואית, היא לא פחות מפתטית. ניהול של ארבע מלוניות קורונה הוא משימה פשוטה עשרות מונים מהיכולות האדירות של צה"ל ומשרד הביטחון.
מצד שני, בייצור אמצעים כמו מכונות הנשמה, התעשיות הביטחוניות התגייסו במהירות, במסירות וביעילות. צה"ל מצטיין עד כה בעצירת ההתפשטות של הקורונה בשורותיו, למרות חריגות מהוראות משרד הבריאות מדי פעם. על אף הקושי העצום לתפקוד השוטף של הצבא, המעבר לפעילות ב"קונסולות" – שירות חיילים בקבוצות קבועות של עד תשעה חיילים כדי לא להשבית יחידות שלמות במקרה של הדבקה, ושיטת משמרות ו"שרוולים" עד למטוסים בחיל האוויר – הוא הברקה.
מצטיינים
המטה לביטחון לאומי: במידה רבה, המאבק בקורונה הוא אירוע ההקמה האמיתי של המטה לביטחון לאומי, המל"ל, במשרד ראש הממשלה. הגוף הזה הוקם במתכונת מצומצמת כבר בתקופת ממשלתו הראשונה של נתניהו, אבל קיבל סמכויות של ממש רק בעקבות מלחמת חורמה שניהל ד"ר עוזי ארד, ראש המל"ל בין השנים 2009 ל־2011. הוא שילם מחיר אישי על מאבקיו, ורשימת יריביו הייתה ארוכה.
אחרי ארד קידם את המל"ל מחליפו, האלוף במיל' יעקב עמידרור. אבל בשנים 2018-2014 דעך הגוף מאוד. ראש המל"ל יוסי כהן, כיום ראש המוסד, התעניין בעיקר בתפקידו המקביל כיועץ מדיני לראש הממשלה. אחריו היה ואקום ממושך ללא ראש קבוע לארגון (נתניהו עמד למנות לתפקיד ראש המל"ל את תא"ל במיל' אבריאל בר־יוסף, שנגדו תלוי כיום תיק שוחד). ואז מונה מאיר בן־שבת, שהגיע משירות הביטחון הכללי.
בן־שבת נראה במבט ראשון כפקיד בנק אפרורי, אבל הוא חולל במל"ל רפורמה עמוקה, שכללה שינוי מבני עמוק ומינויים רבים, שהתגלו ברובם כמוצלחים. וכך, בפעם הראשונה בתולדות המדינה ממלא המל"ל את התפקיד המרכזי באירוע לאומי, והוא מוביל שורה ארוכה של יוזמות ופעילויות וזוכה לשבחים רבים.
שנויה במחלוקת החלטת המל"ל שלא להפעיל באופן מלא את המרכז שלו לניהול משברים לאומיים, המנ"ל, שנמצא במרחק־מה מן ה"אקווריום" – חלל הזכוכית שבו נמצאים לשכות ראש הממשלה, ראש המל"ל ובכירים נוספים. תחת זאת הוקם חמ"ל קרוב וחלקי.
המכון הביולוגי בנס־ציונה: גוף זה פועל תחת מעטה כבד של סודיות, ונחשב אחד המובילים בעולם בהתמודדות עם איומים כימיים וביולוגיים. מכורח הסודיות, אנשיו אינם משתתפים בפסטיבל היחצנות ששוטף את התקשורת, ולכן מעטים יודעים כי זהו הגוף הקרוב ביותר בישראל לייצור חיסון יעיל לקורונה. למעשה, אם יהיה חיסון מוצלח בישראל הוא יגיע רק מנס־ציונה, בזכות עבודת הכנה שעשו מדעניו: עוד לפני שהגיעו דגימות הווירוסים הראשונים למעבדות שלהם, כבר נערכו במכון הביולוגי לפיתוח חיסון בעל מאפיינים דומים. כעת, צריך רק לעשות "התאמה" לנגיף קורונה. להערכת כותב שורות אלה, יש סיכוי טוב כי על בסיס זה יצליחו ליצור חיסון אפקטיבי בישראל, אבל לא לפני סוף 2020. פיתוח החיסון במכון הביולוגי עובר כעת לשלבים מתקדמים. אם הניסויים יושלמו בהצלחה, גם הייצור של החיסונים ייעשה בתוך המכון הביולוגי, בהיעדר מפעל חיסונים מסחרי בישראל.
הנהגת החברה הערבית: הערכה גבוהה במיוחד משמיעים העוסקים בניהול משבר הקורונה כלפי מנהיגי הציבור הערבי – חברתיים ופוליטיים. התברר כי רבים מהם הבינו את חומרת האיום מהר מאוד, ושידרו לקהל שלהם שיש לשתף פעולה עם הנחיות משרד הבריאות במלואן. המטה לביטחון לאומי נעזר גם בזמרים ובשחקני כדורגל ידועים מהמגזר הערבי כדי להעביר את המסר בזכות הפופולריות הרבה שלהם. בראייה ממעוף הציפור נראה כי משבר הקורונה הוא חלק ממגמה ארוכת טווח של "ישראליזציה" במגזר הערבי, שאותה רואים אפילו בשב"כ. יש עדיין תופעות רבות של לאומנות ואף תמיכה בטרור, אבל בראייה כוללת ערביי ישראל מאמצים יותר ויותר דפוסי התנהגות של החברה הישראלית הכללית: הרבה יותר טיסות לחו"ל (כשאפשר), יותר אימוני כושר גופני, (הרבה) פחות ילודה, וככלל – רצון גובר להשתלב בחברה הישראלית, גם אם הדברים הנשמעים מן המנהיגים הפוליטיים הם הפוכים.
המנהלים והצוותים בבתי החולים: כמו בכל מלחמות ישראל בעבר כך גם במלחמת הקורונה, דרגי השטח נדרשים לחפות על כשלי הארגון והמפקדים הבכירים באמצעות כושר אלתור יוצא דופן ומסירות אין קץ. במקרה הזה מנהלי מחלקות הם בבחינת מפקדי פלוגות ומנהלי בתי החולים הם בגדר מפקדי אוגדות, שלא תמיד שומעים להוראות הפיקוד העליון (ע"ע פרופ' רוטשטיין, מנהל בית החולים הדסה), וטוב שכך. 
