שבועות ספורים לאחר הודעת הפרישה של ברני סנדרס מהמרוץ הדמוקרטי לנשיאות ארה"ב, ג'ואל רובין, מי שניהל את מסע הבחירות שלו לקהילה היהודית, עדיין מתקשה להשלים עם ההפסד. המעבר מסערת הקמפיין לשיתוק שכופה משבר הקורונה, לא הקל על תחושותיו. "אני תקוע כעת בבית עם המשפחה כבר חודש וחצי, והאדרנלין עבר בבת אחת ממצב של 120 אחוז לנמוך מאוד", הוא משתף בגילוי לב.
סנדרס בן ה־78, שניסה לזכות במועמדות הדמוקרטית זו הפעם השנייה ומן הסתם גם האחרונה, החל את מסע הבחירות שלו במומנטום חיובי. הוא ניצח בפריימריז בכמה מדינות ובהן איווה, ניו־המפשייר ונבדה, אך אז הגיעו הכישלונות במדינות מפתח כמו מישיגן ופלורידה, והסיכוי שלו להפוך את הקערה על פיה במדינות הבאות נראה קלוש במיוחד. פרישתו של סנדרס לפני כחודש הותירה את הזירה לג'ו ביידן, סגן הנשיא בתקופת אובמה, שיתמודד מול הנשיא המכהן דונלד טראמפ.
"הייתי מאוד מעורב רגשית בקמפיין, כי בעיניי פוליטיקה עושים רק אם יש לך תשוקה לכך", אומר רובין כאשר אני שואל אותו לתחושתו האישית לאחר שהתברר כי המרוץ של סנדרס הגיע לסיומו. "יש לי תשוקה רבה לנושאים שסנדרס מקדם ולזירה הפוליטית, אני מרגיש שאני נלחם על הערכים החשובים לי. מצד שני, זו חוויה מאוד מתישה. יום אחד אתה בעננים לאחר שסרטון שהפקת מקבל מיליוני צפיות, ויום לאחר מכן הפסדת באחת המדינות. אבל אין ספק שזו זכות לקחת חלק במסע בחירות כזה של מועמד לנשיאות. אתה נלחם עבור מישהו שאתה מאמין בו, ונחלץ להגן עליו מול ביקורת. זו גם חוויה מלמדת, שיש בה צמיחה אישית ומקצועית.
"נהניתי להסתובב בין בתי כנסת ומרכזים יהודיים, ולהשתתף בעימותים עם נציגי המועמדים האחרים. החוויה הזו סייעה לי גם להתחבר יותר ליהדות שלי, ולהבין את החששות שלי מהכיוון שהעולם צועד אליו. אני מרגיש כאילו זה היה הסמסטר הטוב ביותר שהיה לי בקולג', ושאני לא רוצה שהוא יסתיים. כעת יש נפילה רגשית, וזה לא קל. ברני היה יכול להיות נשיא מדהים, ובעיניי זה עצוב שהוא לא המועמד", אומר רובין.
ימי הקמפיין האחרונים של מטה סנדרס התנהלו בצל משבר הקורונה, שממדיו הלכו וגברו. עצרות בחירות המוניות בוטלו והועברו לרשת, ובמדינות שבהן נדרשת הגעה פיזית לקלפי צנחו שיעורי ההצבעה. בעיני רובין, ההתמודדות האמריקנית עם הקורונה מחזקת את מסריו של הסנטור הסוציאליסט מוורמונט. "המצב של מערכת הבריאות בארה"ב נורא, וזה דבר שברני היה מקדם באופן מעולה בתור נשיא. מבחינתו צריך לדאוג לביטוחי בריאות לכולם, ואילו כעת לאמריקנים רבים אין יכולת לקבל טיפול והם נדרשים לשלם סכומים גבוהים. דווח שארה"ב ידעה על הקורונה כבר בנובמבר ושיתפה אז במידע הזה את נאט"ו ואת ישראל. אין כאן מידע של ארגון הבריאות העולמי שכאילו הוסתר מהעולם, ויש להחזיר להם את התקציב באופן מיידי", דוחה רובין את ההאשמות שהשמיע הנשיא טראמפ, במסגרת הודעתו על שלילת התקציב הקבוע שמעניקה ארה"ב לארגון.
עם הודעת הפרישה שלו, קרא סנדרס לתומכיו להצביע למתחרהו ג'ו ביידן בבחירות לנשיאות. אף שהשניים מייצגים השקפות עולם שונות ומנוגדות, רובין רואה בכך עניין טבעי. "המפלגה הדמוקרטית ממש לא מפוצלת לשניים", הוא אומר, ומציין כי בנושאים המרכזיים והקריטיים ישנה הסכמה. "בעיניי האתגר הוא כיצד להתכנס יחד ולדחוף לכיוונים האלה. סגן הנשיא לשעבר ביידן הוא הפרטנר הטבעי והוא קולט את הבייס של ברני. מדובר במנהיג שיש לו ניסיון רב ביכולת הקשבה, התאמה למצבים חדשים והובלה". בהקשר הישראלי מציין רובין כי "לכל רוחב הקשת של המפלגה, הדמוקרטים מאוחדים בכך שצריך להחזיר את הסכם הגרעין עם איראן ולהתנגד לסיפוח. העם האמריקני תומך בכך, וזה ניכר בסקרים שנערכו בשנה האחרונה".
מה תוכל לספר על יחסיך האישיים עם סנדרס?
רובין מעדיף שלא להתמקד במישור הזה. "אצל ברני אין דבר כזה 'אני', רק 'אנחנו'", הוא אומר. "כעת כל אנשי הקמפיין מנסים לחשוב כיצד אפשר להמשיך ולקדם את הערכים האלה, גם מבלי שהוא יהיה מועמד לנשיאות".
בסקרים שנערכו נראה שסנדרס לא זכה לתמיכה רבה בקהילה היהודית, זירת הפעולה שעליה הופקד רובין. במשאל של מכון פיו, ביידן הוא שזכה לפופולריות הרבה ביותר עם 31 אחוזי תמיכה, ואילו סנדרס קיבל רק 11 אחוזים. מועמד יהודי נוסף, ראש עיריית ניו־יורק לשעבר המיליארדר מייקל בלומברג, גרף רק 8 אחוזים באותו סקר.
"בעיניי, הסקר של מכון פיו עשה לנו עוול", אומר רובין. "המפתיע הוא שברני קיבל תמיכה גבוהה יותר בקהילה היהודית מאשר מייק בלומברג, שנחשב למועמד מאוד מיינסטרימי. בעיניי צריך להסתכל על סקרים נוספים ששאלו כיצד יצביעו היהודים בהתמודדות מול טראמפ. כל המועמדים, כולל סנדרס, קיבלו כ־70 אחוזי תמיכה".
מדוע היהודים לא מצביעים למועמדים יהודים? אולי לא בשלה העת לנשיא יהודי־אמריקני?
"היהודים האמריקנים הם אזרחים אמריקנים, והם תומכים במועמדים שמקדמים את הנושאים שחשובים להם ברמה הפנים־ארצית. בסקר ששאל אמריקנים על בסיס מה הם מצביעים למועמד, הערך של תמיכה בישראל היה במקום ה־16 בקרב יהודים. יהודים אמריקנים לא מצביעים על בסיס התמיכה בישראל, כיוון שהם קודם כול אמריקנים. התמיכה בישראל חשובה להם כמובן, אבל הם לא ייכנסו לפרטי פרטים של כל מועמד בעניין הזה, אלא יסתפקו בכך שבמאקרו המועמד הוא פרו־ישראלי".
סנדרס הוא פרו־ישראלי בעיניך?
"כמובן", משיב רובין, ונימת העלבון נשמעת מעבר לקו.
ישראלים ויהודים־אמריקנים רבים לא התרשמו כך. מה היית עונה למי שהיה מציג שאלה כזו במהלך הקמפיין?
"הייתי אומר לו 'אתה אידיוט? מה אתה שואל את זה בכלל?' סנדרס הוא המועמד היחיד לנשיאות עד היום שחי תקופה מסוימת בקיבוץ. האם היית אומר על ישראלי שפעיל בשלום עכשיו והפגין נגד השהות של צה"ל בלבנון שהוא אנטי־ישראלי? אלה שטויות, יש אלף גוונים של להיות פרו־ישראלי. לרצות שלום בין ישראל לפלסטינים, בעיניי זה פרו־ישראלי. מהמקום הזה הוא מגיע. אם תסתכל על הצהרת העצמאות, הערכים שברני ואני מדברים עליהם כתובים שם. אני לא מתכוון להשוות את 2020 לשנת הקמת המדינה, אבל עבור יהודים כמוני, זה שיש לנו ביקורת לא אומר שאנחנו מפסיקים את האהבה ואת הקשר שלנו לישראל. אני למשל ממש אוהב את ישראל".
אם סנדרס היה נשיא, מה היה יחסו לישראל?
"אני חושב שהיחס היה טוב מאוד. הוא מייצג שני ערכי יסוד בקהילה היהודית־אמריקנית: קשר לישראל, והבנה עמוקה של השואה והשלכותיה. בשלושים שנותיו בקונגרס הוא הצביע למען כל הצעת חוק לטובת ישראל, ומעולם לא נגדה. בעיניי הוא ממוקם מאוד במרכז מבחינת יחסו לישראל, אבל הוא מוכן להתווכח בתקיפות על תפקידה של ארה"ב בסכסוך הישראלי־פלסטיני. לכן הייתה לו תמיכה רבה של ערבים ומוסלמים־אמריקנים, כיוון שהוא דיבר על הפלסטינים בדרך מאוד אנושית. זה לא שאחרים לא דיברו כך, אבל אצלו זה היה בולט".
מה בנוגע לסיוע הביטחוני לישראל?
"ברני תמיד תמך בסיוע הביטחוני לישראל, ודיבר על הצורך לנצל את הסיוע הזה כמנוף לקידום השלום בין ישראל לפלסטינים. הרי אנחנו מעבירים לישראל מדי שנה 3.8 מיליארד דולר. יש ויכוח גדול על השימוש הנכון בתמיכה הכלכלית־צבאית האמריקנית מעבר לים. אחרי משבר הקורונה, שידרוש השקעה של טריליוני דולרים בייצוב הכלכלה שלנו, כל סכום שיועבר מחוץ למדינה יזכה לעין בוחנת יותר. פרוגרסיבים ישאלו שאלות קשות, וירצו גם לדעת כיצד הסיוע המדובר תורם לביטחון שלנו".
יהדות, בודהיזם ושטיסל
רובין, אישיות מוכרת בקהילה היהודית־אמריקנית ובמפלגה הדמוקרטית, נשוי ואב לשלוש בנות. מוצאה של משפחת אשתו מסרי־לנקה, והיא עברה גיור קונסרבטיבי לפני נישואיהם. "אנחנו מגדלים את הילדות שלנו כיהודיות ובודהיסטיות", הוא מספר. עם בתו האמצעית, בת ה־11, הוא רואה בימי הסגר הללו את הסדרה 'שטיסל' בנטפליקס. "היא מתה על זה, לשמוע יידיש ועברית. אמרתי לה שרק כך היא תוכל ללמוד את השפה", הוא מספר. הם מתגוררים בעיירה צ'בי־צ'ייס שבמרילנד הסמוכה לוושינגטון, והוא מכהן כחבר מועצה ברשות המקומית. רובין, כיום בעליה של חברת ייעוץ אסטרטגי, התמודד בשנים האחרונות על מקום בקונגרס והפסיד. הוא משמש פרשן וכותב בנושאי פוליטיקה והמזרח התיכון בשורה של כלי תקשורת, בהם MSNBC ופוקס ניוז.
אתה משתייך כל השנים למפלגה הדמוקרטית, ואילו סנדרס בא מבחוץ והוא מאוד פרוגרסיבי ושמאלני. האם הייתה לך התלבטות אם להצטרף למסע הבחירות שלו?
"אני חושב שהערך המרכזי שלנו כמפלגה הוא שאנחנו פועלים למען כולם בחברה, וסנטור סנדרס בהחלט מקדם סדר יום כזה: כלכלה שפועלת למען כולם, ומערכת בריאות שמתפקדת ומאפשרת לכולם טיפול – בניגוד לכאוס המטורף שמתחולל כעת בארה"ב, כאשר דווקא בישראל יש לכולם כיסוי בריאותי וטיפול. כמו כן, עבור כל הדמוקרטים, נושא מדיניות החוץ בדגש על פעילות דיפלומטית ומניעת מלחמות – הוא ערך גבוה. לכן העבודה עבור סנדרס השתלבה מאוד עם האג'נדה ועם סט הערכים שלי, במיוחד בנושאים פנים־אמריקניים ובכל הנוגע ליהדות ולקידום 'תיקון עולם' כערך מרכזי".
לדברי רובין, גם העלייה באנטישמיות גרמה לו לחשוב שארה"ב צריכה נשיא כמו סנדרס. "יש עלייה באנטישמיות ובפשעי שנאה באופן כללי, וכעת יש גם התגברות באנטישמיות כלפי יהודים על רקע נגיף הקורונה – במיוחד באזור ניו־יורק. לצערי אין כיום בבית הלבן מנהיגות שנלחמת בפשעי השנאה האלה, מכל הסוגים. ברני דווקא מדבר על זה בצורה חריפה מאוד, ויש לו סיפור אישי מדהים לספר".
"מנסים לטעון שאנחנו הפרוגרסיבים 'לא מספיק יהודים', או 'לא מספיק תומכי ישראל'. אנחנו מאוד יהודים, לרובנו יש משפחה בישראל ואנחנו מבקרים בה רבות"
האמת היא שהסיפור האישי שלו השתנה לאורך הזמן. בקמפיין הקודם שלו, לקראת בחירות 2016, הוא דיבר על אביו "המהגר הפולני", ולא הזכיר את הזהות היהודית. רבים ביקרו אותו על כך.
"אנשים אוהבים להזכיר את זה. הוא תמיד היה מאוד ברור בנוגע ליהדותו ועל כך שגדל כיהודי. הוא מספר איך גדל בקהילה יהודית שבה ראה כל הזמן ניצולי שואה בשכונה, ועל הביקור שקיים בפולין, במקום שממנו משפחתו הגיעה. דווקא האורתודוקסים מאוד אהבו את ברני. יש גם מכתבים של הרבי מלובביץ' אליו".
אכן, במסע הבחירות הנוכחי שאתה היית מעורב בו סנדרס ציין בצורה גלויה וברורה את יהדותו. הוא דיבר על המאבק באנטישמיות, ועל מוצאו כצאצא לניצולי שואה. מה גרם לקמפיין הזה להיות שונה בעניין הזה מקודמו?
"אני יכול לדבר על הקמפיין הנוכחי, לא על הקודם. אגיד רק שלדעתי הוא דיבר גם אז על הנושא היהודי, אלא שאנשים לא קלטו או הפנימו את שאמר, ואילו כעת הם כן. לא אדבר על המוטיבציה שלו להיות יהודי. אני רק יכול להעיד על עצמי ועל מה שאני חווה כיהודי פרוגרסיבי. הרבה פעמים מנסים להדביק לנו שאנחנו 'לא מספיק יהודים', או 'לא מספיק תומכי ישראל', זאת למרות שאנחנו מאוד יהודים, ולרבים מאיתנו יש קרובי משפחה בישראל ואנחנו מבקרים בה רבות.
"מנסים לטעון כאילו לליברלים אין ערכים יהודיים. אם אני חושב שצריך לקדם שלום בין ישראל לפלסטינים, ושארה"ב חייבת לדחוף את זה – זה אומר שאני לא תומך בישראל? הרי יש גם הרבה ישראלים שמקדמים את פתרון שתי המדינות. יש כאן ניסיון להחליש את האידאולוגיה שלנו. אני שמח שהמסר שיצא מהקמפיין היה מאוד יהודי ומאוד ברור בנוגע לאידאולוגיה של ברני בנושאים יהודיים ובנוגע לסכסוך".
אתה אכן מאמין שיש היתכנות לשלום בין ישראל לפלסטינים?
"כן, בוודאי. האם נהיה שם מחר בבוקר? לא. תראה, הפלסטינים הם לא מלאכים, והיו ארגוני טרור שרצחו יהודים. אבל דיפלומטיה היא לא חד־צדדית, אלא ניהול משא ומתן. אף אחד מהצדדים לא יקבל מה שהוא רוצה במאה אחוז, אך ארה"ב היא הגורם שצריך להפעיל לחץ פוליטי כבד על שני הצדדים. אם ביידן יזכה בבחירות, הלחץ הפוליטי על ישראל ועל הפלסטינים יחזור. כך היה אצל אובמה וזה מה שגרם למתחים, וכמובן התגובה מהקהילה הפרו־ישראלית לא הייתה טובה. אבל אין מה לעשות, רק כך נוכל להזיז משהו".
האם במהלך הקמפיין, אתה וסנדרס נתקלתם באופן אישי בגילויי אנטישמיות?
"כן, ספגתי התקפות לא מעטות ברשת על רקע אנטישמי. אחרי הפריימריז בקנזס ערכנו, אנשי ארגון 'יהודים למען ברני' ואנחנו, טקס הבדלה. תקפו אותנו בטוויטר ואמרו שאנחנו 'יהודים ששונאים את עצמם'. בחיים לא שמעתי על יהודים ששונאים את יהדותם ושעורכים הבדלה".
כאמור, אחד המהלכים המשמעותיים שרובין עמד מאחוריו בקמפיין היה יצירת סרטון שבו סנדרס מדבר על זהותו היהודית ועל התגברות האנטישמיות בארה"ב. מוזכרת בו הקהילה היהודית בפיטסבורג שבה גדל רובין, ושבה אירע הפיגוע בבית הכנסת 'עץ חיים' באוקטובר 2018 ונרצחו 11 יהודים. "ההורים שלי היו בבית הכנסת הזה כמה ימים לפני הפיגוע", הוא אומר. "שלוש הבנות שלנו קיבלו את שמותיהן בבניין של בית הכנסת. ההורים שלי היו חברים בקהילת 'דור חדש', ששוכרת אולם במבנה של 'עץ חיים'. הרבה מהילדות שלי עברה בתוך המבנה הזה. זו שכונה מדהימה, עם קהילה יהודית מגוונת מאוד".
השגריר הנוכחי בישראל, דיוויד פרידמן, מילא תפקיד כמו שלך בקמפיין של טראמפ. אז בעצם יכולת להתמנות לשגריר…
"זה כנראה לא יקרה עכשיו", הוא צוחק. "השגריר הקודם, דן שפירו, הוא חבר שלי מתקופת הקולג'. הוא גדל במחלקת המדינה והיה מינוי מקצועי, לא פוליטי, בניגוד לשגריר שלנו כעת שהוא לחלוטין נציג עם אג'נדה פוליטית, אדם שהיה בכלל עורך דין ואיש עסקים".
מקוסטה־ריקה למחלקת המדינה
מי שעבד בעבור המועמד השמאלני ביותר שהיה כאן זה זמן רב, הוא בן למשפחה שהייתה מעורבת מאוד בארגון ציוני אמריקה (ZOA), הנחשב כיום לארגון הימני ביותר בממסד היהודי־אמריקני, ותומך נלהב של מפעל ההתנחלויות ושל ממשל טראמפ. "סבא רבא שלי היה איש עסקים מצליח וממנהיגי הקהילה היהודית בפיטסבורג", מספר רובין. "הם היו ממייסדי בית הכנסת הקונסרבטיבי שבו גדלתי, מעורבים בפדרציה היהודית, והקימו סניף של ה־ZOA בפיטסבורג".
כאשר אני תוהה על הזיקה המשפחתית לארגון הימני, רובין צוחק. לדבריו, "ישנו ZOA של אז, וישנו ZOA של היום. גם בעבר זה היה ארגון ציוני מאוד, אבל בגוון אחר מכפי שהוא היום. אני גדלתי על האתוס הציוני־פרוגרסיבי, וביליתי חופשות קיץ רבות בישראל". הוא למד ב'היברו סקול' (בית ספר של יום ראשון ללימודי יהדות), היה מדריך במחנה 'רמה' של התנועה הקונסרבטיבית ולמד באוניברסיטת ברנדייס בבוסטון – אוניברסיטה שרבים מתלמידיה, מוריה ותורמיה יהודים. סמסטר אחד הוא עשה באוניברסיטת תל־אביב, במסגרת שיתוף פעולה בין שני המוסדות האקדמיים.
לאחר שהשלים תואר שני במדיניות ציבורית, מנהל עסקים ואיכות הסביבה, פעל רובין בחיל השלום, ארגון סיוע של הממשל האמריקני למדינות מתפתחות, ושהה כמה שנים בקוסטה־ריקה. "זו הייתה חוויה מכוננת שעיצבה את החיים האידאולוגיים שלי ואת התפיסה של תיקון עולם", הוא אומר.
השלב הבא בקריירה שלו היה מחלקת המדינה האמריקנית. בין תפקידיו שם כיהן כראש דסק מצרים, כאחראי לנושא קידום הדמוקרטיה ומעמד האישה בעולם הערבי ועוד. הייתה זו תקופתו של הנשיא בוש הבן. "בשלב מסוים הבנתי שמי שמקבל את ההחלטות זה הדרג הפוליטי ולא הפקידותי, ורציתי מאוד לחזור ולעבוד עם המפלגה שאני מאמין בה, המפלגה הדמוקרטית", הוא מתאר. כך החל לעבוד בסנאט האמריקני, כעוזרם של שני סנטורים: טום הארקין, ופרנק לוטנברג היהודי.
רובין הוא ממייסדי שדולת השמאל היהודית־אמריקנית ג'יי־סטריט, ושימש כמנהל הפוליטי שלה. על רקע הקשר ההדוק בין השדולה לממשל אובמה הוא הוזמן להצטרף לממשל, כעת בתפקיד אמון: סגן עוזר מזכיר המדינה. במסגרת תפקידו היה אחראי לקשר בין מחלקת המדינה לבית הנבחרים. "אף אחד לא רצה את התפקיד הזה", הוא אומר בחיוך, "הרוב בבית היה אז של הרפובליקנים".
אחד האירועים הבולטים באותה תקופה מבחינת היחסים בבית הנבחרים, היה בואו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לנאום בקונגרס, בניסיון לשכנע את חבריו להתנגד להסכם הגרעין עם איראן. "אני בעיקר זוכר שהראש שלי התפוצץ מכאבים", הוא משיב כשאני מבקש ממנו לחזור אל הימים ההם. "זה היה שוק למערכת, כי לרוב כאשר ראש מדינה מגיע לנאום בקונגרס, זה קורה לאחר הזמנה פומבית ובתיאום עם הנשיא. כאן זה לא קרה. נתניהו נאבק בכל מאודו בהסכם עם איראן, ואילו הנשיא אובמה ראה בהסכם את ההישג הגדול ביותר שלו בתחום החוץ. בעצם הנאום הזה הוא המעיט בכבודו של הנשיא ופגע בתמיכה הדו־מפלגתית בישראל, דבר שהוא כה חיוני למערכת היחסים שלנו. בעיניי, זה מה שגרם למפנה בעניין התמיכה בישראל בקרב בכירי המפלגה הדמוקרטית. נתניהו היה נואש, אבל ללכת לחצר האחורית של הנשיא ולדבר נגדו בתמיכת האופוזיציה, זה משהו שפגע במערכת היחסים של ישראל עם המפלגה ועם היהודים הדמוקרטים".
במסגרת תפקידו הבכיר בג'יי־סטריט, היה רובין מעורב בתמיכה שהביעה השדולה בקידום הסכם הגרעין. האם אפשר להיות פרו־ישראלי ובמקביל לקדם בברכה הסכם שנחתם עם משטר השואף להשמיד את ישראל? אני שואל אותו.
"אאתגר אותך", משיב סנדרס. "האם דיברת עם כל אנשי הביטחון הישראלים הבכירים כדי לברר את עמדתם? אנשים כמו עמוס ידלין ואחרים תמכו בהסכם שהוביל הנשיא אובמה".
בקרב המפלגות הציוניות בכנסת היה קונצנזוס נגדו.
"אני לא מסכים עם האמירה הזו, אבל נניח את הטענה הזו בצד. השאלה היא האם על בסיס הטענה שלך, שכביכול רוב הישראלים מתנגדים להסכם, ארה"ב צריכה להגדיר את מדיניות החוץ שלה בנוגע לאיראן. לארה"ב חיילים רבים במזרח התיכון ואינטרסים שונים באזור, וזה היה אחרי מלחמה בעיראק. ארה"ב והמעצמות האחרות עסקו בנושא עשרות שנים, וכך גם ממשלים במדינות ערביות שהמזרח התיכון לא חדש להם. כולם אמרו שהדרך היחידה למנוע התחמשות גרעינית של איראן היא הסכם דיפלומטי, וכי אפשרות צבאית לא תועיל. אני מסכים ומבין שהיו הרבה חששות מהצד הישראלי, אבל היו גם הרבה גופים בישראל שראו בכך דבר טוב יותר לעומת האלטרנטיבה – שלא יהיה הסכם בכלל. לא מושלם עדיף מכלום. אני לא חושב שנכון להגדיר אם אדם הוא פרו־ישראלי על בסיס עמדותיו בעניין ההסכם עם איראן. בעיניי הוא היה צעד פרו־ישראלי מאוד".
הממסד מנותק מהצעירים
במהלך מסע הבחירות התבטא סנדרס בחריפות רבה כלפי השדולה הפרו־ישראלית איפא"ק, ואמר כי היא "מעניקה במה לגזענות". האמירה הזו גררה מאות תגובות של בכירים יהודים ותומכי ישראל, שהתייצבו להגן על השדולה הוותיקה.
איך אפשר לטעון לפרו־ישראליות ולהחרים את איפא"ק?
"הרעיון של לא להשתתף בוועידת איפא"ק הוא לא אמירה של אי־תמיכה בישראל. מדובר בכנס שנתן במה לאנשים שהשמיעו הצהרות אסלאמופוביות. בנוסף, הרבה מהמדיניות שם הפוכה מזו שברני מנסה לקדם. בכנס הזה השתתפו אנשים שהארגונים היהודיים לא היו צריכים לספק להם במה, והוא לא רצה להיות שם. הוא לא אנטי־ישראלי, אבל אני מבין את הכעס שהיה כלפיו. החבר הכי טוב שלי מהקולג', חבר בפורום הרבנים של איפא"ק. ההתנהלות של ברני הייתה נתונה במחלוקת, אבל היא מבוססת על הרעיון של מלחמה נגד תרבות של שנאה, במיוחד בעידן של עלייה באנטישמיות. ברור שברגע שתנקוט עמדה, אנשים יבקרו אותך. בעיניי צריך להסתכל מהי המוטיבציה של הפוליטיקאי אם להשתתף או לא".
אתה ממייסדי ג'יי־סטריט שמהווה אופוזיציה לאיפא"ק, אז אולי הביקורת שלך כלפיה לא מפתיעה.
"עבדתי עם איפא"ק וגם עם ג'יי־סטריט, ואני לא אוהב לזרוק אבנים על אף ארגון. אבל מה שראינו כדמוקרטים, זה אופוזיציה מוחלטת ועקבית לאג'נדה הדמוקרטית. הרבה מהדמוקרטים שחברים באיפא"ק, לא מרגישים בנוח עם מה שקורה שם. הרי איפא"ק היא דו־מפלגתית, אבל לצערי המדיניות לא תמיד כזו".
כדוגמה לכך מזכיר רובין מודעה מטעם איפא"ק שכללה את תמונותיהן של נציגוֹת המפלגה הדמוקרטית רשידה טאליב ואילהאן עומאר, התוקפות את ישראל בחריפות. "אל תתנו לקונגרס לנטוש את ישראל", נאמר בפרסום, שהגדיר את השתיים כדמויות רדיקליות שאין לתמוך בהן. "איפא"ק מימנו מודעה שקוראת לנציגים דמוקרטים 'אנטי־ישראלים', ודורשת לא לתמוך בהם", אומר על כך רובין. "הם פרסמו לאחר מכן הודעת התנצלות, אבל לצערי זה קורה הרבה".
איפא"ק גם ניהלה קמפיין אינטנסיבי נגד ההסכם עם איראן.
"נכון, למרות שרוב היהודים היו בעד ההסכם. גם הדמוקרטים שהצביעו נגד, כמו צ'אק שומר ואחרים, התנגדו כולם לביטול ההסכם על ידי טראמפ. באיפא"ק ניהלו קמפיין אגרסיבי בעלות של 20 מיליון דולר נגד ההסכם, תוקפים בכירים דמוקרטים ומכנים אותם אנטי־ישראלים, ובמקביל מעניקים במה לגזענים. אם אתה מועמד לנשיאות שכל החזון שלו בנושאי חוץ הוא דחיית השנאה – אתה לא הולך לשם. היו גם הרבה מאמרים חיוביים כלפי ההחלטה של סנדרס, מכותבים יהודים בכירים".
במסגרת עבודתו בקמפיין של סנדרס, הסתובב רובין במשך כמה חודשים בקהילות יהודיות ברחבי ארה"ב וניסה לשכנע אותן שסנדרס הוא יהודי גאה ואף פרו־ישראלי. "העבודה שלי הייתה מצד אחד מאחורי הקלעים מול הממסד היהודי, ובמקביל מול השטח – מצביעים, פעילים ומתנדבים", הוא מתאר. "לצערי יש נתק עצום בין המדיניות של הממסד היהודי־אמריקני ובין המצביעים היהודים".
לדעת רובין, התמיכה בסנדרס בקרב הדור היהודי הצעיר מבטאת שינוי. "כל עוד הסטטוס־קוו בנושא הפלסטיני יימשך, הדור היהודי הבא ישמיע יותר ביקורת כלפי ישראל. זה דור שחווה שני משברים כלכליים, והם בעד שלום ותומכים בשוויון מגדרי מלא. הם מאוד יהודיים, אבל בניגוד לדור של השואה הם נולדו למציאות של הכיבוש כסוגיה המרכזית בעניין ישראל. אולי יהיה לך קשה לשמוע את זה, אבל הצעירים היהודים הם יותר פרוגרסיבים, והכיוון הזה רק ילך ויגבר. תאמר שאני קלישאתי, אבל הביקורת הזו באמת נובעת מאהבה".
